אברהם אמר ללוט הפרד נא מעלי וגו'. ויסע לוט מקדם. פירש"י, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלקיו. למה דוקא אצל אברהם נמצא הכי, שנקרא הקב"ה קדמונו של עולם? ולמה אמר לא אפשי לא באברם ולא באלקיו, מה הפשט בזה, וכי היה כופר? הרי אח"כ נא' שאפה מצות והכניס אורחים, כמו שלמד מאברהם, והיה מתפלל.
יש כאן יסוד בעבודת אברהם אבינו. מידתו של אברהם היא החסד. על שלשה דברים העולם עומד, ואברהם הוא עמוד החסד. תתן אמת וגו' חסד לאברהם. וצריך לדעת שמידת החסד יש לה שני חלקים. חלק אחד הוא בהנהגת העולם, כמו שאר המידות. מידת החסד הזאת היא אחת ממידותיו. הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. היא באה יחד עם מידות אחרות. אך יש מידת החסד אחרת, שהיא שייכת להתהוות העולם. מידת החסד העליונה הזאת אינה רק אחת ממידותיו, אלא היא עומדת לעצמה. הדבק במידה זו של הקב"ה יוצר מצבים כדי להשפיע הטבה לאחרים. לכן הדוגמא של החסד של אברהם אבינו היא הפרשה של הכנסת אורחים. הפרשה באה ללמד שהיה רודף אברהם אחר אורחים. אברהם הצטער שלא היה עם מי להטיב. הוא רצה ליצור מצב של חסד. הנהגת חסד כזאת היא יצירת מצבים של חסד, כעין יש מאין של הקב"ה.
זה מה שכתוב משכיל לאיתן האזרחי, כי אמרתי עולם חסד יבנה. עולם חסד יבנה שייך לאברהם אבינו, שנקרא איתן האזרחי. כשברא הקב"ה את העולם, עדיין לא היו מידות אחרות. איך אפשר להתיחס לעולם ברחמים או בדין, אם אין מי לרחם עליו? המידה היחידה שבה התנהג השם בבריאת העולם, דהיינו התהוות העולם יש מאין, זו מידת החסד. מידת החסד העליונה אינה מתיחסת למציאות שעומדת לפניו, אלא לבריאת עולם מחדש יש מאין. זו מידת החסד של עולם חסד יבנה.
זהו מש"כ ויסע לוט מקדם, מקדמונו של עולם. כאן נקרא הקב"ה קדמונו של עולם, קדמון פירושו מידת ההתהוות יש מאין - קדמון לכל העולם. אי אפשי לא באברם ולא באלקיו. לוט לא רצה להתיחס אל התדבקותו של אברהם במידת הקב"ה ליצור חסד חדש. ואמר לוט, "אי אפשי". לוט ודאי האמין בהשם ובהבטחתו, אבל מכיון שהסיע-הפריד את עצמו מאברהם ואבד את הקשר עמו, הוא הפסיד את הזכות בהבטחות על ירושת הארץ, ובלי הזכות לא היה לו כח התפיסה בהן. לכן אין הענין שלא האמין שיש הבטחה, אלא שלא תפס שיכול להתהוות המצב שהובטח בברית. לכן אמר דבר פשוט - הארץ הובטחה לאברהם ואני יורשו. א"כ בעצם הארץ היא שלי. ע"ז היתה המריבה.
ולאחר המלחמה היה דואג אברהם על הריגת המלכים ואמר הקב"ה לאברהם, אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. מהו פירוש אנכי מגן לך? מבואר במהר"ל (גבורות ספ"ו) הובא בפח"י (ר"ה ב' ב') הטעם, כי מגן בתרגום פירושו חנם. [התרגום של ויצאה חנם אין כסף (שמות כ"א י"א) הוא ותפוק מגן בלא כסף. וכך יש בגמ' ב"ק פ"ה א', אסיא דמגן במגן מגן שוה. המרפא בחנם רפואתו אינה שוה כלום]. ומכיון שמידתו של אברהם היא חסד, ושכרם של גומלי חסדים הוא שאוכלים הפירות בעוה"ז בחנם, כי הקרן קיימת לעוה"ב, לכן בעצם כל מה שיתן לו הקב"ה בעוה"ז הוא בחנם. עד כמה שאוכל לא חסר לו מה שנגרע, כי הקרן נשארת. אוכלים פירות ולא מכליא קרנא.
וזהו פירוש שכרך הרבה מאד, כי מכיון שהעולם הוא מחסדו של הקב"ה, כדכתיב עולם חסד יבנה, וע"י חסדו יוצאים לפועל התולדות בעולם, והיצירה מיוחדת למידת החסד, לכן הדבק במידת החסד של הקב"ה הרי הוא דבק במידה של ריבוי, שתמיד לא נחסר. זהו שכרך הרבה מאד, שמה שיש לו מפרה ומרבה מעצמו. אוכלים פירותיהם והקרן קיימת. זהו השכר המיוחד לכל מי שעושה חסד באופן של הדבק במידת אברהם - חסד התהוות ויצירה.
[הגר"י דייוויד שליט"א מפי השמועה]
