ידוע מ"ש הרמב"ם בהל' מלכים רפי"א "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו". וכבר דשו בזה רבים, למה מי שמאמין במשיח אבל אינו מחכה לביאתו נקרא כופר. ומהתירוצים השונים שנאמרו בזה ומה שיש לשקו"ט בכ"ז אפשר לחבר ספר שלם[1]. ומחמת קוצר הפנאי אתעכב כאן רק על על כמה נקודות בזה, אע"פ שאינו דבר שלם כלל.
לכאו' יסוד ושורש הענין, תלוי בהבנת כוונת הרמב"ם בהלשון "מחכה לביאתו". שכפשוט, א"א להבין למה מי שאינו מחכה לביאתו הוא כופר, בלי להגדיר נכונה מהו "מחכה לביאתו". ובזה יש לפרש בכמה אופנים, (אף שאינם סותרים זל"ז):
הפי' של מחכה הוא ענין באמונות ודיעות. שאינו מצפה ומאמין שדבר זה אכן יכול לקרות עכשיו[2]. דהיינו ש"מי שאינו מחכה לביאתו" הוא מי שמאמין בביאת המשיח, אלא שאינו חושב שאפשרי שמשיח יבוא היום. והוא ע"ד דברי המבי"ט בספרו בית אלקים (שער היסודות פ"נ, בביאור דברי הרמב"ם בפירוש המשניות) "והבלתי מאמין לזמן קרוב, ג"כ לא יאמין לזמן רחוק", ע"ש.
ובאותיות פשוטות: מי שאומר שמאמין בביאת המשיח, אבל אינו מאמין שמציאותי שיבוא עכשיו. הרי באמת, ביאת המשיח אינו מציאותי בכלל בעיניו, כי אם הי' ביאת המשיח דבר מציאותי, מאי נפקא מינה להקב"ה שיביא משיח עכשיו. (ועד"מ כמו שרואים במדות בני אדם, שמי שאינו רוצה לעשות משהו, ואינו יכול לשלול זאת לגמרי, דוחה את זה באמרו "לא עכשיו", אבל זה מגלה שבאמת אין לו רצון לזה).
ע"פ זה, אפשר לבאר בפשטות למה מי שאינו מחכה לביתא המשיח הוא כופר, כי מי שאינו מאמין שביאת המשיח הוא דבר מציאותי עכשיו (שבאמת אינו מאמין שזה מציאותי גם בעתיד), הוא כופר בביאת המשיח.
אמנם יש לעיין שאם אכן זהו עיקר כוונת הרמב"ם, הו"ל להשתמש במילים אחרות, שהרי הלשון "מחכה לביאתו" אינו מראה בעליל על ענין הנ"ל. (משא"כ הלשון "ולא יחשוב שיתאחר" בפירוש המשניות להרמב"ם שם, שעליהם מוסבים דברי המבי"ט).
בכמה משיחות הרבי, הרבי לומד להדיא שהלשון "מחכה" הוא ענין בהרגש הלב[3], (ולא רק באמונות ודיעות). ראה לקו"ש חכ"ח ע' 136 "דער ענין פון "מחכה לביאתו" וואס כפשטות לשון ההלכה איז עס א הרגש (ניט ידיעה בעלמא) קומט דערפון וואס א איד פילט אז ער קען ניט האבן קיין שלימות בלי ביאת המשיח, ובמילא שטייט ער אין תקוה תמידית לביאת המשיח, פילנדיק אז אן דעם איז ער חסר". ולכאורה לפי ביאור זה, צ"ב ביותר, למה מי שאינו מרגיש בלב שחזר לו ביאת המשיח נקרא כופר?
וכבר דשו בזה רבים, ואכ"מ להכנס לכל התירוצים השונים שנאמרו בזה ולפלפל בהם. ולענ"ד יסוד הדבר הוא[4], שמי שאינו מרגיש שחסר לו ביאת המשיח, הרי סו"ס אינו נוגע לו ביאת המשיח, וממילא אינו מאמין שאכן יבוא.
הסברת הדבר האמונה והציפי' בביאת המשיח, אינו רק אמונה שיתחדש איזה דבר בעולם אי פעם בעתיד. אלא יסוד האמונה בביאת המשיח היא ההבנה היא שהקב"ה הבטיח לנו שיביא את המשיח כי זהו דבר שנוגע מאוד, והאדם והעולם כפי שהוא עכשיו חסרים דבר עיקרי לעצם מציאותם, ומשיח ימלא וישלים אותם. (והעולם עצמו "תובע" ביאת המשיח). מי שיש לו ההבנה הזאת, הרי מובן שביאת המשיח הוא דבר מציאותי מאוד בעיניו, כי מבין ומאמין הצורך לביאת המשיח, ולכן מרגיש שהנה זה עומד לבוא.
משא"כ מי שאינו מרגיש שביאת המשיח הוא דבר שנוגע לו, הרי אצלו ביאת המשיח היא רק אמונה גרידא שמשהו יקרה אי פעם. וכל הענין הוא רחוק בעיניו. וממילא א) פשוט שאינו מרגיש שדבר זה יקרה עכשיו, שהרי "הענין "אינו בוער". ב) בדקות יותר הרי נמצא שאינו מבין ומאמין בצורך לביאת המשיח בכלל, וא"כ חסר אצלו האמונה בביאת המשיח. (וכנראה כל הנ"ל בחוש).
ולחדד הדברים, יש לבאר זה ע"ד ההבדל בין האמונה בביאת המשיח והאמונה בתחיית המתים. שב"אני מאמין" אודות ביאת המשיח אומרים "אחכה לו בכל יום שיבוא". ואילו ב"אני מאמין" אודות תחיית המתים אומרים "אני מאמין באמונה שלמה, שתהי' תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא". וביסוד הדברים, נמצא הענין הנ"ל: תחיית המתים הוא דבר שיקרה לעתיד, אבל אין זה דבר שהאדם מרגיש שהוא "חסר" בלעדו[5]. ויסוד האמונה בתחיית המתים הוא רק האמונה שהקב"ה יעשה דבר זה בעת מסויים שירצה הקב"ה. משא"כ האמונה בביאת המשיח, ביסודו, אין זה רק אמונה שמשיח יבוא, אלא האמונה בביאת המשיח כולל ומיוסד על ההכרה בהצורך לביאת המשיח, שלכן הר"ז דבר שהאדם מרגיש ש"אחכה לו בכל יום שיבוא".
החפץ חיים בספרו צפית לישועה פ"ב כותב "מי שאינו מחכה לביאתו, דהיינו שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא". וראיתי מי שהעתיק דבריו, והבין שכוונתו לומר שכל זמן שאינו נתייאש מביאתו, דהיינו שעדיין מאמין שמשיח יבוא אי פעם[6], אינו כופר.
והנה לבד זאת שדבר זה נוגד כל מהלך נפשו ועבודתו בקודש של החפץ חיים שהי' מצפה ותובע ביאת המשיח כל ימיו כידוע, וגם נוגד למ"ש בספרו שם פ"ג בביאור הלשון צפית לישועה, ובספרו שם עולם שער ההתחזקות פי"ג ועוד שצריך לצפות ישועתו של הקב"ה בכל יום, ע"ש, הנה בנוסף לזה החפץ חיים משתמש בספריו בהלשון "מתייאש" מן הגאולה, גם לגבי מי שמתייאש שמשיח יגיע עכשיו מחמת שעדיין לא הגיע הקץ (ראה בס' שם עולם שם, ובספרו מחנה ישראל שער האחרון פ"ב), ולא רק מי שמתייאש מביאתו לגמרי.
וכנראה שכוונת החפץ חיים הי' לתרץ הקושיא הנ"ל, מהו החילוק בין מי שאינו מאין בביאת המשיח או מי שאינו מחכה לביאתו. ומבאר, שמי שאינו מחכה לביאתו, הכוונה הוא למי שאכן מאמין בביאת המשיח, והי' מצפה שיבוא, אלא מחמת זה שנתאחר לבוא וכיו"ב התייאש ממנו. (ודבריו כנראה הם ע"ד לשון הפסוק[7] (שהביא בהמשך הפרק שם) "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר", ובמצו"ד שם "אף אם יתמהמה זמן רב עכ"ז אתה ישראל חכה לו ולא תתייאש ממנו כי בודאי יבוא בזמן הקבוע לא יאחר עוד". וע"ד הלשון באני מאמין שגם שם אומרים ב' ענינים. א' שאני מאמין בביאת המשיח. ב' שאע"פ שהוא מתמהמה עכ"ז אינני מתייאש ואני מחכה לו בכל יום שיבוא[8]). ומובן ופשוט שהניגוד למי ש"מתייאש" מביאתו, הוא לא האמונה שמשיח יבוא "אי פעם", אלא "תקוה" ויחול לביאתו, ומובן שמי שמקוה לדבר ה"ה חושב ורוצה שזה יקרה עכשיו. (ויש להדגיש ש"תקוה" ויחול הם ענין של הרגש, וכנ"ל שהענין של מחכה הו"ע של הרגש).
ויה"ר שנזכה לקבל פני משיח צדקינו תומ"י ממש ובחסד
[1]) ולדוגמא: בתורת מנחם תשמ"ט ח"ג ע' 139, בדברי הרב שפירא ביאר "האמונה בביאת המשיח והצפי' לביאתו - הא בהא תליא, כלומר, אם אינו מחכה לביאתו, ה"ז הוכחה שאינו מאמין בו כדבעי, כי, אילו היתה האמונה שלו כדבעי, איך יתכן שלא יחכה ויצפה לביאתו?!... אם אתה מאמין שישנה טובה גדולה כזו - איך יתכן שאינך משתוקק מחכה ומצפה לטובה זו?!... ואם אינו משתוקק ומחכה לביאת המשיח, חסר באמונה שלו!"
והקשו ע"ז, דא"כ "מחכה לביאתו" הוא רק סימן ואבן הבוחן שהוא אכן מאמין, ומאי קמ"ל בזה הרמב"ם? ועוד זאת, שמזה שהרמב"ם מחלק מי שאינו מאמין בביתא המשיח ומי שאינו מחכה ביאתו לב', משמע שהם ב' ענינים שונים.
[2]) וזה דומה קצת להמילה expect באנגלית.
[3]) וע"פ המבואר בכ"מ מובן זה כולל כמה ענינים: ההשתוקקות והתאוה והחמדה לביאת המשיח; הציפי' וההמתנה; היחול והתקוה (ועוד יותר - השמחה והבטחון) בביאת המשיח במהרה. ואכ"מ.
4) ואפילו אם אין זה הביאור הישיר בדברי הרמב"ם, הרי סו"ס ענין זה הוא יסוד עיקרי כאן. ובאמת, המעיין בביאורים השונים שנאמרו בזה, יראה שסו"ס היסוד הנ"ל שכתבתי עומד וטמון בתוך הדברים.
[5]) אבל להעיר שמצינו במקומות אחרים (ספורים) הלשון "מחכה" גם לגבי תחיית המתים. (ראה לדוגמא מנורת המאור נר ד' כלל ב' ח"ג סופ"ב). ואכ"מ.
[6]) וכמבואר בכ"מ בשיחות הקודש (בביאור הלשון אחכה לו בכל יום שיבוא), שהציפי' לביאת המשיח היא שיבוא בכל יום, ולא רק אי פעם. ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ.
[7]) חבקוק ב, ג.
[8]) וזה קשור כנראה עם הפירוש של מחכה מלשון עיכוב והמתנה. ראה רש"י על ישעי' ל, יח ד"ה יחכה. רד"ה ואברהם זקן תרס"ו. וראה פירושי סידור התפילה לרוקח ח"ב ע' שצ"ג ד"ה לך ה' חכינו. ואכ"מ.
[1]) ולדוגמא: בתורת מנחם תשמ"ט ח"ג ע' 139, בדברי הרב שפירא ביאר "האמונה בביאת המשיח והצפי' לביאתו - הא בהא תליא, כלומר, אם אינו מחכה לביאתו, ה"ז הוכחה שאינו מאמין בו כדבעי, כי, אילו היתה האמונה שלו כדבעי, איך יתכן שלא יחכה ויצפה לביאתו?!... אם אתה מאמין שישנה טובה גדולה כזו - איך יתכן שאינך משתוקק מחכה ומצפה לטובה זו?!... ואם אינו משתוקק ומחכה לביאת המשיח, חסר באמונה שלו!"
והקשו ע"ז, דא"כ "מחכה לביאתו" הוא רק סימן ואבן הבוחן שהוא אכן מאמין, ומאי קמ"ל בזה הרמב"ם? ועוד זאת, שמזה שהרמב"ם מחלק מי שאינו מאמין בביתא המשיח ומי שאינו מחכה ביאתו לב', משמע שהם ב' ענינים שונים.
[2]) וזה דומה קצת להמילה expect באנגלית.
[3]) וע"פ המבואר בכ"מ מובן זה כולל כמה ענינים: ההשתוקקות והתאוה והחמדה לביאת המשיח; הציפי' וההמתנה; היחול והתקוה (ועוד יותר - השמחה והבטחון) בביאת המשיח במהרה. ואכ"מ.
4) ואפילו אם אין זה הביאור הישיר בדברי הרמב"ם, הרי סו"ס ענין זה הוא יסוד עיקרי כאן. ובאמת, המעיין בביאורים השונים שנאמרו בזה, יראה שסו"ס היסוד הנ"ל שכתבתי עומד וטמון בתוך הדברים.
[5]) אבל להעיר שמצינו במקומות אחרים (ספורים) הלשון "מחכה" גם לגבי תחיית המתים. (ראה לדוגמא מנורת המאור נר ד' כלל ב' ח"ג סופ"ב). ואכ"מ.
[6]) וכמבואר בכ"מ בשיחות הקודש (בביאור הלשון אחכה לו בכל יום שיבוא), שהציפי' לביאת המשיח היא שיבוא בכל יום, ולא רק אי פעם. ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ.
[7]) חבקוק ב, ג.
[8]) וזה קשור כנראה עם הפירוש של מחכה מלשון עיכוב והמתנה. ראה רש"י על ישעי' ל, יח ד"ה יחכה. רד"ה ואברהם זקן תרס"ו. וראה פירושי סידור התפילה לרוקח ח"ב ע' שצ"ג ד"ה לך ה' חכינו. ואכ"מ.
[הרב שלום צירקינד הערות שבועות תש"פ]
