עודד מזרחי
כמה דקות לפני תום תפילת שחרית של שבת נכנס לבית הכנסת שלנו בנחלאות יהודי מזוקן בעשור השישי לחייו, לבוש בפראק רבני וחבוש במגבעת מהודרת. הוא הנהן לכיוונו של רב בית הכנסת, ולפני 'עלינו לשבח' החל לדרוש במלוא הדרו בדברי מוסר נמלצים.
הגבאי הותיק נעים עזב את המקום בהפגנתיות. לא ידעתי מה לחשוב: מה פתאום מגיע דרשן מהודר כזה לפאתי נחלאות? האם הוא אוהב ישראל שרוצה לזכות בעלי בתים בדברי תורה, או שהגיע כדי להשתרר על עם דל בחינם?
כך מדי שבת הגיע הדרשן לפני 'עלינו לשבח'. נעים רטן ועזב, ואילו אנחנו נשארנו בכיסאותינו לשמוע את דבריו. היו אלה דברי מוסר נכוחים, אבל קושייתי העיקה עלי ביתר שאת: מה טיבו של הדרשן המהודר?
שבת אחת הגיע הדרשן לפני 'עלינו לשבח', והפעם הגבאי נעים אמר בתוקף לשליח הציבור: "תמשיך עד הסוף! אני לא מוכן שהוא ימשיך להפריע לנו!".
זה היה מביך מאוד. יהודי טורח לבוא אלינו ולומר דברי תורה, ומדוע להלבין את פניו ברבים? רב בית הכנסת נכלם גם הוא, אבל לא היה מסוגל להתייצב חזיתית מול הגבאי המבוגר ממנו בארבעים שנה.
הדרשן סב על עקביו ועזב את בית הכנסת בבושת פנים. הרב מיהר אחריו לפייסו, אבל הלה לא חזר לדרוש. הייתי בטוח שרגלו לא תדרוך שוב לעולם בבית הכנסת.
בינתיים הספקתי להתוודע לרועי, נכדו של הגבאי נעים, בחור כבן שלושים, ירא שמיים וחייכן, שמשום מה זיווגו התמהמה. נדיר למצוא בדור כל כך מבולבל בחור כה תמים ומתמיד כמוהו.
באחת השבתות הודיע הרב בליל שבת כי למחרת תהיה שבת חתן של רועי, ולאחר שחרית יערך קידושא רבה. כולנו שמחנו מאוד. מספר המתפללים הקבועים בקרבנו אינו גדול, וכל שמחה בבית הכנסת היא חצי משפחתית.
למחרת היה בית הכנסת מלא. נעים היה לבוש למשעי, חבש קסקט לבן ואפילו ענוב בעניבת תכלת, סוף סוף נכדו מחמדו מתחתן. האורחים בני המשפחה עלו לתורה, סוכריות נזרקו לכל עבר מעזרת נשים וגם מעזרת גברים. סוכריה אחת אפילו נפלה לכיס מכנסי. על כובעו הצחור של נעים הוטלה סוכריית מקל אדומה, ולא היה ברור אם צורתה צורת תרנגול או לב.
לפתע, ממש לפני 'עלינו לשבח', הופיע בפתח בית הכנסת הדרשן ההדור…
נחרדתי. זמן שמחתו של נעים היה הגרוע ביותר לקאמבק שלו. ידעתי שלא איש כנעים יבליג בקלות, וכי הגבאי הותיק מסוגל ממש לגרשו במו ידיו. רק זה היה חסר כדי להרוס את השמחה. לתדהמתי הדרשן ניגש לבימת בית הכנסת והחל לברך את החתן ואת כל בני משפחתו, ובראשם את סבא נעים.
האם הגיעו ימות המשיח?
התבוננתי בנעים, ולתדהמתי הוא נראה מדושן עונג.
בתום הדרשה הנחמדה במיוחד, אמירת 'עלינו לשבח' והקדיש, ניגשתי לרב בית הכנסת ושאלתי אותו:
"לא האמנתי שהדרשן יחזור, ועוד ביום שמחתו של נעים. אני לא קולט איך נעים נתן לו לדבר רבע שעה…".
הרב חייך לעברי ואמר: "אתה לא יודע?! הוא השדכן!".
"איך זה יתכן", נזעקתי, "הרי נעים גירש אותו מכאן בחרפה?".
"נכון. הוא שאל אותי אחר כך מה מעיק על נעים, ואמרתי לו שנכדו האהוב רועי הינו מעוכב שידוך. סיפרתי לו כל מה שידעתי על הנכד. הוא התלבש על העניין, ובתוך כמה שבועות הצליח למצוא לו שידוך מצוין".
באותו רגע ידעתי בוודאות, שהדרשן שלנו הוא אוהב ישראל.
