"כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא"
פסחים פו ע"ב
מקור המימרא במס' דרך ארץ רבה פרק שישי שם נאמר "הנכנס לבית כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה", אבל התוספת של "חוץ מצא" לא נאמרה במקור, תוספת זו תמוהה מאוד, וכפי שתמה המהרש"א וכך כותב: "ראיתי בספר מוגה שמחקו חוץ מצא – דהיינו משום שאין לפרשו כמשמעו, וכי יתכן לצוות לאדם שיתאכסן בבית בעל כורחו של בעליו, המהרש"א עצמו מיישב את הגירסא כך: שכוונת הברייתא לומר – כל שיאמר לך בעה"ב עשה, כל זמן שאתה מתגורר אצלו אתה חייב לשמוע בקולו, אבל כאשר הוא אומר לך צא אין הוא יותר בעה"ב שלך ואינך מחויב לשמוע בקולו.
המג"א באו"ח סי' ק"ע על דברי השו"ע בסע' ה' "הנכנס לבית כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה", כותב שם המג"א בס"ק י' "מה שנאמר חוץ מצא פרש הב"ח כגון: שאמר לו בעה"ב שילך לשוק לעשות עבורו איזה עסק ובזה אין צריך לשמוע, כי אין זה כבודו ללכת לשווקים, ובמטה משה פירש: שאם אמר לו בעה"ב לצאת מהאכסניא לא יצא, כדאמרינן בערכין עד שיפשילו כליו וכן נכון. הגמ' במס' "ערכין" ט"ז מביאה: שאפי' אם אומר לו בעה"ב צא, עליו לנסות ולהשאר עד שיפשיל בעה"ב את כליו אל מחוץ לאכסניא ורק אז יצא.
הסבר מפתיע נמצא כאן ב"שפת אמת", ידוע ומפורסם המעשה עם "קמצא ובר קמצא" שבעטיו נחרב ביהמ"ק. המארח בראותו את שונאו שמיסב בסעודה הוציא אותו בכח מביתו, והוצאה זו גרמה לכך שהאורח הממורמר ילך וילשין למלכות וסופו של דבר נחרב הבית, סבור השפת אמת לומר: שבעצם הברייתא כפי שהיא במקורה לא מוסיפה את התוספת, משום שבעצם כוונת התנא היה לומר כל מה שיאמר עשה אפי' צא, כמשמעות דברי הברייתא "כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה, משום שיש לשמוע בקולו, אבל אחר מעשה החורבן תיקנו חכמים שבאותו הדור שכאשר בעה"ב אומר לאורח לצאת, אין הוא חייב לשמוע בקולו ובכך כוונו חכמים למנוע את השנותו של המקרה הנורא של קמצא ובר קמצא, והוסיפו את המילים "חוץ מצא", והרי זה תוספת של דור מאוחר יותר.
השערה אחרת מעלה הגאון רבי ראובן מרגליות במקור במסכת דרך ארץ, יש תוספת אחרת כל שיאמר לך בעה"ב עשה כשהוא דבר היתר, ז"א: שהתנא בא לאפוקי שאם בעה"ב מצווה לעשות דבר עבירה אין לשמוע בקולו, סבור אם כך ר' ראובן מרגליות שהגירסא בגמ' אצלנו היתה מחוץ מ-ד"א (בר"ת) והכונה היתה חוץ מדבר איסור, כך שגירסת הגמ' תואמת את דברי הברייתא, סופר התבלבל בין ד' ל-צ', וכך השתבשה הגירסא לכל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא בשעה שהיה צריך להיות כתוב חוץ מ-ד"א (דבר איסור).
הסבר נוסף בדברי הגמ' יש ללמוד מעובדה מעניינת שהיתה בפגישה בין האדמו"ר הזקן בעל ה"אמרי אמת" מגור, לבין הרב קוק הרב הראשי של א"י בירושלים, כאשר ביקר האדמו"ר מגור בפעם הראשונה בביתו של הרב קוק ביקש הרב קוק את האורח הדגול שישב בראש השולחן, האדמו"ר אמר כי מקום זה מיועד לבעה"ב לרב קוק בכבודו ובעצמו, ואילו הוא ישב במקום המיועד לאורחים, כאשר ראה הרב קוק שסירובו של האדמו"ר מוחלט הוא, החליט להשתמש בדבר גמרתנו, וכה אמר לאדמו"ר מגור "כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה". נענה האדמו"ר מגור ואמר כך: בהמשך שם נאמר – "חוץ מצא", והכוונה לאותם שלושת דברים עליהם אמר התנא באבות שהם מוציאם את האדם מן העולם: הקנאה, התאווה והכבוד. לשבת בראש השולחן במקומו של רבה הראשי של א"י, יש בה מידה כה גדושה של כבוד העלולה להוציא את האדם מן העולם. ועל כך התכוון התנא לומר: חוץ מצא, יש אמנם לשמוע בקולו כבעה"ב, אבל בדברים כאלה שעליהם נאמר שהם מוציאים את האדם מן העולם בזה אין חובה לשמוע בקולו של בעה"ב...
לדרכנו למדנו הסבר נוסף בדברי הגמ' התמוהים "חוץ מצא".
(כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
