א) ע"ד שהעיר בענין אמירת יהי רצון בין סדרי התקיעות וכפי
שנדפס במחזורים - עיניו שפיר חזו מה שכתב בזה בשו"ת מנחת
אלעזר (ח"א סי' ע"ה). אך זאת אעיר מה שכתב בס' פסקים ותקנות
לרבינו עקיבא איגר ז"ל (עמוד ס"ג), כי רבינו עקיבא איגר "הנהיג
שלא לומר שום יהי רצון בין סדר אחד לחבירו, לא התוקע ולא
הצבור, רק אחר שתקע כל הסדרים יאמר יהי רצון ויכלול בו כל
הסדרים". והוא כדעת סידור דרך החיים (ה' תקיעת שופר), ולא
כהמנח"א שם שהשיג עליו.
ב) ובעיקר ענין הזכרת שמות המלאכים בתפלה, הנה נודעים דברי
מהר"ל ז"ל בס' נתיבות עולם (פרק י"ב) שלא לומר תפלת "מכניסי
רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים", שנראה כאילו מתפלל
אל המלאכים שיכניסו רחמינו, ולא מצאנו זה, עיין שם באורך.
וכעי"ז כתב בקרבן נתנאל (סופ"ק דראש השנה) שפקפק על מה
שאומרים "ולפני קונך תחנתינו הפילי" דנראה כמתפלל לאמצעי
ואין ראוי להתפלל אלא להשי"ת ולא זולתו עיין שם. ועיין
תשו' זקיני חתם סופר (או"ח סי' קס"ו) בזה. ואין מזה פקפוק על
אמירת היהי רצון בתקיעת שופר, דהנוסח הוא "יהי רצון מלפניך
וכו'" שהתפלה מוסבת להקב"ה ולא להמלאכים, ובכהאי גוונא
גם מהר"ל ז"ל מודה דאין פקפוק, שהרי כתב שם דנכון לומר
"מכניסי רחמים יכניסו רחמינו" ולא הכניסו, דבזה אין התפלה אל
המלאכים שיכניסו תפלותינו, אלא להקב"ה, שהמלאכים מכניסי
הרחמים יכניסו תפלותינו ולא יהיו להם צרים מלמעלה עיין שם.
ג) וראיתי בתשו' מהר"י אסאד ז"ל (או"ח סי' כ"א) שכתב מקור
לתפלת מכניסי רחמים, מהא דסנהדרין (מד ב) לעולם יבקש אדם
רחמים שיהיו הכל מאמצין את כחו ולא יהיו לו צרים למעלה,
ופירש"י שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים עכ"ל, וכן
הביא מס' תניא רבתא (ה' ר"ה). הרי שצריכין לסיועת המלאכים.
ויש להביא עוד משבת (יב ב) כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין
מלאכי השרת נזקקין לו שאינן מכירין בלשון ארמי, אבל בחולה
שאני דשכינה עמו, ופירש"י דחולה אין צריך שיזדקקו לו מלאכי
השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד עיין שם. הרי שאם אינו
חולה צריך לסיועת מלאכי השרת. ברם באמת אין מזה קושיא על
מהר"ל, דהרי המהר"ל עצמו הביא מש"ס סנהדרין הנ"ל וכתב
דהתם הכונה שיתפלל להשי"ת שיהיו הכל מאמצים כחו אבל אין
התפלה אל המלאכים עצמם, אבל מכניסי רחמים שהתפלה הוא
להמלאכים אין מן הראוי לומר.
ד) אלא דיש לעיין מהא דפירש"י סוטה (לג א) יחיד צריך שיסייעוהו
מלאכי השרת ציבור לא צריכי להו דכתיב הן אל כביר לא ימאס
אינו מואס בתפלתן של רבים עכ"ל. וא"כ כשמתפללין בציבור
אין צורך בסיועת המלאכים, ותקשי על מהר"ל ז"ל שכתב לומר
"מכניסי רחמים יכניסו רחמינו", הלא סליחות שנאמרת בציבור אין
צריך סיוע ממלאכים. ובשו"ת חת"ס (או"ח סי' קס"ו) כתב שאמר את
הפזמונים עם הצבור משום הן אל כביר לא ימאס, ורק במכניסי
רחמים האריך בנפילת אפים עיין שם. ולכאורה אדרבה איפכא
י"ל דבציבור אין מקום כלל לבקש סיועת המלאכים וכרש"י הנ"ל.
וצ"ע. ועיין מג"א (סי' תמ"ו סק"ב) דתקיעת שופר שיחיד מוציא את
הרבים מקרי עשה דרבים עיין שם. ועיין מג"א (סי' תרפ"ז סק"ג).
ולפ"ז גם בתקיעת שופר אין צורך בסיועת המלאכים כיון דהוי
כתפלת רבים. ובכ"ז באתי רק להעיר.
[מרן הגרנ"ג זצ"ל]
