וְאַל יֵצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים: מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: גְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים. אִינִי? וְהָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נָפֵיק! אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: בִּטְלַאי עַל גַּבֵּי טְלַאי. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּפַנְתָּא, אֲבָל בְּגִילְדָּא — לֵית לַן בַּהּ. וּבְפַנְתָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאוֹרְחָא, אֲבָל בְּבֵיתָא — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִי — לֵית לַן בַּהּ.
He may not go out wearing patched shoes. This supports the statement of Rabbi Chiyya bar Abba, as Rabbi Chiyya bar Abba said: It is disgraceful for a Torah scholar to go out wearing patched shoes. The Gemara challenges: Is that so? Didn’t Rabbi Chiyya bar Abba himself go out wearing patched shoes? Mar Zutra, son of Rav Nachman, said: It is only prohibited when the shoe has a patch upon a patch. And we only said this with regard to patches on the upper part of the shoe but if the patch is on the sole, this does not apply. And with regard to patches on the upper part of the shoe, we only said this when he is out on the road, but in his house, we need not be concerned. And we only said this with regard to the summer when the patches would be visible to all, but during the rainy season, when the mud obscures the view of the patches, we need not be concerned. [Brachos 43b]
It is important to look good. But our main focus when looking presentable is how OTHERS will feel. We should shower thinking that our main goal it to make sure that others don't suffer from having to smell our malodorous stench. When we comb our hair, it shouldn't be about impressing others with how good looking we are but about making others feel good when looking at a pleasant sight.
So these double patched shoes which look really bad may be worn when nobody will see them to show that our main concern in the world of aesthetics is a בין אדם לחבירו one!!! [WOW!!! Never thought of it that way!!!].
There are three categories in this passage: What people see naturally [the upper part of the shoe], the place [not wearing it on the road] and the time [not in the winter]. This should be a paradigm for life. In all three areas make sure not to present something that will be unsightly. Whatever people will see naturally and in the time and place where they see it should be aesthetically pleasing!!
[If you think it is stupid to wear a mask in public during this Corona crisis - WEAR ONE ANYWAY!!! People who see you w/o one will be offended and put off.]
ראוי שיקנה האדם, עם חלק ההקפדה על רגש היופי שהוא מתנהג בו בחיצוניותו. ג"כ הרגש שלא בשביל הקפדת הרגש למצא רק קורת רוח לעצמו מיוסד הרגש הזה, כי ברוב החיצוניות ירגיש בו זולתו יותר מהאדם עצמו, אלא שראוי להשתמש ג"כ בזאת הקפידא עם הגבלותיה לרומם את הנפש למעלת אהבת רעים במעלתה העליונה, של מאי דעלך סני לחברך לא תעביד , וביתרון של דיוק הראוי לנפש עדינה וישרה. כי ישים תכלית התהדרותו, למנוע מחבירו אותו רגש הבלתי נעים המתעורר לרגלי מחזה בלתי נאה, ומכש"כ כעור. ויכוין עם זה להיות גורם לאותה קורת רוח שבא מראיון של יופי וסידור. ועי"ז יביא לו ההרגל של הקפדת היופי הטבת המדות במדה מרובה, וראוי לפ"ז להרשים בזה במה שיראה בפועל, שכ"ז שזה הרגש אינו עובר לזולתו הוא מקטין ההקפדה. ע"כ בגילדא שאין רואה, אע"פ שבעצמו הוא מרגיש ג"כ קצת אסטניסות מהמראה המכוער של טלאי ע"ג טלאי, וכן בביתא ובימות הגשמים, מ"מ יפה לקבל אותו הרושם לפעמים, כדי להטביע בעצמו הרגש של תעודה שנמצאת ג"כ בדרישת היופי, בההתפתחות של ההכרה עד כמה החובה מוטלת להיות מרגיש את עומק הצער והעונג של זולתו, ולהשתדל בהוספת עונג ושמחה לחבירו, ולהתרחק מכל דבר הגורם איזה צער וקוצר נפש, אפילו באורח רחוק.
והנה שלשה סוגים כוללים ישנם באופני הנהגת רגש הנימוס, שיש להבחין הצד שאינו מורגש לזולתו ובזה יהי' ראוי לקבע בו צד של מיעוט הקפדה, כדי להקנות לעצמו ע"י הקפדת היופי החיצוני הרגש של אהבת זולתו, והכניסה בתוך תוכו של רגשות נפשו. והם: א', מצד טבע הענין שאינו נוגע לזולתו ולא ימצא עסק בהרגשה זו להתנעם בה או להיות מצטער ממנה אפילו רק באיזה רושם של קוצר רוח. ב', מצד המקום שלא יגיע לזולתו שמחה, הרושם מפני המרחק וכיו"ב. הג', מצד הזמן והמקרים הסמוכים לו. ובנידון זה של הקפידא הקטנה ודקדוקיה, רשום מצב הענין בהבדל שבין פנתא לגילדא, שבגילדא מצד הענין מחייב שאין לזולתו צד הקפדה בה. ובהבדל שבין ביתא לאורחא הוא מצד המקום, ומקרב הדבר לאותו החלק של ההתבוננות מצד המקום איפא ראוי להגדיל הקפידה ולהקטינה. וההבדל שבין ימות החמה וימות הגשמים ילמד על מצב הזמן, שבכל אלה ראוי להסתכל בהמוני המונים מקרים הדומים להם, לשום מגמת פני היופי ורגשו, יותר על הצד הטוב שיש בזה מצד ההפלגה של אהבת החסד והטוב לזולתו, ממה שיש בזה מצד הפנקת רגשי עצמו ועידונם, עם שגם מזה תמצאנה תולדות של טובה, אבל הרושם העליון שכולל כל התורה כולה , שהוא אהבת רעים ראוי שיעלה על גביו. [עין איה]
