סימן קנד
מע"כ ידידי היקר מאד נעלה תלמיד ישיבתינו מלפנים וכו' ת"ת ובע"מ נו"נ כש"ת מוה"ר מנחם קעסין הי"ו.
אחדשה"ט וש"ת,
הנני בשורות אלו בדבר שאלתו היות כי מע"כ הנהו (פסיקאלאזשיסט בלע"ז) ועוסק בילדים שיש להם קשיים בסדר הלימוד הנהו מעונין לדעת חוו"ד תוה"ק אי יש איזה התנגדות או פקפוק להנהיג דרך לימוד החדש בחדרי תורה לבני ישראל החרדים לדבר ה' עפ"י המעטאדע החדשה שמזמינים רעקארדינג מאשין ועליו טעיפס עם הסדר הלימוד הצריך להם והמלמד בא להכיתה ומפעיל את הרעקארדער וכיוצא בזה והילדים מאזינים ומקשיבים לקול הרעקארדער ולומדים עצמם מזה וגם מראים להם צורות אחרות שונות ועי"ז לומדים ע"י ראות העין הנקרא בלשונם (אדא ויזשועל בלע"ז) וכיוצא בהם מהמעטאדים החדשים שהנהיגו בבתי ספר בארה"ב. ויש בזה תרתי למעליותא, חדא שהתלמידים מקשיבים לזה יותר מששומעין להמלמד כי זה אצלם יותר מענין מלימוד המלמד וגם על המלמד קיל הוא שהוא אינו צריך לאבד כחותיו בחזרות וכיוצא בו אלא מפקח על כל הסדר והמציאות הראה שהתינוקות מצליחים בלימוד זה ודרך זה נהוג בכמה בתי ספר באמעריקא. ועוד ראה כי ישנם כמה ילדים אשר לא הצליחו אצל המלמד ועי"ז הצליחו ונעשו כמו שאר ילדים והיות כי מע"כ הנהו פסיקאלאזשיסט ומחנך ועוסק בילדים כאלו הנהו מעונין לדעת חוו"ד תוה"ק בענין כזה. עוד אחת יש כי באופן זה יותר קל להתלמיד ללמוד כי שומע מהטעיפ דברים ברורים ולא מסופקים וכיוצא בזה שיש כמה מלמדים שבשעת דבורם להתלמידים מסתפקים בכמה ענינים ועל הטעיפ הכל עולה חלק בלי פקפוקים.
והנה בענין סדר הלימוד בעזה"י חברתי קונטרס מיוחד אשר הוא כעת בבית הדפוס ולא אאריך כעת בעצם סדר הלימוד. אמנם לנידון דידן אכתוב מה שנלפענ"ד בס"ד ומראש צורים אראנו בגמרא עירובין י"ג ע"ב אמר רבי הא דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריה ואילו חזותיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך ופירש"י כשלמדתי תורה ישבתי בשורה שלאחריו ועי' ר"ח שהייתי קטן ולא הגעתי לישב בשורה שלפניו וכו' ואילו הייתי זוכה לישב לפניו הוינא עדיף טפי. ובר"ח ביצה ל"ו ע"ב וז"ל ירושלמי לא מספקין סיפוק הבא מחמתו, בהלולא דר"ש ברבי הוו מטפחין אחורי ידייהו בשבתא עבר ר"מ ושמע קלהון אמר רבותינו הותרה השבת שמע רבי קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך בתינו שמע רבי מאיר קליה דרבי וערק נפקין פריי בתריה מיפרי אפרח רוחא פקוליה מן על קדליה בדרבי אודיק רבי מן כוותא וחמא קדליה דר"מ מן אוחורי אמר לא זכיתי לתורה אלא על דחומות קדליה דר"מ מן אוחוריי רבי יוחנן ור"ל תרוייהון אמרי לא זכינן לאורייתא אלא דחזינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה ע"כ.
וכתב המהרש"א בח"א דעירובין הנ"ל דהסברת פנים הוה מחדדו טפי דיש להבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים והיינו רואות את מוריך שמראה לו פנים טפי וק"ל עכ"ל. ובמ"ח פי' למה נקרא ר"מ רבי נהוראי כי ר"מ בתורתו נעשה עור פניו אורה ממש והיה אורו גדול כ"כ ומבהיק עד שאפי' היושבים מאחוריו ראו האור הנמשך מאתו ומאורו היה מאיר גם על פניהם ואלו ראו אותו בפניו והיה אור פניו מכה עליהן ודאי נתעלו יותר ויותר עד שנקלט האור עצמו גם על פניהם וזה חכמת אדם תאיר פניו. הנה למדנו דללמוד תורה הוא ענין דוקא לראות את פני הרב הלומד ולישב לפניו ולא לאחוריו אפילו כי הוא שומע מה שהוא אומר אבל ההסתכלות ברבו בשעת לימודו ממשיך עליו אור רבו וגם מבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים שמראה לו פנים כדעת המהרש"א ז"ל וזה א"א רק ע"י ראיית הרב שלמדו ושילמדנו. ופשוט דהשומע מן הדומם מדבר אין בו שני דברים הללו ואינו אלא ככל פלאטא שדובר וכיוצא בזה שאין בזה לא טעם ולא ריח וכ"ש שאין בזה הטעם של והיו עיניך רואות את מוריך.
ובשו"ת הרדב"ז (סימן תתק"י תע"ב) באמצע התשובה כי היכי דאמרינן אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ וטעמו של דבר כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה.
עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוין אל רבו ונותן עליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם וזה הוא שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך וזהו והתיצבו שם עמך ואצלתי מן הרוח וכו' וכן התהלל רבינו הקדוש שאם היה רואה את פני רב היה מגיע למדרגה עליונה (מש"כ רב יש בזה חילופי גירסאות) וכ"ש אם הרב מתכוין גם הוא וקרא זה אל זה להשפיע וזה לקבל ומש"ה אמר ר' יוסי לא מן כל האדם זוכה ללמוד תורה ומכאן התירו שילך אדם למקום אחר ללמוד תורה אע"פ שאביו אומר לו שלא ילך ועובר מצות אביו שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה וזה הטעם בעצמו בתפלה כי בהביט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה תתעורר נפשו אל הכונה השלימה ונתוסף עליו רוח ממרום וזה שהכל מורה עליו וההפך הפך עכ"ל ע"ש.
הנה גילה לן רבינו הגדול הרדב"ז מספרי החכמה דהענין של והיו עיניך רואות את מוריך וענין של הא דמחדידנא וכו' הוא ענין של השפעה רוחנית שהרב משפיע על תלמידו בשעת לימודו עמו וזה בראות והיות פנים אל פנים וקרא זה אל זה להשפיע וזה לקבל כי תורת ה' תמימה איננה כמו כל חכמות העכו"ם אלא הכל מה' עלי השכיל והוא בגדר השפעת נבואה שנתוסף על התלמיד רוח ממרום וזה פשוט שא"א לעשות ע"י אמצעים כמו הטעיפס וכיוצא בו ואדרבה נעשה הכל כעין חכמת עכו"ם וזה לפענ"ד הענין של אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ומפיהו דוקא ופלא שלא הביא המהרש"א דברי הרדב"ז ז"ל.
ובזה יובנו דברי הגמרא עירובין נ"ד ע"ב ת"ר כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה וכו' נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להם משה פירקן נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל העם אחד נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו נסתלק אהרן ושנו להן בניו פירקן נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן נמצא ביד הכל ארבעה מכאן א"ר אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ד' פעמים ק"ו ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה כך הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה ופריך דלילפו זקנים וליגמרינהו לכולהו ישראל ומשני כיון דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מילתיה. הנה מבואר החילוק מפי מי הוא לומד ואינו דומה הלומד ממשה ללומד מפי הזקנים והדיוט מפי הדיוט דהעיקר ללימוד בעי סייעתא דשמיא והלומד מפי אדם חשוב וגדול יותר מסתייעא מילתיה ואפ"ה לאו מכל אדם זוכה ללמוד דההשפעה באת עליו ע"י המשפיע ולכן היה צריך משה רבינו בעצמו להטריח וללמד לכל בני ישראל ודו"ק היטב כי זה ברור בס"ד.
והרמב"ם פ"ד מהת"ת כתב וז"ל, כיצד מלמדין הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כולם רואים הרב ושומעים דבריו. והנה התנה שני תנאים, א' שיהיו כולם רואים את הרב, ב' שיהיו כולם שומעין את דבריו. והטעם לזה לפי הגמרא הנ"ל. גם כתב שם בהל"א וז"ל, וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדים ממנו עד שובו למוטב שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה"צ יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו ע"ש. ולכן צריך להיות הרב כמלאך ה"צ שיבקשו תורה מפיהו דוקא דאז נדבק פיו אל פיו ואם לאו ח"ו ילמדהו וישפיע עליו תיפלות ח"ו. [ובגמ' כריתות ו' א"ל ר' משרשיא לבניו כי בעיתו למגמר קמי רבכון וכ' וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומי' דרבכון שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך].
ובשו"ע י"ד סימן רמ"ו ס"ט כיצד מלמדין הרב יושב בראש והתלמידים לפניו מוקפים כעטרה כדי שיהו כולם רואים את הרב ושומעין את דבריו והוא מגמרא הנ"ל ובביאור הגר"א ציין לכריתות ו' ע"א דאמר שם א"ל רב משרשיא לבניה כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבנן פרוסו מעיקרא מתני' והדור עולו קמי רבכון וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך ע"כ. הנה מפורש דהחיוב על התלמיד לראות הדברים יוצאים מפי הרב שאמר להם חזו לפומי דרבכון שזה ענין בפני עצמו ודרש שיהיו עיניך רואות הדברים יוצאין מפי הרב דוקא והוא הלכה פסוקה בכל הפוסקים בלי חולק. ובפרשת משפטים אלה המשפטים אשר תשים לפניהם (וברש"י ממכילתא) א"ל הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר לכך נאמר אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם וא"א להבין טעמים וכל ענינים אלא בפה ועי' רמב"ם פ"ד הנ"ל ה"ד הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וכו'. ובפרשת וילך ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם ובגמרא עירובין נ"ד ב' תניא ר"ע אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שתהא סדורה בפיהם שנאמר שימה בפיהם ע"כ.
מבואר עכ"פ מכל אלו המקומות מתורה נביאים וכתובים ופוסקים ראשונים ואחרונים דלימוד התורה לתלמידים הוא דוקא מפי רב לתלמיד ממש ולא ע"י ממוצע שהוא גולם כלי עץ ואבן שעי"ז לא יזכה להשפעת ולהצלחת התורה ואין בזה שום חולק וא"כ פשוט דהאי קאסעט בלע"ז והרעקארדער ח"ו להחליפו בהרב דומה למלאך ה' צבאות ולשנות סדר המקובל אצלינו בלימוד התורה ותלמידים מדור דור עד משה רבינו ע"ה שקבל תורה מסיני ומסרה לנו ואופן לימודו שבעצמו למד את כל בני ישראל התורה הזאת שימה בפיהם ובהשפעתו הקדושה ומה"ט י"ל דבגמרא אמרו משה שפיר קאמרת ופי' רש"י דכל ת"ח נקרא משה ולהנ"ל י"ל כיון דבגמרא אמרו שם דלולא שהיה מלמדה משה רבינו אתנו לא הי' מסתייעא מילתא א"כ בכל הדורות עדיין מושפע ההשפעה של משה רבינו שמושפע ע"י הרב והרב ע"י רבו וכן כולם עד משה רבינו שהוא ההשפעה הראשונה ע"י נבואתו נאמן ביתו וא"כ מי שמפסיק זה ולומד באופן אחר א"כ המכונה פשוט אין בכחה להשפיע ממילא נפסק עי"ז השפעת משה רבינו ע"ה ולא נשפע עליו חכמה מחכמת התורה וכדעת הרדב"ז ז"ל הנ"ל.
ומה"ט כתבו השל"ה הקדוש ורבותינו שצריך להיות דוקא בכיתות קטנות מלמדים יראי שמים ביותר כדי שיתנו בהם וישפיעו עליהם מקדושתם על כל דרכי החיים שלהם עד עולם.
ומה שטען מע"כ שעל דרך זה והמעטאדא החדשה בלימוד הבנים קל הוא להם יותר ללמוד ולהבין וגם להמלמדים יותר מדרך הישן הנה כמ"ע חשבו למעלה ואדרבה אין זה מעלה כלל אלא חסרון, והנה במשנה סו"פ דאבות בן הא הא אומר לפום צערא אגרא ופי' הר"מ בפיה"מ שם וז"ל, ואמר בן הא הא לפי מה שמצטער בתורה יהיה שכרך ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד אבל קריאת התענוג והמנוחה אין קיום לה ולא תועלת בה ואמרו בפירוש מאמרו אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף עמדה לי ומפני זה צוה להטיל אימה על התלמידים ואמרו זרוק מורא בתלמידים ע"כ.
הנה ביאר לן רבינו כמה דברים טובים והזהיר לן בדרך הלימוד חדא שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שילמוד בטורח, והכונה דודאי אפשר שילמוד חכמה אפילו בלי טורח אבל חכמה זו לא תתקיים אצלו, והשנית שכתב ויראה מן המלמד, כלומר דצריך דוקא ללמוד מן המלמד ושיהיה הלימוד בעמל ויראה, אבל אם יקרא בתענוג והמנוחה אין קיום לה כלומר דאפילו ילמוד ע"י תענוג ומנוחה מיהו אין קיום לה והוא שלישית, ורביעית שאם תאמר דילמוד ע"י קריאת התענוג ומנוחה אין קיום לה אבל מ"מ יש בה תועלת מיהו לזמן ולכן אמר ולא תועלת בה כלומר דאפילו לזמן מועט אין בה תועלת כלל ואדרבה חסרון הוא לפמ"ש קשה עתיקתא מחדתא. ה) שאמרו בפירוש אף חכמתי עמדה לי ומפני זה צוה להטיל אימה על התלמידים כלומר דהוא חיוב להטיל אימה על התלמידים מצד ההלכה ולא כהמעטאדא החדשה שהתלמידים מטילים אימה על המלמד וח"ו אסור להטיל אימה על התלמיד כי זה הוא היפוך ציווי חז"ל שהחיוב דוקא להטיל אימה, ולדעתי מצוה לפרסם דברים אלו בין המנהלים וההורים והמלמדים וח"ו לשנות דרך ה' המקובל אצלינו.
והרמב"ם פ"ג מה"ת הי"ב כתב אין ד"ת מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן ולא באלו שלומדין תורה מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה אמרו החכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי חכמים וכן אמר שלמה בחכמתו התרפית ביום צרה צר כחכה ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בביהמ"ד לא במהרה הוא משכח ע"ש. ועי' יו"ד סימן רמ"ו סכ"א וברש"י עירובין נ"ד ע"א ד"ה כאבן ובביאור הגר"א ציין עליו.
ובגמרא ברכות ס"ג ע"ב דאמר רשב"ל מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה ודייק ר"ל שאין דברי תורה מתקיימין כלומר דודאי לפי שעה אפשר שילמוד וידע גם ע"י תענוג אבל שיתקיימו בידו א"א ע"י תענוג ומנוחה וקריאה כשאר חכמות. ואמרו עוד דבי' ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא רוק במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו ועי' רש"י מיץ חלב המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה חמאה היא לו וזה לפענ"ד מה שהשתבחו החכמים על שקבלו מכות (מנחות ז' ערכין כ"ב) אר"ח קולפי טבי בלעי בימי דאבימי עלה דהא שמעתתא פי' שבט שמכין בו שקבל מכות טבין על הא שמעתתא והי' משתבח בזה דבזה זכה להיות ברור אצלו ומתקיים ועוד בכמה מקומות ולא היה זה להם לפתיחת הכבוד אדרבה השתבחו בה.
ומצאתי בלקט יושר לתלמיד תה"ד (יו"ד אות שפ"ז) וז"ל, וזכורני שא' אותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שלחנות כשיושבין במקומן הופכין השולחן לאיזה צד שירצו ועליו הרבה ספרים לא טוב הם עושים אדרבה כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גדול זכור באותו מעשה מה שרוצה ללמוד כמדומה לי שמצאתי לו סמך ביו"ד בסימן רמ"ו (ט"ס מש"כ סימן ג') ולא כאלו שלומדים מתוך עידון ע"ש. הנה אפילו עידון כזה שהוא להכניס הספרים ולעשות שלחן כמו שעושין פה באמעריקא שהכסא מסתובבת והשלחן או הספרים מסתובבים אין זה נכון ולא טוב הם עושים וכ"ש לשנות בשאר עניני הלימוד שח"ו לשנות ואל תגעו במשיחי.
[ועוד שם בגמ' ברכות ה' ע"א תניא רשבי"א שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין ואלו הם תורה וא"י ועוה"ב, תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, עיין רש"י שם. שוב מצאתי בט"ז א"ח סי' מ"ז סק"א שהאריך בדבר ושהברכה של ברכת התורה נתקנה לעסוק בדברי תורה, שדוקא העוסק בתורה על דרך טורח ומשא ומתן ע"ש. ועיין גמ' מנחות ז' אבימי מסכת איתעקרא ליה ואתא לקמי' דרב חסדא (תלמידו) לאדכורי' גמרי' ופריך ולישלח ליה וליתי לגביה סבר הכי מסתייעא מילתא טפי ופרש"י משום יגעתי ומצאתי ע"ש. הרי שהטריח עצמו לילך אצל תלמידו ללמוד משום דיגעתי].
ומה שטען מע"כ שהילדים יודעים ומצליחים בדרך החדש, באמת אין זה ענין של הצלחה לפנינו כי מה שמצליחים לא תתקיים בידם וכמ"ש הרמב"ם להדיא ושאר פוסקים ואין זה הצלחה כלל כי מי יודע מה תהא בסופו ואנחנו רואים מה הועיל להם המעטאדא החדשה להעכו"ם שמאז הנהיגו הדרך הלימוד החדש אפילו אצלם נתהפך העולם לתוהו ובוהו וכל מיני רוצחים והיפיס נתגדלו מהם בלי דרך ארץ בין אדם לחבירו ובלי בושה וכלימה ונער פני זקן ירהיב ועוד מה לי לפרט והלא כבוד מעלתו יודע בזה יותר ממני, וזה אחר שהנהיגו את המעטאדא החדשה עם כל הסייקאלאזשי בלע"ז ורובם מהסייקאלזשיסטען בעצמם הם מושחתים כמו שידוע לכל ומפורסם והרי הלימוד הזה עיקרו בנוי על כפירה ומינות וכמ"ש בעצמו כשהיה לפני מה נוסיף על זה שמ"כ בעצמו אמר לי שמי שהוא סייקאלאזשיסט מוכרח לו שיקרא ספרי מינות ולהיות בקי בהם ובשמותיהם, וזה הוא חלק מלימודם לכל מי שרוצה להיות סייקאלאזשיסט ובלי ידיעות ספרי מינות אלו לעולם לא יקבל התעודה שלו. וז"ל מרן החפץ חיים מכתב ט', והקורא בספרי מינות ובספרים שונים המלעיגים מד' ומתורתו וכופרים בהשגחתו הרי הוא כאלו משהה ע"ז בתוך ביתו. ואטו ע"י מינות ודרכיהם ילמדו תורה ח"ו.
וכבר אמרו ז"ל על אחד הגדולים שיצא לתרבות רעה בגמרא חגיגה דף ט"ו אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו ופירש"י קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה אלמא טינא הוות בלבו הנה הגם שהיה גדול וגדל בתורה עד שנצטרף לר"ע ובן עזאי וב"ז ונכנס לפרדס לא הועילה לו כיון שבקטנותו ספרי מינות נשרו מחיקו ולבסוף פעלו בו ויצא לתרבות רעה ומה נאמר בעונ"ה כמה מהם שנופלין ספרי מינות מחיקם כשהולכים לבית המדרש ואח"כ הם נעשים מלמדים ואח"כ מתפלאים למה שהתלמידים עוזבים את התורה ח"ו ובגמרא שם קב"ה לא אמר שמעתתא מפומיה דר"מ שלמד מאחר עד שבא אליהו ולימד עליו זכות שרמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק וזה הועיל לר"מ אבל לדידן מי מותר ללמוד ממי שספרי מינות נושרים מחיקו ח"ו.
ובירושלמי הביאו התוס' חגיגה הנ"ל ד"ה שיבו פי' דיצא לתרבות רעה על שלא למד לש"ש ואביו לא נתנו ללמוד לש"ש אלא מפני מעשה שהיה שראה כמה כחה של תורה בשעת מילתו שירדה אש מן השמים והקיף את ר"א ור' יהושע ע"ש אמנם מש"ס דילן נראה טעם אחר ואולי הא והא גרמה לו שאביו לא נתנו לישיבה לשמה ללמוד תורה אלא מפני מעשה שהיה ולכן רצה שילמוד גם קצת ספרי מינות שרצה שיהיה מוצלח בשניהם ולכן הרגילו גם ללמוד בספרי עכו"ם בבית המדרש ולכן עלתה לו מה שעלתה לו ר"ל. עכ"פ העולה לדידן פשוט שח"ו לשנות מדרך הלימוד שקבלנו מאבותינו ואבות אבותינו דור אחר דור עד משה רבינו. ואף אם ימצא לפעמים מי שיועיל לו קצת, יותר יזיק לו וע"ז וכיוצא בזה אמרו מוטב שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהי רשע לפני הקב"ה שעה אחת ועי' ח"ס שכתב כעין זה.
ובזה אמרתי לפרש דברי התנא מסורת סייג לתורה ובפ"א מ"א משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' וי"ל דהיל"ל משה למד תורה מסיני ולמדה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' האמנם להנ"ל נראה הענין דלימוד התורה אינו כשאר חכמות ובכל יום יעשה כרצונו וישנה בו אלא הוא כולו קודש מלא רוחניות והכל ע"פ מסורת אבות אסור לשנות ולכן אמר משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כלומר חוץ מהלימוד יש לן מסורה כיצד להתנהג והאיך ללמוד וזה הכל במסורה ממשה רבינו עליו השלום ויהושע מסרה לזקנים וזקנים לנביאים הכל ע"פ מסורה וע"ז קאמר מסורת סייג לתורה שאם יתנהגו ע"פ המסורת זה סייג לתורה אבל אם ישנו המסורת אפילו ילמדו התורה אבל שלא ע"פ המסורת שמסרה לנו משה מסיני עד דורינו אנו אין ח"ו התורה שלנו כי רק מסורת סייג לתורה כי הדרכים החדשים לא יצליחו ולא יתקימו כמ"ש הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים הנ"ל, וחדש אסור מן התורה.
גם מה שטען שיש בזה מעלה למלמדים גם זה אינו לפי הנ"ל דגם להם נאמרה לפום צערא אגרא. אמנם בר מן דין הלא בגמרא תענית ז' אר"נ בר יצחק למה נמשלו ד"ת כעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח קטנים מחדדים את הגדולים והיינו דקאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם ופשוט דבאופן זה ליכא האי חידודא דזה דוקא כשלומד עמו בע"פ ואדרבה הספיקות שמסתפק בעת לימודו הם הקריצות והרמיזות אשר כתב עליה המהרש"א שהתלמידים צריכים דוקא לראות ולשמוע מפי רבם.
גם כי אמרו חז"ל הלומד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו פשוט דהיינו כשלמדו פה אל פה ומה שלמדו ע"י סיוע כגון מכונה וכיוצא בזה הגם דודאי הי"ל בכלל מסייע ידי עושה מצוה ומסייע לומדי תורה אבל אין זה בכלל המלמד את בן חבירו תורה כה"ג וא"כ אדרבה מן המלמדים גורע הוא מנחלתן כמובן.
ואדרבה אומר אני דחסרון הוא בדור הזה בסדר הלימודים שהתלמידים אינם הולכים לשמוע השיעורים של הראשי ישיבות אע"פ שהם לומדים בעצמם מן הספרים מ"מ לעולם לא יקבלו השפעה הזה המגיע להם מרבותיהם בהלכם אל השיעור. ומה"ט ראינו בחכמי הש"ס שאם לא בא פעם לבית המדרש שאלו אותו למה לא היה אתמול בביהמ"ד וכיוצא בו ושבחוהו לר"ג בשעה שהעבירוהו מנשיאותו אפ"ה אפילו אותו יום לא מנע עצמו מלילך לביהמ"ד ולשמוע דברי חכמים.
והנה הרבה יש בזה להאריך אמנם הטרדות סבבוני ורק למען תורתינו הקדושה לקחתי לי מעט זמן לעיין בדבריו ולשנות פרקו כי ידעתי כוונתו רצויה וידעתי כמה מסירת נפש היה לו, יתן ה' שיזכה ללמוד תורה לשמה ופרנסה בריוח בנקל בהיתר ולא באיסור כדי שיוכל לישב על מי נח וללמוד תורה לשמה כאות נפשו ונפש ידידו דושה"ט בלב ונפש
מנשה הקטן
