סימן קנז
מע"כ ידידי היקר מאד נעלה חוב"ט נו"נ וו"ח כש"ת מוה"ר מנחם היימאן הי"ו.
אחדשה"ט וש"ת בידידות,
בדבר שאלתו במי שיש לו קופה של צדקה בביתו (פושקע בלע"ז) ורוצה להלוות לעצמו מעות ממנה אי שפיר דמי או דילמא כיון דהקופה שייך להצדקה הו"ל כמי שבא ליד גיזבר דאסור להלוותה וציין לש"ס ערכין דף ו' ע"א ובתוס' שם בשם הר"ר משה מאוירא ורא"ש ב"ב סימן כ"ט ושו"ת מבי"ט ח"ג סימן ט"ו, ושאל לכמה ת"ח מופלגי התורה וזה אומר בכה וזה אומר בכה ורוצה לדעת חוו"ד העניה בזה.
גרסינן במסכת ערכין דף ו' ע"א אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחרים בין אמר הרי עלי בין אמר הרי זו ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה איני והא ר' ינאי יזיף ופרע שאני ר' ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהו מעשו ומייתי ופירש"י ותוס' מותר לשנותה ללוותה לצרכיו ולאחר זמן ישלם והרמב"ם פ"ח מהמת"ע כתב אחד האומר סלע זו צדקה או האומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו אם רצה לשנותו באחר מותר ואם משהגיע ליד הגבאי אסור לשנותו וכתב הרדב"ז שם וז"ל, אחד האוכל וכו' בפ"ק דערכין האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותו בין לעצמו בין לאחר בין שאמר הרי זו בין שאמר הרי עלי ומשמע מהאי לישנא דמותר ללוותה בין לו ובין לאחר וכן פירש"י ז"ל ורבינו אינו סובר כן דא"כ מאי מותר לשנותה ללוותה מיבעיא ליה לפיכך פי' לשנותה בין לעצמו בין שיפריש עצמו בין שיפריש סלע אחר במקומה אבל להלוותה לאחרים משמע דאסור אע"ג דלא אתא לידי גיזבר ע"ש ובטוש"ע יו"ד סימן רנ"ט ס"א פסק דעד שלא בא ליד גיזבר יכול לשנותו בין ללוות לעצמו בין לאחרים ומשבא ליד גבאי אסור ללוות בין לו בין לאחר מבואר דקודם שבא ליד גבאי לווה ועושה בו כל צרכו אלא שחייב באחריותו והטעם דצדקה אינה אסורה בהנאה כהקדש ולכן כל שנתחייב באחריותו ואין כאן הפסד לצדקה מותר ללוותו ולאחר שבא ליד גבאי אסור ללוותו משני טעמים חדא דילמא יפסיד ולא ישלם והשנית שאז כבר זכו בו עניים והוה שלהם וצריכים ליה ואין להם ללוות לאחרים ועי' טור ובב"ח שם.
והנה בהא קופה של צדקה נראה מה נדון בה. ולפום ריהטא יש לתלותו במחלוקת אחרת בטח"מ סימן ר' ס"ג אי כליו של לוקח ברשות מוכר קני דהרי הכי נמי הקופה הו"ל כליו של לוקח דהיינו הצדקה והרשות הוא של מוכר שהוא הנותן הצדקה ובש"ע ס"ג שם כתב כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה לו וכיון שנכנסו המטלטלים בתוך הכלי אין א' מהם יכול לחזור בו והרי זה כמי שהונחו בתוך ביתו הג"ה ויש חולקין דאם אינן ברשות לוקח רק בסמטא וכיוצא בזה אין כליו קונין אא"כ מדד או עד שיאמר לו זיל קני לפיכך אין כליו של אדם קונים לו ברה"ר ולא ברשות המוכר אלא א"כ א"ל המקנה לך וקנה בכלי זה ואז קנה אם הוא ברשות המוכר ע"כ וכתב הסמ"ע דהמחבר נמשך אחר שיטת הרמב"ם והרי"ף דס"ל דהוא איבעיא דאיפשטא בגמרא דכליו של לוקח ברשות המוכר לא קני ומטעם דבעינן תרתי כליו של לוקח ורשותו של לוקח ודלא כשיטת הרא"ש והטור דס"ל דשניהן הוא איבעיא דלא איפשיטא בגמרא אי הכלי בטל לגבי הרשות או לא ויש בזה נפ"מ לדינא ע"ש. ולפי"ז נידון דידן נמי היה תלוי בהא מחלוקת והטור הביא בשם הר"י מיגאש דאם נתן לו המוכר רשות להניח שם הכלי קנה וכ"פ הב"ח והש"ך שם אות ז' ודלא כרמ"ה שהביא הב"י בב"ה והש"ך תמה עליו ע"ש.
אמנם החוו"ד בביאורים שם אות ח' האריך הרבה לפסוק כרמ"ה דלכ"ע זיל קני הוא דוקא דאז מקנה לו ג"כ אויר הכלי ותלה מחלוקתו אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי וגרע מזה ועי' הגהות אמרי ברוך שם ולבוש וערה"ש. ולפי"ז נראה דהפושקע דומה לכליו של לוקח ברשות המוכר וא"כ הגם שהכניס בהכלי כל זמן שלא אמר ליה לך וקני וגם הלוקח איננו פה ואין יודע כלל שהכניס המעות בהקופה כה"ג אפשר דלכ"ע לא קנה הגבאי בהמעות והו"ל כאלו לא נתן בקופה כלל שמותר להלוותה. וידידי תלמידי הותיק מוה"ר מרדכי בערקאוויטש העיר לי שכן מצא בשו"ת משמיע שלום סימן נ"ד (מהה"ג מוהר"ש וויעדער נירעדהאז) ובשו"ת תולדות ישראל (מהה"ג מוהר"ז גינצלער סימן מ"ו) והנאני בזה שכיונתי לדעתם זצ"ל.
איברא דלכאורה לא דמי הני אהדדי דהרי הרמ"א ז"ל כתב שם דאם אינן ברשות לוקח אין כליו קונים אא"כ מדד או עד שיאמר לו וכו' וכתב בנתיבות המשפט בביאורים דמדד כתב הרא"ש הטעם דודאי לא הוי דעתו דליקני ליה כליו דמחוסרין מדידה אלא לדעתא שימדדם ואח"כ ימשכם ויזכה בהן מוכח מלשונם דבדבר שא"צ מדידה כגון שהמדה ידוע שכבר מדדם המוכר או אחר או דבר שא"צ מדידה קנה בלא מדידה וכ"כ הרא"ש בהדיא ובהכי מיושבת קושית מהרש"א ע"ש ולפ"ז הכי במעות צדקה כיון דלא בעי מדידה וליכא מכירה כלל קני אפילו ברשות המוכר ואפשר כיון דדרך הגבאי למנות הכסף הו"ל כמחוסר מדידה וי"ל.
והנה רש"י ערכין הנ"ל לפי הס"ד בגמרא כתב דדוקא לעצמו מותר להלוותו אבל לאחר לא דלעצמו איכא למימר ע"מ כן הוקצה לצדקה שאם יצטרך יטלנה וישלם אחרת אבל חבירו לא אסיק אדעתיה ומשני לא שנא ומותר בכל אופן ע"ש. ומעתה נראה דלמסקנא דמשני דלאחר נמי מותר ללוות מ"מ לא חזר בו מסברא דע"מ כן הוקצה לצדקה שיוכל להשתמש בו אלא להוסיף בא דלחבירו נמי יכול להלוותו דבזה נמי מסיק אדעתיה וא"כ הכ"נ אומר אני בקופה של צדקה דע"מ כן הוקצה והניחו בקופה זו שאם יצטרך ילוונו לעצמו וישלם אחרת כשיבא הגבאי לגבות דסברא זו ודאי ל"ש כשהניחו לעצמו ול"ש אחרים כמבואר בש"ע דאפילו הפריש נמי אמרינן דמותר להלוותו וכל שהפריש כבר לעצמו הרי הוא כמו הניח לקופה ומ"מ אמרינן דע"מ כן הפריש שאם יצטרך ללוותו שיוכל ללוותו והכ"נ כשנתנו לקופה כל זמן שלא באה ליד גיזבר בדעתו ללוותו ע"מ כן הקצהו ועי' פ"ת יו"ד סימן רנ"ט סק"ד שהביא בשם חמודי דניאל כת"י דבזמנינו נהגו להקל אפילו משבא ליד גבאי וכתב דאפשר כיון שנהגו כן לב ב"ד מתנה עליהן וא"כ כ"ש כה"ג שלא בא עדיין ליד גבאי דאמרינן הוא עצמו ע"מ כן נתנה בקופה וכנ"ל.
ובהרהורי דברים אמרתי לכאורה לחלק בין קופה מוסגרת וא"א לפותחה רק הגבאי של צדקה יש לו המפתח ובא מזמן לזמן לגבות דכה"ג הו"ל כאילו כבר בא לידי גבאי והטעם דכל שהכניס שם המעות כבר התייאש ממנו דהרי אינו יכול להוציאו עוד וממילא כה"ג הו"ל כאלו כבר בא ליד הגבאי אבל קופה שפתוחה או שהגבאי מניח מפתח לבעה"ב שיוכל לפתוח הקופה ולהוציא המעות כה"ג לא הוי בכלל בא ליד גבאי וזה חלוק נכון לכאורה. שוב מצאתי בשו"ת בית יצחק א"ח סימן כ"א שג"כ מחלק בין קופה מוסגרת או פתוחה ושישו מעי שב"ה כיונתי לדעת הגאון ז"ל.
ודכירנא כד הוינא טליא ראה ראיתי לאמי מורתי הקדושה מרת רחל לאה הי"ד שלוותה איזה מעות מן הקופה ואח"כ כשהחזירה הוסיפה איזה פרוטות יותר ממה שלקחה ותמהתי ע"ז ואמרה לי פעם כי צדקה געלד בארגט מען נישט אומזיסט וחכמת אשה בנתה בית ונראה דאולי הוא מחמת חשש הזה שאין להשתמש בצדקה זו לאחר שכבר הוא בקופה והיתה קופה מוסגרת והו"ל כאלו כבר בא ליד גבאי אבל כיון דנתנה איזה פרוטות יותר לצדקה כה"ג אפשר דמותר כמבואר שם בסימן רנ"ט ב' דאם היה הנאה לעניים בעיכוב המעות ביד הגבאי הרי הגבאי מותר ללוותם ולפרעם והגם דכתבו הטעם כדי לעשות לאחרים והוא מהא דר' ינאי מ"מ אפשר דגם בכה"ג כיון דסוף סוף הנאה איכא לעניים בזה ניחא להו ועי' ב"ח וצ"ע.
ותבט עיני בשו"ת מאמר מרדכי (עטינגער) סימן ט"ו שכבר דן בשאילתן שנשאל בקופה של רמבעה"נ אי מותר לשנותה לצדקה אחרת ואחר שהאריך בדבר כתב וז"ל ומלבד כל זה נלפענ"ד דבנ"ד אין מקום לפקפק כלל כיון דמעמידין הקופות מאת הממונה על הצדקה הזאת בבית נדיביהם ומיוחדים לצדקה הזאת א"כ הנותן לתוך קופתו הוה כבא ליד גבאי וזכו בהו עניים של ארץ הקדושה וכמבואר בש"ס ופוסקים סימן רנ"ט ס"א ואף שאלה אינו מועיל בכה"ג כמבואר סימן רנ"ט ס"ו ואף דכלי קנייתו מתורת חצר אין לתלותו במחלוקת אגודה ריש מעילה דאם מצא דבר בביהכ"נ זכה בה ולא אמרינן דחצר בהכ"נ קנה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש ע"ש ובמג"א סימן קנ"ד סקכ"ג והרמב"ן ב"ב דף ע"ט ס"ל דיש יד להקדש ועי' מפרשי הים ומגן גבורים סימן קנ"ד זה אינו דהצדקה יש לה דין הקדש למעליותא ולא לגריעותא כמו לענין ריבית ושבועה וא"כ ממנ"פ קונה דהא כל עיקר סברת הרשב"א סימן תקס"ג דלא אמרינן בצדקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משום דדוקא גבי הקדש אמרינן כן ולא גבי צדקה דאין עניים רק מקבלי מתנה וא"כ ממ"נ אי מקבל מתנה הוא קנה להם הכלי ואי כהקדש הם א"כ אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ע"ש באריכות.
הנה חידש לן הגאון ז"ל דקופה בבית הו"ל דין חצרו של הקדש ולפענ"ד דבר זה צ"ע רב דמי נתן להקדש חלק בבית והלא לא נתן אלא רשות להניח הקופה בבית ועכ"פ היה צריך איזה קנין לעשות או שישכיר לו מקומו ויקנה באחד מדרכי הקנייה ומי עשה ההקדש שותף בחצירו של בעה"ב, והנה בשו"ת בית יצחק א"ח סימן כ"א הביא דברי המאמר מרדכי וז"ל, בדבר אשר יצא מפי הגאון בשו"ת מ"מ סט"ו דאף להרדב"ז הובא בקצוה"ח סימן רי"ב דבנודר לעני מותר לשנות וליתן לעני אחר במעות א"י אינו יכול לשנות דכיון דכבר בא המעות להקופה העומדת בבית נדיבי עם ונקנית ממעות א"י הוי כלי וקונה מתורת חצר ומתורת כלי דבעה"ב משאיל מקום ורשות שתעמוד הכלי בביתו ולכ"ע קנה קנין גמור הנה הוסיף הב"י ביאור לדברי הגאון דהבע"ב משאיל מקום ורשות שתעמוד הכל בביתו וכנראה דרצה לתקן בזה דלקרי חצירו ולאחר קידה אלף פעמים מול כ"ג לא ידעתי מה מועיל בזה נתינת רשות ושאילת מקום סוף סוף לא הוה אלא כליו של לוקח ברשות מוכר דבכל מקום דכליו של לוקח ברשות מוכר מיירי שנתן לו רשות להניח כליו שם ועוד האריך שם הבית יצחק ז"ל בדין חצר השותפין דכיון דהקדש כל העניים זכין א"כ הו"ל חצר השותפין שיש גם לקטנים חלק בו וא"כ צ"ע אי זכה הגדול בחלקו לפי המבואר בסימן ר"ס ס"ד דחצר השותפין קונה מציאה לשניהם ע"ש מה שהאריך בדבר כדרכו בקודש ולפמ"ש לעיל גם דבריו לכאורה צ"ע.
ובישבי מתבונן ראיתי עוד בבית יצחק הנ"ל שהאריך לפלפל אי הנותן פחות מפרוטה לצדקה יצא ידי נתינה לפמ"ש בב"מ ל"ב נתון תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין ת"ל נתון תתן ופי' הוא ז"ל הכוונה כדאמרינן במנחות ס' גבי לא ישים עליה שמן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואפילו כ"ש הכ"נ הכא נתינה בפרוטה או בכזית ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואפילו פחות מפרוטה מקיים מצות צדקה והא דאמרינן ב"ב ט' כל הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות תי' או שי"ל דלאו דוקא הוא או דהברכה של ישעי' הנביא לא משמע אלא בנתינת דבר חשוב אבל קרא דנתן תתן מקיים בכל שהוא וכן משמע קצת בש"ך סימן רמ"ט דהשליש שקל יכול לתת לאחדים אפילו ע"י כ"ש ע"ש.
ולפענ"ד הגם שאיני כדאי מ"מ דברי הגאון ז"ל צ"ע חדא מהא דאמרו בגמרא ב"ב י' ע"א ר' אליעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר אני בצדק אחזה פניך ופירש"י ואני בצדקה תחלה ואח"כ אחזה פניך בתפלה ופסק הרמב"ם בהמת"ע ובש"ע א"ח סימן צ"ב ויו"ד סימן רמ"ט הנה מבואר לכאורה דצדקה אינה פחות מפרוטה ובגמרא עוד שם ע"ב ר"א בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליה כר' חנינא בן תרדיון הנה דייק בכל המקומות לומר פרוטה לצדקה וע"ז קאי הקרא דאני בצדק אחזה פניך שהוא צדקה בפרוטה ואי בפחות נמי הוה צדקה הי"ל לומר ר"א נתן משהו בכל יום לצדקה קודם התפלה וכן בלא יתן אדם לארנקי לצדקה היל"ל סתם לא יתן אדם לארנקי של צדקה ולמה לו להזכיר פרוטה בכלל ובתוספתא פאה פ"ד עני שנתן פרוטה לצדקה מקבלין הימנו והביאו הרמב"ם והטור ועי' פרישה סימן רמ"ח ולכאורה למה פרוטה היל"ל עני שנתן משהו לצדקה מקבלין הימנו גם ממה שאמרו פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון ולא אמרו חצי פרוטה. אשר לכן נלפענ"ד דודאי פחות מפרוטה כיון דלאו ממון הוא אינו בכלל צדקה.
וקצת יש לדייק מלשון הקרא נתון תתן וגו' ולא ירע לבבך בתתך לו, והנה אמרו ז"ל בסנהדרין ב"נ נהרג על פחות משו"פ ופירש"י משום דהם אכזרים ואינו מוחל אבל ישראל מוחל אפחות מפרוטה ואי נימא דפחות מפרוטה נמי בכלל צדקה הוא כיון דישראל מוחל אפחות מפרוטה למה צותה תורה ואל ירע לבבך בתתך לו הרי בסתם אדם מישראל מוחל על פחות מפרוטה וכ"ש שלא ירע לבו בתתו לו אבל בפרוטה שפיר אמרו ולא ירע ודו"ק.
ומה שדייק מלשון הש"ך שכתב דנהגו שהגבאי צדקה הולך בביהכ"נ שני וחמישי לגבות מעות צדקה מכל אחד ואחד ואפילו נותן מהפחות שבמטבעות הוא נותן יותר משלישית השקל לשנה ומנהג נכון הוא ע"כ ומינה דייק הגאון ז"ל דפרוטה לאו דוקא ולפענ"ד י"ל דאינו ראיה שהרי כתב הש"ך דאינו יוצא המצוה אלא בשלישית השקל לשנה וא"כ אפ"ל דהכ"נ במשהו אינו יוצא ובעי פרוטה לכל הפחות לקיים מצות צדקה אלא דאפ"ה יפה עושין הגבאים שמחזירין שני וחמישי ואוספין פחות שבפרוטות משום דאח"כ מצטרפין ופרוטה ופרוטה מצטרפת אבל ידי המצוה לא יצא עד שיתן פרוטה או שליש השקל לשנה ואי כוונתו ז"ל דאי נימא דכל ששוה פחות מפרוטה כיון דאינו צדקה ממילא בטל ליה קמא קמא וכמו בפמשו"פ דגזל דאמרינן ישראל מחיל ליה וא"כ אמאי אוספין פחות שבפרוטה. ולפענ"ד לפמ"ש דודאי פמשו"פ ממון הוא והגוזל פמשו"פ וחזר וגזל וחזר וגזל כ"ז שלא נודע בינתיים שידע למחול הרי מצטרף לפרוטה ומה"ט כתב ה"ה פ"א מה"ג דאסור לגנוב פמשו"פ מדין ח"ש דאסור מה"ת ועי' סמ"ע ח"מ סימן שמ"ח ותמהו האחרונים דבפמש"פ לא שייך חזי לאיצטרופי דמחיל אינש כמבואר בסנהדרין נ"ז ועי' חי' הרי"ם ח"מ סימן שמ"ח ועמק יהושע ועוד אחרונים וע' מחנה אפרים הל' גזילה סימן א' אמנם באמת כי פמשו"פ דין ממון ליה אלא ישראל כשידע מחיל אבל כל שלא ידע לאו בר מחילה הוא וממילא שייך ביה חזי לאיצטרופי והבן.
ועיין פנ"י קידושין מ"ו ד"ה והא מלוה גזל פמשו"פ וחזר וגזל אי ניתן להשבון ובשו"מ מהד"ד ח"ד סימן ק"ל באריכות בהא שמעתתא דצירוף דחצי שיעור וגליון הש"ס קושית הגרע"א ב"מ כ"ז אמר רבה פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו ובספרי משנה הלכות ח"ה סימן רצ"א רצ"ב בס"ד באריכות ובספר יד המלך פ"א מה"ג ה"ו ד"ה נסתפקתי ובחי' הארכתי. ועי' כריתות י"ח ע"ב איתיביה רבא אכל היום אכל למחר נהנה היום נהנה למחר וכו' אפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שהם מצטרפים זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליה יוה"כ אמרי כי מכפר יוה"כ אאיסורא על ממונא לא מכפר ואיבעית אימא כי מכפר יוה"כ על כוליה שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר ועי' רש"י אכל היום משל הקדש שוה חצי פרוטה וכו' מבואר מיהו דפמשו"פ דין ממון ליה אלא דאמרינן דבנ"י מוחלין אפמשו"פ ואינם אכזרים כך שלא יעבור ישראל באיסור גזל אבל כל זמן שלא מחל ודאי ממונו הוא וא"כ הכ"נ בצדקה דליכא סברא שימחול ואדרבה הרי רוצה לקיים מצות צדקה ולכן שפיר אפילו נותן פחות מהמטבעות מ"מ מצטרף אח"כ להחשבון של שליש שקל שהוא עיקר קיום המצוה וא"כ אין מכאן ראיה דפמ"פ נמי מקיים בה מצות צדקה וודאי הנותן לעני פחות מפרוטה נתינה ליכא כאן. ובפרט למ"ד דצדקה מדין הקדש ודאי פמשו"פ לאו אורח ארעא הוא עי' כריתות ז' ע"ב א"ה ריבעא דפרוטה הוי ה"נ אלא דלאו אורח ארעא לאיתויי פחות מפרוטה למקום ע"כ ובש"מ הגירסא למקדש ע"ש.
[שוב מצאתי בספר היראה לרבינו יונה וז"ל, והיה רגיל בצדקה כפי כחך ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה ע"כ. הרי כתב מפורש פרוטה או מחצה ומקרי נתינה בצדקה וצ"ע].
ומה שרצה להביא מגמרא ב"מ הנ"ל ל"א ע"ב נתן תתן דאתא לרבות אפילו פמ"פ מטעם דאין מיעוט אחר מיעוט הנה רש"י פי' שם דכתיב אל ירע בעיניך וכו' אלמא במתנה מרובה אמר קרא מתנה מועטת מנין ת"ל נתן תתן מ"מ והרא"ש כתב דבלאו קרא יש לו ליתן כפי השגת ידו אלא ה"פ אין לי אלא מתנה מרובה פי' כשהמקבל צריך למתנה מרובה דבזה כתיב אל ירע לבבך בתתך לו והוא מתנה מרובה מתנה מועטת שאין צריך אלא לדבר מועט ואינו מצטער כ"כ מנין ת"ל נתן תתן הביאו בש"מ שם וכתב שכן פי' תוס' חיצוניות והריטב"א ז"ל הביא פירש"י ופי' התוס' והרא"ש הנ"ל בשם יש שפי' ותמה עליהם דאדרבה איפכא מסתברא שיחזיק יד מי שאינו צריך אלא מתנה מועטת דאפשר לנותנים לרחם עליו ע"ש. ומעתה לא מבעיא לפי' התוס' והרא"ש שפי' דעל העני קאי כלומר אין לי מתנה מועטת שאין צריך לו לעני אלא למתנה מועטת וזה קמרבי אין כאן ראיה לרבות כ"ש אלא אפילו לפירש"י הרי שפיר מרבה הקרא מתנה מועטת דוקא אבל פשוט דמתנה מועטת היינו עכ"פ כדי פרוטה וא"כ אין מדברי הגמרא ראיה לפענ"ד וצ"ע.
והנה ידידי הרה"ג מוהר"י טרויבע שליט"א העיר לי דבשו"ת לבושי מרדכי חיו"ד מה"ת סימן קט"ו ג"כ דן מזה ועיינתי בפנים הדברים וראיתי שהביא סברת המאמר מרדכי וגם הב"י הנ"ל וכנראה לכאורה דלא ניחא ליה במה שכתבו שכתב וז"ל ולפענ"ד א"צ לכל זה דלפמ"ש ביו"ד סימן רנ"ט בבאה"ט סק"ב בשם תשו' שארית יוסף לחלק בין ס"ת לכלי כסף דכלי כסף שדרכם להניחם בביתו כיון שהניחם בבית הכנסת ש"מ דודאי הקדישם וה"נ במעות שנותן לקופה למ"ל להניח בקופה ולא הניחם בביתו או בכיס של מעותיו ש"מ דודאי הקדיש ועוד כיון דפסק הרמ"א סי' רנ"ח כדעת המרדכי דמחשבה מועלת לצדקה ולא צריך אמירה ובנותן לקופה אפשר לכ"ע מחשבה כמעשה ע"כ ע"ש.
ולפענ"ד אי מדברי הגאונים ליכא ראיה ראיותיו הקדושים לא נהירין לי דמ"ש דכיון שלא הניח מעותיו בביתו או בכיסו של מעותיו ש"מ דודאי הקדשם אמנם פשוט דאין זה טענה שהרי להדיא אמרו בגמרא ערכין ובש"ע סימן רנ"ט האומר סלע זו לצדקה או שאמר הרי עלי והפרישה עד שלא בא לידי הגבאי הרי זה מותר לשנותה והפרישה משמע להדיא דעשה מעשה הפרשה ולא הניחו בתוך מעותיו בכיסו ואדרבה מפורש שמותר לשנותה וא"כ כה"ג נמי אי משום שלא הניחם בתוך ביתו או כיסו אינו ראיה וגם מה שכתב דכיון דבמחשבה מועלת לצדקה כ"ש נותן לקופה דמועלת לצדקה ולפענ"ד דודאי כן הוא ואנן לא באנו לחלוק אי מה שהפריש הפריש לצדקה וחייב ליתן לצדקה אמנם מספקינן אי מקרי כה"ג בא ליד גבאי שלא יוכל לשנותה ובזה הרי מבואר דלא מבעיא במחשבה אלא אפילו בהפרשה ממש אכתי בידו לשנות וא"כ אפשר דאפילו מקופה נמי וצ"ע. [שוב מצאתי בס' אגרות בעל התניא מסי' קכ"ו עד קל"א שהחמיר מאד בדבר, והגם שכנראה דבמדינותינו לא עשו חרם זה וגם מעולם לא שמענו עליו וגם כי אפשר לא מיירי כך בבא ליד גבאי וצ"ע].
אשר לכן מה שנלפענ"ד העולה לדידן דבמקום שנתנו לקופה סגורה וא"א להוציא המעות מהקופה כה"ג נלפענ"ד דזכו בו כבר העניים ואין להוציא משם אלא באופן שאם יחזיר יוסיף מה שהוא לצדקה דכה"ג סמכי' דניחא להו לעניים וכמ"ש לעיל והיכא דהקופה פתוחה או שיש לו מפתח שנותנים לו לשלוח המעות לכשיתמלא הקופה מעיקר דינא נלפענ"ד דמותר ללוות מהקופה ולהחזיר אח"כ דזה לא מקרי אכתי בא ליד גבאי ויש לצרף גם בזה שיטת החמודי דניאל דמקילין כעת כן נלפענ"ד מעיקר דינא. אמנם היות כי יצאו הדברים מפי הני גאוני עולם המא"מ והבית יצחק לאיסורא וגם נראה לכאורה מהלבושי מרדכי ולכן נלפענ"ד לעולם אם יטול מה שהוא מן הקופה יוסיף מה שהוא עליו וממילא יהיה מותר לכ"ע וכמעשה האשה החכמה אשר בנתה בית שהם לפענ"ד הלכה ברורה לפ"ז כנלפענ"ד.
