"האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל". [מידות הראי"ה]
אהבה הינה חיבור הנובע מן הצד המשותף שבנו, וכשגור בפי הדרשנים "אהבה בגמטריא אחד". האהבה לכל הינה התוצאה ההכרחית של אמונת הייחוד: מאחר והצד המשותף לכללות הבריאה הוא שכולם מעשה ה', מוכרחת האהבה להיות מופנית כלפי כל בריותיו.
וכך כותב הרב להלן (ערך אמונה, ד'):
"מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל, וכל מעינו הוא בעלייתם ותיקונם, והדרכים של תיקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבלבו".
כלומר, ככל שהאדם מאמין בה' בצורה טהורה, הוא יותר אוהב את מעשיו של הקב"ה, ומי שאינו אוהב את הכל, סימן שאינו מאמין בה' בטהרה.
מרוב התרגלות להבחנה והבדלה בין טוב לרע, התפתחה בנפש האדם - ובמיוחד אצל האנשים יראי שמיים - נטייה לדואליזם, כאילו נמצא הקב"ה בצדם של הטובים, ובזה של הרעים מולך השטן. מעטים הם האנשים הזוכרים שהקב"ה הוא א-לוהי הכל ומקור הכל, "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה', עושה כל אלה" אמר ישעיהו, ומכוח הכרה זו אוהבים את הכל.
מעצם הגדרתה, האהבה צריכה להיות כלפי הכל, וללא גבולות. אך כדי להוציא מגמה זו מן הכוח אל הפועל, יש צורך להשתמש באסטרטגיה של המעטה המתנגדת להגדרתה של האהבה. כך כותב הרב בספר אורות (אורות ישראל, א', ד'):
"עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה. הרגש הטוב הזה, לפי גדלו, היקפו ועמקו, כן צריך שיהיה מעוטר בחכמה גדולה ובגבורה כבירה, למען דעת איך להוציאו אל הפועל בכל גווניו".
כלומר, האהבה לכל הינה נקודת המוצא שבאה לידי בירור מעשי על ידי ההלכה. בניגוד למייסד הנצרות, שדרש אהבה לכל מבלי להזדקק לאותה החכמה המוציאה אל הפועל, ובעקבות כך אמר דברים נטולי הגיון כגון: "אהבו את שונאיכם", ועוד.
מצאנו בתורה מצוות הקשורות לאהבה: אהבת ה' שנאמר "ואהבת את ה' א-לוהיך", אהבת כל יהודי ויהודי שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", אהבת הגר שנאמר "ואהבתם את הגר", אהבת עצמו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". אמנם לא מצאנו פסוק המצווה לאהוב גוי. אך הלל אומר "הוי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות" ולכן גם הגויים כלולים באהבה זו. לכל אחת מן האהבות הללו ישנן הגדרות, דירוג הלכתי, כיצד ליישמן במציאות.
למשל, על פי מידת החסד, חובה על האדם להלוות כסף לחבירו העני שחפץ לקנות אקדח ולשים קץ לחייו, אך לפי האמת אין ליתן לו, וזהו הביטוי המעשי של האהבה.
גם כאשר נאלץ בית הדין להוציא אדם להורג, הכל נעשה מתוך אהבה: נותנים לו כוס יין עם קורט של לבונה כדי לטשטש את חושיו, וממיתים אותו במיתה שאינה מבזה אותו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה".
[עפ"י שיעור הר' שרקי]
