אודות תורה – אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
וצריך להבין:
ענינו של משל – אפילו משל של חכם בשר ודם, ועאכו"כ משל שבתורה – שצריך להיות מכוון להסברת הנמשל. ולכאורה, "תבלין" אינו משל מכוון לתורה, שהרי התבלין אינו מבטל את המאכל, ואילו התורה צריכה לבטל את היצה"ר, ומהו הפירוש "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין"?
והביאור בזה – שהיא הנותנת – דכשם שתבלין אינו מבטל את המאכל, אלא אדרבה, מטיבו ומכשירו להיות ראוי למאכל אדם, להיות דם ובשר כבשרו, שעי"ז יתעלה המאכל למדרגת מדבר, כך גם פעולת התורה בהיצה"ר היא לא לכלות ולאבד את היצה"ר, אלא אדרבה, לבררו ולזככו, שלא זו בלבד שלא יהי' מונע לעבודת ה', אלא שגם הוא יעבוד את ה', כמ"ש "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", "בשני יצריך".
[ועפ"ז יש לפרש מה שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" – דלכאורה אינו מובן: הרי כל החטאים שמפרטים בהנוסח ד"על חטא" הם ע"י היצה"ר, ומהו החטא המיוחד שעליו אומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" – שזהו מה שחוטאים בהיצה"ר גופא, שלא מבררים ומזככים אותו, אלא מכלים ומאבדים אותו, ובכך מסירים אותו מן הדרך, שאינו יכול להגיע לתכלית בריאתו – שהאדם יתגבר עליו וינצחו (כמובא בתניא משל הזונה שבזה"ק), ועד שיתהפך לטוב].
וזהו גם מ"ש "הליכות עולם לו", ודרשו חז"ל "אל תקרי הליכות אלא הלכות" – שענינה של התורה היא "הליכות עולם", לברר ולזכך את העולם.
ענין זה מובן גם ממארז"ל שלעתיד לבוא ישחוט הקב"ה את היצה"ר, שחיטה דייקא:
ובהקדמה – שאע"פ שענין זה נאמר אודות לעתיד לבוא, הרי, כל הענינים נפעלו כבר במתן-תורה, כידוע הפתגם שמתן-תורה לא יהי' עוד הפעם, אלא שלעתיד לבוא יהי' הדבר בגילוי.
והענין בזה – שפעולת השחיטה אינה מבטלת את גוף הדבר הגשמי, שנשאר בשלימותו, אלא שמוציאה את הדם והחיות שבו, ואז מקריבים את החלב – שמורה על ענין התענוג – על גבי המזבח.
וזהו שאמרו חז"ל "אין ושחט אלא ומשך" – שע"י משיכה לא נעשה שינוי בהחפץ הנקנה, אלא שלוקח החפץ כמו שהוא ומושכו לרשותו, והיינו, שמעבירים את הדבר הגשמי – כמו שהוא – מרשות לרשות, מרשות הרבים, טורי דפרודא, לרשות היחיד (שהרי משיכה צריכה להיות ברשות היחיד דוקא), דיחידו של עולם.
וזהו ענין שחיטת היצה"ר – שלא מבטלים מציאותו, אלא אדרבה, מעלים ומכניסים אותו לרשות הקדושה.
[תו"מ]
