ר' שמעון אומר, חמש חטאות מתות כלומר, גורמים להן למות, משום שאי אפשר להקריבן, והן: ולד חטאת, אם בהמת קרבן שהוקדשה לחטאת (שהיא נקבה) ילדה ולד, וולד זה יש בו קדושה אבל אי אפשר להביא אותו לקרבן. ותמורת חטאת, אם המירו בהמה אחרת בבהמה לחטאת, שנתקדשה באותה קדושה, אבל אי אפשר להקריבה. וחטאת שמתו בעליה. וחטאת שנתכפרו בעליה בקרבן אחר. וחטאת שעברה שנתה, שהיא צריכה להיות בת שנה, ועברה שנתה.
בגמ' אמרי', דבה' חטאות המתות לכאורה לא הו"ל לחדש דלמיתה אזלו, דהא פשיטא, דמכיון דלא נתקיים ייעודן, דהרי מתו או אבדו וכדו', א"כ על דעת כן לא הקדישן, והו"ל הקדש בטעות. ומשני', דהלכתא גמירי לה. ולכאורה צ"ב דהיאך נתיישבה הקושיא בכך, דאכתי למה הוצרכנו לההלכתא.
ה. ושמעתי לתרץ בשם ר' ברוך בער זצ"ל, דאין פי' הגמ' "הלכתא גמירי לה" – דהוי הלל"מ, אלא כוונת הגמ' היא, דזו גופא היא צורת קיום דין בהמה זו - דלמיתה אזלא. והיינו, דאינה הולכת למיתה מכיון דא"א לקיים את דינה להקרבה, ולכן ממיתים אותה מחמת חוסר אפשרות לקיים דינה. אלא הפי' הוא, דבמצב כזה, אז דין הבהמה הוא, שיתקיים עכשיו דינה במיתה זו. ו"הלכתא" - הלכות בהמות אלו שימותו, "גמירי לה" - ילפי' דכן הוא קיום דינם עכשיו. ולכן א"ש תי' הגמ' דאינו הקדש בטעות, דהא הקדש בטעות נחשב כשאין מתקיים דינה, אבל הכא מתקיים שפיר דין הבהמה במיתה זו.
בגמ' אמרי', דבה' חטאות המתות לכאורה לא הו"ל לחדש דלמיתה אזלו, דהא פשיטא, דמכיון דלא נתקיים ייעודן, דהרי מתו או אבדו וכדו', א"כ על דעת כן לא הקדישן, והו"ל הקדש בטעות. ומשני', דהלכתא גמירי לה. ולכאורה צ"ב דהיאך נתיישבה הקושיא בכך, דאכתי למה הוצרכנו לההלכתא.
ה. ושמעתי לתרץ בשם ר' ברוך בער זצ"ל, דאין פי' הגמ' "הלכתא גמירי לה" – דהוי הלל"מ, אלא כוונת הגמ' היא, דזו גופא היא צורת קיום דין בהמה זו - דלמיתה אזלא. והיינו, דאינה הולכת למיתה מכיון דא"א לקיים את דינה להקרבה, ולכן ממיתים אותה מחמת חוסר אפשרות לקיים דינה. אלא הפי' הוא, דבמצב כזה, אז דין הבהמה הוא, שיתקיים עכשיו דינה במיתה זו. ו"הלכתא" - הלכות בהמות אלו שימותו, "גמירי לה" - ילפי' דכן הוא קיום דינם עכשיו. ולכן א"ש תי' הגמ' דאינו הקדש בטעות, דהא הקדש בטעות נחשב כשאין מתקיים דינה, אבל הכא מתקיים שפיר דין הבהמה במיתה זו.
ונראה דמדוייק כן להדיא בלשון הרמב"ם, דבכ"מ שכותב על דינים מסויימים שהם הלל"מ, כותב זאת בלשון "וכן נאמרה הלכה", וכדו'. ואילו כאן גבי חטאות המתות כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"א "ודברים אלו כולן מפי משה רבינו נשמעו". דלא בא לומר בזה דהוי הלכה, אלא דנשמעו מפי משה, אולם אינן הלכה בעלמא, אלא זה גופא דינם ותכליתם של חטאות אלו - שילכו למיתה.
[מובא ע"י הג"ר חיים צימרמן ז"ל]
