ניקח לדוגמה את הנושא של קניית דירות לילדים. בעבר הרחוק מי שהיה לו כסף הרשה לעצמו לתת נדוניה מכובדת ומי שלא היה לו כסף לא עשה זאת ובחר בחתן פשוט שאינו דורש הרבה. כיום כולם משיאים את בנותיהם כמו גבירים כי פשוט אין ברירה. מי שלא מתחייב על סכום דמיוני בעליל יכול להיות סמוך ובטוח שבתו תשב עד שילבין ראשה.
כל אדם שפוי מבין שזו נורמה הזויה לחלוטין הקוברת חיים את רוב האנשים מגיל ארבעים עד גיל שבעים. כל משפחה נאלצת לממן חמש עד שמונה דירות בערי המרכז ומידי יום ביומו אנשים קורסים תחת הנטל מקבלים לחץ דם גבוה, סוכרת, תעוקה בלב, אירועים מוחיים, סרטן ושלל מרעין בישין רחמנא ליצלן. נו, כולם מתנגדים. מישהו יכול לשנות משהו? אף אחד. מדוע? משום שדי בחמישה אחוזים מהציבור שלא השתכנעו וכבר נוצרת תגובת שרשרת המטרפדת כל נסיון של תיקון. אותם חמשה אחוזים נותנים דירות וזה מלחיץ את סביבתם הקרובה וגורם להם הרגשה שגם הם מוכרחים לתת דירות. כדי לא להפסיד הצעות בתוצאה מכך גם המעגל הקרוב לאותו מעגל קרוב נלחץ ונותן דירות וכבר הגענו לחצי מהציבור ש''נותנים דירות כי כולם נותנים".
