דקדוקי מצות, בדרך כלל, יש להם שני יסודות. האחד הוא, שאחד מהדברים העקרים שיוצא מפעולת קיום התורה והמצוה על האדם, הוא מה שמתעלה למעלה רוחנית רמה על ידי שהמעשים שהם נעשים בתור עבודה להשי״ת פועלים עליו להרשים בו תכונת הכרת כבוד אלהים. והתכונה המוסרית הזאת תקבע בכל שכלולה רק על ידי קיום דבר אלהים על ידי הזהירות המדוייקת מאד, שיראה בה יתרון בהנהגתה מאופן הזהירות הראוי לכל חק מסודר מכל נגיד ומצוה ומחוקק נימוס. על כן ראוי מאד לדייק תיבותיה ואותיותיה של תורה ולעשות המצות כפי המובן המדוייק ביותר.
The details of the commandments, in general, have two foundational principles. First, that one of the essential things that results from the impact the fulfillment of the Torah and commandments has upon man is whatever that can raise one to the highest of lofty spirituality, by doing actions [in the spiritually meaningful way] in the service of God, which impresses upon him the attribute of recognition of the honor of God. This ethical attribute can only be fixed in its full development through the punctilious observance of the word of God, for the advantage can be seen in acting in a punctilious manner that is proper for every regulated act from any governor, and commander, and enactor of conventions. Therefore, it is very appropriate to be exacting in the words and letters of the Torah, to do the commandments according to a very exact understanding of them.
ולהיפוך, אם נעזוב את עבודת הדיוק אז יהיה הרושם של עזיבה זו פועל הפעולה ההפכית ויועם אור של כבוד האלהים בלבבות, ותשקע מעלת האדם המוסרית בחומריות וגסות הרעיון עד מאד.
Conversely, if we were to abandon this punctilious service, then the impact of this abandonment will have an opposite effect; the light of the glory of God will become dim in the heart, and the loftiness of the ethical man will be mired in much physicality and crass ideas.
אמנם מצורף אל עבודת הדיוק מצד רוממות כבוד עליון, עוד ראוי למצא גם כן שכל דין היוצא מדיוק פרטי יתאים עם רוח התורה בכלל, וינהיג להדרכה טובה בזיכוך מדות ודעות, ויפעול גם כן לטוב בחיי החברה, והבראת הגוף וחיזוק כחות הנפש בכלל האומה ובפרטיה.
However, along with that service of punctiliousness, [which has a purpose of creating a sense of] the loftiness of the Ultimate Glory, it should be further realized that every law that emerges from a specific inference should match up with the spirit of the Torah in general, which guides towards good by refining character and temperament, and has a good effect on social life, on bodily health, on strengthening intellectual prowess, on the nation in general, and for the individual.
וזהו היסוד השני, שחז״ל ביחוד בהיות האומה מבונה על מכונה, ובית דין הגדול עמד במקום אשר בחר ד׳ שממנו יצאה תורה לכל ישראל, או אפילו בתי דין מרכזים שבגולה, כל זמן שהיה סדר ההלכות נפסק ממקורה של תורה שבכתב, שהדרכים רחבים מאד, והמדות שהתורה נדרשת בהן צריכות שיקול דעה גדולה שלא יטה הדורש מן המסלה הראויה, היה היסוד השני לעינים תמיד לראות ערך הפעולה הטובה היוצאת מדקדוקי המצוה על פי הדרישה, ואז תתאמת ביותר בהיותה עם הפקתה אל שמירת דיוק התיבות והאותיות שבתורה, פועלת גם כן הוספת הדרכה טובה, או איזה יסוד מועיל בכלל האומה, בארחותיה החומריים והמוסריים, וחוזק החיים המדיניים גם כן.
And this is the second foundational principle, that the sages in particular, who were around when the nation was set up in its place, and the Great Bet Din which stood in the place that God chose, from which all the Torah emerged for Israel, or even the central Bet Dins in the exile - so long as the law was being explicated from the source of the Written Torah (whose paths are very expansive), and the principles with which the Torah is explicated require the weighing of a great mind, an explicator who does not deviate from the proper path, the second foundational principle was always in their minds, to see the value of the good effect that would emerge from the details of a commandment through explication. Then, it is verified even more when it produces the preserving of the preciseness of the words and letters of the Torah, which adds another good guiding effect. Or whatever foundational principle that helps the collective nation, in its behavior, physically and morally, and strengthens their political life as well.
חיוב ההסברה מוטל על גדולי ישראל בימינו להסביר את עקרי האמונה, ולהוכיח עד כמה גדולה היא הטובה לכלל עמינו כשנשוב כולנו לשמור את דרך התורה והמצוה. גם להראות גלוי שאין ביסודי התורה המושכלים התלויים בדעות, שום דבר שישים מעצור להרחבת הדעת והתפתחות החכמה בעמנו, ואיך שקיום התורה אינו מעיק בשום אופן על החיים, כי אם עוד מנעים את החיים ומעדנם. על כן עלינו להראות הרבה פרטים וכללים בתורה, בדעת ובמעשה, איך שהם מרחיבים את החיים הישרים ומאשרים את כלל עמנו. כדי שיהיה, למשל, לדעת את יקרת הערך של תורה ומצות, כיון שמעלת התמימות של פשטות האמונה אבד כבר חלק גדול מבנינו, על כן עלינו להכנס לדרך השכל והמחקר;
The obligation of explanation is placed upon the current leading sages of Israel of our day to explain the fundamentals of the faith, and to prove how greatly good they are for our nation, when we all return to keeping the way of the Torah and commandments. They also have to show clearly that there is nothing at all in the foundations of the Torah on an intellectual level that that would place any barrier to the expansion of knowledge and development of wisdom in our nation. [They would have to show] how the fulfillment of Torah does not restrict life in any way, and, instead, makes life more pleasant and more refined. Therefore, it is upon us to present the many details and general principles of the Torah, of knowledge and deed, how they expand the ethical life, and how they better the collective nation. In order, for example, to inform as to the preciousness of the value of the Torah and the commandments (since the level of innocence in simple faith has already been lost from a large portion of our children), we must enter into the method of the intellect and research.
כי רק בזה נצליח. אמת הדבר, שהיו ימים רבים שנפלה על זה מחלוקת בין גדולי ישראל. מעבר מזה העירו רבים שחובת התורה דורשת הידיעה השכלית, ורבים מעבר מזה טענו להראות את הצד המסוכן שיש בדרך המחקר לרבים שלא יוכלו להגיע עד הקצה וישארו נבוכים, ומהם גם כן שיפקרו וינתקו מוסרות. אבל אין שייך חשש זה בדורינו שההפקרות הולכת ומתרבה, ספרי מינים מתחדשים בעוה״ר בכל יום, ונותנים את התורה והאמונה למרמס. ואם לא נקום בפרץ להגן על עם ד׳ להשיב חורפינו דבר בכח השכל וחקירת האמת, ישחיתו רבים ועצומים. על כן לא עת היא לחשות כי אם לענות דבר.
Only through this will we succeed. The truth is, that for a long time [the question] whether to explain the Torah this way [or not] was an argument between the sages of Israel. On one side of the argument, many claimed that the Torah requires an intellectual awareness. On the other side of the argument, many claimed that this [method of explanation] would show a dangerous aspect that is inherent in revealing investigations to the masses who are not able to [fully understand an idea to] its end, leaving them perplexed, in addition to causing some of them to become heretics and to loosen their binds. But this [latter] concern is irrelevant in our generation, for heresy is increasing, and every day there are new heretical books, and Torah and faith are being trampled upon. And if we don’t stand up in the breech to defend the nation of God, to respond to those who shame us, with the strength of intelligence and a search for truth, they will destroy "the great and mighty." Therefore, now is not the time to be quiet [in concern for creating more heretics], but rather to respond [to prevent more heretics].
כבר נשאלה השאלה בבית מדרשו של חופש הדעות בעמנו, שלא ידע כל גבול, להעיר על תכלית התורה אל מה תשאף. ואנו חייבים להשכיל ולבאר, כפי אשר תשיג ידינו, ערך החכמה והשאיפה הרמה שיש לתורתנו, ואיך שאי אפשר שנבא לה כי אם על ידי שמירתה בפועל. ואם נעמול ונחקור ולא נתירא בזה ממכשול עון, כי עת לעשות לד׳ היא, ודאי נשכיל ונצליח, ונמצא את אשר נבקש. ומקרא מלא דבר הכתוב ״כי לא דבר רק הוא מכם״, ופירשו חז״ל ברור, ״ואם רק הוא מכם הוא, בשביל שאין אתם יגעים בה״, הא אם נתיגע בחכמתה של תורה ודאי נמצאנה.
The question has already been asked in the study house of those free-thinkers of our nation who know no boundary, about the issue of the purpose of the Torah: What does it yearn for? We are obligated to explain and to clarify, to the best of our understanding, the value of wisdom and the lofty yearning that our Torah has, and how it is impossible to get to [that goal] unless [the Torah] is actually kept. If we work hard and investigate, and if we’re not afraid of causing [others] to stumble in sin (for it is “a time to do for God”), we will certainly be able to understand and we will be successful, and we will find what we seek. It is an explicit verse, (Deuteronomy 32:47) “It is not an empty thing for you,” which our sages clearly interpret, “If it is an empty thing for you, it is because you did not labor in it,” and if we labor in [understanding] the Torah’s wisdom, we will surely find it.
התרבות האנושית לפי רום מעלתה היותר רוממה היא ודאי שאיפתה של תורה, כאשר מלאו הנביאים בפירוש על מה אנו מקוים, על שלום עולמים, על החופש האמיתי, שאמנם עוד יסוב דרכו למעלה מגבול האנושות ויקיף גם את כל החי.
There is no doubt that the Torah yearns for human civilization at its loftiest height, as the prophets went to great lengths to explain what we are hoping for: everlasting peace, and true freedom. However, even more than that, to go beyond the realm of humanity to encompass all living [creatures].
אמנם השאיפות הללו בהיותן גנוזות בתורה, נערכו בחכמה אלהית נפלאה, ששמירת התורה, אמונתה ושינונה, יוציאו את השאיפות הרמות אל הפועל. אבל כשם שהן צריכות כח מניע שיצאו אל הפועל בבא שעתן, כך הן צריכות מסך ומונע שלא יבקיעו לצאת בעוד שאין הזמן גרמא, באין שום הכשר לזה מצד האנושות. כי כלל גדול הוא שכל דעה רמה יותר מחוג האנושות הרבה כשתתפרסם בעולם, לבד מה שלא יהיה קול דברה נשמע, עוד תזיק בפרטים רבים וגם תמצא לה הרבה מתנגדים, שעל ידי כך ידחוה עד שלא תוכל להתכונן בעולם כל כך מהר, ויעברו דורות רבים בלא חמדה.
However, these yearnings, inasmuch as they are embedded and hidden in the Torah, were set up with a wondrous divine wisdom [in such a way] that the keeping of the Torah, the belief in it and the reviewing of it, will manifest these lofty yearnings to actuality. However, just as they require an impetus to emerge into actuality when the time is right, so too they also require a screen and a barrier to hold them back so that they won’t burst forth when the time is not right, when humanity is not ready [to handle them]. For it is a great rule that when any lofty idea becomes publicized in the world that is much loftier than what the purview of humanity [can handle], not only will no one listen to it, but it could also cause damage in many ways. Additionally, it will have a large opposition that will push it away so much that it will not be able to be reintroduced so fast, and many generations will have to pass without this precious [idea].
נציב, למשל, את השאיפה המוסרית שלא להמית שום בעל חיים לצרך האדם. אי אפשר להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה שלא לקחת חיי כל חי בעבור צרכיו. ואי אפשרי כלל, שהאל הטוב יחוק חק נצחי כזה בבריאה הטובה מאד, שלא יהיה אפשר למין האנושי להתקיים כי אם בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפך דם, יהיה גם דם בעלי חיים. אין ספק לכל איש משכיל, כי התורה שאמרה לאדם "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרמשת על הארץ" לא כונה לרדיה של מושל עריץ שמתעמר בעמו רק להפיק חפצו הפרטי. חלילה לחק עבדות מכוער כזה שיהיה מדרכו של האל הטוב, אשר אמר ״עולם חסד יבנה״, ושאנו רואים כל דרכיו מלאות צדק ורחמים. והלא מספר התורה עצמו מבואר כן, שהרי לאדם הראשון לא הותר בשר לאכילה. אם כן, מהי הרדיה של כל החיה וכל הרמש, אם לא רדיה של טובת הירודים, לשכללם, להטיב מצבם ולעסוק בהתפתחותם החומרית והרוחנית. אמנם, אחרי דור המבול שהותר בשר לאכילה, ודאי לא הותר כדי שישאר כך לעד לעולם, כי איך אפשר שיהיה מצב מוסרי חולף ומתבטל אחרי שכבר היה נוהג, ומעלין בקודש ואין מורידין. אלא, שהחכמה האלהית ראתה שהאדם נפל ממצבו המוסרי, ועד שיבא הזמן שיתנער ויגיע לידי ההכרה המוסרית האמתית, אין להעמים עליו מה שאינו לפי ערכו.
Let us hold up, for example, the ethical yearning of not killing any living thing for human purposes. It’s impossible to deny something that is sensed by any feeling heart, that there is a general ethical deficiency in the human species that it fails to uphold the good and lofty feeling that it is wrong to take the life of any life for its own needs. And it’s completely impossible that the good God would make an everlasting law in a very good creation dictating that the human species could not sustain itself unless it clouds its ethical feelings by spilling blood, even the blood of animals. There’s no doubt to any intelligent person that when the Torah that says to Adam, (Genesis 1:28) “dominate the fish of the sea and the birds of the skies and any creature that crawls on the ground”, it does not mean a domination of a cruel dictator who treats his people harshly in order to bring about his own personal desires. God forbid that a law of servitude as disgusting as that should be of the ways of the good God, about whom it is said (Psalms 89:3) “the world is built with kindness”, and we see that all His ways are filled with kindness and compassion. Isn’t it self-explanatory from the Torah, from the fact that Adam was not allowed have meat for eating? If that’s true, what kind of domination [was he to have] over all animals and insects, if it wasn’t for the well-being of those being dominated, to develop them, to improve their situation, to be involved in the development of them physically and spiritually? However, after the generation of the flood, where meat was allowed to be eaten, it certainly wasn’t meant to remain that way forever, for how can there be an ethical situation that changes and becomes nullified after it had already been the way to act? We are to increase holiness, not decrease it! Rather, the Divine Intellect saw that man had fallen from his ethical state, and until the time comes of recognition and awakening of true ethics, we cannot burden man with an ethical level that does not accord with his value system.
והנה אין ספק בדבר שאם היה איסור הריגת בעלי חיים נהוג אצל בני אדם לעת עתה שאין המצב המוסרי מתוקן, היה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין אדם לבהמה, כיון שעל כל פנים הכל היה עושה בדרך איסור, ואכילת בשר אדם היתה אז חזון מתמיד מאד.
Behold, there is no doubt that if the prohibition against man killing animals had been practiced at that time [after the time of the flood], while man’s ethical state had not been corrected, it would have caused tremendous damage. When the animalistic desire to eat meat would intensify, it would not make a distinction between [the eating of] human and [of] animal, since anyway both would be prohibited to do, and the eating of human meat would then become a very constant sight.
גם כל זמן שאין ההכרה המוסרית עומדת במצב הברור, כל זמן שלא הגענו למדה הזאת שהובטחנו עליה ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה, דהיינו שהמוסריות תהיה מורגשת בכל זהרה בלב בני אדם, ״ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״. ומהו דעת ד' כבר למדנו הנביא ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ד'״. הרי המוסר הטבעי ברחב מובנו הוא הנהו דעת ד׳ באמת. וכל זמן שהאדם הוא צריך למלמדים מן החוץ אל חובת המוסר והיושר האנושי, הוא צריך גם כן לשמירות וסייגים רבים שלא יתקלקלו אצלו סדרי הנהגתו, גם שיהיה מוכשר לקבל ההדרכה הנאותה והרצויה. ולפעמים צריכים גם כן לותר חלק רשום מדרכי המוסר כדי שיהיה מכשיר את האדם למעלתו היותר גבוהה, שאלולי הקדמנו את מה שראוי לאחר, אז נאבד הכל.
Also, [we need this allowance of eating meat] so long as the ethical recognition has not reached a clear status, so long as we have not reached that level that we have been promised about, that (Jeremiah 31:33) “I will place my Torah within them, and on their hearts I will write it,” which means that morality will then be felt with all of its brilliance in the hearts of man. (Jeremiah 31:34) “And they will no longer teach each other, a man to his fellow, a man to his brother, to say ‘Know God’, for everyone will know Me, from the smallest to the biggest.” And what is “knowledge of God”? The prophet has already taught us, (Jeremiah 9:23) “This is what a person can praise himself with. Think and know Me, for I am God, who does kindness, judgment, and righteousness in the land, for these I desire, says God.” Behold, it is the natural morality in its widened understanding that itself is truly “knowledge of God”! So long as man requires educators from the outside [to teach him] the obligations of human ethics and morality, he will also need many guards and fences so that the way that he lives does not get corrupted, as well as to make him ready to receive the appropriate and desired instruction. Sometimes, we also need to give up on some perceptible aspect of the ways of morality, in order to get humanity ready for an even higher level, because if we were to put first what should really come later, then we would lose everything.
למשל, אחרי שמצב מוסריותו של האדם עודנו תלוי ברפיון, אהבת עצמו הבהמית עוד עלולה להתגבר עליו, עד שכל חוקי המוסר והצדק יהיו לו למשחק, מובן הדבר, שצריך הוא להרחיק את עצמו מחברת בעלי חיים השפלים, שלא ירגיש את עצמו שהוא כאחד מהם, שאז הלא ירשימו עליו הדרכים הבהמיים להוריד רוחו על עמק עכור של הבעלי חיים שפלי הערך, ועלול הוא להניח יתרונו האנושי ולהחשב עם בהמות שדי. והנה לו היתה חובת המשרים ערוכה בכל נגד יתר החיים כמו שהיא נוהגת בין אדם לחבירו, אז היה הדבר עושה רושם של חבורה ושיתוף בין האדם לכל החיים. ואם אמנם לטובי בני אדם לא הזיק הדבר, אבל להמון האדם היה משפיל ערכם המוסרי מאד. הזיין המוסרי, שהיה לחכמי המוסר מעולם להעיר את הבוערים בעם להתנשא למעלה אנושית, היה מתחלש מאד, והפתגם ״אל תהיה כסוס כפרד אין הבין״ לא היה כל כך מתקבל על לב האדם ההמוני, החפץ יותר להשפל בדרכי בהמה, כדי להפטר מחשבונות רבים מוסריים, ולהנות הנאות גסות מורגשות של שעה.
For example, so long as the ethical state of man still hangs flimsily, a person’s animalistic self-love is still prone to overwhelm him, [even] to the extent that all of the rules of ethics and morality would be a joke to him. It’s understood that human beings must distance themselves from the societal association with lowly animals. Man should not see himself as one of them, for then they will have an impression on him with their animalistic ways to bring him down to the murky valley of the lowly animals. Man would be prone to leave the advantages he has as a human and will consider himself as a beast of the field. If it were so that the obligation to behave in an upright way towards all living things was a value just as it was towards other human beings, it would leave the impression of a community and equivalency between man and all other living things. Even if this [impression] was not harmful for the best people, the ethical level of the masses would be lowered very much. [With this impression,] the ethical weapon that the expert ethicists have always had to awaken the ignorant in the nation that they should raise themselves up to the level of humanity would be weakened. The expression, “Don’t be like a horse which doesn’t understand” would not be accepted as much in the hearts of the common man. The desire is greater to lower oneself to animalistic ways in order to exempt oneself from many ethical calculations, and to enjoy the many crass enjoyments of the moment.
על כן, אין לשער כמה טובה השפיעה בעולם הדעה שנתקה את האדם מכל החי מכל יחש. וכל זה היה צריך להגמר על ידי הפטור שפטרתו מהרבה חובות מוסריות בנוגע להם, והתירה לו להפיק חפצו גם באיבוד חייהם, למען יכיר עמוק מאד את יתרונו עליהם, כדי שתתרומם נפשו אל השאיפות הרמות המוסריות אשר סוף כל סוף תנצח האמת המוסרית המוחלטת שהיא הדעת אלהים באמת, עד שלא יהיה האדם צריך לויתורים כאלה. לו היו חובות המוסר נוהגות בשפע בין האדם לבעלי חיים, אז בזמן העדר השלימות המוסרית היו גורמות רעות רבות לאנושות. כי רגש הטוב שבאדם מבקש להשקיט את רעבונו, ולפעמים תמצא איש עול בוחר לעשות צדקה, כדי להשקיט מצוקת מוסר כליותיו על החמס אשר בכפיו. והנה על כל פנים הפושע ישוב וירגש בעצמו שאך שקר נסכו כי הלא הציור המוסרי מלמדהו שלהיטיב לאדם הוא הטוב, ומה יסכן לו אם יעשה צדקה, אם ישלח בעולתה ידו ולב נדכאים יכאיב. אבל לו היה מפורסם הצד המוסרי של התחסדות עם בעלי חיים, אז היו נמצאים רבים מעוזבי מוסר שהיו בוחרים להם למקצוע מוסרי ההטבה עם בעלי חיים שעל כל פנים אין עליהם קנאה מצדו ולעולם לא ישיגו גבול כבודו ומשרתו. והיו דעות כוזבות מוצאות מקום להשריש בלבבות רבים שיש גם כן אפשרות להביא את האדם לקרבן עבור הצלחת הבעלי חיים, ובפרט כשיראה באדם עול מה שלא יראה כן אצל הבעלי חיים. אז היה קצר הדעת מחליט שאמנם ראוי להקריב טובת האדם כופר לבעלי חיים ואין ערוך למהומה וצוקה ועיוות משפט שהיה יוצא מהסכמות כאלו.
Therefore, it is immeasurable how good the influence in the world is of the idea that severed the relationship between humans and all other living things. That needed to be ratified by exempting the [man] from many ethical obligations [to animals], and allowed him to fulfill his desires even by killing them, for the sake [of man] recognizing very deeply that he is above them, so that his soul will be raised up to the loftier ethical yearnings. [In this way,] in the end, absolute ethical truth (which is truly the knowledge of God) will win out, so that man won’t even need these concessions. If ethical obligations were in practice in abundance between man and animals, then at a time when there was not ethical perfection, it would have caused a great amount of evil to humanity. Man’s good feeling seeks to quiet his hunger; sometimes a corrupt person will choose to do charity in order to quiet the ethical anguish of his gut because of the theft that is in his hands. In any event, the sinner feels in himself that his “idol is false”, because his ethical ideas teach him that betterment of others is good, and what good is it if he does charity if he is also corruptly sending out his hand and causing pain to the hearts of the oppressed? However, if it was axiomatic that there was an ethical side to being kind to animals, then there would be many people who would depart from ethics, and would volunteer to choose as their ethical behavior being kind to animals. [A person would find this easy to do, for animals] anyway don’t have any jealousy towards him, and they never try to impinge on his honor or his dominion. And all sorts of false ideas would find context in which to implant in the hearts of many that there’s even a possibility of bringing humans as sacrifices for the good of animals, and specifically, if humans were viewed as corrupt, something animals are not viewed as. Then, someone of shallow thinking might decide that it’s indeed worthwhile to sacrifice what’s good for humans in favor of what’s good for animals, and there’s no end to the confusion and the suffering and the corruption of justice that would come out of conclusions such as this.
על כן היתה הסכמה נחוצה מטעם החכמה האלהית הבוחנת כליות ולב, לנתק את פתיל החיבור שבין האדם לבעלי חיים, למען יתרכז מרכז המוסרי האנושי בטובתו המיוחדת, ואז יצליח להביא לו את אשרו בקץ הימים. ובהביאו לאנושות את אשרה וחפשה, אז ממילא יכיר גם כן את יחשו אל בעלי חיים הראוי להיות מצד המוסר הטהור, שאינו צריך לויתורים והתירים של דוחק, שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כי אם ללכת באורח טוב מוחלט. וזה הוא יסוד סיפור מעשה בראשית שבתורה, שבאמת לא באה תורה כי אם ללמדינו ארחות חיים איך להתנהג בדרך ישרה, שתביא את האדם לגרם מעלת שלימותו. ואין העיקר בסיפור מעשה בראשית לעצם הסיפור, כי אם להתכנית המוסרית העמוקה היוצאת ממנו, אשר החכמה האלהית הכינה את הציורים שעל ידם יתבסם המוסר האנושי לעד לעולם להיות מוכן להתעלות אל שלימות מעלתו. וכמו שלהשלמות המוסרית שבאדם צריך להשקיף על ציור של יצירה בששת ימים ושביתת השבת, כדי שתהיה שביתת השבת מחוברת עם ההשכלה הכללית של דעת האלהים ואל המוסריות המעשית של שביתת הבהמות והעבדים, כן צריך בפרטיות לציור של הנתקת האדם מגבול הבעלי חיים, על ידי שלא מצא עזר כנגדו.
Therefore, there was a necessary decision by reason of the Divine Wisdom, Who discerns inner thoughts, to sever the connecting thread between humans and animals, so that the ethical focus of humanity could be specifically on its own good, and then its beatitude will be able to win out at the end of days. And when [that ethical development] brings humanity to its happiness and its freedom, then man will automatically also recognize his relationship to the animal kingdom that is appropriate to him from the standpoint of a pure morality, [meaning] that he doesn’t need any concessions that are forced, for the Torah only speaks as a concession to the evil inclination, in order to walk in the way of absolute goodness. This is the foundation of the creation story in the Torah, for the Torah’s only purpose is to teach us ways of life, how to behave morally, to bring man to his heights of perfection. The main point of the creation story is not the story itself, but the deep ethical program that emerges from it, that the Divine Wisdom prepared descriptions, that through them there would set into human morality forever, [to make man] prepared for the rising to the perfection of his heights. Just like the ethical perfection of man needs to build a philosophy through the description of a creation in six days and a resting on the Sabbath, so that the idea of resting on the Sabbath should be connected with the general concept of knowledge of God and the practical morality of resting one’s slaves and cattle, so too there had to be a direct description of the severing of man from the sphere of the animal kingdom, which came through [Adam] not finding a companion opposite him.
גם נראה, שהיה צעד אלהי גם כן לחבר את האדם במחברת עם כל החיים. וזאת אמנם היה נכון מצד השלימות האלהית, שסוף כל סוף יכסוף האדם להאצילות המוסרית העליונה שיתבע מעצמו חובתו נגד היצורים כולם חביריו ביצירה ובחיים. אמנם מצד האדם לא מצא עזר כנגדו. האדם אינו מסוגל לסגל את אנושיותו אם יאבה להצטייר אצלו שיש עמו חבור ושיתוף של אחוה עם בעלי חיים השפלים ממנו. על כן הונתק מהם במה שעל ידי התרדמה נגלה לו כי השיתוף הזוגי שלו הוא גם כן נבדל מכל הבעלי חיים, והשיתוף הקטן שהיה עם הערום שבבעלי חיים גרם לנפילה המוסרית של האדם, עד שהיתה ההצלה על ידי שימת איבה בין הגזעים, ״ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה״. אמנם בבא היתר התורה לאכילת בשר האריכה ״כי תאוה נפשך לאכל בשר״, כגבול לאמר, כל זמן שמוסריותך הטבעית לא תקוץ באכילת בשר בעלי חיים, כמו שאתה קץ מבשר אדם. שעל כן לא הוצרכה תורה לאסור מפורש בשר אדם שכבר קנה לו האדם מושג טבעי נכון בזה ואין צריך לאזהרה, כמו שאין צריך לפרוט את המדות הטובות והרעות המוטבעות וידועות. אמנם בבא המצב של המוסר לשקץ בשר מפני הגועל המוסרי שיש בזה, הלא לא תאוה נפשך לאכול בשר ולא תאכל.
It also seems that there was also a divine step taken to connect humanity with all other living things. This was indeed the best thing from the standpoint of divine perfection, that in the end, man will yearn for the highest ethical nobility, that he will demand of himself his obligation towards all creations, his friends in creation and in life. But for man [himself], he could not find a companion opposite him. Man is not prone to actualize his humanity if he has an urge to understand that he has a partnership and brotherly connection with animals that are more lowly than him. Therefore, he was disconnected from them through that slumber, where it was revealed to him that his bond of companionship is different than all other living things, and the small bond he had with the most devious of all animals, [the snake,] caused man a moral downfall to the point that he would only be saved from it through the placing of animosity between the two species, (Genesis 3:15) “I will place animosity between you and the woman, between your offspring and her offspring.” But when the Torah gave permission to eat meat, it when on at length, (Deuteronomy 12:20) “When your soul desires to eat meat...” as a boundary, as if to say, "When your natural ethical state does not abhor the eating of living things like you would abhor the eating of human meat..." That’s why the Torah doesn’t have to explicitly prohibit cannibalism, for [man] has already acquired the correct natural idea in this, and the Torah doesn’t need to give an exhortation, just like it doesn’t need to specify good and bad character traits, which are embedded, and familiar. But when the time comes of an ethical state of disgust for meat because of a natural repulsion to it, there will be no “urge of your soul to eat meat”, and it would [theoretically] be prohibited to eat.
כדי להרשים את התוצאה המוסרית לקץ הימים הנה באו המצות התלויות בשחיטת הבעלי חיים הנה לא הותרו כי אם הבעלי חיים הסמוכים על פי רוב על שולחן האדם, והיותר נאותים על כל פנים שלא לקלקל טבעו להדמות לדורסים באכזריות כמפורסם לראשונים כבר. אמנם כיסוי דם העוף והחיה, הוא כעין מחאה על ההיתר, כלומר בשת יש בדבר, ראוי לכסות הבשת האנושית על שלא הגיע עדיין למדרגתו הראויה לו להשכיל, שאין הדבר נאה לאבד נפש חיה מפני צרכו. אמנם הפעולות יעשו את ההכנה המוסרית שתוכל לצאת כשתבא עתה.
In order to make an impact towards the ethical result for the End of Days, the commandments regarding the ritual slaughter of animals were only permissible for animals that rely generally on humans for food, and any others are anyway more appropriate to prevent man from damaging his nature turning into a cruel hunter, as medieval sages have made well known. However, covering the blood of a bird or an undomesticated animal is like a protest against the permissibility of eating meat, as if to say that there is shame in this behavior, that it is proper to cover up the shame of humanity that they have not yet reached the level that is appropriate for them, to understand that it is something unsavory to take the life of a living thing for one’s needs. However, the ethical preparation is done by our actions, so that it can emerge when the time comes.
גם זה הוא בפלם ומאזני משפט: דם הבהמה המתפרנסת מבעליה אין האדם ראוי עדיין אפילו להכיר צד בושה שלמה בשחטו אותה תחת אשר יפרנסה וידאוג לצרכיה. אם היה הכיסוי נוהג גם בבהמה היתה התעוררות המוסרית יותר מהמדה. די לנו באיסור אכילת דם החמור המעורר על כל פנים שאין שפיכת דמים מדה מוסרית הגונה לאדם על כל פנים. אם היתה הבושה מתחלת להרשם גם בשחיטת הבהמות הבייתיות היתה פועלת להתרגל לעבור על רגש המוסר הפנימי יותר ממה שתפעול באחרית למונעו. ודאי לא כל ההרגשות המוסריות הנעלות יבאו בבת אחת, כי אם מעלות מעלות. ואם יעלה האדם למדה זו תחלה להכיר שהחי שאינו סמוך על שולחנו עוול הוא לטול את חייו לצרכיו, עוד לא יגיע גם לזאת ההרגשה לפרנס את החי הסמוך עליו, גם לעת זקנותו שכבר לא יוכל לעבוד, מפני החובה המוסרית. על כן לא יוכל להיות הרושם שוה אצל זביחת חיה ועוף הנצודים ברובם, כזביחת הבהמה הנתונה על אבוסה שנותן לה בעליה.
This is also done steadily and balanced. [For example,] it is still improper [to cover] the blood of a domesticated animal, even for the recognition of the complete shame in slaughtering something that was provided for and had its needs cared for. If the covering of blood also applied to domesticated animals, it would awaken those ethical feelings too strongly. It is enough for us to have the strict prohibition on eating blood to awaken anyway in us at the very least that spilling blood is a disgusting ethical trait for humanity anyway. If shame would start to be felt even in the slaughter of domesticated animals, that would work to accustom us to the transgressing of our inner moral feeling, more than what would work in the end to hold [that feeling back]. Certainly not all moral feelings would come all at once, but rather step by step. If man first steps up to the level that he can recognize that it is immoral to take the life for his own needs those animals that do not rely on him for food, he has still not reached the feeling to provide for an animal that he does raise, even if in its old age when it can no longer work, because of moral obligation. Therefore, there cannot be the same moral impact between the slaughtering of birds or undomesticated animals that are usually hunted and the slaughtering of domesticated animals that eats out of its owner’s trough.
[לנבוכי הדור פרק ט-י תרגום עפ"י ספריא]
