בס"ד
אדר התשס"ו
גליון מס' 27
עלון תנועת בוגרי צבא של מרכז תורה לבוגרי צבא בתל אביב
מוגש ע"י עמותת "תורה אחרי צבא" לחיילי צה"ל ולכל בית ישראל באהבה
סלולרי: 050-6447261 דואר אלקטרוני : bogreytsava@013.net.il
בנימיני 11 (ע"י רכבת מרכז) בבניין הישיבה הגבוהה "אביב התורה" של הרב מיכה הלוי
עבודת ה' שברגש
הרב שלמה אבינר
עבודה שבלב היא אחת משתי העבודות ה"מחשביות" הראשיות. "לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא יג) - "לעבדו, זו תלמוד", "לעבדו, זו תפילה" (ספרי שם). "איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה" (תענית ב א). לימוד תורה הוא עבודת ד' שבשכל, תפילה היא עבודת ד' שברגש. בלימוד תורה האדם עובד את ד' על ידי השכל שלו, והוא גם עובד על השכל שלו מתוך דבר ד' - הוא מעבד את השכל שלו. בעבודת ד' שברגש, האדם עובד את ד' עם הרגש שלו, והוא עובד על הרגש שלו - הוא מחולל שינויים ברגש שלו. לימוד תורה הוא מריבונו של עולם אלינו - אנו מקשיבים. אין הבדל אם אני מקשיב מול הר סיני, או לנביאים, או לחכמים. בתפילה אני מדבר, מוציא מתוכיותי דברים אל ריבונו של עולם (עולת ראיה, ענייני תפילה עמ' יט אות ב). עבודת ד' שברגש שונה לגמרי מעבודת ד' שבשכל. כידוע האדם "מהלך" לעומת המלאכים שנקראים "עומדים" (שמות רבה כה ב). בעבודת הלימוד, האדם מתקדם תדיר, מטפס, לוחם, מפלס דרכו במסילות חדשות של הבנה ותפיסה, תוקף דברים שאינו מבין ומפרק אותם. בעבודת התפילה, הוא אינו לוחם ואינו מתקדם, אלא עומד בשמונה עשרה. עומדים אפילו עם רגליים מחוברות, כמו המלאכים, שמהם נלמד עניין זה, ש"רגליהן רגל ישרה" (ברכות י ב), כלומר חוסר אפשרות להתקדם (עיין נתיבות עולם למהר"ל נתיב העבודה פ"ב). מה שהתקדם עד כה, עליו לקבוע בטבע מציאותו. טוב לטפס על ראש הר ההכרה, "מי יעלה בהר ד' ", אך עתה "מי יקום במקום קודשו". כל מה שהאדם לחם, הבין, טיפס על ראשי הרי ההבנה והתפיסה, עכשיו יש להחדיר בתוך האישיות. אדם שמתפלל, מתרגש ומבטא את תוכיותו. אך אולי לא כדאי לבטא את מה שבתוכו - כמו שמצינו מעשה באדם שהתאהב באישה והתפלל: אם לא תינשא לי או שהיא תמות או שאני אמות. אמר לו רבו שכך אין מתפללים (מועד קטן יח ב). ברור שהוא התפלל מכל הלב, השאלה היא איזה לב יש לו, האם לב טוב או לב עקום. קודם על האדם לשמוע הרבה, עד ששמיעה זו נהפכת למציאותו. האדם המתפלל מתרגש מדברים עליונים שלמד, שמע וקרא. אבל השכל הוא המלך ועליו לשלוט. "צדיקים לבם ברשותם" (בראשית רבה לד י). הם עושים בלבם מה שברצונם, "ורשעים ברשות לבם", נשלטים על ידי לבם. על האדם להתרומם, ולא יצטרך ששכלו יפקח על לבו בחוזק יד. הלב צריך להיות טוב, ולהשתוקק בעצמו אל הטוב. זו עבודת ד' שבלב.
עילוי הרצון
הרב אילן צפורי
- שמעתי פעם בשיעור שבזמן שבית המקדש היה קיים לא היו כל כך מתפללים, ועיקר עבודת ה' הייתה הקורבנות. איך זה מסתדר עם כל דברי חז"ל שמפארים את ערך התפילה הנקראת "עבודה שבלב"?
- זו שאלה מצוינת. זה נכון שבזמן הבית הראשון עדיין לא תוקנה התפילה בצורתה הנוכחית, אך כבר בבית השני תיקנו אנשי הכנסת הגדולה נוסח אחיד לעבודה שבלב, במקביל לעבודת הקורבנות. ועל פי זה הייתי מדייק יותר בהגדרות שלך, והייתי אומר שבזמן הבית הראשון התפילות היו הרבה יותר ספונטניות מצד הביטוי שלהן. לא היה נוסח השווה לכל נפש כבימינו, אך מי אמר שהתפללו פחות? ברור שהתפללו. כבר מהחומש אנו למדים שהתפילה היא ערך עליון אצל האבות. וכך היה בכל הדורות באומה הישראלית.
- אז למה ראו חז"ל צורך לתקן נוסח קבוע לתפילה! לא היה עדיף שישאירו לאדם את החופש לבחור איך להתפלל?
- אתה צודק שכאשר קובעים לבן אדם מה לומר בתפילה ישנה לכאורה פגיעה בטבעיות, אך מצד שני השאלה היא מה יהיה תוכן התפילה של אדם שלא למד הרבה תורה ואיננו מכיר את המגמות העמוקות של הנהגת העולם של בורא עולם?…
- מה הבעיה, הוא פשוט יבקש מבורא עולם למלא את כל בקשותיו, שיעזור לו להשיג את העושר ואת האושר שלו.
- בדיוק על זה אני מדבר. ישנם אנשים שחושבים שהתפילה היא כלי להשיג את כל המטרות העולות על לבם.
- מה רע בזה? הם מאמינים בקדוש-ברוך-הוא והם מבקשים ממנו שיעזור להם! יש כאן אמונה אמיתית!
- אמונה אולי, אבל האם יש כאן גודל רוחני? מטרת התפילה היא עילוי הרצון וזיקוקו, הקבעתו בקביעות עליונה מאירה, שיהיה ערך החיים העליון תדיר וקבוע בו. הרצון שהוא היסוד לכל החיים מתעלה ומזדכך, מתקדש ומתרומם ברוממות קדושה אלוקית על ידי התפילה…
- עכשיו אתה יכול גם להסביר?
- במילים אחרות, לבני אדם יש הרבה רצונות אלו או אחרות, אך השאלה היא האם רצונותיהם נעלים או שפלים. ומי שישתמש בתפילה כדי לקדם את מטרותיו ולממש את רצונותיו הבלתי מזוקקים, לא יתעלה כלל על ידה.
- ומהם הרצונות הנעלים?
- בדיוק אלו שהכניסו אנשי הכנסת הגדולה אל תוך נוסח התפילה: בקשות לשפע גדול על כלל האומה הישראלית, המתפרטות בתוספת דעת, בהגברת התשובה, במודעות הסליחה, בשקיקה לגאולה, בתקווה לרפואה, בצפייה לקיבוץ גלויות, באיחול לצדק ומשפט, בבקשת הכרעת האויבים, בהזדהות והערצת הצדיקים, בשאיפה לבנין ירושלים והצמחת קרן ישועה, בקריאה לשמיעת התפילה וכו'… הבנת?
- למעשה אתה אומר שהתפילה איננה עסק פרטי שכל אחד מנסה לקדם את האינטרסים האישיים שלו.
- אתה יכול לומר זאת כך. אני הייתי אומר שעניינה של התפילה הוא להתעלות לרצונות הגדולים של נשמת הכלל ולנסות להפוך אותם לרצונות האישיים, הפרטיים שלנו. זה אדם גדול, אדם שרצונותיו גדולים, והתפילה נבנתה על ידי אנשי הכנסת הגדולה למטרה זו. ולכן מתוך אמונת חכמים ונביאים אנו מקבלים את הנוסח הזה ומנסים להזדהות איתו. התפילה היא משום כך גם בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו יתברך ואם הוא קרוב לעשות רצונו כרצון קונו. על כן חייב האדם להיזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף. נבקש ונשפוך שיחנו שידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול שנדע ונשכיל מה הוא יתברך דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו.
הרב אילן ציפורי
