רש"י בראשית מ"ח:ז':ז'
ואקברה שם – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ. וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדִבֵר קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצתה רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: קול ברמה נשמע וגו' (ירמיהו ל"א:י"ד).
מעניין. על האחים לא היתה ליוסף שום קפידא. "אל תעצבו ... כי למחיה שלחני וכו'". הם זרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים ואח"כ מכרו אותו לעבד ומכך התגלגל שבילה 12 שנה בתנאים לא תנאים בכלא המצרי. ועליהם לא הקפיד! אבל כן הקפיד [לפי הבנת יעקב וצ"ע מנין ידע זאת] על קבורת רחל בדרך!! "וידעתי שיש בלבך עלי". אתמהה!!!
החילוק הוא פשוט. כשמדובר בעצמו הוא מוחל מחילה גמורה ורואה רק את הטוב והתוצאות החיוביות. הקפדה על אחרים זו ביטוי של אגו. יוסף מחק את האגו. אבל לכבוד אמו כן הקפיד. אין זה קשור לאגו שלו...
[צ"ע מש"כ רש"י "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ". הרי רחל קבורה בתוך גבולות א"י.]
לע"נ בתיה אסתר בת זאב דב.
