Making A Shidduch Between Non-Frum People - Part 2

שהכא בנידון השאלה יש להתיר לשדך לשאינם שומרי תורה ומצוות

ועיין נמי היטב בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סימן טו) שנשאל שם בענין אדם יר"ש שמציעים לפניו לקנות בית שיש בו משרדים, שחלק מהם מושכרים לישראלים העובדים בשבת. אם מותר לו לכתחלה לקנות בית כזה, למרות שימשיכו הללו לעבוד בשבת עד תום שנת השכירות. ואכן העלה שם במסקנתו כנ"ל, דכיון שהשכירות חלה לפני השבת, ואינהו בדידהו עושים בשבת כמעשיהם בחול, הרי אין הסיוע בשעת העבירה, וכיון דלא קאי בתע"ד אפשר להתיר. והביא שם עוד צדדים לצדד להקל בזה. יעו"ש. וחזינן מכלל הדברים שם דעיקר טעמא דהיתרא הוי כיון שאין הסיוע בשעת העבירה, ועכ"פ לכאורה מסתימת הדברים שם עולה ומתבאר נמי דאין צריך לסמוך בהיתר זה שכשאינו מסייע בשעת העבירה, דליכא ביה משום מסייע יד עוברי עבירה, שיהיה בזה ג"כ קבלת שכר. יעו"ש היטב. וע"ע היטב נמי בשד"ח בכללים (מערכת מ אות מג). יעו"ש. ועכ"פ איך שיהיה הרי אף הגאון הנצי"ב דפסיק בהכי כשיטת רש"י והרמב"ם שאף שאינו מסייע בשעת מעשה העבירה, מותר דוקא בקבלת שכר, הרי כתב דה"ה נמי במקום שיש בו משום דרכי שלום נמי שרי בכה"ג דהוי כקבלת שכר. וא"כ לפ"ז הכא נמי בנידון דידן הרי אם שדכן זה שהוא משדך לרבים אחרים לא ישדך לאנשים אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, הא איכא בהכי משום איבה ודרכי שלום, ועל כן שפיר יש לומר דשרי לו לשדך נמי, אפילו ללא קבלת שכר. וק"ל.


שמזה יש ללמוד להתיר סידור קידושין לשאינם שומרי תורה ומצוות


והנה מדברי הנצי"ב הנ"ל שהתיר לשדכן לשדך לזוג שאינם שומרי תורה ומצוות ויעברו על איסור נידה, וכתב דליכא בהכי משום מסייע יד עוברי עבירה, כיון שאינו מסייע להם בשעת מעשה העבירה עצמה שהיא הבעילה, אלא קודם לכן, למדו האחרונים לגבי מסדרי הקידושין דיהיה מותר להם לקדש אף זוג שאינם שומרי תורה ומצוות ויעברו על איסור נידה, כיון שאין הסיוע בשעת העבירה ממש, דהרב מקדש אותם והם פורשים לביתם ושם נעשה מעשה האיסור. ובאמת עי' בהכי נמי בשו"ת חלקת יעקב ברייש (חאה"ע סימן עה) שעמד ג"כ לדון שם בענין זה אם מותר לסדר קידושין לאדם שאינו שומר טהרת המשפחה, והאריך לפלפל ולבאר שם דהכא לא הוי כתרי עברי דנהרא כיון שאם לא יעמוד זה ויקדש אותם, הרי ימצאו אנשים אחרים שיסדרו להם הקידושין בחשבם שהם עושין מצוה בזה, ולא יחשבו כלל שיש בזה איסור, ואררבה יחשבו שהם עושין מצות נישואין לקיים מצות פו"ר וכו'. ומצד הענין דמסייע ביד עוברי עבירה דהוא אסור אפילו בחד עברי דנהרא נמי אין כאן, כיון שהוא כמומר דליכא ביה משום מסייע וכו', וגם עוד יש בזה משום המבואר בדברי הב"ח בטור או"ח (סי' קסט) שכתב שם וז"ל, כתב ר"י יש למדין מכאן דאסור לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, ונראה כיון שמתכוין לעשות צדקה מותר, ורצונו לומר דבידוע שלא נטל ידיו אם נותן לתוך פיו או לידו כדי לאכלו עובר מיד משום לפ"ע, אבל למי שאינו יודע אם יברך אם לאו בשעה שנותן לו אינו עובר כלום, אדרבה מקיים מצות צדקה ואם אינו מברך הנותן צדקה אינו עובר על לפ"ע אפי' יודע שהוא ע"ה גמור ולא יברך כלל לא מפני כך יבטל מצות צדקה עכ"ל הב"ח, הרי דאיסור לפ"ע לא שייך רק כשהאיסור נעשה מיד וכו', ועמד לפלפל בטעמים אלו, ועוד הביא שם נימוק דיש חשש שאם לא יסדרו להם הקידושין בדרך התורה הקדושה, ילכו אצל הרפורמים וכו', ורק סיים שם, דעכ"פ מה שאפשר לתקן יש לתקן, ולכן יש לדקדק שתלך האשה למקוה לפחות קודם החתונה. ובהערה שם (אות ג) הוסיף הרב המגיה ע"ז, דבאמת באופן כזה אפשר דאין כאן ענין של לפ"ע כלל, כיון שהיא עכשיו טהורה ומותרת, ואף שאח"כ תהיה שוב אסורה, מ"מ בעת החו"ק שהיא מותרת אין כאן הושטה של איסור כלל. יעו"ש. וחזינן מכלל דברים אלו דאכן יש לסמוך על סברא זאת בלבד דכיון שלא מסייע בשעת האיסור עצמו שפיר שרי ולית ביה משום מסייע כלל ומותר. ובאמת לא הזכיר שם כלל מדברי שו"ת משיב דבר (הנ"ל) במאי דס"ל דכל שאינו מסייע בשעת המעשה ליכא ביה משום מסייע, וכן במאי דס"ל שצריך שיקבל ע"ז ג"כ שכר, ומשמע מדבריו דסגי בהא סברא זאת בלבד ואפילו שלא יקבל שכר ע"ז.


[ויש לציין דמש"כ החלקת יעקב בריש דבריו דלא חשיב הכא כתרי עברי דנהרא, כיון שאם זה לא יקדשם הרי ימצאו אנשים אחרים שיסדרו להם הקידושין בחשבם שהם עושין מצוה בזה, ולא יחשבו כלל שיש בזה איסור, ואדרבה יחשבו שהם עושין מצות נישואין לקיים מצות פו"ר וכו'. ע"כ. דמש"כ שיחשבו שיעשו בזה מצוה וכו', היינו דבא לבאר בכך מדוע יחשב בהכי כחד עברי דנהרא ולא כתרי עברי ויהיה בזה משום לפני עיור, דהא כבר הבאנו לעיל מדברינו שהזכרנו בס"ד בשו"ת עטרת פז ח"א (חאו"ח סי' יג אות ח) דהמשנה למלך (פ"ד מהל' מלוה ולוה ה"ב) פליג על הפני משה (ח"ב סי' קה) במאי דס"ל שאדם הלוה לאחר בריבית והמלוה הזה היה מוצא להלוות מעותיו ברבית לאיש אחר, הלוה לא עובר משום לפני עור, כיון שאם לא זה היה לוה ממנו היה אחר לוה ממנו, וא"כ לא חשיב בהכי כתרי עברי דנהרא, ודחה זאת המשנל"מ שדוקא המושיט כוס יין לנזיר והנזיר יכול ליטלו מעצמו, שאז לא היה נעשה איסור של לפני עור כלל, לכן אפילו אם הושיטו לו אינו עובר על לפני עור, אבל רבית שאם לא היה זה לוה ממנו, היה לוה אחר עובר על לפני עור, בשביל זה לא נפטר הלוה הזה מאיסור לפני עור. וגם עוד יש לומר דיש להעמיד את הישראל בחזקת כשרות שאפילו שהאחר הזה רצה ללוות בריבית בסוף לא יקח הלואה זו מפני שיש בה איסור ריבית. יעו"ש. וא"כ חזינן מהכי דאין לסמוך על מה שאחרים יעשו לו את האיסור שיחשב הדבר כחד עברי דנהרא, כיון שיש להחזיק אותם בחזקת כשרות שלא יעשו בסוף את העבירה. ולכן כתב החלקת יעקב דיש חשש שהאחרים הללו יחשבו שיש בזה מצוה ואדרבה יעזרו לו, וא"כ נמצא דהכא לא שייך לומר כסברא זו שהם לא יסייעו לו. וק"ל. ומה גם דהבאנו בדברינו בשו"ת עטרת פז (שם) את סברת הפוסקים דבאמת אם יש ישראל מומר שיש לתלות בו שיעשה האיסור שפיר לפי טעם זה כבר לא חשיב כתרי עברי דנהרא שהרי כן יסייע לו. ולכן מצרפים בחו"ל מצרפים את סברא זו לומר דשמא ילך אצל פורקי העול הרפורמים שיקדשוהו, וא"כ שוב לא חשיב בהכי כתרי עברי דנהרא, ועי' נמי בשו"ת מנחת יצחק חלק א (סימן י) שהביא ג"כ סברא זו לצדד ממנה דבחו"ל לא הוי דבר זה כתרי עברי דנהרא, שכתב שם, דאף שאין לעשות הקידושין לעוברי עבירה, משום חשש דלפני עיור, אבל אם יש חשש         שילכו לרב רפורמי והוא בלא"ה יעשה להם הקידושין ליכא בהכי משום לפני עיור, ורק איכא משום מסייע וכו'. יעו"ש. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (שם בהערה ב) שהרב המגיה הוסיף וכתב שם, דהנה יש לומר בזה עוד, דגם לפי הסברא הראשונה שכתב המשנה למלך (הנ"ל) דהתם בכוס של יין יכול הנזיר לקחת מעצמו ואף אחד לא יעבור באיסור של לפני עיור וכו', יש להוסיף בזה דהכא נמי הרי אם שום רב לא יתן להם חו"ק בודאי ידורו הם יחד גם בלי חו"ק, באופן ששום ישראל לא יעבור אלפ"ע, וא"כ שוב הוי רק כחד עברי דנהרא גם לפי הטעם הזה. יעו"ש. וא"כ בהכי מסתדרים הדברים לפי כל הטעמים שכתב המשנל"מ לדחות את דברי הפני משה, דהכא שפיר אייתי גם לפי טעמים אלו וממילא אין בזה כלל משום טעמא דלפני עיור. וק"ל].


עוד בענין סידור חופה קידושין לשאינם שומרי תורה ומצוות, ושנכון לבקש שתטבול האשה לפחות קודם עריכת הקידושין.


והנה באמת כיום הכי נוהגים מסדרי הקידושין לסדר קידושין אף לזוג שאינם שומרי תורה ומצוות, ויעברו על איסור נידה לאחר הנישואין, שסומכים בזה על דברי הנצי"ב שכתב לגבי המשדך לשאינם שומרי תורה ומצוות דכל שאינו מסייע בשעת מעשה העבירה ליכא ביה נמי משום מסייע יד עוברי עברה ושפיר שרי, ועל כן סומכים גם הכא להקל בזה, כיון שאין הם מסייעים להם בשעת מעשה האיסור עצמו, דהם מקדשים אותם והם הולכים לביתם ושם נעשה האיסור, אבל עכ"פ מבקשים מהאשה שתטבול קודם החופה, כדי שבשעת החופה לפחות תהיה בטהרה. וכמש"כ נמי בחלקת יעקב (הנ"ל) בסיום הדברים שאכן שרי להיות מסדר קידושין לאיש ואשה שאינם שומרי תורה ומצוות ולא ישמרו טהרת המשפחה, כיון שלא מסייעם במעשה זה בעת עשיית העבירה, אלא רק דטוב הוא שהאשה תטבול קודם עריכת הנישואין כדי שבאותה עת תהיה טהורה, ומה שיעשו אח"כ הוא כבר בידם של הזוג הזה. ובאמת כ"כ נמי בשו"ת מנחת יצחק חלק א (סימן י) והביא את דברי מחותנו החלקת יעקב הנ"ל, וכתב ע"ז, ומש"כ שם דעכ"פ צריך לדקדק על הטבילה דקודם החתונה, ומה דאפשר לתקן מתקנינן, כן ראיתי ג"כ מובא בשם ספר שלחן העזר (ח"ב סי' ח אות ז) דהביא הכי מהגאון ר' יוסף חיים זוננפלד ז"ל מירושלים דעפ"י הלכה אסור לסדר קידושין לתתן וכלת שיודעין בהם שלא ישמרו טהרת המשפחה, והוא מפלפל קצת על דבריו, ובסוף הספר בהערות שם הביא דבמדינת הונגריא היו נוהגין ליזהר עכ"פ בטבילה ראשונה, ועי' ס' שערים מצויינים בהלכה (סי' קמז ס"ק ג), וכן הייתי נוהג בהיותי ראב"ד בגראסוורדיין. עכ"ד. יעו"ש.

שיש בזה עוד צד לקולא
והנה מלבד דברי הגאון הנצי"ב הנ"ל דעולה ומתבאר מכלל דבריו דליכא הכא משום מסייע יד עוברי עבירה, כיון שאינו מסייע לו בעת העבירה עצמה, לכאורה יש לומר דעוד צד של קולא יש כאן, כי הנה אמנם דזוג זה אשר לפנינו הוא אינו שומר תורה ומצוות, מכל מקום אם הרב מקדש מדבר אל ליבם עוד קודם החופה ומבקש ואף מזהיר אותם על חומרתם של הדברים, א"כ שמא יש צד שמעתה יקפידו בדבר זה, וא"כ נמצא שהדבר אינו אלא ספק אם יכשלו באיסור זה, וכבר כתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (סג ע"ב) שכל שאין אנו נותנים לו את האיסור עצמו, והדבר ספק אם יפגע באיסור אם לאו, אין בו משום לפני עור לא תתן מכשול. יעו"ש. והיינו דס"ל לריטב"א שכל דבר שהוא ספק לפנינו אם יעשה את האיסור או לאו, ויש צד לתלות שיעשה את מעשיו בהיתר ליכא ביה משום לפני עיור כלל. והיינו דליכא ביה נמי משום איסור מסייע לעוברי עבירה. ונמצא שכל כה"ג אין בזה איסור כלל. יעו"ש. ועי' נמי בט"ז בשו"ע יו"ד (ריש סימן קנא) שג"כ מבואר בדבריו דס"ל כיו"ב, שכתב שם, דהשלחן ערוך שם דייק לומר שאסור למכור לעכו"ם דברים המיוחדים לעבודה זרה, כיון שאם באמת הוא ספק שמא לדבר המותר הוא קונה, יש להקל. יעו"ש. וע"ע בכנסת הגדולה חלק אורח חיים (בהגהותיו על הכסף משנה פרק יב מהלכות רוצח) שכתב שם כיו"ב בשם תשובת הרדב"ז. ע"ש. ובספר אהל ישרים (מערכת ל אות טו) שכתב לבאר שכן נראה נמי שהיא שיטת התוספות במס' עבודה זרה (ו ע"ב ד"ה מנין). ע"ש. וע"ע נמי בס' פתח הדביר חלק ג (סימן שו סק"ג) כתב ג"כ, שהתוספות והריטב"א והרדב"ז, כולם אמרו דבר אחד, שדוקא כשהדבר ודאי שיעשה באיסור, שייך איסור לפני עור לא תתן מכשול, מה שאין כן בספק. ע"ש וע"ע בזה נמי למו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן סז) שהביא ג"כ את סברתו זו של הריטב"א וחיזק את סברא זו עוד מפי סופרים וספרים, דכל שהוא ספק אם יעשה עבירה, דשמא ישתמש בדבר זה באופן המותר ליכא ביה משום לפני עיור. ומזה העלה שם בנידון דקעסיק ביה אם מותר לחנות המוכרת בגדים למכור בגדים לא צנועים לנשים, כיון שבלאו הכי הם יקנו אותם במקום אחר גם אם הוא לא ימכור, והעלה שם בזה לדינא שאסור בשום אופן למכור בגדים כאלה כשמלות וחולצות ללא שרוולים, שהוא עון גדול. והמוכר בגדי פריצות כאלה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול. ומה שיוכלו קונים אלו להשיג את הבגדים הלא צנועים במקומות אחרים, אין הדבר מועיל שלא יחשב בכך שעובר לפני עיור. ולכן מותר למכור בגדים אלו רק אם יש לתלות שהאשה הקונה אותם תוכל להשתמש בשמלה כזאת בהיתר, כגון שתלבש מתחתיה חולצה עם שרוולים וכדומה, ואז יש להתיר למכור. יעו"ש. וממילא לכאורה ה"נ יש לסמוך על סברא זאת במקום שאכן אפשר לתלות שבני הזוג יזהרו מכאן ולהבא שלא להכשל באיסור זה. ובפרט אם הם מבטיחים כך שישמרו ויזהרו בטהרת המשפחה, שאכן יש צד גדול לתלות בזה לקולא, כיון שלכל היותר הוא ספק אם יעברו על כך, ושפיר שרי. וע"ע בהכי גם בשו"ת שרידי אש (חלק ג סימן כח) שג"כ עמד לדון בנידון זה אם מותר לסדר קידושין לעבריינים שחשודים על איסור נדה, דהא יש בזה משום מסייע בידי עוברי עבירה, דבלא קידושין לא תמסור האשה א"ע לביאה, אפילו אם עוברת על דת, לפי שאינה רוצה להיות מופקרת לבעל בזנות שלא בדרך אישות, ועכשיו שסידרו לה קידושין תמסור א"ע לביאה ולא תיזהר באיסור נדה, וא"כ יש בזה משום מסייע לד"ע. וכתב שם, ויודע אני כי הגה"צ מהרי"ח זוננפלד זצ"ל מירושלים החמיר מאד ואסר באיסור חמור שלא לסדר קידושין עד שתטבול א"ע קודם החופה, ואעפ"י שיודעים שלאחר הנישואין לא יהיו נזהרים באיסור נדה לא איכפת לן, וגם אני נוהג שלא לסדר קידושין אלא אם האשה טובלת א"ע. והיה מעשה פה מונטרה, בצעיר וצעירה תלמידי האוניברסיטה בגינף, שהיו חפשים בדעות ובאו לפני לסדר להם קידושין ולא רציתי בשום אופן עד שהצעירה טבלה א"ע, וקיבלה עליה בהן שלה שתהיה זהירה גם להבא בדיני נדה. ולשמחתי נודע לי, שהם חיים עכשיו בא"י והצעיר נתעלה למשרה גדולה ואעפ"י שהם חפשיים הם נזהרים בדיני נדה לפי שקבלו עליהם בפני קודם כניסתם לחופה, והיא להם חובת הכבוד לקיים מה שקיבלו. ואולם במדינת פולין, וכן עכשיו באמעריקא, אין הרבנים נזהרים בזה ומסדרים קידושין אף שאינם יודעים שטבלה. וטעמם, שאם לא יסדרו להם ילכו לרבני הריפורמה והם יסדרו להם או שינשאו עפ"י ערכאות. ובתשובה שפירסמתי בהפרדס הוכחתי שאין בזה משום לפני עוור ולא מפני מסייע וכו'. יעו"ש. והנה הרב שרידי אש סתם הכא את דבריו בזה ולא ביאר בפרוטרוט מדוע ליכא הכא בענין זה משום לפני עיור ומשום מסייע ביד עוברי עבירה, אולם הנה מצינו את דבריו יותר מפורשים בזה בשו"ת שרידי אש ח"ב (סי' נז) שעמד לדון שם בריש דבריו בענין מה שנשאל מרב אחד במדינת צרפת שנתמנה להיות שו"ב בקהילת היראים וגם בקהילת החופשים, והוא רואה שהקצבים של הקהילה החפשית, שאמנם שהם מקפידים על השחיטה שתהיה כד"ת, אבל אינם מקפידים כלל על טריפות הריאה ושאר טריפות, ועל כן שאל מה לעשות בזה, דאם יבדוק את הריאה, הרי אם ימצא סירכא שלא כסדרן ושאינה עוברת במשמוש ומיעוך ויודיע להם הטריפות, לא ישמעו לו ויאכלו בשר זה וגם ימכרו לאחרים, וא"כ אולי מוטב יותר שלא לבדוק כלל ורק לסמוך על הרוב, שמן התורה מותר בלא בדיקה ורק מדרבנן חייב לבדוק, וכמבואר ביו"ד סי' לט ובש"ך ובפמ"ג שם, אבל אם יבדוק וימצא טריפות ויאמר להם והם יאכלו, אז יעברו על איסור דאורייתא. ועל כן שואל מה עדיף לעשות לבדוק או לא לבדוק. ועמד לדון שם נמי אם מותר בכלל לשחוט לקצבים הללו שאח"כ עלולים למכור את בשר הטריפה, ואם לא נחשב דבר זה משום לפני עיור, שהרי אם לא ישחוט להם לא יוכלו למכור שום בשר לישראלים, והקונים יהיו מוכרחים לקנות אצל הקצבים הכשרים, ואם ישחט להם האנשים כבר לא איכפת להם במה שיש כזה חשש טריפה, כיון שהעיקר בשבילם שהיתה כאן שחיטה, ואחר שעמד לפלפל שם בזה אי איכא בהכי משום לפני עיור דנקרא הכא כתרי עברי דנהרא כיון שיוכלו בלא"ה להשיג בשר אצל קצבים אחרים שאינם מוכרים כשר וכו', הביא אח"כ את דברי הריטב"א בע"ז הנ"ל, דכל שיש ספק אם יעבור על האיסור, אין בו משום מסייע, דאיכא למתלי בהתירא, ובאמת היא משנה מפורשת בשביעית (פ"ה מ"ח) בית שמאי אומרים לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית. ובית הלל מתירין, מפני שיכול לשוחטה. ומובאת משנה זאת נמי בגמ' ע"ז (טו ע"ב) ואמר התם רב אשי, כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואע"ג דמצוה, וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצוה. והאריך שם עוד בזה לחזק את סברא זו. ועכ"פ למד מזה לנידון דידיה, דהכא נמי כיון שהשו"ב אינו מזמין לו דבר של איסור, והוא רק שוחט סתם, אלא רק שיש לחשוש שאח"כ לא ישגיח ויאכל וגם יאכיל בלא בדיקות, וא"כ אין כאן איסור דלפ"ע, וגם מסייע אין כאן, כיון שהאיסור אינו ודאי.
ואח"כ עמד שם השרידי אש עוד בזה, והביא את צד הקולא הנ"ל שהזכיר הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (הנ"ל) שבאיסור מסייע יש לחלק בין קודם העבירה לבין בשעת העבירה, שכל שהוא קודם העבירה שפיר שרי, והאריך בזה גם בבירור שיטת רש"י ותוס' עפ"י סוגיות הבבלי והירושלמי, ובסוף דבריו הסיק הנצי"ב, שמה שמותר מפני דרכי שלום מותר ג"כ משום פרנסה, ועמד הרב שרידי אש לפלפל שם עוד בדבריו אלה של הנצי"ב, וכתב, שאכן ודאי יש לסמוך על סברא זאת וכו', ולכן ה"נ שפיר יש להתיר לעשות את השחיטה הזאת, דמה שיעשה אח"כ לא איכפת לן, שהרי עתה בשעת המעשה שעושה לשחוט עדיין לא עברו אלו בעבירה, אלא רק אח"כ יקנו טריפה. והנה השרידי אש כתב שם בסיום דבריו של תשובה זו, וז"ל: ומכל האמור יש תשובה לכמה שאלות הנוגעות בדין לפני עיור, כגון אם מותר לסדר קידושין לאנשים שאינם זהירים באיסור נדה, או אם מותר לשדכן לזווג זווגים שלא יתנהגו עפ"י ד"ת, וכן לפקיד המשרת בבית ישראל פושע שמוכר נו"ט אם מותר להושיט קופסאות של בשר טריפה לקונים פושעים וכו'. עכת"ד. יעו"ש. והיינו דס"ל לפי הדברים הנ"ל דחזינן שכל שהוא ספק לית ביה משום לפני עיור וגם משום מסייע, ובפרט לפי הסברא שהביא הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר שיש לחלק בין מסייע כשעת מעשה העבירה לשאינו מסייעו בשעת העבירה דבכה"ג שרי, אכן יש לומר שאף במקרים אלו יש להתיר. ולכן ס"ל דיש להתיר בזה נמי בין לגבי מסדר קידושין ובין לגבי משדך שידוכים לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ויש חשש שלא ישמרו על מצות טהרת המשפחה, הן מצד סברת הריטב"א שבמקום ספק ליכא משום לפני עיור ומשום מסייע. והן מטעם דבריו של הנצי"ב דכל שהוא מסייע שלא בשעת המעשה ליכא בהכי משום לפני עיור ולא משום מסייע .

שנכון הוא שהרב מסדר הקידושין וכן המשדך לזוג כזה יזהיר אותם לשמור על מצות טהרת המשפחה וישדל אותם על זה, 

ואם בכך יהיה עוד צד לקולא והנה כאמור לעיל יש לומר בזה, שלפיכך טוב ונכון הוא שהרב המקדש לפחות יזהיר את הזוג הזה שהוא מקדש אותם, וכן נמי גבי המשדך לזוג כזה שיסביר ויבאר להם בדרכי חן ונועם את חשיבות שמירת מצוה זאת וישדל אותם לשומרה, וידבר על ליבם ככל האפשר אולי יכנסו הדברים לליבם, ואשרי מדבר על אוזן שומעת, וממילא יהפך הדבר כספק אם יכשלו באיסור זה, וזה כאמור יהיה עוד סניף לסמוך בהכי על שיטת הריטב"א בע"ז (הנ"ל) ודעימיה, דס"ל דבמקום ספק ליכא משום לפני עיור ולא משום מסייע, וכדחזינן נמי בשו"ת שרידי אש (הנ"ל) שסמך נמי על צד זה לקולא להתיר להיות מסדר קידושין וכן לשדך לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, כיון שי"ל דהוא ספק אם לא ישמרו איסור נידה. וק"ל. והן דעי' בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"א (סי' קכה) שעמד לדון שם מהו גדר ספק ששייך לומר בו דבאופן שהוא ספק אם יעשה את העבירה יש לסמוך בזה על שיטת הריטב"א דבכה"ג ליכא אף משום מסייע ביד עוברי עבירה, דהנה דברי הריטב"א בע"ז שם (סג ע"ב) הם לענין אומר אדם לחמריו ולפועליו לכו ואכלו בדינר זה ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר וכו', וז"ל שם: וא"ת למה אינו חושש בעה"ב משום לפ"ע לא תתן מכשול, וי"ל דמהכא שמעינן דכל שאין אנו נותנין לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח האיסור אם לאו אין בו משום לפ"ע, עכ"ל, ומלשון זה של הריטב"א לכאורה יש לדייק להיפך, שלא אמר כן אלא כשלא נתן לו את האיסור עצמו, והספק הוא אם יקח את האיסור אם לאו, אבל אם נותן לו את האיסור עצמו והספק הוא רק אם יעבור אוז העבירה, יש בזה משום לפ"ע.

והמשיך וכתב שם לרב השואל במה שכתב שמדברי תרומת הדשן משמע נמי שאין איסור לפני עור אלא אם ידוע בודאות שזה יעבור על האיסור, וכוונתו בזה למה שכתב התה"ד (סימן רצט) בשם הריצב"א וז"ל: למ"ד בן נח מצווה על הסירוס אסור למכור לו בהמה אם ידוע בודאי שיסרסנה, עכ"ל. וכתב לו ע"ו ולדעתי הרחיק כת"ר לכת בזה, ויעוין בט"ז יור"ד (סימן קנא ס"ק א) שכתב שם : מדכתב המחבר בשו"ע דברים המיוחדים לע"א משמע שאם הדבר מסופק אי לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא וכן אמרינן לקמן במכירת בהמה גסה בטור, עכ"ל. הנה מבואר שאם כי בספק השקול אם לאליל הוא קונה אי לד"א, אזלינן לקולא, אבל במיוחדים לע"ז אסור למכור להם וא"צ שיהיה בודאות גמורה שהוא קונה לע"א. ועוד יש לומר דאמנם שבספק השקול מבואר בט"ז הנז' דאזלינן לקולא כיון דאיכא למיתלי, וכן מבואר נמי להדיא בשו"ת חת"ס (חיו"ד סימן יט) שבספק אם יעבור על האיסור אינו עובר הנותן בלפני עור כיון דאיכא למיתלי, שכתב שם לענין ההיתר למכור בצים לעכו"ם דאמאי אין בזה משום לפ"ע לא תתן מכשול וז"ל : מיהו בצים שלימות פשיטא לי דשרי לתת אותם במתנה כיון דאיכא למיתלי תלינן כמבואר במשנה מס' שביעית פ"ה מ"ח, ומבואר מאד במס' ע"ז טו ע"א, ובסוף פ"ה דגיטין סא ע"א בתוס' ד"ה משאלת, עכ"ל. אבל יש להעיר ע"ז מסוגית הגמרא בנדרים (דף סב) בההוא אבא דרב אשי דזבניה מיניה עצים לבי נורא, וא"ל רבינא והאיכא לפני עור, ומתרץ ליה רוב עצים להסקה, דלכאורה משמע שאין היתר אלא שיש רוב צדדים שלא יעבור על האיסור אבל בספק השקול אסור. וכבר העירו כן על הט"ז מסוגית הגמרא הנ"ל. עכת"ד. יעו"ש. ועכ"פ הנה מעיקר דבריו אלו של ההר צבי מתבאר דבעינן בהכי שיהיה לפחות ספק שקול שלא יעשה את העבירה, אבל כל שאינו שקול אין לסמוך ולומר שהוא ספק, ובאמת ע"ע בדבריו של הרב הר צבי שם, שכתב בהכי גבי נידון דידיה דעסיק ביה התם, בענין שהסוכנות משאילה למושבות מכונה לקציר הכותנה, והיא משאילה אותה לכל מושבה הדורשת ממנה, אלא שיש להם תנאי שהיא מוסרת אותה דוקא לשתי מושבות ביחד, שישתמשו בה בזה אחר זה, ולאחת אין נותנים. ונזדמן שיש שתי מושבות סמוכות זל"ז, אחת חרדית ואחת חפשית מחללת שבת, והשאלה באה מהמושבה החרדית, אי שריא להם לקבל את המכונה, כיון שעי"ז תקבל אותה מהם גם הסמוכה לה החפשית, ויעשו בה מלאכה גם בשבת. דאכן יש לומר גבי נידון זה דקשה לומר שהספק כאן הוא ספק השקול, כיון דיש כאן רגלים לדבר שיעבדו במכונה זו בשבת, שהרי במושב החפשי הזה מחללים שבת בפרהסיא ורגילים לעשות שם כל מלאכה בשבת רח"ל, וא"כ אפשר דהוי כדברים המיוחדים לע"א דאסור למכור. ע"ש. וא"כ לפי דבריו אלו של ההר צבי דמתבאר ועולה דדוקא ספק שקול בעינן, אבל סתם לומר ספק באדם שמוחזק בעבירה לא אומרים, לכאורה גם הכא אם רואים אותם שהם עוברי עבירה בפשטות אין לסמוך על צד קולא זאת. וצריך לומר דהשרידי אש שצירף צד זה לקולא, דכיון שהוא ספק ליכא משום מסייע וכו', מיירי באינם מוחזקים כ"כ לעבירה אלא שהם שוגגין מצד חסרון ידיעה וכיו"ב, ויש צד גדול שישמעו לקולו של הרב המקדש וכן לדברי השדכן והוא כספק שקול. וק"ל. ואולם עכ"פ כאמור בלאו הכי יש לנו את סברתו של הנצי"ב הנ"ל דכיון שלא מסייע בשעת עשיית העבירה ליכא ביה משום מסייע.
והנה גבי מה שהקשה ההר צבי על הט"ז מדברי הגמ' בנדרים (סב ע"ב) דהא חזינן דאמרינן התם, רב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער של עצים), זבניה לבי נורא (מכרו לעכו"ם עובדי האש שמציתין אור בבית עבודה זרה שלהם). אמר ליה רבינא, והאיכא לפני עור לא תתן מכשול, אמר ליה, רוב עצים להסקה ניתנו. ומשמע לכאורה מהכי דדוקא היכא דאיכא רובא תלינן לקולא. עי' למו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' סז) שהקשה קושיא זאת על הט"ז, ועמד ליישב דיש לומר דשאני התם שמכרו לעובדי האש, שקרוב לודאי שיקחו מהעצים לעבודה זרה שלהם, לכן הוצרך לומר רוב עצים להסקה, לסתור את הרוב שהוא לאיסור. וכן מצא נמי להגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חלק אורח חיים סימן יג), שתירץ הכי את דעת הט"ז. ע"ש. ומכלל הדברים הללו עולה ומתבאר נמי דזהו גדר דברי הריטב"א דדוקא במקום שהוא ספק שקול תלינן לקולא, אבל במקום שיש צד רוב לאיסורא וכי האי דנידון דידן דרואים שזוג זה אינו שומר תורה ומצוות לא שייך לסמוך בזה על סברת הריטב"א משום דהריטב"א לא דיבר על כה"ג. וע"ע נמי בשד"ח בכללים (מערכת ו כלל כו) שג"כ מתבאר מכלל דבריו שם דהריטב"א מיירי רק בגוונא שהספק שקול. יעו"ש. וא"כ נמצא בפשיטות לפי זה דלא שייך הכא בנידון דידן לומר הכי דיש לסמוך בזה על שיטת הריטב"א דבמקום ספק ליכא משום לפני עיור ומשום מסייע יד עוברי עבירה, כיון שאין זה ספק שקול, אלא הוי כרוב שלא ישמעו בקולו ובכה"ג לא מיירי הריטב"א וכמבואר. ואולם עכ"פ כאמור אנו סומכים בזה על צד ההיתר שכתב הנצי"ב דכיון שלא מסייעו בעת מעשה העבירה ליכא בהכי שום איסורא. וק"ל.