רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם. מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, י), יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו.
הרב ישראל אליעזר רובין
אלבאני נ.י.
משנה ב: רחב״ת אומר ׳מנין שאפילו אחד שיושב...שנאמר ישב בדד וידום[1]׳ -תיאור עצוב ועגום של זמן החורבן מפסוק במגילת איכה ישבה בדד שקוראים ט׳ באב, אבל לעומת זה, הנה במשנה ו׳ מביא רבי חלפתא מקור אחר לשאלת ׳מנין שאפילו אחד׳ מפסוק ׳מעודד ומשמח׳ סוף פ׳ יתרו בהבטחת ה׳ בסיני בהמשך למתן תורה: ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.׳ ויש לעיין למה לא הביא גם רחב״ת פסוק זה שבתורה עצמה?
גם הקשה האור החיים שהרי משניות אלו סותרות זו לזו: שבמשנה ו׳ ׳שכינה שורה׳ גם באחד, אבל לעיל אומרת רק ׳קובע לו שכר׳ בלי שכינה שורה?
ולענ״ד יש לבאר שרבי חנינא בן תרדיון היה מעשרה הרוגי מלכות, והיה בגזירת השמד של מלכות רומי (ע״ז יח) כש׳מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.׳ ולכן רחב״ת מביא המקור לזה מירמיהו הנביא שמקונן ומתאר בפסוק זה את תחילת ההתאוששות אחר היאוש של ׳ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה...אולי יש תקוה.׳
ורחב״ת מתחיל במדריגה פחותה של שנים שאין ביניהם דברי תורה ועוסקים בליצנות כו'. משא״כ רבי חלפתא מתחיל בעשרה שעוסקין בתורה כו׳.
והנה ארז״ל ׳אין השכינה שורה לא מתוך עצבות...אלא מתוך שמחה של מצוה׳ (ברכות ל), ואם כן הדבר תלוי בנו לבחור בדרגת ׳אפילו א׳׳ בין משניות אלו!
שעריכת הסדר בזמן בידוד כזה הרי היא הזדמנות שנתכונן ונתבונן איך להשרות שכינתו ית׳ גם במצב של בדידות, כמארז״ל ׳למה נברא אדם יחידי... שכל אחד עולם מלא׳ (סנהדרין לז), וכברכתו של משה ׳וישב ישראל בטח בדד׳[2] (דברים), שבכל מקום שנמצאים, גם בכפר חנניא הקטן[3], בא הקב״ה שם לבקרנו, גלו לאדום שכינה עמהם בחי׳ ׳עמו אנכי בצרה׳.
ולמעשה בפועל, הנה למרות מצב הבידוד עלינו לומר את ההגדה לא בלחש לעצמנו, אלא בשמחה רבה ובקול רם, כאילו אנו מסובבים עם כל ידידינו ומכירינו. ׳והיא שעמדה לאבותינו ולנו׳, יהי רצון שיצילנו הקב״ה מכל צרה וצוקה, כל נגע ומחלה, ונאכל מן הפסחים ומן הזבחים, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.
[1] (להעיר שיש מפרש ׳ידום׳ לחישה בחשאי, וי״מ דומם ממש, רק מהרהר, שאף שמקבל שכר -פטור הוא מברכת התורה לשיטת הב״י ואדה״ז או״ח סימן מז), כמו שביארנו בספר הרהורי תורה במחלוקת הגר״א ושועה״ר.
[2] העירני ידידי השליח הגר״א זילברסטיין שי׳ שהצ״צ ברשימותיו לאיכה מבאר המדרש ׳השביעני במרורים הרוני לענה׳, שבלוח שלנו ליל א׳ דפסח נקבע ביום שחל ט״ב, ויש מאמר מוגה בענין זה מכ״ק רבינו.
[3] יש להעיר למה מציינת משנתינו ש׳רבי חלפתא׳ הוא ׳איש כפר חנניה׳, וכי זהו גודל חשיבותו בכפר קטן, שעסקו שם ביצירת תנורים וכלי חרס? (שבת קכ: תוספתא כלים פ״ד ה״ט).
ואולי י״ל שרבי חלפתא הרי הוא אותו ׳יחיד׳ שהיה עוסק בתורה בכפר חנניא מתוך שמחה.
אלבאני נ.י.
קובץ הערות ניסן תש"פ
בימים אלו שכל העולם-ועם ישראל בארץ ובגולה נמצאים בבידוד להתגונן ולהישמר ממגיפת הקורונא-וירוס ה״י, ור״ל הרבה נפגעים, חולים, וגם נפטרו ח״ו.
הנה לעת כזאת שאחב״י מתכוננים לערוך את הסדר ביחידות, בלי התאספות משפחותינו כבכל שנה ושנה, הרי הזמן גרמא לעורר שנשתדל בקיום מצות שמחת יו״ט, לא רק בהכנת מצה מצוה כו׳ ומיני מאכל ומשתה בגשמיות כפשוטם, אלא יש לזכור גם הכנות ברוחניות בתכונות הלב כראוי בזמן הרס עולם כזה.
והנה עוררנו כ״ק רבינו לעיין ולדקדק בלימוד מס׳ אבות (וגם התבטא שמביא את הגאולה) ובפרט שזמן פרקי אבות ממשמש ובא עלינו לטובה מיד אחר הפסח, ואכן זהו מקור נפלא לנו ללמוד מוסר השכל בנוגע לענינינו, לפי החילוק בין שתי משניות הקרובות מאד במסכת אבות פרק ג׳, שכמעט דומות זו לזו, אבל הן שונות מן הקצה אל הקצה במקורי הפסוקים:
בימים אלו שכל העולם-ועם ישראל בארץ ובגולה נמצאים בבידוד להתגונן ולהישמר ממגיפת הקורונא-וירוס ה״י, ור״ל הרבה נפגעים, חולים, וגם נפטרו ח״ו.
הנה לעת כזאת שאחב״י מתכוננים לערוך את הסדר ביחידות, בלי התאספות משפחותינו כבכל שנה ושנה, הרי הזמן גרמא לעורר שנשתדל בקיום מצות שמחת יו״ט, לא רק בהכנת מצה מצוה כו׳ ומיני מאכל ומשתה בגשמיות כפשוטם, אלא יש לזכור גם הכנות ברוחניות בתכונות הלב כראוי בזמן הרס עולם כזה.
והנה עוררנו כ״ק רבינו לעיין ולדקדק בלימוד מס׳ אבות (וגם התבטא שמביא את הגאולה) ובפרט שזמן פרקי אבות ממשמש ובא עלינו לטובה מיד אחר הפסח, ואכן זהו מקור נפלא לנו ללמוד מוסר השכל בנוגע לענינינו, לפי החילוק בין שתי משניות הקרובות מאד במסכת אבות פרק ג׳, שכמעט דומות זו לזו, אבל הן שונות מן הקצה אל הקצה במקורי הפסוקים:
משנה ב: רחב״ת אומר ׳מנין שאפילו אחד שיושב...שנאמר ישב בדד וידום[1]׳ -תיאור עצוב ועגום של זמן החורבן מפסוק במגילת איכה ישבה בדד שקוראים ט׳ באב, אבל לעומת זה, הנה במשנה ו׳ מביא רבי חלפתא מקור אחר לשאלת ׳מנין שאפילו אחד׳ מפסוק ׳מעודד ומשמח׳ סוף פ׳ יתרו בהבטחת ה׳ בסיני בהמשך למתן תורה: ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.׳ ויש לעיין למה לא הביא גם רחב״ת פסוק זה שבתורה עצמה?
גם הקשה האור החיים שהרי משניות אלו סותרות זו לזו: שבמשנה ו׳ ׳שכינה שורה׳ גם באחד, אבל לעיל אומרת רק ׳קובע לו שכר׳ בלי שכינה שורה?
ולענ״ד יש לבאר שרבי חנינא בן תרדיון היה מעשרה הרוגי מלכות, והיה בגזירת השמד של מלכות רומי (ע״ז יח) כש׳מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.׳ ולכן רחב״ת מביא המקור לזה מירמיהו הנביא שמקונן ומתאר בפסוק זה את תחילת ההתאוששות אחר היאוש של ׳ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה...אולי יש תקוה.׳
ורחב״ת מתחיל במדריגה פחותה של שנים שאין ביניהם דברי תורה ועוסקים בליצנות כו'. משא״כ רבי חלפתא מתחיל בעשרה שעוסקין בתורה כו׳.
והנה ארז״ל ׳אין השכינה שורה לא מתוך עצבות...אלא מתוך שמחה של מצוה׳ (ברכות ל), ואם כן הדבר תלוי בנו לבחור בדרגת ׳אפילו א׳׳ בין משניות אלו!
שעריכת הסדר בזמן בידוד כזה הרי היא הזדמנות שנתכונן ונתבונן איך להשרות שכינתו ית׳ גם במצב של בדידות, כמארז״ל ׳למה נברא אדם יחידי... שכל אחד עולם מלא׳ (סנהדרין לז), וכברכתו של משה ׳וישב ישראל בטח בדד׳[2] (דברים), שבכל מקום שנמצאים, גם בכפר חנניא הקטן[3], בא הקב״ה שם לבקרנו, גלו לאדום שכינה עמהם בחי׳ ׳עמו אנכי בצרה׳.
ולמעשה בפועל, הנה למרות מצב הבידוד עלינו לומר את ההגדה לא בלחש לעצמנו, אלא בשמחה רבה ובקול רם, כאילו אנו מסובבים עם כל ידידינו ומכירינו. ׳והיא שעמדה לאבותינו ולנו׳, יהי רצון שיצילנו הקב״ה מכל צרה וצוקה, כל נגע ומחלה, ונאכל מן הפסחים ומן הזבחים, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.
[1] (להעיר שיש מפרש ׳ידום׳ לחישה בחשאי, וי״מ דומם ממש, רק מהרהר, שאף שמקבל שכר -פטור הוא מברכת התורה לשיטת הב״י ואדה״ז או״ח סימן מז), כמו שביארנו בספר הרהורי תורה במחלוקת הגר״א ושועה״ר.
[2] העירני ידידי השליח הגר״א זילברסטיין שי׳ שהצ״צ ברשימותיו לאיכה מבאר המדרש ׳השביעני במרורים הרוני לענה׳, שבלוח שלנו ליל א׳ דפסח נקבע ביום שחל ט״ב, ויש מאמר מוגה בענין זה מכ״ק רבינו.
[3] יש להעיר למה מציינת משנתינו ש׳רבי חלפתא׳ הוא ׳איש כפר חנניה׳, וכי זהו גודל חשיבותו בכפר קטן, שעסקו שם ביצירת תנורים וכלי חרס? (שבת קכ: תוספתא כלים פ״ד ה״ט).
ואולי י״ל שרבי חלפתא הרי הוא אותו ׳יחיד׳ שהיה עוסק בתורה בכפר חנניא מתוך שמחה.
