הרב יחזקאל אסחייק
חיים בריאים כהלכה
מבוא
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא..."
במילים אלו של הרמב"ם פותח מחבר הספר קצור שולחן ערוך את סימן ל"ב, בו הוא עוסק בהנהגת הבריאות של האדם. חיבור זה המוגש לפניכם, עוסק בכללי שמירת הגוף על פי הטבע אותם הגדיר הרמב"ם והובאו בספר קיצור שולחן ערוך (קצש"ע) כ"דרכי השם".
קורא יקר!
אם תרצה, חיבור זה עומד להיות המרתק ביותר אותו קראת מעודך. מדוע "מרתק"? משום שהוא לא מספר על חיים של אחרים. הוא מספר עליך! הוא מציג בפניך את החשוב לך מכל בחייך - את שמירת גופך ונפשך. מדוע "אם תרצה"? משום שישנם שהציצו ולא רצו להיחשף לחומר. חששו שהוא יחייב אותם לשנות מהרגלי חייהם. אם תצליח לסיים מבוא זה בשלמותו, יש סיכוי רציני שתפיק הנאה מהחיבור כולו. אם גם זה קשה לך - אל תתייאש. חכה לשעת כושר טובה יותר. אולי זה יקרה כעבור זמן, אבל אני מאמין שלבסוף זה יקרה.
אינני יודע באיזה גיל בחייך פוגש אותך חיבורי זה. אם אתה מתחת לגיל 30, סביר שתתייחס אליו בסלחנות. אם אתה מתחת לגיל 40, יתכן שתתייחס אליו בחשדנות. מעל גיל 40, אני מאמין שתתיחס ברצינות. אך כדאי שתפנים, ככל שתקדים ליישם את הדברים, כך תגיע טוב יותר לגיל מבוגר יותר. הלואי שתדריך גם את ילדיך בנושא שמירת הבריאות, בכל גיל שהם.
החיים כחשבון בנק
החיים מנוהלים באופן זהה ומקביל לחשבון בנק. לכל אדם - חשבון נפרד. עם בואך בשעה טובה לאויר העולם, אתה 'מפקיד' ב'בנק החיים', את הנתונים שהבורא יתברך שמו, נתן לך. הבורא הוא גם 'מנהל הבנק' שלפעמים מאשר 'חריגות'. אבל זה כבר נושא, הקשור לתפילה, תורה, זכויות, ולכל המהלך הרוחני של חיינו. ספר זה מתכוון לעסוק בהתנהלות הטבעית של ה'בנק', וכפי שתראה להלן, התורה עצמה מצווה עלינו להתייחס אל 'בנק החיים', על פי כללי הטבע שבידינו ולא לחרוג מהם.
החשבון העומד לזכותנו עם בואנו לאויר העולם, הוא מה שכתוב במדרש תנחומא פרשת פקודי פרק ג'. שטרם יצירת האדם גוזר הקדוש ברוך הוא עליו אם חלש יהיה או גבור, אם זכר אם נקבה, אם עשיר אם עני, אם נאה אם מכוער, אם ארוך אם גוץ וכן גוזר על כל קורותיו.
יתרות זכות ויתרות חובה
מכאן ואילך, אנחנו מבצעים פעולות בעצמנו. לכל אדם יש 'כספומט' משלו. אינך זקוק לאישור של פקידים, יועצים וכד'. אתה המחליט אם 'למשוך' או 'להפקיד'. כפי שתווכח להלן, אותן פעולות שאתה מבצע, יכולות להפוך מפעולות 'משיכה' לפעולות 'הפקדה' ולהיפך.
ניקח לדוגמא את נושא המזון. זו פעולה הכרחית, יום יומית, שלש או ארבע פעמים ביום, כל ימי חייך. אכלת מזון בריא ומזין? עשית פעולת 'הפקדה'! בחרת לאכול ג'אנק? (אוכל 'ריק' ופסול) זו פעולת 'משיכה'! הגוף יצטרך 'לכסות' את ה'משיכה', ע"י דלדול המאגרים איתם נולדת. עד גיל 30, מאגריך צעירים וחזקים, ו'משיכותיך' עדיין מועטות. (זו הסיבה להנחה שכתבתי לעיל, שאם הנך מתחת לגיל זה, יתכן שלא תמהר לקרוא את הכתוב כאן, באשר שום דבר רציני עדיין לא מציק לך ברוך השם). מגיל 40 ואילך, המאגרים מתדלדלים וה'משיכות' מתרבות. מגיל זה ואילך, רוב בני אדם מרגישים את תוצאות הנהגתם השגויה, הבאה לידי ביטוי אצל כל אחד באופן שונה כפי מבנה גופו וחוזקו, וכפי התורשה שהוא מביא עמו.
עצתי אליך, גם אם אתה צעיר, אל תדחה את ההזדמנות המושטת לך בזה, להציץ פנימה אל תוכך, ולקרוא את ההוראות הנכונות לתפעול המערכת שלך. חשוב שתזכור דבר אחד. רוב המחלות אינן קופצות על האדם פתאום וללא הודעה מוקדמת. מדובר במערכת 'משיכות' לא מאוזנת על פני שנים. אלא מאי? כשחשבון הבנק שלך מראה על חובה של אלף שקל, אף אחד לא מתרגש. לא אתה ולא המנהל. אלפים - כנ"ל. לאט אבל בטוח מתחילה החובה לזחול כלפי מעלה, עד שיום אחד, כאשר אתה כבר מצוי באזור העשרות או מאות אלפים חובה, מצלצל הטלפון והמנהל על הקו. זו התראה אחרונה לפני ניתוק! אתה מזדעק ומתחנן ותמה וכועס, אבל עכשיו זה מאוחר מדי. משכת ומשכת ולא שמת לב, מה לעשות?
כך בדומה, עם בריאות האדם. אלא שכאן התוצאות דרמטיות וקריטיות הרבה יותר. כאן לא מדובר על הכסף לחיים אלא על החיים עצמם. לכן אני קורא לך כידיד ואומר: למד מנסיונם של אחרים והצל עצמך בזמן!
חשבון בנק יהודי
מעבר ל'עצה טובה', לך כיהודי מאמין יש כאן גם חיוב של "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". (דברים ד ט"ו), על פי התורה גופך איננו רכושך הפרטי. אינך יכול לעשות בו ככל העולה על רוחך. הוא ניתן לך כפקדון מאת הבורא, ולפקדון צורפו הוראות טיפול ושימור, חלקם בתורה שבכתב וחלקם בתורה שבעל פה, מפי חכמינו שבכל הדורות.
למרות שאנחנו מאמינים, דומה שאיננו מבינים, עד היכן הדברים מגיעים. להמחשה אשתמש בדוגמא, שיסודה בדברי החפץ חיים (יובאו להלן בפרק א'), ובמעבר יבוק (יובאו להלן בפרק ב') ובדברי הרב הירש (יובאו להלן בפרק א') ובספר חרדים (יובאו דבריו בסוף פרק ה'):
יתכן שבבוא יומך, כשתגיע לפני בית דין של מעלה, יטענו שם שחסרות לך שנים אחדות, אולי אפילו עשרות, של אי הנחת תפילין, אי שמירת שבת, אי ישיבה בסוכה וכו' וכו'. אתה תתמה ותזעק: "היתכן? מתי ארע כדבר הזה"?! "כן!" יאמרו לך "לו היית שומר על בריאותך, היו לך עוד שנות חיים בעולם הזה, ובאותן שנים, מי יודע כמה מצוות יכולת לעשות ולא עשית..." ראה עד היכן התביעה מגעת.
אשר על כן - קורא יקר - חיבור זה המונח לפניך ערוך כך שיעזור לך ללכת בדרכי הראשונים, ועל פי עקרונותיהם, בהתאמת דבריהם לרפואה בת זמננו ולנתונים שהתחדשו מאז ועד דורנו, בכדי שתוכל בעזרת השם להיות בריא ולהאריך ימים.
ראשית דבר, נפנה אל משנתו של רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל, שהוראותיו הם נר לרגלנו, וזכינו שנתן לנו משנה שלמה סדורה בהנהגות הבריאות.
רפואה מונעת מיסודו של הרמב"ם
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע והוא חולה, צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים..." (רמב"ם הלכות דעות ד' א')
במלים אלו פותח הרמב"ם את הלכות הנהגת הבריאות שבהלכות דעות, בהם נתן לנו דרך חיים מלאה, לשמירה על הבריאות בדרך של רפואה מונעת המבוססת בעיקרה על התזונה הנכונה מכיון שידע שתהליכי מחלות בגופנו אינם תהליכים דרמטיים, המתרחשים לפתע פתאום, אלא תוצאה של שנות התנהגות לא נכונה, ובראש ובראשונה בנושאי מזון.
"כרופא בקי, שכל זמן שיוכל לרפא במזונות, לא ירפא ברפואות".
(הרמב"ם באמצע הקדמתו לפירושו לסדר זרעים)
מטוב הנהגת מלאכת הרפואה שכל זמן שיוכל הרופא לרפא בדברים מזוניים לא ישתדל לרפאו בדברים רפואיים." (המאירי בהקדמתו לפירוש התלמוד)
בא וראה את לשונו הזהב, בפרק ד' הלכה כ':
"כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו".
משהגענו למשפט מופלא זה ברמב"ם, ובתוכו שלשת מילות השיא שלולא נכתבו לא היינו מאמינים ששייך להתבטא כך "אני ערב לו" אבקש ברשותכם להרחיב מעט, כראוי לדבריהם וללשונם של הראשונים.
הרמב"ם ערב לנו
כמה כסף היינו נותנים לרופא שהיה מבטיח לנו שיטה יחודית שהוא פיתח, ועל פיה נהיה בריאים כל ימינו?! כמה אלפי ק"מ היינו מוכנים לנסוע, כדי להגיע אל אותו רופא?! כמה חודשים ושנים היינו מוכנים להמתין ליד פתח ביתו, עד שיקבל אותנו ויבטיח לנו בריאות על פי שיטתו?! והנה שיטת רפואה זו נמצאת אצל כל אחד בתוך ביתו. רק לגשת לארון הספרים ולהוציא את 'הלכות דעות' שבספר ה'יד החזקה' של הרמב"ם, לפתוח, לקרוא וליישם. היית מאמין שלא תשים לבך להבטחה ברורה כזו? אין זאת אלא שלא התבוננת עד היום בדברים אלו כראוי, ובעיקר משום שלא ידעת כיצד ליישם אותם בזמנינו הלכה למעשה. זו אחת ממטרות חיבור זה.
שלא תעלה על מחשבתך לרגע, שהרמב"ם נקט כאן לשון הגזמה או הפלגה חלילה. ראשית, אין זה מדרכו של הרמב"ם. די שנזכור עד כמה אנחנו מדייקים ומתייגעים על כל מילה ברמב"ם. ובכן, גם זה רמב"ם! כן, זהו אותו רמב"ם ואותו 'יד החזקה', אשר כל הנכתב בו הוא הלכה למעשה. שים לב עד כמה הדברים חשובים להרמב"ם שמצא לנכון להקדיש להלכות הנהגת הבריאות קרוב לשני פרקים! זאת ועוד, להלכות לשון הרע החמורות, אשר גאולת עם ישראל תלויה בהם ובשמירתם, כפי שיסד לנו החפץ חיים זיע"א, הקדיש הרמב"ם חצי פרק, ולהלכות הנהגת הבריאות קרוב לשני פרקים! יתר על כן, הרמב"ם לא הסתפק באמירה כללית "שאינו בא לידי חולי לעולם", אלא אף הוסיף לפרט "עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו". כלומר, ערבות מפורטת.
בכל ספר ה'יד החזקה' לא מצאנו שהרמב"ם כותב "אני ערב לך", והנה כאן הרמב"ם מחייב את עצמו להיות ערב עבור כלל ישראל ולדורי דורות!
למעשה, דבריו של הרמב"ם מבהילים למתבונן. אינני רוצה למנות כאן את המחלות הידועות לנו כיום. החל מהמחלה הידועה וכלה במחלות שונות ומשונות המביאות סבל רב שנים לאלו שחולים בהן ל"ע והוקמו עבורן מחלקות מיוחדות.. על הכל כותב הרמב"ם "אני ערב לו", וזהו 'פסק' של הרמב"ם, כמו בכל דבר אחר בספרו. מה ראה הרמב"ם להכניס עצמו לערבות זאת? הלא דבר הוא!
זאת מכיון שהרמב"ם היה בטוח שאדם ההולך בדרכים אלו יהיה בריא ויוכל לעבוד את ה' כראוי! ומרוב אהבתו של הרמב"ם לכל אחד ואחד מישראל פונה הוא לכל יהודי ויהודי ואומר לו: אנא הרחק עצמך מהדברים המאבדים את גופך והנהג את עצמך בדברים המברים ומחלימים את גופך ואני מתנדב להיות לך ערב לכל ימי חייך שלא יהיה לך צורך לדעת היכן ממוקם בית חולים. תהיה בריא כל ימי חייך. כיצד? אם תלך לפי הדרכים שהורינו!
ואף שהרמב"ם הוציא מהערבות שלשה מצבים: א. אם היה גופו רע מתחילת ברייתו. ב. אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו. ג. אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם, והורה למי שהוא חולה או שנהג מנהג רע שנים רבות שעליו לנהוג על פי ספרי הרפואות כפי שיורהו הרופא, מכל מקום מזהיר הרמב"ם ואומר: "אחד הבריא ואחד החולה אין ראוי לו לזוז מכל הדרכים שאמרנו בפרק זה שכל אחד מהם לאחרית טובה הוא מביא".
בעקבות הרמב"ם כתב בעל הספר 'קיצור שלחן ערוך' את סימן ל"ב שכותרתו: "שמירת הגוף על פי הטבע" (והעתקתי את רובו בפרק ג').
עשרים ושבע הלכות ישנן בסימן זה, ולמעט שלשת ההלכות האחרונות העוסקות באויר ובאור, כל שאר ההלכות עוסקות במזון! גם כאשר בסוף הסימן הוא מדבר על תכונות נפש, כמו: שמחה, דאגה, כעס ופחד, הוא כורך אותם בהשפעה שיש לתכונות אלו על עכול המזון, וכך הוא מסכם את הדברים, "רוב בריאות הגוף וחולשתו תלוי בעכול המאכל, אם מתעכל בדרך קל וטוב, אז האדם בריא. אבל אם מתקלקל העיכול, אז נחלש האדם ויכול לבוא לידי סכנה חס ושלום".
אם נתבונן בדברי הרמב"ם והקצשו"ע ביתר פירוט, נמצא שעיכול המזון הוא אחד המדדים היותר חשובים לבריאות האדם. הן כמבחן למצבו הבריאותי והן כסיבה למצבו זה. עצירות למשל, נחשבת לגורמת מחלות ולצרה שצריך לחפש דרך להיחלץ ממנה. ברור שהמוקד הראשון אליו צריך לפנות, הוא סוג המזון, כמות המזון ואופן הכנסתו לגופנו.
לכן גם תמצא שרוב ספרי מדבר על המזון ועיכולו הנכון, כאשר נושא הפעילות הגופנית תופס מקום קטן יחסית. מכיון שפעילות גופנית וככל שתהיה לא תעזור ללא עיכול נכון על כל פרטיו. והפעילות הגופנית שלפני האוכל רק תומכת בעיכול.
כאן המקום להעיר בענין מה שכתב הקיצור שלחן ערוך בסימן ל"ב סעיף ח' וזה לשונו: "...אמרו הרופאים כי המאכל שהאדם רגיל בו אינו מזיק לו, ואפילו הוא מאכל רע, כי ההרגל נעשה טבע, ובלבד שלא ימלא בו כרסו". ודאי שאין כוונתו במה שכתב "מאכל רע" לכל אותם מוצרי מזון תעשייתיים המזיקים, כגון סוכר, מלח, צבעי מאכל, חומרים משמרים, זרחות, חנקות, פוספטים ועוד מזיקים רבים אשר בזמנו לא עלה בדעתו שיהיו דברים כאלה, אלא כוונתו על המאכלים הרעים שכתב בסעיף י"ד כדוגמת "בשר שוורים גדולים" או "לחם שעורים", ועל כגון אלו הביא את דברי הרופאים.
יתר על כן, נראה שדעת הרמב"ם אינה מסכימה לדעת אותם הרופאים. שכן בהלכה י"ד הציב שלושה תנאים למי שאכל מאכלות רעים שלא יחלה. א' - שיתעמל וייגע הרבה. ב' - שלא יהיה שבע. ג' - שמעיו יהיו רפים. ולא כתב שאם הורגל בו אינו מזיק לו ויכול להמשיך בו אלא אדרבא כתב בסיום הפרק, ש"החולה או מי שנהג מנהג רע שנים רבות, יש לכל אחד מהם דרכים ומנהגות כפי חוליו וכמו שיתבאר בספרי הרפואות". ולמי שאין לו הדרכה רפואית לנהוג על פיה. הורה, "אין ראוי לו לזוז מכל הדרכים שאמרנו".
בזמננו השתנו דברים. למשל לגבי מה שכתב הרמב"ם "ולא ישתה אלא כשהוא צמא". בזמנו רוב האנשים היו עובדים בעבודות כפים מחוץ לבתים והיו צמאים למים ובזמנינו רובם אינם עובדים בעבודות כאלו, אלא, על יד שלחן ובחדרים ממוזגים, אם ישתו רק כשיצמאו, רבים יכולים להגיע להתייבשות ולמצב של סכנת חיים חלילה.
כמו כן התחדשו מאכלים שלא היו בדורות קודמים. בפרט עם המעבר לאוכל תעשייתי ומוצריו. אשר על כן יש לנו לדרוש מפי רופאים ותזונאים בימינו, מה דעתם על אותם מאכלים. לא נוכל למצוא ברמב"ם התייחסות מפורשת למרגרינה, פסטה וכד'. על כל אלה כבר כתב הקצשו"ע בסי' הנ"ל (להלן פרק ג' אות י"א): "ויש לכל איש לבחור, על פי רופאים, במאכלים הטובים, לפי מזגו, מקומו ושעתו". דברים אלו נכתבו בשעתו, כאשר לא היו עדיין חידושים מפליגים בענף המזון. קל וחומר בימינו, שעלינו לדרוש את טיבם של המוצרים החדשים.
'רפואה מונעת' כיום
עקרונותיו של הרמב"ם קרויים כיום בשפה המודרנית 'רפואה מונעת'. ואכן כל העוסקים ברפואה מונעת שמים את דברי הרמב"ם 'עטרה לראשם' ואבני יסוד לגישתם, בבואם להנחיל הכוונה לבריאות נכונה למטופליהם.
בעולם הרפואה המונעת משתמשים בדוגמא הבאה בכדי להמחיש את הצורך ברפואה מונעת באופן ציורי. אדם פונה לרופא ואומר לו: "אני מרגיש בריא. מה עלי לעשות בכדי להשאר בריא?" מסתכל עליו הרופא בתמהון ואומר לו: "כשתהיה חולה תבוא אלי!"
הספר הזה שבס"ד אני מגיש לפניך ידידי הקורא, בא לתת מענה לשאלה שלרופא אין עליה תשובה!!
אספר לך, שהרפואה איננה עוסקת כמעט, במה שנקרא 'רפואה מונעת'. רופא המשפחה שלך יטפל רק בבעיות ספיציפיות שתעלה בפניו. הוא לא ידריך אותך לחיות נכון. הוא בקושי יצביע בפניך על הקשר בין אורח חייך לבין הבעיה שהבאת לפניו.
דבר זה מפליא עד מאוד. על אף שהרפואה המודרנית איננה שוללת בעקרון את הקשר שבין אורח חיים לבין מחלות, אלא אדרבה, במחקרים רבים שמתפרסמים בכל העולם, כמעט מדי יום, מודגש הקשר שבין השמנה למשל, לבין בעיות לב, דם ועוד, כמו כן ממצאים רבים מלמדים על הקשר בין תזונה לבין סרטן במערכת העיכול לא עליכם. אעפ"כ, בדרך כלל ידיעותיו של רופא מודרני מועטות בנושא אורח חיים נכון ובריא ובקשר שבין אורח החיים לבין מחלות שונות. הרפואה המודרנית אינה עוסקת ברפואה מונעת. גם אם ישנו רופא שיש לו ידע, הרי שזמנו עמוס בטפול במחלות הרבות עד שלא נשאר לו את הזמן הדרוש להעביר ולהסביר זאת למטופליו.
ככלל, הרפואה המודרנית 'עיוורת' כמעט לחלוטין, ביחס להנחיה נכונה כיצד לטפל בגופך טרם תחלה, ושלא תחלה.
למען ההגינות יש לציין, שבכל סניף 'קופת חולים' כיום יש דיאטן/נית מקצועיים, איתם ניתן להתייעץ בנושא מזון. אולם זה כרוך בהפניה מיוחדת ובדרך כלל מגיעים אליהם רק כאשר האדם כבר במצב לא טוב, ולא מיוזמת הרופא המטפל כרפואה מונעת לפני שמתחילות בעיות. סביר להניח שהרבה דברים מהחיבור שבידך לא תשמע מהם.
חשוב להדגיש, כל שינוי שאדם מרגיש במצבו הגופני דורש בירור רפואי! אין להזניח דברים. ואפילו שינויים קלים, ובמיוחד בעיניים.
נתבונן מה גורם לרוב המחלות וכיצד על ידי רפואה מונעת המבוססת על תזונה נכונה, אפשר למונעם. שימו לב, מה משותף למחלות הפנימיות הבאות; אי ספיקת לב, בעיות בשריר הלב, ארוע מוחי, מחלת כליות, בעיות בכלי הדם ברגלים. כל אלו הן מחלות הקשורות לכלי הדם. ונרחיב לבאר, הנה כשאנחנו נולדים, אנו מקבלים את כלי הדם שלנו - שהם מערכת צינורות להולכת הדם בכל הגוף מן הלב ובחזרה אליו - כשהם פתוחים לחלוטין, חלולים ונקיים. הדם זורם בחופשיות והלב אינו צריך להתאמץ (יתר לחץ דם), על מנת שהדם יגיע לכל מקום בגוף. עם השנים, כתוצאה מאוכל לא בריא, או מאוכל שנאכל בצורה שאינה נכונה, הולכים ומצטברים 'לכלוכים' הקרויים בלשון הרופאים 'פלאקים' על דפנות כלי הדם. מכאן ואילך מתחילות הצרות לא עליכם. כלי הדם מתחילים להסתם יותר ויותר. ללב מגיע עתה פחות ופחות דם. מכאן קצר המרחק לאי ספיקת שריר הלב, אשר איננו מקבל מספיק דם, ממילא חסר לו חמצן וכך הוא נפגע.
המוח גם הוא ניזון באמצעות שני צינורות דם שעוברים דרך הצואר הקרויים 'עורקי התרדמה'. (קרוטים) גם צינורות אלו עלולים להסתם כתוצאה מאכילה שאינה נכונה, והסיכון לפגיעה במוח ח"ו גדל והולך. מחובתנו איפוא לשמור על צינורות הדם שישארו נקיים ופתוחים באמצעות תזונה נכונה ושאר הפרטים שאכתוב בהמשך.
עקרונות חיבור זה
אם ארצה לסכם במשפט אחד בן שלוש מלים את עקרונותיו של חיבור זה, המשפט יהיה: "שב ואל תעשה"! כוונתי: אל תחשוב שעליך לעשות מעשים נמרצים ופעילים למען בריאותך כאילו ועליך לבנות את גופך מחדש. לא היא! הקדוש ברוך הוא יצר אותך ובנה ושיכלל עד אין חקר, את המכונה הנפלאה הקרויה אדם. עוד לפני שהוא יצר אותך, הוא הכין את כל הנדרש עבור תפקודה של המכונה הזאת - אדם. כל מה שמוטל עליך הוא, שלא לקלקל! ניתן להמשיל על תפקידך בעולם, את מה שאמרו חז"ל.
"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחים, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי" (קהלת רבה ז יג). (אם כי אין זה כוונת הפשט כמובן אלא מדובר בתפקידים הרוחניים של אדם הראשון).
זוהי מטרת ותכלית הספר שאתה מחזיק בידך - לתת לך הקורא את ההדרכה הנכונה ואת הידע, על מנת שלא תקלקל ולא תחריב, אלא תשמור ותקיים את גופך שנברא בחכמה נפלאה, להיותו בריא לאורך ימים.
אין המטרה בחיבור זה ללמד את מדע הרפואה, אלא להציג בפניך הקורא את דרך ההנהגה הנכונה, עם הסבר קל, פשוט, הגיוני ומשכנע, בצורה ידידותית ובלשון עממית, בכדי שהדברים יובנו גם למי שאינו מצוי בנבכי מדע הרפואה, מכיון שאם באתי לכתוב בצורה מדעית את כל התועלת שתוכל להפיק מספר הזה, יהיה עלי להגיש לך ספר עב כרס שספק אם תושיט את ידך אליו לעולם!
מתוך התבוננות ועיון במקורות, בשילוב עקרונות תזונה הידועים לנו כיום, והמקובלים בקרב חוקרים ורופאים, הגעתי לדברים המרכיבים את הדרך לשמירת בריאות האדם. סיכמתי אותם ברשימת כותרות בשם "הנהגות הבריאות" אשר מופיעה בכריכה הפנימית של חיבור זה המכילה 11 'לאוים' ו-6 'עשים'. (רשימה זו הפקתי גם על גבי מגנט המיועד לתליה על המקרר - מחסן המזון בימינו).
בסך הכל יהיה עליך להימנע ממספר דברים, שהורגלת בהם מעודך בלי שימת לב נכונה ומחוסר ידע. אך דע לך, אחרי שתתרגל, לא תרגיש מוגבל בכלל, כנאמר "ההרגל על כל דבר -שלטון". (מהרש"א תענית ד' א') כמו כן, הדברים שעליך לעשותם, הנם קלים ויהפכו במהרה ל"טבע שני" ולא מורגש.
שים לב מה אתה מקבל בתמורה. אתה מקבל בתמורה חיי איכות! אתה מקבל בתמורה בריאות! אתה מקבל בתמורה את ההבטחה של הרמב"ם! אם אתה שומע אמבולנס, אתה יודע שבס"ד זה לא בא בשבילך! אתה לא יודע היכן זה בית חולים! אתה לא יודע את כתובתו של הרופא! אלו דברים שלא יסולאו בפז, ונכון לכל אדם החפץ באיכות חיים ובאריכות ימים טובה, שיאמץ את הדברים ויתנהג על פיהם בכל עת וזמן, ואתה הקורא הנכבד - ככל שתקדים להתנהג כך, כן ייטב לך.
הפרק הראשון בחיבור זה יעסוק בהנהגות הבריאות באופן כללי, על פי התורה, מאמרי חז"ל ועובדות מגדולי הדורות והדרכה לרפואה אישית. הפרק השני יתמודד עם טיעון נפוץ, לפיו אין צורך בהשתדלות לשמירת הבריאות וגם היא לא תעזור, שהרי "הכל בידי שמים". הפרק השלישי מכיל מדברי הקיצור שולחן ערוך, ומפרק ד' ועד סוף הספר - הדרכה מעשית לחיים, מהיקיצה ועד השינה, על פי העקרונות שהותוו לעיל.
אני מאחל לך קריאה נעימה, ובעיקר - פוריה
אסיים בברכת הצלחה ממני החפץ בטובתך.
יחזקאל
פרק א - הנהגות הבריאות על פי התורה
א. חובת שמירת הבריאות
חובתו של האדם בעולם כידוע - היא תיקון נפשו על ידי עסק התורה והמצוות ומיעוט ההתעסקות בחומר ובגשמיות. אמנם רואים בדברי חכמינו זכרונם לברכה גם את גודל החיוב והמצוה לעסוק בעניני בריאות הגוף.
כך אנו רואים בגמרא במסכת שבת (דף פב.) ששאל רב הונא את רבה בנו, מדוע אינו הולך לשיעוריו של רב חסדא "ששמועותיו מחודדות"? השיב רבה ואמר: לשם מה אלך אל רב חסדא? הלא כאשר אני הולך אצלו, הוא מדבר אתי במילי דעלמא - עניינים של בריאות הגוף! ענה רב הונא לבנו בתמיהה: הוא עוסק בחיי הבריות, ואתה קורא לכך ענייני העולם?! כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו!
הרי לנו, כי לא זו בלבד שאין העסוק והלימוד בעניני בריאות הגוף נקראים "מילי דעלמא", אלא אף יש עדיפות למי שמתבל את שיעורי תורתו באלו הענינים, וכלשון רב הונא שאמר "כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו!"
בואו ונתבונן בדבריו המאלפים של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל על חובת האדם לשמור על בריאות ושלמות גופו. (חורב בפרקי החוקים, בפרק ז' איסור איבוד וסכנת עצמו, ומצות שמירת גופו):
"דע לך כי גם גופך, גם כוחותיך, גם זמנך הקצר במשך עת היותך במציאותך פה עלי אדמות, לא לך הם... הלא ניתנו לך רק להשתמש בהם בתור כלי יוצר ואמצעי, למלאת בהם את חובותיך, לכן עליך החובה, להשתמש בגופך כמו עם שאר המתנות, אשר חוננת במו, רק לפי רצון השם וסדר השם, אבל להרוס, לבטל ולכלות את הכלי יוצר... חלילה, חלילה לך מעשות כזאת - היה לא תהיה!... כי ידרוש השם ממך דין וחשבון נורא וחמור על היקר מכל יקר שלך... את דמך בנפשך ידרוש ממך השם!! עבד השם אתה, רוח האדם, הנך שלוח הלום, להתעטף פה בעפר הארץ ולמלאת בתבל הארצי את פקודת אלוקיך..., כל זאת פקודת השם ותעודה עבורך, ואתה האם מאן תמאן, למלאת באמונה את תפקידך... או מפני, כי החלשת את עצמך עד כי נרפה אתה למאד... גם המום הקטן שבקטנים אסור לך לשים בגופך.
חלילה לך על ידי קלות דעת, לרופף את מבנה גווייתך... חלילה לך על ידי מונעך ממך את הדברים הנחוצים והמותרים לך להחליש את עצמך... אל תרופף את כוחותיך, על ידי כלכלת חייך בבלי סדרים, אל תמעיט ואל תבלה את בריאותך ואל תקצר את שנות חייך, והנך מקבל עליך אחריות קשה בעד שידוד הכוח לפני השם. כל רפיון והשחתה הקל שבקלים בצידיה, היא 'רציחה חלקית'. לכן, עליך החובה והמצוה ככל האפשר, להיות נזהר בכל אלה ולמנוע עצמך מדבר אשר יוכל לסכן את בריאותך... אל תנסה את השם ואל תסמוך עצמך על הנס של ההשגחה, יען ההשגחה איננה מגן ומחסה, בעד זדון לבב, קלות הדעת וחרוף נפש... חמירא סכנתא מאיסורא.
לכן שמור נפשך מאד ושים לבך לכלכל כהוגן את גופך, למען יישאר לך תמיד כלי מחזיק ברכה לשרתך בהיותו בריא וחזק לפעולת חייך, חדל לך מכל דבר אשר יוכל להזיק לגופך ולהרוס את בריאותו, אף קח לך והשתמש בסדר חייך עם הדברים שהמה יוסיפו לתת לגוף כח, בריאות אומץ וחיל." עד כאן לשונו.
וראה בקובץ אגרות חזון איש חלק א' שכתב "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות, למצוה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ברוך הוא במטבע עולמו..." (אגרת קל"ו). ועוד כתב "הדקדוק על אמצעי הבריאות היא עבודה אהובה לפניו ית'" (אגרת קל"ז).
ואלו דברי רבנו משה חיים לוצאטו זצ"ל בספרו 'מסילת ישרים' (פרק י"א) על אדם המקל ראש בבריאותו: "לא יהא נחשב אלא לשוטה גמור".
וראה מה שכתב בספר 'באר הגולה', בסוף הסימן האחרון של שולחן ערוך חושן משפט, על דברי השולחן ערוך שכל המסכן את עצמו מכין אותו מכת מרדות, וז"ל:
"והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה. ולשומעים יונעם".
ב. שמירת בריאות הגוף - מצות עשה מן התורה
הבה נתבונן עתה בדברי הרמב"ם, ונראה מדבריו שדעתו ששמירת הגוף ובריאותו היא קיום מצות עשה של "והלכת בדרכיו" (מצוה ח).
הנה הרמב"ם, התחיל את ספרו הגדול, הוא ה"יד החזקה" בהלכות יסודי התורה, אשר המה הלכות האמונה במציאות השם יתברך. לאחר שביאר את הלכות יסודות התורה והאמונה בהשי"ת, החל הרמב"ם לבאר את הלכות דעות. למצוה הראשונה בהלכות דעות שהיא ללכת בדרכי השם - כנאמר "והלכת בדרכיו" - מקדיש הרמב"ם את חמשת הפרקים הראשונים. בשלשה מהם הוא מבאר איך לקיים את האופן הראשון של המצות עשה "והלכת בדרכיו", באופני ההרחקה ממדותיו הרעות של האדם שהן: הכעס, הגאוה, הקנאה, התאוה והכבוד, ולעומתם את ההליכה בדרכיו - במדות הטובות של הבורא ית': חנון, רחום וקדוש, וכן שהאדם חייב לעשות כל מעשיו לשם שמים. מסיים הרמב"ם חלק זה של "והלכת בדרכיו" ואומר: "והוא שאמר שלמה בחכמתו, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
מכאן עובר הרמב"ם לבאר את האופן השני שבו תתקיים המצות עשה של "והלכת בדרכיו", וכך הוא מתחיל את הפרק הרביעי: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים".
דבריו אלו גם מסבירים מדוע הלכות שמירת הגוף ובריאותו, באו לפני הלכות תלמוד תורה ושאר כל התרי"ג מצוות.
בהמשך מבאר הרמב"ם באריכות רבה לכלל העם, לחכם ולתלמיד חכם, את הלכות הנהגת שמירת הבריאות לפרטי פרטים, כיצד לאכול ומה לאכול, כיצד ומתי לשכב, מתי להתעמל ומתי להתפנות. אף אלו הלכות ב"משנה תורה" וראוי לפלפל בהם ולרדת לעומקם כמו בשאר ההלכות ולקיימם.
הלכות אלו פירט הרמב"ם לכלל העם. ומשסיים פרק זה, הרחיב בפרק הבא לבאר במיוחד את חובת החכם להיות ניכר ומובדל משאר העם, כשהוא מדגיש את חובתו להיבדל גם במעשיו, במאכלו ובמשקהו, וכלשונו שם בהלכה א': "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו... במלבושו... ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר".
"כיצד? תלמיד חכם לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה, ולא יהיה רודף למלאות בטנו, כאלו שמתמלאים ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם... אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו, הוא שאמר שלמה, "צדיק אוכל לשובע נפשו". ובהמשך: "מלבוש תלמיד חכם נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית".
ומסיים הרמב"ם פרק ה' ואומר: "כללו של דבר... ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
דעת הטור כמו כן, ששמירת הבריאות היא מצוה, שכך כתב בהלכותיו בחלק אורח חיים סימן קנ"ה וז"ל; "מצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה". ובספר 'משנה ברורה', (בסימן קנ"ה) הביא החפץ חיים את דברי הטור להלכה.
כתב הרמ"א סימן קס"ז (בשם בית יוסף בשם שבלי הלקט) "כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן" וביאר במשנה ברורה: והאכילה שאדם אוכל לחזק כוחותיו ועל ידי זה יהיה בריא וחזק לעבודת השם.
על הפסוק "ערב וידעתם" (שמות ט"ז ו') כתב הספורנו וזה לשונו: "בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגיה, שהייתם יושבים שם על סיר הבשר, בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות, כאמרם ז"ל (יומא ע"ה ע"ב) בתחילה היו ישראל כתרנגולים המנקרים באשפה, עד שבא משה רבינו וקבע להם זמן סעודה".
ג. החפץ חיים מעורר על חובת שמירת הבריאות
הרב הגאון רבי פתחיה מנקין זצ"ל, מתלמידי הישיבה דראדין, כתב את הדברים דלהלן למערכת הירחון "שערי ציון" בירושלים, כשהוציאו לאור חוברת על החפץ חיים בשם "ארחות צדיק", ככלות שנה לסילוקו:
"אהבתו של החפץ חיים את לומדי התורה היתה אהבת אב לבנים. הוא לא הסתפק בכך שקיבץ אליו בני תורה למקום תורה אחד, ולא אמר די בדאגתו למצבם הרוחני, אלא דאג גם למצבם החומרי בחיבה יתירה.
זכורני, כשלמדתי בראדין בראשית הקיץ של שנת תרס"ג, ומרן החפץ חיים זצ"ל בא כדרכו בקודש בכל יום שני וחמישי, לעזרת נשים - מקום לימוד המוסר לפני תפילת מעריב - לעורר את בני הישיבה בדברי מוסרו, ומה נשתוממתי לשמוע מפה קדשו את ה'מוסר' הבלתי רגיל דלהלן, וכה אמר:
"אל תרבו ללמוד הרבה יותר מדאי. האדם צריך לשמור את גופו שלא יחלש ולא יחלה, לכן צריך לנוח ולהנפש ולשאוף רוח צח. צריך לטייל לפנות ערב או לשבת בחדר ולנוח, וכשאפשר יש לרחוץ בנהר כדי לחזק את הגוף! כי ההתמדה היתירה הרי היא עצת היצר, לעמול יותר מדאי, כדי שהגוף יחלש, ויוכרח בהמשך הזמן לבטל לגמרי מתלמוד תורה, ואז יצא שכרו בהפסדו.
ומבשרי אחזה - המשיך החפץ חיים לומר לנו - בימי נעורי הרביתי ללמוד יותר מכוחי ונחלשו עיני, עד שצוו עלי הרופאים שלא לעיין בשום ספר שנתיים. נו, האין ההתמדה היתירה עצת היצר הרע? שאל החפץ חיים, והוסיף - ואם יחלה האדם חס וחלילה עקב אי שמירת בריאותו כתוצאה מהתמדתו היתירה, הרי חס וחלילה יקצר את ימי חייו של שבעים שנה, ואם כן הרי הוא עתיד ליתן את הדין!" כה המשיך החפץ חיים לדבר לפנינו בסגנון זה עוד עשרים דקות בערך, ונושא זה בלבד היה כל 'מוסרו' באותו ערב.
"כמו כן היה רבנו שומר את צעדי בני הישיבה שלא ילמדו כשכבר הגיעה שעת השינה, ולא אחת קרה שהגיע בכבודו ובעצמו להיכל הישיבה בשעת לילה מאוחרת, ובדברי נחת מתוך קפידה היה מצוה על בני הישיבה שיפסיקו כעת מלימודם וילכו לישון, ולפעמים היה עולה בעצמו על הספסל ומכבה את מנורות בית מדרשו". (מתוך הספר "מאיר עיני ישראל" כרך ב' עמוד 168-9).
ובספר תולדות החפץ חיים כתוב:
החדרים גדולים אוריריים... מאכליו היו על פי קפידה לבריאות. מלבושיו ומנעליו על פי קפידה בחשבון. וקפידה מיוחדת היתה לו במצות: "ונשמרתם לנפשותיכם". בין לעצמו, בין לבני ביתו ובין לתלמידיו, הוא היה מסביר: במצוות שמירת הבריאות תלויה כל התורה כולה. ולא פעם סגר בידיו את הגמרא של המתמיד ביותר באומרו, גם זו עצת היצר הרע: "יחלשו המתמידים, הודות להתמדתם הנפרזה, בבריאות גופם ויבטלו אחר כך ממילא, בהכרח החולשה, מלימוד התורה".
ד. ובחרת בחיים
כתוב בפרשת נצבים (ל' י"ט) "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". והאריך לבאר בזה הגה"צ מרן רבי איצלה בלזר זיע"א בקונטרס "שערי אור" סימן ג' שבתחילת הספר "אור ישראל", איך תעלה על דעתך שבן אדם לא יבחר בחיים? מי לא רוצה לחיות? עיין שם בדבריו.
ברצוני להציע תירוץ בדרך דרוש ורמז, על פי דברי הרבינו יונה בספרו שערי תשובה שער ג' אות ט"ו, על הפסוק: "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כ"ט י"ג), וכך הוא מסביר שם, שאנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן ביראת השם, ה"יראת שמים" שיש להם נקראת מצות אנשים מלומדה. כך היה אפשר לומר גם כאן שהכונה שלאדם צריך שיהיה לו רצון לחיות! צריך שתהיה לו בחירה בחיים "ובחרת בחיים". לא לחיות 'מלומדה'. לא לחיות בגלל שכולם חיים. לא לחיות בגלל ההרגל, אלא צריך רצון לחיות!
איך אנחנו יודעים אם בן אדם חי עם רצון או בלי? ככל שאדם מקדיש ומשקיע יותר מאמצים להשיג דבר מה, הרי זה מוכיח את גודל רצונו לדבר. קשה לבן אדם לקום בבוקר, אולם אם יש לו איזו שהיא סיבה שהוא חפץ בה, אזי הוא יקום. מדוע? כי יש לו רצון חזק. אחד הדברים החשובים של "ובחרת בחיים", הוא שהאדם צריך שיהיה לו רצון לחיות! ולא בגלל שכולם חיים גם הוא חי, כולם מתבגרים גם הוא מתבגר, אלא צריך לבחור בחיים. ובמה בא לידי ביטוי הרצון לחיות? אם הינך חפץ לדעת כמה רצון יש לך לחיות?, עליך לבדוק כמה הינך מוכן להשקיע בשביל הרצון הזה. לכן, ככל שהאדם משקיע יותר בשביל החיים, הדבר מוכיח את גודל הרצון שיש לו לחיים.
מעשה רב מהנהגות שמירת הבריאות שראיתי אצל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה
מחשב את צעדיו
סיפר לי תלמידו הקרוב אליו, הגאון רבי ב.ר. שליט"א.
היה זה בחודש אייר, יום אחד מרן הרב שך זצוקלה"ה, הגיע לירושלים. כנראה שבא למרן הגרי"ז זצוקללה"ה. השעה היתה שעת דמדומי ערב. קיבלתי את פניו בירושלים. בדרך למחוז חפצו, מרן נכנס אתי לחצר אחד הבתים, ובחדר המדרגות פשט את ה'חלוקא דרבנן', הוציא מתיקו סוודר ולבשו, והסביר לי כך: אני בא כעת מבני ברק שם כבר חם בימים אלו. אולם כאן בירושלים, בשעות הערב מזג האויר מתקרר, יש בזה שינוי גדול לעומת בני ברק, לכן הבאתי עמי סוודר ללובשו בירושלים.
אם אני יכול להתבטא, הרי שמרן הרב שך זכרונו לברכה, אצלו ראיתי זאת. אינני יודע אם אחרים ראו, אבל אני ראיתי שהיה לו רצון לחיים. הוא ידע את ערך החיים. הוא דיבר על כך רבות. הרצון לחיים היה חזק מאוד אצלו, עד שרצון זה התגבר על כל הרצונות האחרים, ומשום כך כל דבר שהוא שמע והבין שיכול לתת לו חיים הוא התנהג לפיו בין אם היה זה דבר שגרתי או בלתי שגרתי, מצוי או לא מצוי, ואף אם היו לו הרגלים אחרים לפני כן, לא התחשב בהם, ושינה את הרגליו, אחר ששמע ידיעה חדשה הקשורה לשמירת הבריאות. זאת מכיון שהיה לו רצון לחיים! החיים לא היו מכוח ההרגל, "מלומדה" אלא החיים היו בגלל הרצון לחיות, מפני שהכיר את ערך החיים, וידע שכדאי להשקיע כל מה שאפשר בשביל החיים.
ה. התיחסות ההלכה לדעת הרופא
כל בר דעת יודע לשמור את נפשו מדברים בהם הסכנה גלויה וברורה, אך פעמים, אין הסכנה ניכרת וידועה. המומחים הבקיאים בענייני בריאות גופו של האדם הם הרופאים. אלה מוכשרים לאבחן את הסכנות, המחלות והפגעים, ולהציע דרכי טיפול כיצד להלחם בהם. לרופא יש מעמד חשוב בעיני ההלכה, והדין נקבע על פי אומדן דעתו של הרופא הבקיא.
כך שנינו במשנה בעניין אכילה ביום כיפור (יומא דף פב, א): "חולה - מאכילין אותו על פי בקיאין", ובהמשך אומרת הגמרא (יומא דף פג, א): "רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך - שומעין לרופא". וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרי"ח סעיף א): "חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי אפילו הוא עובד כוכבים שאומר: אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילין אותו על פיו, ואין צריך לומר שמא ימות. אפילו אם החולה אומר: איני צריך, שומעים לרופא". ובמשנה ברורה שם, כתב בשם הפוסקים: אם החולה רוצה להחמיר, אחר שצריך לכך, עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותכם אדרוש".
הגע בעצמך, באיסור החמור של אכילה ביום כיפור שיש בו איסור 'כרת', יחייב הרב את החולה לאכול על פי חוות דעתו של הרופא, אף אם החולה רוצה לצום. ראה עד היכן נקבעת ההלכה על פי דעתו של הרופא.
זאת ועוד, אף בעניין חילול שבת החמור יותר שיש בו עונש 'מיתה בבית דין', גם כאן מוכר בבירור מעמדו של הרופא וכפי שנפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח סעיף י): "כל חולי שהרופאים אומרים שהוא סכנה, אף על פי שהוא על הבשר מבחוץ, מחללין עליו את השבת". אותה שבת קודש שהמחלל אותה במזיד הרי הוא כעובד עבודה זרה, וחייב מיתה בבית דין, אותה שבת שבמשך דורות מסרו יהודים את נפשם על שמירתה, שבת זו מתחללת על פי דעתו של הרופא בכדי לשמור על חיי האדם ואפילו על ספק פיקוח נפש.
מעשה רב מהנהגות שמירת הבריאות שראיתי אצל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה
יחסו לרופאיו
היה מזרז כבר מראש חודש אדר שיכינו משלוח מנות גדול מאוד ומכובד עבור כל אחד ואחד מהרופאים שטפלו בו ומצרף להם ברכה בכתב ידו שזה לכבוד שמחת פורים.
רופאו האישי פרופ' צבי בנק ז"ל היה מבקרו בדרך כלל לאחר סיום עבודתו בתל השומר. לפעמים היה זה לפני זמן תפלת מנחה, וזה היה הזמן שהיה מדבר עם התלמידים באולם הישיבה בזמן ה'סדר', ואולם כאשר אמרו לו שפרופ' בנק מחכה לו בביתו, מיד היה מזדרז ובא אליו, גם אם לא קבע איתו פגישה, וגם אם חש בטוב באותו זמן, וזאת אף שלא היה בטוח שיהיה לו כח לחזור לעלות לישיבה לתפילת מנחה. רואים עד כמה התייחס מורינו זצ"ל בכבוד ובחשיבות לרופאיו.
כל ידיעותיה של הרפואה, מאז ועד עתה נקראים בפי חכמינו 'אומדנא'. הידיעה הרפואית על התפתחותה העתידית של תופעה מסוימת, איננה ידיעה ברורה, אלא נסיון העבר, וחקירה של מקרים דומים שארעו. נסיון זה טומן בחובו השלכות לגבי ידיעת העתיד. ובהלכות פיקוח נפש, אין הרב הפוסק צריך ללמוד רפואה, אלא אנו סומכים על 'אומדנת הרופאים', הן לגבי חילול שבת והן לענין אכילה ביום הכיפורים.
והנה במבוא כתבתי, שהרופא הסטנדרטי כיום איננו עוסק ברפואה מונעת, ולכאורה הדבר סותר את אשר כתוב בפרק זה, שהרפואה היא הקובעת, אולם האמת שאין כאן סתירה וזאת משום שלגבי אורח החיים המודרני בכלל, ותזונה בלתי נכונה בפרט, מאוחדים כל מומחי הרפואה וחוקרי תולדות המחלות המודרניות מהעולם כולו בדעה אחת, שהם הגורמים הראשיים להדרדרות הבריאות העולמית, ואף למחלות חריפות, החל ממחלת לב, הנחשבת כקטלן מספר אחד היום בעולם, וכלה במחלות סרטן ואחרות. הסיבה שרופא קופת החולים אותו אתה פוגש, איננו עוסק בזה, קשורה לעובדה (שהוזכרה במבוא) שרופא סטנדרטי איננו לומד כמעט מאומה על נושא המזון והשלכותיו על הבריאות, וגם לעובדת היותנו מבוטחים ברפואה ציבורית ולא ברפואה אישית (פרטית), ועל כך בקטעים הבאים.
