Wednesday, May 27, 2020

Can A Chatas Be Brought As A Nedava?

It is April 1964. The President is Lyndon B. Johnson. The Mets are about to start another lackluster season. Bill Russell is facing off in the NBA championships against Wilt [the Stilt] Chamberlain. It was the year that President Johnson declares "war on poverty," introduces a variety of federal welfare programs, including Medicare (initially proposed by Kennedy in 1960).
Three civil rights workers murdered in Mississippi during "Freedom Summer".
24th Amendment to Constitution adopted, ensuring fair voting practices.
Race riots break out in Harlem and other U.S. cities.
Investigating the Kennedy assassination, the Warren Commission determines that "Oswald acted alone" in killing the president.
U.S. military forces launch attacks on North Vietnam in response to an alleged attack on a U.S. destroyer off the Vietnamese coast; Congress passes Gulf of Tonkin resolution that gives the President greater freedom to authorize combat actions in Vietnam.
Soviet leader Khrushchev falls from power, is ultimately replaced by Leonid Brezhnev
Anchorage, Alaska hit by massive earthquake.
The Verazanno bridge opens,

And MOST SIGNIFICANTLY, Rav Mordechai Gifter in Wickliffe, Ohio, wonders whether a Korban Chatas can be brought as a נדבה!!! 

Rav Menashe Klein in Brooklyn, has trouble comprehending the query. 

חלק רביעי 
סימן א 


אי יש חטאת באה נדבה 


מוצי"ט פסח התשכ"ד ברוקלין נ"י. 


בימי הגאולה ישלח לעם סגולה, משיח צדקינו יבא ויגאלנו, ובתוכם מע"כ ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' כג"ת מוה"ר מרדכי גיפטר שליט"א ר"מ ישיבת טעלז. 



אחדשכ"ג בידידות ובאהבה נאמנה וכו' בדבר מה שנסתפק בהא דאין חטאת באה נדבה אם היינו דוקא בדליכא חטא כלל או גם בדאיכא חטא ורק שפטור מחיוב חטאת וכגון במתעסק וטועה בדבר מצוה עכ"ל. והנה במתעסק צריך קצת לבאר דברי כ"ג ובאיזה מתעסק מיירי דהרי במתעסק ליכא חטא ועיין שו"ת שיבת ציון שרצה לומר במי שאוכל מאכל שיש בו תולעים בשוגג לא יהיה בו איסור דהוי מתעסק דסבור שהוא תבשיל אחר ונמצא תולעים אלא שדחה לעצמו דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ובענייתי דחיותו חוזר ונראה דהרוחנו עכ"פ בתולעים דמאיסי וכגון שרצים קטנים דנפשו של אדם חותה מהם ועיין הוריות י"א מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה מומר שבתי וראיתי דדבר זה שיבוש הוא דהרי עכ"פ נהנה הוא בשעה שאוכל אף שאח"כ כשנודע לו שאיסור אכל נפשו חותה מאיסור דהכא הוא בכל האיסורין כמבואר בסמ"ע חו"מ סי' רל"ד ויו"ד סי' קי"ט סי"ג ועיין ר"ש פ"ו דתרומות משנה ג' הביא ירושלמי טבלים נפשו של אדם חותה בהן וכתב דה"ה באכילת תרומה ע"ש. ופשוט דכיון דבשעת אכילה נהנה הוא. ועיין שו"ת ארץ צבי סי' פ"ח מה שתי' ע"פ דברי ירושלמי ורצה באמת לסמוך קצת להלכה באוכל תולעים במאכל ולסמוך אסברת השיבת ציון דהוי מתעסק ויש לי להאריך בדבריו ז"ל. 

וכבר ראיתי למרן כק"ז רשכבה"ג בשו"ת בית שערים או"ח סי' א' שהקשה מהא דאמרינן בכריתות י"ט מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ומאי נהנה שייך כיון דנפשו של אדם חותה וקצה באכילת איסור בשוגג, ותי' דמיהו בשעת אכילה נהנה הוא אך אח"כ כשנודע לו נפשו קצה וקלקולו יתר על תיקונו וכל שוגג הוא כן ועל הנאה כזה חייבו רחמנא ולכן גם מתעסק חייב על הנאה כזו. והנה כי כן לדידן ממ"נ אם מיירי במתעסק דחלבים ועריות הרי חייב שכן נהנה ואם במתעסק דשבת ושאר איסורים הרי ליכא איסור.

See there how he justifies the question.