לא ירבה לו נשים, מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה, ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה, ויש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש. בהשגות הראב"ד א"א זה אי אפשר שהרי היו לדוד שש נשים ופילגשים כשאמר לו נתן הנביא ואוסיפה לך כהנה וכהנה, נמצא י"ח חוץ מן הפילגשים הן, עכ"ד.
עיין בכס"מ שביאר השגת הראב"ד, שהרי המקור לי"ח נשים מבואר בגמ' סנהדרין דף כא., דהוא מהא שהיו לדוד ו' נשים בחברון, כמבואר שם מאחינועם היזרעלית ואביגיל אשת נבל ומעכה וחגית ואביטל ועגלה, וע"ז קאמר לי' נתן הנביא, ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, כהנה שית וכהנה שית דהוו לי' י"ח, וכיון דכתיב בקרא (שמואל ב' ה, יג) ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלים אחרי בואו מחברון, ויולדו עוד לדוד בנים ובנות, ורק אח"כ הי' מעשה דבת שבע שע"ז אמר לו נתן הנביא כהנה וכהנה א"כ אם פילגשים בכלל הרי היו לו מלבד הו' נשים הנ"ל גם פילגשים, והו"ל יותר מו', וכהנה וכהנה הוי יותר מי"ח, ובע"כ מזה שאין הפלגשים בכלל, והכס"מ תמה עליו שהרי בקרא כתיב גם נשים והו"ל יותר מו' ויק' לדידיה מנשים מיהת, ובע"כ דההוא קרא דויקח דוד לא מיירי על אותו זמן דווקא, אלא על מה שנשא דוד לאחר בואו לירושלים, ובאמת נשא אותם רק לאחר מעשה דבת שבע, תדע דמני התם בשמות הילודים לו, את שלמה, וודאי נולד לאחר מעשה דבת שבע, וכן מוכח בגמ' דמק' בהאי קרא דויקח דוד עוד פלגשים וכו', ומתרץ למלויי שמונה עשר, הרי להדיא דהאי קרא לבתר קרא דכהנה וכהנה מיירי, ומאי קשיא לי' להראב"ד מהאי קרא, ועיי"ש בכס"מ שפירש כונת הראב"ד, מדכתיב ויקח לו דוד עוד פלגשים, דמשמע שכבר היו לו פלגשים אלא שלא הזכירם הכתוב, וא"כ מלבד הו' נשים היו לו פלגשים והו"ל יותר מו', ובע"כ שאין הפלגשים בכלל, ועי' ג"כ בריב"ש סי' שצ"ח שפירש כונת הראב"ד מלשון עוד, וכמוש"כ הכס"מ, אלא שכבר כ' הכס"מ שאין בזה כדי להשיג על הרמב"ם די"ל לשון עוד, שהוסיף נשים ופלגשים על הנשים שהיו לו מכבר, ועיין ג"כ במרכה"מ כאן שכ', שהוא דוחק לפרש כן השגת הראב"ד דודאי י"ל כמוש"כ הכס"מ, וא"כ צ"ע כונת הראב"ד בהשגתו, ועיין בזה בלח"מ כאן, ובמרכה"מ הנ"ל מש"כ בכונת הראב"ד, ואכתי צ"ע, ועיין במאירי לדף כא. שהביא השגת הראב"ד דכשאמר לו נתן הנביא ואוסיפה וכו' וודאי פלגשים היו לו, עכ"ד, ואינו מובן, דמהיכן הוודאות עד כדי להוכיח מזה נגד דעת הרמב"ם.
ובס' מעין החכמה כ', שכונת הראב"ד היא כק' הר"ן בסנהדרין דף כב., מרצפה בת איה דכתיב ואת נשי אדוניך בחיקך, דליכא למימר שנשאה בחופה וקידושין, דא"כ הו"ל שבע וקאמר לי' נביא כהנה וכהנה, עיי"ש שהוכיח הר"ן מזה נגד דעת הרמב"ם, אכן קשה לפרש כן בכונת הראב"ד, שלא הזכיר כלל מרצפה בת איה, אבל מ"מ שיטת הרמב"ם צ"ע מזה, וכמושה"ק הר"ן.
והנה הכס"מ הביא ראי' לדעת הרמב"ם, מהא דאמרינן בסנהדרין דף כב. בוא וראה כמה קשין גירושין, שהרי דוד התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש, ופירש"י ליחד עם אבישג ואע"פ שנאסר יחוד של פנויה, ולא התירו לו לגרש אחת מי"ח וישאנה, ואם כדברי הראב"ד, למה להו למשרי יחוד נינסבא לפלגש, אלא ודאי אף פלגשים אינו יכול להוסיף יתר על י"ח וכדברי הרמב"ם, ובחי' הר"ן כ' שלא נתרצת אבישג להיות פלגש, וכיון שלא נתרצת הי' אסור בה, ובת' חיים שאל סי' פ"ט האריך להוכיח מהסוגיא שם שכן רצתה להיות פלגש, עיי"ש, ולדידי קשיא ממש"כ הרמב"ם להלן בפ"ד ה"ד, וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים וכו' והרי שם מיירי הרמב"ם בכח כפיה של מלך לענינים אלו, כמבואר שם בדברי הר"מ בה"ב וה"ג וסוף ה"ד שם, עיי"ש, וא"כ יש לו כח לכוף שתהי' פלגשו, ומהיכ"ת לעבור על איסור אם יכול לכופה ולא יהא בזה איסור, ומדלא השיג ע"ז הראב"ד משמע דמודה בזה לדעת הרמב"ם, ושוב צ"ע דברי הראב"ד *).
*) ועיין במאירי שהביא ראי' מהא דאבישג לדעת הרמב"ם, ממה שלא אמרו אמר לה אסירת לי אלא למה שאמרה נסבן, ואינו מובן כלל, דכיון שעל נסבן אמר לה שאסורה, ולדעת הרמב"ם גם פלגש בכלל האיסור, בשביל מה תאמר שוב על פלגשות אחרי שכבר אמר לה שהיא אסורה, ועוד דהרי בע"כ לדעת המאירי צ"ל שלא רצתה להיות פלגש דאל"כ תמוה כנ"ל מ"ט התירו לו איסור יחוד דפנויה, וא"כ ה"ה נימא כן לדעת הרמב"ם, ומש"ה לא אמרה לו שיקחנה לפלגש, ומה זו ראי' נגד דעת הרמב"ם, וצע"ג.
ועיין במשה"ק כאן הלח"מ, דא"כ למה לא נשא דוד את אבישג, והרי עשר הפלגשים לדעת הרמב"ם מכלל י"ח הוו, וכבר פירש מהן דוד לאחר מעשה דאבשלום, וא"כ היו לו פחות מי"ח נשים ומ"ט הי' אסור באבישג, ועוד, דאמנם מבואר מזה בגמ' דקשין גירושין מדלא התירו לו לגרש, אבל סו"ס מ"ט לא שילח אחת מפלגשיו שאין זה בכלל גירושין, ועי"ז יהי' לו פחות מי"ח נשים ויהא מותר באבישג, ובע"כ שהיו לו י"ח נשים בלא הפלגשים, ומוכח כדעת הראב"ד שאין הפלגשים בכלל הי"ח, ועיי"ש בלח"מ מש"כ בזה.
עוד צ"ע משה"ק הפר"ח בחידושיו על הרמב"ם, עיי"ש שכ' שהוא קושי עצום, שהרי בחברון היו לו ו' נשים, ואח"כ לקח את בת שבע, ואח"כ אמר קרא ויוסף עוד נשים ופלגשים, ומיעוט נשים שתים, והיו לו עשר פלגשים (כמבואר במעשה דאבשלום) משמע שהיו לו בין נשים ופלגשים י"ט, עיי"ש מלשון עוד שהק' הראב"ד, דס"ל להרמב"ם דבכלל הנהו ו' דחברון חלקם היו פלגשים ולא נשים, ודחוק טובא, ועיין ג"כ במרכה"מ שכ' דבת שבע היתה בכלל ב' נשים שלקח בירושלים עיי"ש ממה שנמנה שלמה בנה בכלל הילודים בירושלים עיי"ש, וצ"ע.
ויותר מכל צ"ע דברי הרמב"ם, ממש"כ הוא עצמו בסהמ"צ ל"ת שס"ד, וז"ל שם, שהזהיר המלך מהרבות נשים והוא אמרו לא ירבה לו נשים, וגבול זה שלא יוסיף על שמונה עשרה נשים בכתובה וקידושין, עכ"ד, ומפורש שרק נשים בכלל האיסור, ופלגשים שאינם בכתובה וקידושין כמבואר בגמ' סנהדרין דף כא. וברמב"ם להלן פ"ד ה"ד, ליכא איסורא, וסותר מש"כ כאן בהלכות, ועיין במג"ע כאן שכ' באמת שהוא ט"ס בדברי הרמב"ם, וגם דעת הרמב"ם היא לאסור רק בנשים בלבד, עיי"ש, וזה מתאים למש"כ הרמב"ם בסהמ"צ הנ"ל, אבל קשה לשבש הספרים, ועיין בס' דינא דחיי לבעל כנה"ג על הסמ"ג ל"ת רכ"ב, שדן בזה, ולא ניח"ל לפרש שחזר כאן הרמב"ם בדבריו בסהמ"צ, עיי"ש, וצ"ע איך להתאים דברי הרמב"ם כאן עם דבריו בסהמ"צ, וכן צ"ע משה"ק הריב"ש בסי' שצ"ח, דכיון שדעת הרמב"ם להלן בפ"ד ה"ד היא, שפלגשים הם בלא קידושין וכתובה, איך הוו בכלל הי"ח נשים ואינם כלל נשי המלך, עיי"ש.
ונראה בזה בהקדם דברי הרמב"ם כאן, שכ' שאם הוסיף אחת ובעלה לוקה, ובכס"מ הק' מנ"ל דבעי ביאה ודלמא סגי ע"י קידושין לבד שעי"ז הו"ל מרבה, ועיי"ש שהניח בצ"ע (ועיין במש"כ בזה המהרי"ט, בחי' על הרי"ף ריש קידושין בסוף ד"ה ומה שכתב, עיישה"ט, וצ"ע), ועיין בלח"מ שכ', דדעת הרמב"ם היא דדמי לאיסורי כהונה דקידש ולא בעל אינו לוקה, כיון דכתיב בהו חילול וחילול לא הוי אלא בביאה, וכמו"כ כאן כתיב ולא יסור לבבו ואין כאן הסרת לב אלא בבעלה, וכמוש"כ הרמב"ם להלן בה"ו ולא יהיה מצוי אצלה תמיד וכו', על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו, משמע דההסרה תלוי' בבעלה, עכ"ד, וסו"ס צ"ב דמנ"ל להרמב"ם למידרש קראי וללמוד מזה חידוש דין זה שאין איסור אלא בבעלה.
ונראה מקור לדברי הרמב"ם בזה, דהנה במתני' דסנהדרין דף כא. ס"ל לת"ק איסור לא ירבה בי"ח נשים, ור"י ס"ל מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו, ור"ש ס"ל דאפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה, א"כ למה נאמר לא ירבה לו נשים דאפילו כאביגיל, ועיי"ש בסוגית הגמ' דר"י לא דרש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש קרא טעמא, מה טעם לא ירבה לו נשים משום דלא יסור לבבו, ור"ש דריש טעמא דקרא וא"כ לשתוק קרא ואנא אמינא, מה טעם לא ירבה משום דלא יסור, ובע"כ דלא יסור דכתב רחמנא אתי למימר דאפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה, ולא ביארו בגמ' כלל דעת ת"ק מה טעמו, ומה"ט פירשו בתוס' הרא"ש ובר"ן בשם יש מפרשים, דר"י ור"ש פליגי אליבא דת"ק, עיי"ש, אכן אין זו דעת הרמב"ם שלא הביא לא דעת ר"י די"ח רק במסירות את לבו, ולא דעת ר"ש דאחת ומסירה את לבו אסורה, ועיין ביד רמ"ה שכ' דדעת ת"ק היא דלא דרשינן טעמא דקרא גם בדמפרש קרא טעמיה, עיי"ש, אכן אין זו דעת הרמב"ם, עיין בלח"מ פ"ג ממלוה ולוה ה"א, דדעת הרמב"ם היא דהיכא דמפורש הטעם דרשינן טעמא דקרא, וא"כ הו"ל לפסוק כר"י ומ"ט פסק כת"ק, אכן למש"כ הלח"מ א"ש היטב, דקרא דלא יסור לבבו לאו לטעמא אתי, אלא לאשמעינן דתלוי בביאה, שרק בה יש משום הסרת לבבו כמוש"כ הלח"מ, דמש"ה בקידושין גרידא ליכא איסור, וזוהי דעת ת"ק, ומש"ה לא דנו בגמ' בדעתו לענין דרשינן טעמא דקרא, דכנ"ל ולא יסור לבבו לאו לטעמא קאתי.
ולפי"ז יש לחקור, אם האיסור דלא ירבה עיקרו בביאה הוא, אלא שהוא תנאי שתהא ביאה של אישות ומש"ה בעי אשתו דוקא, או שבאמת האיסור בקידושין, שהוא הריבוי וכמוש"כ הכס"מ, אלא שהוא תנאי דבעי שיהא אח"כ ביאה, וכמוש"כ תוס' בב"מ דף י: בד"ה אי, לגבי איסורי כהונה, שהם המקור למש"כ הלח"מ כאן, דבבעל לוקה גם על הקידושין עיי"ש, והיינו שהאיסור בקידושין והביאה אינה אלא תנאי לאיסור, ועיין בזה בפ"ת אע"ז סימן ו' ס"ק א, ומש"כ שם מדברי הריטב"א בקידושין דף מב: וברשב"א קידושין דף סז: עיי"ש, וכן בתוס' שם הוא ב' דעות עיי"ש, ובדברי הרמב"ם בפי"ז מאיסו"ב ה"ב ובמ"מ שם, שבקידש ובעל אינו לוקה אלא אחת עיי"ש, ועכ"פ יש בזה מחלוקת ראשונים בענין איסורי כהונה, ולמש"כ הלח"מ כאן הרי לאו דלא ירבה דמי לאיסורי כהונה, ויש לחקור לפי"ז כנ"ל מהו גדר האיסור.
ונראה שהדבר מפורש בדברי מהרי"ט בקידושין הנ"ל שכ', דדברי הרמב"ם בבעל, הכונה דבעי שיבעל פלגש לשם פלגש, אבל אם בעלה לשם זנות בעלמא לאו רבוי מקרי, דפלגשים נמי יחוד בעי שיהיו מותרות לו ויהיו עולין למנין י"ח עכ"ד, ומפורש דשרי בביאת זנות, ומשום שאין אסור אלא ביאה המותרת לו, ואם האיסור הוא בלקיחה פשיטא דבזנות ליכא לקיחה, ומדס"ד דגם ביאת זנות, משמע שהאיסור בביאה, אלא שצריך שלא תהא ביאת זנות וכמוש"כ מהרי"ט (הן אמנם שבמהרי"ט שם מבואר שבקידושין גרידא ג"כ לוקה, עיי"ש, וזה שלא כמוש"כ, שהרי אין כלל איסור בקידושין לדברי מהרי"ט עצמו דס"ד לחייב גם על ביאת זנות, ומנ"ל ב' גדרי איסור, וצ"ע), ועיין בעצי אלמוגים לאע"ז סי' כ"ב, שדן בדברי הפרישה והב"ש שם דיחוד דחיי"ל מה"ת, דא"כ האיך אמרו בסנהדרין דף כב. שהתירו לדוד יחוד דאבישג, אע"פ שנאסר יחוד דפנוי', והרי הי' דוד אסור בה מה"ת, כיון שהיו לו י"ח נשים, עיי"ש, ועיין רש"ש שם שכ' דלק"מ, דדרך זנות שרי, שהרי להראב"ד גם פילגש מותרת, עיי"ש, ובשו"ת תורת חסד אע"ז סי' י"ב ופני משה אע"ז שם (הובאו באוצה"פ שם), כ' לחדש, דגם לשיטת הרמב"ם בעי מיהת פילגש, ודרך זנות שרי, עיי"ש, הרי שנקטו בפשיטות דיסוד האיסור הוא בביאה, והוצרכו לחדש היתר בביאה דרך זנות, ושו"ר בס' צפנת פענח פי"ד מאישות ה"ו ביאר הסוגיא דדף כב., גבי יחוד דאבישג, דהוא לא מצד איסור פנוי', אלא מצד איסור לא ירבה לו לדעת הרמב"ם עיי"ש, וכן ראיתי שכ' הכנה"ג בס' דינא דחיי בסמ"ג ל"ת רכ"ב, שאילו הי' דוד בא עלי' הי' באיסור לאו, אע"פ שלא היתה פלגש, עיי"ש, הרי מבואר מדבריהם שהוא איסור ביאה ואפילו דרך אישות לא בעי.
ובמהרי"ט לקידושין דף כב. דן גבי יפ"ת במלך אי אמרינן גבה הואיל ואישתרי אישתרי כדאמרינן בסוגיא שם דף כא: לגבי כהן, מצד איסור זונה עיי"ש, ותמוה כמושה"ק האחרונים הובאו בת' חיים שאל, דכאן שאין כלל איסור ביאה בגיותה, מאי הואיל ואישתרי שייך כאן, עיי"ש בסי' פ"ט ס"ק ב', שהביא מדברי הרמ"ה בסוגיין, והתוס' רי"ד בקידושין שם, דדוד הותר בביאה ראשונה דיפ"ת אע"פ שהיו לו י"ח נשים, אכן למשנ"ת, המהרי"ט לשיטתו שנת' דס"ל דבפלגש האיסור הוא ביאה גרידא, אלא בעי ביאה מותרת, שלא תהא ביאת זנות, וביאה ראשונה דיפ"ת אינה ביאת זנות, ושפיר יש בה איסור משום לא ירבה לו נשים, אלא שבמהרי"ט עצמו מבואר בדבריו שנקט שאין איסור בפלגש, עיי"ש, וא"כ ודאי שאין איסור בביאה ראשונה דיפ"ת, ורמז לזה בת' חיים שאל שם, עיי"ש, וצ"ע.
ומעתה נראה, דדין הרמב"ם שהאיסור הוא בביאה, מקורו הוא מאיסור פלגש שמשמע בדברי הגמ' בסנהדרין דף כא., דלבתר דמייתי דין י"ח נשים, מקשה הגמ' והכתיב ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים, ומשני למלויי שמונה עשר, ומבואר שהפלגשים בכלל למלויי שמונה עשר הם, ועיי"ש בתורת חיים, וכיון דפלגש אינה אשתו וכק' הריב"ש הנ"ל, בע"כ שאין האיסור בלקיחת האשה, אלא בביאה דרך אישות, ומש"ה גם פלגש בכלל, ושפיר מבואר מזה, שיסוד האיסור הוא בביאה, ושו"ר בהגהות עמק המלך שנדפס בסוף ספרי הרמב"ם מהגאון רבנו אברהם אבוש האבד"ק פפד"מ, שכ' על דברי הכס"מ, שהק' על הרמב"ם שכ' ביאה, מפלגשים שהם בלא קידושין וכתובה, וז"ל שם צ"ע דנהי דלענין אישות, היכא דקפיד קרא מאישות, וכאן אביאה הוא דקפיד קרא לדעת רבנו, דהרי אסר הפלגש, והוי לא ירבה לו נשים שלא יבעול נקבות רבות, והרי אף איהו לא קשיא לי', דייחד נקבה לעצמו לפלגש שיתחייב, עכ"ד, והן הן הדברים שכתבנו.
ונראה ראי' למש"כ הרמב"ם איסור ביאה, מדברי הגמ' בדף כב. גבי אבישג שאמרה לדוד נסבן, אמר לה אסירת לי, אמרה לי' חסרא לגנבא נפשי' לשלמא נקיט, ופירש"י כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום, כלומר מפני שזקנת ותשש כוחך אתה אומר שאני אסורה לך, עכ"ד, וצ"ע הרי אמרה לו נסבן ולא הי' נידון על ביאה, ועל הנסבן אמר אסורה את, ומה זה ענין לזקנת ותשש כוחך, והרי לא הי' כלל נידון על ביאה, ומבואר, שכשאמר אסירת לי היינו ביאה ולא נישואין וכמוש"כ הרמב"ם, ועל ביאה אמרה לו חסרי' לגנבא וכו', ואמנם ראיתי בס' מעין החכמה הק', לדעת הרמב"ם, מ"ט הוצרכו להתיר איסור יחוד, יקדשנה ולא יבוא עלי', ושוב אין בזה לא איסור יחוד דפנוי', ולא איסור דלא ירבה, וכן הק' בדינא דחיי ל"ת רכ"ה עיי"ש, אכן לענ"ד, כיון שאם יבוא עלי' יהיה איסור תורה, ודאי אסורה ביחוד דלא גרע מפנוי', ובפרט לדעת הפרישה והב"ש באע"ז סי' כ"ב הנ"ל, הרי בכה"ג אסורה ביחוד מה"ת וא"א הי' כלל להתיר, ומש"ה לא נשאה ונשארה פנוי', שאפילו יבוא עלי' לא יהא איסור תורה, וכנ"ל.
וכן נראה במש"כ הר"ן בדף כא: בשם תוס' שהקשו מ"ש שגבי ריבוי סוסים מבואר בגמ' שם, דכיון דכתיב סוסים בלשון רבים בעי קרא לעבור גם על סוס אחד, ומ"ש גבי נשים דלא בעי קרא לעבור אפילו באשה אחת עיי"ש, ועיין ג"כ ברבנו יונה שם מש"כ בזה, עיי"ש, ולמש"כ נראה בהקדם מש"כ המנ"ח במצוה תק"א לדון לדעת הרמב"ם שהאיסור הוא בביאה *), אם גם היא מוזהרת בזה, ועיי"ש שכ' דפשוט שהוא ככל ביאות אסורות שגם היא לוקה, אלא שדן שם לענין לפוסלה לכהונה מדין זונה, עיי"ש מצד איסור שאינו שוה בכל, ומבואר דפשיט"ל ביסוד האיסור, שנעשית היא, לאשה אסורה עליו ככל חיי"ל, דמש"ה יש לדון בה בפסול זונה לכהונה, וכן מה"ט פשיטא שגם היא מוזהרת (האומנם דלולי דבריו י"ל, דגם למשנ"ת דהאיסור הוא הביאה, הוא אינו אלא כלפי המלך, ולא שנעשים הם זל"ז דבר של איסור ככל חיי"ל), וא"כ מבואר דיסוד לאו דלא ירבה הוא, שלקיחת י"ח נשים פועלת איסור על כל הנשים שבעולם, ופשיטא דאין דין של ב' נשים דווקא, דרק באיסור של ריבוי בסוסים, יש לדון מהו שיעור הריבוי, וס"ד דריבוי היינו ב' סוסים, אבל כאן נאמר מעשה האוסר, ופשיטא שכל אחת ואחת שנאסרת יש בה איסור לאו דלא ירבה, וכן בגמ' שם מרבה מקרא לעבור בל"ת על כל סוס וסוס, עיי"ש, ומ"ט לא בעי קרא ג"כ בנשים לחייב על כל אחת ואחת, אכן להנ"ל י"ל דבסוסים שהנידון הוא בריבוי, י"ל ב' סוסים שם ריבוי אחד, ומש"ה ס"ד דחייב רק חדא מלקות, משא"כ בנשים שנעשו איסו"ב, וודאי חייב על כל ביאה וביאה של כל אשה ואשה, גם בלא ריבוי מקרא, וית' אי"ה עוד בזה להלן בה"ג.
*) ועיי"ש דפשיט"ל שחייב לרמב"ם על כל ביאה וביאה.
וזה מבואר ממש"כ הרמב"ם לחידוש, שיש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש, ועיי"ש בכס"מ מסוגיא דדף כב. בוא וראה כמה קשין גירושים וכו', משמע שאילו גירש דוד אחת מנשיו היתה אבישג מותרת לו, וצ"ב איזה חידוש יש בזה, וכי גם בסוסים ס"ד בהיו לו כדי מרכבתו ואח"כ מתו שלא יוכל להוסיף סוס, ופשיטא שאין אסור אלא בריבוי והשתא ליכא ריבוי, אכן למש"כ י"ל, דהרי ע"י שנשא י"ח נשים נאסרו כל הנשים שבעולם עליו, ונעשו עליו כחיי"ל, וס"ד כיון שנאסרו נשארו באיסורן, ולזה הוצרך לאשמעינן דחזרו והותרו כשכבר אין לו י"ח נשים.
ומעתה נראה, דהנה בק' הגמ' הנ"ל מקרא דויוסף דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים, צ"ב מאי קשיא לי', ופשוט הוא כדמתרץ הגמ' דלמלויי שמונה עשר הוא, ועיי"ש בתו"ח שכ' דס"ד כק' הראב"ד הנ"ל שנשאן קודם מעשה דבת שבע, ובמילא כהנה וכהנה על יותר מו' נשים נאמר, וע"ז מתרץ דנשאן לאחר מעשה דבת שבע וכמו שכ' הכס"מ, ועיי"ש שכ' דמוכח כן מדמנה שלמה בין בני הנשים, ובע"כ שהוא לאחר מעשה דבת שבע, והן דברי הכס"מ הנ"ל, שג"כ מבואר בדבריו שפירש כן ק' הגמ' והתירוץ, עיי"ש, אכן לפי"ז עיקר חסר מן הספר, לפרש שהנידון הוא אימתי נאמר קרא דויקח דוד עוד וכו', ולכן נראה, דפשיט"ל לגמ' דקרא לאורויי דין במספר הנשים שמותר למלך קאתי, דמש"ה לא נאמר על הסדר וכנ"ל מדברי הכס"מ והתו"ח, שבע"כ אינו על הסדר מדחשיב שם שלמה בהדי הנהו נשים, אלא שפשיט"ל לענין היתר מספר הנשים מיירי קרא, וכתירוץ הגמ' למלויי לשמונה עשר, והיינו כנ"ל, לאשמעינן דין היתר שלקח דוד עד כמה שמותר שהם י"ח נשים, אלא שבק' הגמ' הוי פשיט"ל שאין פלגשים בכלל האיסור, וא"כ לאו בהכי מיירי קרא, ובע"כ להורות שלקח קצת מהן קודם מעשה דבת שבע קא מיירי קרא, והו"ל יותר מי"ח, וע"ז משני למלויי י"ח, אלא שא"כ צ"ב מה תירץ, והרי כ"ז ידעינן גם להו"א, והקושי' היתה מפלגשים וכנ"ל, ומה תירוץ הגמ'.
ולכן נראה, דלמשנ"ת איסור פלגש לדעת הרמב"ם מצד ביאה הוא, מחמת שנעשו כל נשים שבעולם אסורות עליו לביאה כזו, שאין זה אלא בשנשא י"ח נשים, דשוב גם פלגש אסורה, אבל אין פלגש בכלל הי"ח שפועלות איסור, שהאיסור מחמת שיש לו י"ח נשים הוא, ופלגש אינה אשתו, שעל ידה יחול איסור על כל נשים שבעולם, והגע עצמך, למשנ"ת מאחרונים שיש איסור גם בביאת זנות, וכי אם יבוא על י"ח נשים בזנות יאסרו כל נשים שבעולם עליו, והרי להדיא כ' הרמב"ם דבמתה אחת מהן מותר באחרת, וכל שאינה אשתו אע"פ שבא עלי' הו"ל כגירשה, וה"ה כן בפלגש למשנ"ת, ומש"כ הרמב"ם בין הנשים ופלגשים הכל הכל שמונה עשרה, הכונה היא שכשיש לו שמונה עשר בע"כ הוא עם פלגשים, דלבתר י"ח, פלגשים אסורות, אבל אה"נ אם יהיו לו י"ז יהא מותר בכל פלגשים שבעולם, דלפימש"נ אין כאן אוסר על הפלגשים, ומה"ט אין כאן סתירה כלל לדבריו בסהמ"צ שכ', דהי"ח הם נשים בקידושין וכתובה, דודאי גם לדעת הרמב"ם לפעול איסור על שאר הנשים בעי י"ח נשים בקידושין וכתובה, וזהו תירוץ הגמ' הנ"ל, למלויי שמונה עשר, והיינו דאמנם כמוש"נ בק' הגמ' שאין הפלגשים בכלל שמונה עשר, אכן הפלגשים בכלל מלוי י"ח נשים הם דכנ"ל י"ז נשים מותרות עם פלגשים, והפלגשים בכלל המלוי של עד י"ח, דמעל י"ח גם פלגשים אסורות, וזהו לשון הרמב"ם, דבין הנשים והפלגשים הכל י"ח, והיינו דכולם בכלל הי"ח לענין זה, שיותר מי"ח אסורות גם פלגשים, אבל אין הפלגשים בכלל הי"ח שאוסרות, וכמושנ"ת.
ומיושבת ק' הר"ן מרצפה בת איה שכבר היתה פלגש דוד כשאמר לו נתן כהנה וכהנה והוי לי' יותר מו', דלהנ"ל הרי גם לדעת הרמב"ם אין הפלגשים בכלל החשבון, שאינו אלא על ו' הנשים שהיו לדוד, וכן משה"ק הלח"מ לאחר שבא עליהם אבשלום ונעשו צרורות הרי פחת מספר נשיו, וכן דיגרש פלגש אחת ויקח את אבישג, דלגבי פלגש ל"ש לומר קשין גירושין, דבאמת בת' חיים שאל כ', די"ל, דלאחר כן נשא נשים תחתיהם והיו לו י"ח אחרות, ועיי"ש שהוכיח לה מסנהדרין דף קז. ממש"כ שם, שקיים דוד י"ח עונות דמשמע שהי' לאחר מעשה דאבשלום, ומבואר שאכתי היו לו י"ח נשים, וכ"כ הגאב"ד דאובן ישן, בת' חת"ס אע"ז סי' קנ"א, והחת"ס דחה שהי' קודם מעשה דאבשלום, עיי"ש, אכן אי הוי קודם מעשה דאבשלום, ולדעת האחרונים הנ"ל הרי פלגשים בכלל נשים, בע"כ מוכח מזה שיש דין עונה גם בפלגש, ולמשנ"ת הרי י"ל, שהיו לדוד י"ז נשים ועשר הפלגשים מחוץ למנין הנשים הוו, וא"כ הו"ל יותר מי"ח עונות, ובע"כ שמיירי לאחר שנאסרו הפלגשים ונשא רק נשים, והיו לו רק י"ח נשים, ששוב אסור בפלגשים, וכנ"ל בדעת הרמב"ם, אלא שלשון ותהיינה אלמנות צרורות משמע שלא שלחם ונשארו צרורות, ושוב אסור בנשים אחרות, ואכתי יקשה שישלח אחת מהן, וכן משמע מדברי הירושלמי בפ"ב דסנהדרין ה"ג, שהובא לעיל במש"כ בפ"ב ה"א, עיי"ש שנשארו פלגשי דוד, ויק' כנ"ל, אכן למש"כ הרי אין פלגש בכלל הי"ח, וגם כשיש לו פלגשים מותר בי"ח נשיו, ואסור רק בביאת הפלגשים, וכיון שלא בא על הפלגשים שפיר י"ל, שנשא דוד עד י"ח נשים, ומש"ה הי' אסור באבישג, אם לא יגרש אחת מנשיו, וכיון דקשין גירושין התירו לייחד (ואי דאכתי יקשה, שיקח אבישג לפלגש ולא יבוא עלי', דליכא בכה"ג איסור דלא ירבה, הרי כבר נת' לעיל דבכה"ג יש צד של איסור יחוד מה"ת, ובפרט למש"כ בס' קול יהודא בשם בעל התומים, שאין פלגש נקנית אלא בביאה, הרי ודאי לק"מ, דביאה הרי אסורה בה, ומשה"ק עליו במרכה"מ כאן, ובס' חיים שאל, ית' אי"ה להלן בפ"ד ה"ד), וכמובן, דמה"ט ל"ק ק' הפר"ח הנ"ל, דאחרי בת שבע שהיא אשתו שביעית, לקח י' פלגשים וב' נשים והו"ל י"ט, דלמש"כ ל"ק דכל דליכא י"ח נשים, הרי מותר בכמה וכמה פלגשים.
ומעתה נראה, שהראב"ד שלא השיג עמש"כ הרמב"ם שיסוד האיסור הוא בביאה, ומשמע דמודה לי' בזה, א"כ במילא גם ביאת היתר דפלגש בכלל ולא יסור לבבו הוא, ואסור, וכל מחלוקת הרמב"ם והראב"ד היא, רק בשהיו לו פלגשים קודם שנשא י"ח נשים ואח"כ נשא י"ח, שבזה להרמב"ם, מעתה נאסרו הפלגשים, ועיקר ק' הראב"ד היא, דקרא דכהנה וכהנה הוא על י"ח נשים, ומשמע שנשא י"ח נשים, שהרי כנ"ל לכו"ע אין הפלגשים בכלל כהנה וכהנה, ומ"מ נשארו לו גם פלגשים, ובע"כ שכיון שנשאן קודם לכן, אין כבר איסור בפלגשים, ומשום דיש בזה גדר של הואיל ואישתרי אישתרי, וכבכה"ג שאסור באלמנה, ומ"מ בנשאה קודם שנעשה כה"ג מותר בה, וכן כה"ג אסור בב' נשים, ובנשאן קודם לכן מותר בהם, עיין ברמב"ם בפי"ז מאיסו"ב הי"ג ובמ"מ שם, ומש"ה אין כלל מקום לקושיות הכס"מ על ראית הראב"ד, דקרא לבתר ו' נשים דחברון מיירי, וכן ק' הלח"מ מאבישג, דלמשנ"ת, אבישג אסורה גם לדעת הראב"ד, כיון שכבר היו לדוד י"ח נשים, וק' הראב"ד מקרא הוא, כיון דבע"כ נשא דוד י"ח נשים למלויי לי"ח, ומ"מ נשארו לו פלגשים, מוכח דאמרינן בזה הואיל ואישתרי אישתרי, ויתכן שבעיקר הדין גם הרמב"ם מודה לזה, ובהיו לו יותר מי"ח נשים קודם שנעשה מלך ונעשה מלך דשרי בהם, ושו"ר בס' צפנת פענח מהדו"ת ע' לא: שדן בזה, וכ' דשרי כבכה"ג, עפ"י סוגיא דיבמות דף נט. ודף סא: עיי"ש, אלא דרק לגבי פלגש שאין כאן אישות ס"ל להרמב"ם שאין בזה דין הואיל ואישתרי אישתרי, וע"ז הוא דפליג הראב"ד, וכמושנ"ת.
אכן כל מש"כ אין זה בדעת הר"ן שהביא מהא דרחבעם, בדה"י ב' כ"א, שנשא י"ח נשים וששים פלגשים, עיי"ש, ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי"ב, ובחיים שאל סי' צ', ובמרכה"מ כאן, ולא דן כלל בנשאן קודם שנעשה מלך, ומשמע דס"ל דשרי פלגשים בשיש לו י"ח נשים, וכן בדברי המאירי מבואר מפשטות דבריו, דבכל גווני שרי פלגשים, וזה י"ל במש"כ המאירי, שודאי היו לו פלגשים, ואעפ"כ אמר לו כהנה וכהנה, דדעתו כנ"ל בדעת הרמב"ם לאסור פלגשים רק בשנשא כבר י"ח נשים, ובע"כ אין פלגשים בכלל כהנה וכהנה, וכיון שנתקיים הכהנה וכהנה ע"י י"ח נשים, ומ"מ היו לו גם פלגשים בע"כ דשרי פלגשים, וכנ"ל בדברי הראב"ד, ומשום שבמאירי לא הוזכר כלל איסור ביאה אלא איסור נישואין, ושוב אין טעם לאסור פלגשים, וכן צ"ל בדעת הר"ן, ובע"כ לדעת הר"ן א"א ליקח פלגש בע"כ, ומש"ה לא לקח את אבישג כפלגש, אבל הראב"ד שלא השיג על דברי הרמב"ם בפ"ד ה"ד דמשמע שנוטל בע"כ, בע"כ שכשיש י"ח נשים גם לראב"ד אסור בפלגש, וכנ"ל, ומש"ה הי' אסור באבישג גם כפלגש, ובחינוך מצוה תק"א כ' דלוקה בהוסיף ולקח, ומבואר ג"כ שאינו ענין לאיסור ביאה, ומש"ה לא כתב איסור פלגשים שכתבו הרמב"ם (ומש"כ שם במנ"ח, שגם לחינוך לוקין על כל ביאה וביאה, אלא שס"ל שלוקין גם על הקידושין, צ"ע מנ"ל איסור ביאה, אם האיסור הוא בריבוי במה שיש לו י"ח נשים, וכנ"ל מק' הר"ן דלבעי ב' נשים יותר על י"ח, כדס"ד ברבוי דסוסים, ומש"ה מעשה הריבוי הוא בקידושין ולוקה ע"ז, ומה תוספת איסור יש בביאה, וזהו מה שהקשינו לעיל בדברי המהרי"ט בריש קידושין).
ויתבאר בזה משה"ק המנ"ח עמש"כ שם החינוך שאם עבר והוסיף ולקח לוקה ע"ז, ויש לו לגרשה, דפשיטא הוא ומה חידש בזה החינוך, והרי הרמב"ם לא כתב אלא שאם גירש אחת שנושא אחרת תחתי', אבל פשיטא שחייב לגרש, עיי"ש במנ"ח, ולהנ"ל אולי י"ל שלרמב"ם א"צ דוקא לגרש זו אלא יכול לגרש אחרת ועי"ז תהא ביאתה של זו מותרת, אבל לחינוך שהאיסור הוא בנישואין כל נישואיה בעבירה הם, וכשיגרש אחרת אכתי זו אסורה בנישואיה וזהו חידוש החינוך שדוקא יגרשנה, ולא יועיל גירושי אחרת ששוב אין לו י"ח נשים, וצ"ע, ועוד י"ל דלמש"כ בשיטת החינוך שהאיסור הוא ברבוי י"ל בנשא י"ט הוי ריבוי בכולהו וכולן באיסור קיימי, וכמוש"כ כעי"ז האבנ"ז באו"ח סי' שצ"א עיי"ש, וית' אי"ה להלן בה"ג, ואמנם אח"כ מצאתי בצפנת פענח מהדו"ת לא: כ' באמת לדון שבהוסיף כולן אסורות, ואת זה בא החינוך לאפוקי שאין אסורה אלא זו הנוספת, ורק כלפי' נאמר דין גירושין, ושפיר קמ"ל החינוך חידוש בדבריו, אבל לדעת הרמב"ם אין בזה כל חידוש שודאי לא חל חלות איסור אלא על שאר נשי העולם ע"י מה שיש לו י"ח נשים, וודאי שהן עצמן מותרות לו.
ובמשנ"ת י"ל בסוגיא דסנהדרין דף כב. בוא וראה כמה קשין גירושין וכו', התירו ליחד ולא התירו לגרש, והק' התומים בס' קול יעקב שהובא בס' חיים שאל, ובת' חת"ס אע"ז סי' קנ"א, ובשיירי קרבן לירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ג, דמה ראי' מגרושת דוד שאסורה לעולם מדין גרושת מלך, לסתם גרושה שיכולה להנשא לאחרים, ועיי"ש בת' חת"ס שהראי' היא מי' הפלגשים, שבלא"ה לא בא עליהן דוד והנידון רק מצד שקשין גירושין, ולמשנ"ת לעיל הרי הנידון מצד נשים, דמפלגשים בלא"ה ליכא ראי', ובע"כ כמוש"כ בחיים שאל שם, דבלא"ה זקן דוד, ולא קיים מצות עונה, וראי' מאבישג שאמרה לדוד חסרא לגנבא וכו', אמר להו קראו לי לבת שבע וכו', באותה שעה קנחה בת שבע בי"ג מפות, עיי"ש ברש"י שבא עלי' י"ג ביאות, ואבישג שהיתה כל הזמן אצל דוד, אם איתא דקיים דוד מצות עונה, הרי ידעה זה אבישג, ומה הוצרכה לראי' דבת שבע, ובע"כ דלא קיים, ומש"ה הנידון גם בנשים רק מצד קשין גירושין, עיי"ש בחיים שאל, ולפי"ז צ"ע, דא"כ בקשת אבישג נסבן בע"כ לנישואין גרידא בלא ביאה, שהרי כנ"ל ידעה אבישג שאינו מקיים מצות עונה, ומה ענה דוד אסירת לי, וע"ז אמרה אבישג חסרי' לגנבא, היינו משום שאינו יכול לבעלה, והרי בלא"ה ידעה שאין כאן עונה, ולא ע"ז הי' הנידון דנסבן.
אכן למש"כ נראה, דבאמת בלא"ה צ"ע לשם מה אמרה לו כן לקנטרו ולהקניטו, עיי"ש בערל"נ מש"כ בזה, אכן נראה, שהרי למשנ"ת לדעת הרמב"ם שרי נישואין בלא ביאה, ואיסור הנישואין רק מחשש יחוד ביאה הוא, ואם לא הי' דוד בר הכי, הרי אין כאן איסור כלל, וזהו שאמרה לו אבישג שבזמן שאינו יכול, אומר איסור, שבאה להשמיעו שאינו יכול, ושוב ליכא איסורא, ומ"ט לא נסבן, וע"ז אמר דוד, קראו לי לבת שבע וכו', שכן יכול, ושוב יש איסור ביחוד מצד חשש ביאה באיסור דאורייתא, ומש"ה ל"ש נסבן.
ועיין יד רמ"ה הביא פירוש בחסרי' לגנבא וכו', מי שגרם לגנב להקרא חסיד מתוך רשעתו, עד שהגנב נחשב חסיד כנגדו, האיך יחזיק עצמו כאיש שלום להראות את עצמו שהוא מדקדק במצוה קלה כבחמורה, וכנראה הכונה לחטא דבת שבע, ואינו מובן, וכי משו"ז לעולם יוסיף לחטוא, ועיי"ש ביד רמ"ה דקראו לי לבת שבע היינו שכעס עלי', ולא רצה לישן עמה, אכן הביא גם פירש"י וכ' דלא מסתברא, ותמוה לפירוש קמא הרי בע"כ כן, דאל"כ מהו קראו לי לבת שבע, ולא הי' כלל נידון אם הוא זקן שתשש כוחו, אכן למשנ"ת נקטה, שזקן ותשש כוחו, וא"כ אין איסור מעיקר הדין, והוא רק חומרא בעלמא, וע"ז אמרה שאתה אין ראוי לך להחמיר, וע"ז אמר קראו לבת שבע שהוא בר הכי, ושוב אסור מעיקר הדין, וא"כ מכל מהלך הסוגיא מבואר איסור מה"ת ביחוד חיי"ל, דאל"כ הרי דמי לאיסור פנוי', ומ"ט לא נסבא בלא ביאה, דכנ"ל ליכא איסור, ובע"כ כדברי הב"ש והפרישה, ושו"ר בעיון יעקב שם שכ' בהא דחסרי' וכו', שחשדה אותו שהתירו לו ליחד מחמת שתשש כוחו מחמת זקנה, ולא ידעה שאסורה לו והתירו רק מחמת סכנת נפשות, עכ"ד, והן הן הדברים, דלפי"מ שהתירו לו לייחד הרי כבר יכול לישא אותה, וע"ז אמר שבאמת אסור מעיקר הדין והתירו רק מחמת פיקו"נ, וכיון דאפשר באיסור דרבנן כשלא ישאנה, אסור באיסור מה"ת, וכמושנ"ת.
[באר מרים]
