עודד מזרחי
בחודש אלול, כאשר הרהורי תשובה פורצים אצל כל יהודי באשר הוא, באופן כזה או אחר, התעורר בי רצון עז למצוא חברותא ללימוד אחרי תפילת ערבית. הרי אמרו חז"ל "או חברותא או מיתותא", ומדוע ניסחו זאת בחריפות כה גדולה? האם אי אפשר ללמוד תורה לבד? ובכן, כאשר יש חברותא יש לך מחויבות ללמוד. אתה חייב להסביר למישהו מה כתוב, וממילא אתה חייב להבין בעצמך, והכל פרה ורבה. ואילו כאשר האדם לומד לבדו, החברותא שלו הוא יצרו הרע… שבכל פעם מוצא תירוצים כבדי משקל להימלט מהלימוד.
הרהור התשובה הזה החזיק מעמד כמה ימים ונבלע בשטף הימים והחגים.
לאחר חגי תשרי, תקופת החורף ניצבה בפתח, וכהרגלה הבטיחה לילות קרים וארוכים. ערב אחד, לאחר תפילת ערבית, הבחנתי במודעה צנועה על לוח המודעות של בית הכנסת שלנו "מחפש חברותא ללימוד בערבים בבית הכנסת. נא להתקשר למספר …".
זה היה בדיוק מה שאני צריך! חיפשתי לראות בשולי המודעה מי הכותב, הרי חברותא מתאים זה לא דבר פשוט, אבל היה כתוב מספר טלפון בלבד. כתבתי את המספר בטלפון הנייד שלי תחת הכינוי 'חברותא'.
לאחר מכן העננים צצו, הגשם החל לטפטף, והמציאות המתה כהרגלה. בתור כותב סיפורים וספרים יש לי ברוך השם מלאכה אינסופית בערבים, ובכלל איך אמצא חבר מתאים ללימוד? וכך החברותא נשכח בין אנשי הקשר המרובים.
יום אחד נסעתי באוטובוס במרכז העיר. באחת התחנות עלה אחד ממתפללי בית הכנסת שלנו. יהודי צעיר ממני שלא הכרתיו בשמו, אבל חיבבתי אותו מרחוק. הוא התיישב מולי, נד בראשו לשלום ושאל בחיוך ביישני:
"האם אוכל להשתמש בנייד שלך? פשוט שכחתי את שלי בבית, ואני רוצה למסור משהו לאשתי".
"בשמחה", עניתי והושטתי לו את הנייד.
הוא חייג את מספרו, החליף כמה מילים עם אשתו, והחזיר לי את המכשיר בתודה. לפתע הוסיף: "מחילה, שמתי לב לדבר מוזר. המספר שלי מופיע אצלך בין אנשי הקשר. איך זה יכול להיות? אני לא זוכר שדיברנו או שהחלפנו מספרים".
"ראית את השם שלך?", התפלאתי גם אני.
"לא. היה כתוב 'חברותא'".
"מוזר", אמרתי וניסיתי להיזכר איך הוא נכנס לאנשי הקשר תחת הכותרת המיוחדת הזאת. לפעמים אני מגדיר מספרים בשם 'שלמה הגבאי' ואפילו 'מחלק העלונים' אם איני יודע את שמו, אבל מה משמעות 'חברותא'?
ואז נזכרתי במודעה של מחפש החברותא בבית הכנסת שלנו. סיפרתי לו שדרך המודעה שתלה רשמתי את מספרו, והסברתי שדחיתי את ההתקשרות אליו מפאת פחדי שלא אוכל להתמסר ללימוד בקביעות.
"אני מכיר את פניך מבית הכנסת, אבל לא יודע מה שמך", התנצלתי.
"יאיר", אמר, "מה דעתך שננסה ללמוד קצת מדי ערב אחרי ערבית?".
באותו רגע איבדתי את בחירתי החופשית. איך ניתן לסרב לבחור כזה נחמד בפניו, ובפרט שהקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו עשה כזה תרגיל מתוחכם ליצרי הרע…
אמנם, כיאה לכל יהודי, יש בי קשיות עורף מסוימת, אבל ברבות השנים וסיפורי האמונה שאני כותב, אני נכנע יותר ויותר לתכתיבי ההשגחה הפרטית, ומשמש אסקופה נדרסת לכל נתיבותיה הנשגבים מדעתי.
כמעט מיותר לספר שהחברותא עם יאיר הצליחה למעלה מן המשוער. וכמו שמובא
בספר התניא, שני יצרים המשתוקקים לטוב הצליחו שוב בסייעתא דשמיא להכניע יצר
רע אחד.
