Making A Shidduch Between Non-Frum People - Part 3

וע"ע היטב בהכי נמי בשו"ת אגרות משה חאבה"ע ח"ד (סי' פז אות א) שעמד שם ג"כ בענין זה אם מותר לסדר חופה וקידושין לשאינם שומרי תו"מ וכו', וברישא דמילתיה אכן רצה לאסור בזה ע"פ דברי התוס' ביבמות (י ע"א) דסברי התם דהקידושין הוא התקרבות לביאה, א"כ יש לאסור לסדר קידושין ולהיות עדים לאנשים כאלו שלא ישמרו איסור נידה, דא"כ נמצא שהוא מסייע להם בעבירה עצמה, כיון שמעשה הקידושין נחשב התקרבות לבעילה, והרי ודאי יעברו על העבירה. ואולם הנה הרב השואל שם [הוא מכובדינו וידידנו הדגול מזר"ק טהור בנש"ק הגאון מוהר"ר יהודה זרחיה סגל אזולאי שליט"א (זצ"ל) רב ואב"ד בקרית שלום ת"א], עמד לציין לו ע"ז על דברי תשובת הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (הנ"ל) שהתיר לאלו שפרנסתם בשדכנות לשדך גם לעוברין על איסור נדה, וא"כ גם להיות עדים ולסדר קידושין יש להתיר שהוא ג"כ בשכר, ובאמת תוס' בע"ז (ו ע"כ ד"ה מנין) והרא"ש בע"ז (פ"א סי' ב) הם מתירים אפילו בחנם כיון שאינו כתרי עברי דנהרא ולא בשעת מעשה עבירה. אלא שעמד להעיר דאולי יש להחשיב סדור קידושין וחופה כבשעת מעשה, ואולי הוא גם כנתינה לתוך פיו וכמו שכתב בס' דברות משה עמ"ס יבמות וכו', והמשיך וכתב, אך יותר נראה דהוא רק כמקרב לו האיסור שאין להחמיר יותר מלשדך. וגם לדינא הא איכא שיטת הש"ך ביו"ד (סימן קנא סק"ו) שליכא איסור מסייע לעוברי עבירה במומרין וביאר בדג"מ טעמו דכיון דכתב הרא"ש בריש פ"ק דשבת דהוא משום דלא גרע מקטן אוכל נבלות שחייבין להפריש וכ"ש ישראל גדול, והוא רק בישראל גדול דומיא דקטן שהוא בשוגג, אבל במומר דהוא במזיד ליכא האיסור, ומסיק דאף אם אינו מומר ממש אלא דהוא רוצה לעבור עתה במזיד שלכן במקום דליכא לאו דלפנ"ע כגון שיעברו בכל אופן ליכא איסור דסיוע, וזהו טעם גדול שיש לצרפו להתיר, וכדנוהגין הרבנים שברוב ערי אמעריקא להקל שלא היה אפשר לקבל שום משרת רבנות אם יאמרו שלא יסדרו קידושין לאלו שלא ישמרו הלכות נדה, ואף כשלא אמר להם וקבלוהו, כשאח"כ לא ירצה לסדר קידושין לאלו יסלקוהו, אבל מצד תשובת משיב דבר לבד במה שמתיר לשדכנים היה שייך לאסור בסדור קידושין. עכ"ד. יעו"ש.

]והנה בענין כוונתו של האגרות משה בזה שכתב דמטעמו של המשיב דבר לבד לא סגי הכא גבי סידור קידושין, אפשר דהיינו כיון שהוא מצריך יחד עם הטעם הזה שכשאינו מסייע בעת מעשה העבירה וכו' שיהיה גם תשלום, וזה אינו תמיד, אבל יותר נראה דהוא משום שהאגרות משה מחשיב בריש דבריו שם דמסדר קידושין חשיב שהוא מסייע בשעת העבירה לפי התוס' ביבמות (הנ"ל) דעולה מדבריהם דהקידושין נחשב התקרבות לביאה, וא"כ נמצא שהוא כמסייע בעת מעשה העבירה של ביאת האיסור על נידה. ולכן צירף בזה את דעת הש"ך הנ"ל דבמומר ליכא משום מסייע וכו'. ברם הנה כבר הבאנו בדברינו בשו"ת עטרת פז הנ"ל (ח"א חאו"ח סי' יג אות ח) ששם הבאנו בזה כבר מפי סופרים וספרים דלא נקטינן לסמוך בזה על הש"ך לקולא, ורק אפשר שכסניף לקולא סמכינן עליה. ולכן צ"ל דאף הכא הוי דברי הש"ך כסניף להקל בזה. ומ"מ כאמור הנה יש לומר דסמכינן על דעת הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר דכל שאינו מסייעו בשעת המעשה מותר לסייעו וכו', אף לגבי סידור קידושין, כי אכן בפשיטות יש לומר דסידור הקידושין לא הוי כשעת מעשה ממש, וכדחזינן נמי מדברי הפוסקים הנ"ל השרידי אש ודעימיה שסמכו בהכי על דברי הנצי"ב הנ"ל אף גבי סידור קידושין. וק"ל. ועי' היטב נמי בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א (חאבה"ע סי' ז). יעו"ש].

עוד בענין הנ"ל שיש לבקש מהכלה שתטבול לפחות קודם החופה

והנה בענין סידור הקידושין לזוג שאינם שומרי תורה ומצוות ולא ישמרו על מצות טהרת המשפחה, חזינן דדעת החלקת יעקב והמנחת יצחק היא להצריך שהאשה תטבול לפחות קודם עריכת החופה והקידושין, על אף שידוע וברור לנו שאח"כ לא תטבול, וע"ע נמי בשו"ת באר שרים ח"ב (סי' כז אות ב) שכתב שם נמי כיו"ב, והוסיף וכתב, שכלה שאינה רוצה לטבול לפני התתונה אין לסדר לזוג זה חופה וקידושין. יעו"ש. וכ"כ גם בשו"ת שערי עזרא (סי' קג). יעו"ש. ובשו"ת באר שרים (שם) כתב דמ"מ יש לנסות להשפיע בדרכי נועם ולהסביר לכלה את חומר האיסור אולי תאבה ותשמע, אבל עכ"פ כלה שטבלה ורק יש חשש שבעתיד לא ישמרו על טהרת המשפחה מותר לסדר להם קידושין. יעו"ש. הן אמת דעי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק יט (סי' לט אות א) שעמד לעורר של על הרה"ג בעל ס' הבית היהודי שבספרו היקר שם (פרק ג הערה 31) כתב לציין בזה הלשון : "אבל אם הכלה טבלה ויש חשש שבעתיד לא ישמרו על טהרת המשפחה מותר לסדר להם קדושין" ומשתמע מכך שאבל "כל שאינה רוצה לטבול לפני החתונה אין לסדר לה חופה וקדושין" וכפי היש אומרים שמביא לפני כן בדבריו בהערה שם, שאכן הרב המחבר שם כתב בהערה "וכלה שאינה רוצה לטבול לפני החתונה יש אומרים שאין לסדר לה חופה וקידושין". ע"כ. ומקור דבריו הוא משו"ת באר שרים הנ"ל. וכתב הרב ציץ אליעזר לעורר שם ע"ז וכתב, ולדעתי זוהי חומרא שתביא לידי קולא ופרצה חמורה לא רק ליחיד זה אלא לרבים וציבור רחב לאור המצב הקלוקל ששורר בעו"ה כאן בארצינו הקדושה וכו'. שהרי אם לא יסדרו להם הקידושין בדרך התורה, יעשו קידושין אזרחיים ויהיה בזה תקלה גדולה, ולכן מכיון שמבחינת ההלכה ביסודה אין למנוע מלסדר לכאלה חו"ק, לכן יש להבהיר באופן ברור שאין על הרבנים מסדרי הקדושין כל חטא ועון מלסדר חו"ק לזוג כזה, לאחר שלא הועילו כל ההשתדלויות והפיוסים לשכנע את הכלה שתטבול לפני החתונה, והוה זה בבחינה של "ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו, הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת" (יחזקאל לג ט), ואין כאן כלל ענין של עבירה על לפני עור ולא משום מסייע ידי עוברי עבירה, כאשר ביאר ובירר הדבר הזה היטב בשו"ת חלקת יעקב ח"א סימן כג [והוא החלקת יעקב שהבאנו בדברינו הנ"ל, ובדפוסים שלפנינו הוא כנ"ל חאבה"ע סי' עה], והסכים עם דברי החלקת יעקב גם בשו"ת מנחת יצחק ח"א (סי' י אות ד), ועוד הרחיב שם את הדיבור בזה שאין כל חשש של לפני עיור או מסייע ידי עוברי עבירה בזה, וגם בספר שרידי אש בח"ב סימן נז ובח"ג סימן כח, ומעיד ובא שם שבמדינת פולין וכן באמריקא אין הרבנים נזהרים בזה ומסדרים קדושין אף שאינם יודעים שטבלה, וטעמם, שאם לא יסדרו להם ילכו לרבני הריפורמים והם יסדרו להם, או שינשאו עפ"י ערכאות עיי"ש, ודעת לנבון נקל שכאן בארצינו הקדושה ארץ ישראל אם יבוא הדבר לידי כך ח"ו יהא הדבר גרוע פי מאה באשר שזה יעשה ע"י בית מחוקקים יהודי, שיכתבו על קרן השור וכו', ואנה נברח מהחילול השם הגדול, ואיך נוכל לראות ברעה הגדולה של הרס חיי המשפחה בבית היהודי ופריצת חומת קדושת הנשואין בישראל ע"י מרשיעי בני ברית וגירוריהם. ועוד הוסיף שם שבשרידי אש בח"ג שם, כותב בדבריו בשם הגה"צ מהרי"ח זונעפעלד ז"ל מירושלים שהחמיר מאד ואסר שלא לסדר קדושין עד שתטבול א"ע קודם החופה ע"ש, והנה דברי הגרי"ח ז"ל מובאים בספר שלחן העזר ח"א בהערות שבסוה"ס, וז"ל שם : עוד נתעוררתי כי בכלל העריות גם איסור נדה ואם היתה הארוסה מותרת יש לחוש שלא יכשל בה, ומהאי טעמא לענ"ד מי שיודעים בו שלא יתנהג עם אשתו בזהירות איסור נדה אסור לסדר להם קדושין כי נכלל בהברכה הנ"ל שהקדושין יהיה בשמירת העריות, זו להלכה עכ"ל, מצד אחד רואים אנו שהגרי"ח ז"ל אסר את סידור חו"ק לכאלה שיודעים אנו שלא יתנהגו לאחר מיכן בזהירות של איסור נדה, וא"כ אם נתפוס כדבריו נפל בבירא גם ההיתר של טבילה לפני החתונה בהיות ויודעים בהם שלאחר מיכן לא יתנהגו בזהירות איסור נדה. וזה יוצא גם לא כפי שהתנהג הגאון בעל מנחת יצחק שם בהיותו ראב"ד בגראסוורדיין כמבואר כתשובתו שם שרק היה מקפיד שיטבלו לפני הקידושין. אולם מצד שני רואים אנו שהחשש של הגרי"ח ז"ל בזה לא היה ג"כ בגלל איסור לפ"ע או מסייע ידי עוברי עבירה, דכנראה גם הוא היה סובר שליכא בזה לא משום לפני עור ולא משום מסייע ידי עוברי עבירה, אלא כל הענין הוא בגלל דס"ל שלא יכולים לברך על זוג כזו ברכה של אשר קדשנו במצותיו "וצונו על העריות" מכיון שעוברים על זה באותה העת, בהיות שבכלל העריות גם איסור נדה, ובכלל הברכה נכלל שהקדושין יהיה בשמירת העריות. והנה, אם בגלל זה בלבד, נראה דשפיר השיב על זה בעל המחבר שלחן העזר שם כי אין זה עיכוכ עפ"י מש"כ הט"ז ביו"ד (סי' א סקי"ז) בביאור ברכת השחיטה דהוא רק שבח למקום ית"ש על איסור בשר בלא שחיטה, וכן בברכת אירוסין אינו מברך על אירוסין הזה, אלא רק על איסור עריות שאסור לכל ישראל, וא"כ פשיטא דאינו מעכב כאן מכח הברכה ע"ש, והגרי"ח ז"ל השיב לו שם ברפיון ע"ז, וגם הסתייג מחריפות דבריו הקודמים, וכותב בלשון "ועכ"פ ידקדקו" וכו' יעו"ש, וכזה הוא לשונו המלא של הט"ז שם: ומשום הכי ניחא בברכת אירוסין שהחתן מארס והרב מברך, דגם שם מברך על איסור עריות שאסר לכל ישראל עכ"ל, וא"כ פשיטא כנז' שאינו מעכב מכח הברכה. ומה גם דבכלל מצינו לכמה מגדולי הפוסקים דס"ל דנדה איננה בכלל עריות אם כי חייבים כרת על זה, כמובא בספרי שו"ת ציץ אליעזר (חט"ז סימן ע) כדיעו"ש, וא"כ אין זה נכלל בכלל בהברכה על העריות. ועוד יעוין בשו"ת חתם סופר חאו"ח (סימן נה) שכותב לבאר אחרת לגמרי הכוונה של "וצונו על העריות", והיינו דר"ל, "שציוונו על התדבקות מער איש ולויה". והיינו מפסוק ודבק באשתו, ולא תיקנו לשון וציוונו על פריה ורביה משום שזה אין בידו, אבל הדביקות בידו לקיים עיי"ש, וא"כ לפי"ז יורדת בכלל מעיקרא דדינא כל הערתו של הגרי"ח ז"ל בזה.

וסיים שם הרב ציץ אליעזר, באופן שיוצא לנו שמעיקרא דדינא אין כל חשש איסור על מסדר הקדושין לזוגות כאלה שלא ישמרו טהרת המשפחה ואף שהכלה לא תטבול בעת עריכת הקידושין, ולכן לא מובא בשום פוסק להלכה כן, כפי שמעורר מזה בשלחן העזר בח"ב (סי' ח אות ז), וכן כי לא ראה לרבותיו הקדושים שיקפידו להתנהג בכזאת ע"ש. עם זאת בודאי דבר גדול וקדוש הוא לעשות את כל המאמצים בדרכי נועם להשפיע על הכלות שיטבלו לפני החתונה, ושימשיכו בזה גם הלאה, וכנהוג למעשה כן בהרבה והרבה מקומות של רישום נשואין בישראל, שמבקשים מהכלות לטבול קודם הנישואין. עכת"ד. יעו"ש. ועולה ומתבאר מכלל כל דבריו אלה של הרב ציץ אליעזר דס"ל דאפילו שיודעים שהזוג הזה לא ישמרו טהרת המשפחה, מותר לסדר ולערוך להם קידושין ואין בזה שום איסור וחשש. ולא זאת בלבד, אלא שאף שנכון הוא שיש להשפיע על האשה ולהסביר לה שראוי שתטבול לפחות קודם עריכת החופה, אבל אם גם בזה היא אינה מסכימה והיא מטה כתף סוררת שלא לשמוע ואינה רוצה לטבול, אין להמנע מלערוך קידושין לזוג כזה, ואין בזה כל חשש.

 ומעתה נהדר אנפין לנידון דידן, בענין האדם הזה אשר הוא עוסק בסידורי שידוכין לשם שמים בלא קבלת שכר, ובאים לפניו כאלו שאינם שומרים תורה ומצוות ומבקשים שיסייע אף להם למצוא שידוך כדי להקים בית, וכפי שהוא רואה אותם הם לא ישמרו בביתם תורה ומצוות, וממילא גם לא ישמרו על טהרת המשפחה, הנה יש לומר בזה דהא חזינן דהגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (הנ"ל) ס"ל להתיר לשדך אשה לאדם שאינו שומר תורה ומצוות ויעבור על איסור נידה, וזאת מטעמא שליכא בהכי משום לפני עיור וגם לא משום סיוע ביד עוברי עבירה, כיון שאינו מסייעו בשעת עשיית העבירה עצמה. והנה כאמור לעיל, דמעיקר דברי הנצי"ב מתבאר שאין הוא מתיר בזה, אלא דוקא היכא דפרנסתו בכך והשדכן הזה מקבל שכר על כך שהוא משדך שידוכין אלו. אולם הנה כבר ראינו דמכלל דבריו של הנצי"ב מתבאר ועולה דס"ל דהוא נמי גם באופן שיש בזה משום דרכי שלום, דהוי בהכי כקבלת שכר, משום דס"ל דכל שמותר בקבלת שכר שרי נמי משום דרכי שלום. וא"כ בנידון דידן שיש בזה ודאי משום דרכי שלום, שהרי שדכן זה הוא משדך ומשתדל בעד אחרים שמבקשים את עזרתו, ואם לא יעשה גם בשביל אלה שאינם שומרי תורה ומצוות שבאו אליו וביקשו את עזרתו ודאי דאיכא בהכי משום איבה וממילא הוי משום דרכי שלום. ועל כן אף שהוא עושה שידוכין אלו לשם שמים ללא קבלת תמורה ושכר כל שהוא, אפילו הכי שפיר שרי ליה לסדר להם את השידוך הזה כשכבר באו אליו ובקשו ממנו, דהא ודאי דאיכא בהכי משום דרכי שלום, כיון שאם יתעלם מהם הם ירגישו בדבר שהוא דוחה אותם. וק"ל. והנה מכלל דברי השרידי אש הנ"ל (ח"ב סי' נז) מתבאר ועולה נמי דשפיר יש לשדכן לזווג זיווגים לאלו שאינם שומרים תורה ומצוות ולא ישמרו טהרת המשפחה, ולא ציין בדבריו שם דבעינן שיהיה בזה קבלת שכר, אולם שמא כיון שהזכיר שם את דברי הנצי"ב דמיירי בהכי לכן לא חזר והזכיר את הדבר. אולם עכ"פ בנידון דידן שיש בזה משום דרכי שלום, הרי כאמור אף הנצי"ב מורה בזה, דהרי ס"ל דכל דשרי בקבלת שכר, שרי נמי היכא דיש בזה משום דרכי שלום, והכא כאמור ודאי דאיכא בהכי משום דרכי שלום. וזה ברור. ואולם הנה טוב ונכון הוא שגם לפני שמציע להם את השידוך הזה שיזהיר אותם ויבקש מהם להקפיד על מצות טהרת הבית והמשפחה לבל יכשלו באיסור חמור זה של נידה ובשאר האיסורים, ובכך הוא מרחיק ממנו עוד יותר את האיסור, ושפיר חשיב בהכי דלא הוי איסורא בשעת המעשה. ואדרבה אפשר נמי שדבריו יפלו על אוזן קשבת וישמעו בקולו, ובזכותו הם ישמרו את טהרת המשפחה, כיון שירגישו מחוייבות אליו בכך שהוא סידר להם את השידוך הזה, וישמעו לדבריו וישיבו לו מפני הכבוד כגמולו לקיים את הבטחתם אליו לשמור על מצות טהרת המשפחה, ונמצא שאדרבה כיון שהוא סידר להם את השידוך הזה הביא בכך טהרה לעולם. ועי' נמי בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תשל) שעמד לדון שם נמי בענין כיו"ב בענין אם מותר לאדם לשדך לאחותו שהיא אינה שומרת תורה ומצוות אדם חילוני שאינו שומר תורה ומצוות, כדי שתתחתן לפחות עם יהודי, ולא תתחתן ח"ו עם גוי, אלא שמסופק שם אם אין בזה חשש שהוא גורם להם לעבור על איסור נידה, וכתב להשיב שם שבאמת משום דין לפני עיור לא תתן מכשול ליכא הכא, וזאת לפי תשובת הנצי"ב הנ"ל בשו"ת משיב דבר (סי' לב), [וחזינן דהוא סומך על דברי הנצי"ב הללו דכל שאינו מסייע בשעת מעשה העבירה דמותר וכו', אפילו בכה"ג שאין כאן קבלת שכר.] עוד הוסיף וכתב שם בסיום דבריו, דגם אולי יש לומר בזה שאולי הם ירגישו שהם חייבים לו תודה, וכגמול להשיב לו יחזרו בתשובה. יעו"ש. ועל כן ה"נ יש לעשות כן לבקש מהם ולהזהיר אותם על זה בדרכי נועם אולי ישמעו בקולו, ונמצא שהוא מזכה אותם בזה. ומה גם דכאמור לעיל באופן כזה שהוא משפיע עליהם מאוד לשמור טהרת המשפחה, ויהיה בזה אח"כ רק ספק אם יעברו על איסור נידה, א"כ הוי בהכי שהוא רק ספק אם יעבור על העבירה, ולדעת הריטב"א בעבודה זרה (הנ"ל) ודעימיה, הא ס"ל דבכה"ג שהוא ספק אם יעבור את העבירה דאין בזה משום לפני עיור ולא מסייע יד עוברי עבירה, והא חזינן נמי דגם הרב שרידי אש (הנ"ל) הביא צד זה לקולא לגבי ענין שידוך לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, דשפיר יש לסמוך על צד זה שהוא ספק אם לא ישמרו איסור נידה, ולכן התיר לשדך להם. וביארנו את דבריו דמיירי שיש בזה צדדים גדולים שהם ישמרו איסור נידה, כי כבר ראינו בס"ד לעיל דעיקר הפשט בדברי הריטב"א הללו דס"ל דבספק ליכא משום לפני עיור ומשום מסייע, הוא דוקא בספק שקול, אבל אם יש רוב שיעבור על העבירה, לא חשיב בהכי ספק. ועל כן הכא נמי כל שמדבר עימהם להקפיד בהלכות אלו, ומשתדל לרצות אותם לקיים מצוה זאת, ומקרב אותם להשתכנע בדבר, א"כ יש לומר דנכנס בהכי שהדבר הוי בגדר ספק אם יעבור בעבירה, ונקטינן ביה לקולא.