היום חבר שלי, מחנך כיתה ח' בישיבה תיכונית בצפון הארץ שיחק במשחק הכדורסל 'מורים נגד תלמידים'.
כל הישיבה הייתה במשחק הזה וחבר שלי, וותיק ומנוסה (שנה 14 בתור ר"מ) התכונן אליו במיוחד כבר שבועיים קודם.
בין מי שעלה עם נבחרת התלמידים, היה גם תלמיד שהמצב החברתי שלו היה בעייתי מאוד. עד כמה בעייתי?
לא היה ולו תלמיד אחד שרשם אותו בתור התלמיד המועדף עליו לחדרים של הטיול השנתי.
תלמיד שכבר שנה שנייה מכיתה ז', בקושי מחליף מילה עם תלמיד אחר מכל השכבה. מצב באמת נורא ואיום.
המשחק התחיל. המורים שיחקו חזק. הכי חזק שהם יכולים. אבל גם התלמידים לא היו פרייארים.
הדקות עברו והתוצאה המשיכה להיות צמודה כאשר שני הצדדים מצאו את עצמם נכנסים לדקה האחרונה בשיווין.
חבר שלי שמר על התלמיד הזה שקיבל את הכדור האחרון ודהר לעבר הסל של המורים וחבר שלי דוהר אחריו.
הוא סיפר לי איך ברגע האחרון התלמיד הזה עלה לסל, וחבר שלי התכונן לקפוץ מאחוריו ולחסום אותו בלהט המשחק אלא שברגע האחרון הוא שמע קול שאמר לו:
"תגיד, מה נסגר איתך? כל העולם החברתי שלו יכול להשתנות כתוצאה מהמהלך הזה. תן לו לקלוע! אל תיגע בו! תן לו להתחיל את החיים החברתיים שלו מחדש!"
אז למרות שהוא היה יכול לתת לו חתיכת חסימה, הוא החליט ברגע האחרון לא לעשות כלום והשאיר את הידיים שלו לעצמו.
התלמיד הבעייתי קלע את סל הניצחון. עשרות תלמידים קפצו עליו.
חבר שלי סיפר לי שהוא ראה בסיפוק איך שכל התלמידים האלו שרגע קודם לא ספרו אותו ועכשיו קפצו עליו והרימו אותו על הכתפיים והוא אמר לי:
"אתה יודע, הרגע הזה שהתאפקתי, היה אחד מהרגעים החינוכיים הגדולים ביותר שלי בתור מחנך".
