הרב ש"ר הירש על איזכור יחוסם של משה ואהרן בתורה: הבה נתבונן בסדר דורות זה שלפנינו. אין הוא מצטמצם בייחוסו של משה ואהרן, אלא עובר הוא בקצרה על שני השבטים שקדמו לשבטם. וכן בשבטם, מלבד השתלשלות ייחוסם הישיר – הוא גם מראה את ענפי המשנה: דודים ובניהם, דודי הורים ובניהם. וכך מוצג שבטם בקשר שלו אל השבטים שקדמו לו, ומשפחתם וביתם מוצגים בקשריהם למשפחות ובתי קרובים, מדור קודם ומבני דורם. עוד מספרת לנו התורה את הגיל הגבוה, שאליו הגיעו האב והסב (של משה ואהרן), ולא עבר אפוא זמן רב ממותם ועד קומם של משה ואהרן. ועל פני חוג רחב זה של קרובים וידידים מצביע הכתוב על שניהם ואומר שוב ושוב: "הוא משה ואהרן ביום דבר ה' אליהם". אם נוסיף ונתבונן במקום בו ניתנת לנו הוכחה זו על ייחוסם וקשרי משפחתם - נגיע אולי לידי הבנת חשיבותו ומטרתו של כל הפירוט הזה.
עד עתה נכשלו מאמציהם של משה ואהרן לחלוטין. ואם לא הדברים שאירעו מכאן ולהבא , לא היתה נחוצה הוכחה כה מדויקת לייחוסם ולקירבת משפחתם. אולם מעתה תתחיל שליחותם עטורת הנצחון, שליחות אשר כמוה לא מילא עוד בן תמותה לפניהם, ואחריהם לא ימלא. מעתה ישנה חשיבות גדול ה לעריכת רשימה מדויקת של ייחוסם וקירבתם, כדי להעיד בזאת לכל הדורות, כי רגיל אנושי הוא מקור מחצבתם, ורגיל ואנושי הוא טבע ברייתם. גם בתקופה העתיקה התרחש לא פעם, שאנשים שהיטיבו לעמם בצורה מיוחדת, ניטלה מהם אחרי מותם דמותם האנושית, ובגלל עלילות פאר "אלוהיות" זכו למוצא "אלוהי". הלא ידוע לנו על יהודי אחד מדור מאוחר יותר - אותו האיש יש"ו - שתעודת ייחוסו לא נמצאה בידו, והואיל ולא נמצאה, ומשום שהביא להם לבני האדם מעט ניצוצות אור, שלקחם בהשאלה מהתורה הקדושה, הפך בעיני הגויים לאלוהים, עד כדי כך שלהטיל ספק באלוהותו היה פשע. משה שלנו היה אדם, ונשאר אדם, ולעולם לא יהיה כי אם אדם. ובשעה שכבר קרנו פניו ממראה האלוקים, וכבר הוריד התורה משמים וכבר הוליך בניסים את העם במדבר והנחילם נצחונות מופתיים – היו עלולים לטעות בו.
ולכן ציווהו כאן ה' להציג את תעודת ייחוסו ולהצהיר בזאת על העובדה, כי הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, דודניו ודודניותיו. את כל ייחוסו ואת כל קרוביו הכירו. זה שמונים שנה ידעוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך . " הוא אהרן ומשה", " הם המדברים אל פרעה", "הוא משה ואהרן" - בשר ודם ככל אדם, ובהם בחר ה' להיות לו לכלים בעשיית מלאכתו הגדולה; בשר ודם ככל אדם, והם ביצעו את מלאכתו הגדולה של ה'. עדות ייחוס זו נועדה אפוא לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית, כל רעיון שוא על התגלמות הא-ל בדמות אנוש. היא נועדה לקיים אמת זו : משה, גדול האדם בכל הדורות, היה אדם ורק אדם; ומעמדו לפני האלוקים לא היה מעבר להשגתם של אנשים בני תמותה.
דבריו הנפלאים של הרש"ר הירש שופכים אור על אחד הערכים הגדולים שלנו: היחס לגדולי ישראל. הרש"ר מבאר שהתורה טרחה להדגיש שמשה רבינו היה ונשאר בשר ודם, כפוף למגבלותיו של בשר ודם. "כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך". משפטים כאלה בדורנו אנו כמעט כבר אי אפשר לומר על גדולי ישראל החיים עימנו לאורך ימים טובים. ננסה להעתיק את מילותיו של הרש"ר הירש ביחס לרבותינו הגר"ח קנייבסקי והגרי"ג אדלשטיין...
ערך אמונת חכמים הוא ערך עצום, שמטרתו וענינו הוא להעצים את ההכרה בגדולת התורה וקדושתה, וההכנעה לאנשים שזכו להתקדש בקדושתה ולהתדבק בקב"ה. בשנים האחרונות ערך זה צבר תאוצה ואיבד את משמעותו ומקומו האמיתי. במקום להתייחס לגדולינו כאנשים בשר ודם שלחמו עם טבעיהם ועמלו בכל כוחם והגיעו לדרגה גבוהה של קדושה ודבקות בה' – מציגים אותם כתחת אלוקים כמעט. כוחותיהם על טבעיים, ראייתם חודרת את כל נבכי הנפש, כ ל העתידות גלויים לפניהם, חצי ברכה מפיהם בהכרח משנה את הטבע, הם אינם זקוקים להכרת המציאות בכדי להכריע את השאלות הבאות לפניהם, ובקצרה: לא בני תמותה הם אלא מלאכים שהשתכנו בעולמנו. ביטויים שמופיעים בכתבי הקודש ביחס להקב"ה מוצמדים לראשיהם של גדולי ישראל ללא הנד עפעף. "ביתו נאוה קדש", "פועל ישועות בקרב הארץ", ואלו רק הביטויים המעודנים. ניתן לפתוח כל עלון צדקה מזדמן ולהזדעזע מהתיאורים על המעמד נורא ההוד (ההיסטורי, כמובן), שבו נפתחו שערי שמים וכל פמליא של מעלה נעמדה דום לאחר שגדולי ישראל הניחו ידם על ערמת הפתקאות ו הפטירו "ה' יברך את כולם". זה לא כבוד לגדולי ישראל, אלא זה זלזול נורא בכבודו של הקב"ה. מזיזים אותו הצידה, יש גדולי ישראל והם מנהלים את העולם, רח"ל.
ביחס ישיר לתופעה זו – כבודם של גדולי ישראל מזולזל ומושפל עד עפר. בו ברגע ששמותיהם של גדולי ישראל זכו להילה של קודש ושרפי מעלה, ונוצרה תחושה שכביכול הם מהווים סוג של דרישת שלום מעולם אחר – הם הפכו לסוג של מקדמי מכירות. התהליך הוא פשוט מאוד: אתה צריך לשכנע אנשים על הפעילות שלך. ובכן, במקום לשכנע אנשים שהרעיון שלך יעיל, בעל פונטציאל, יכול להועיל לך הצרכן, וכדומה – יש לך דרך הרבה יותר קלה ופשוטה: להצטלם ליד גדול הדור, ולהוכיח לכולם שאפילו בעולם העליון, העולם של המלאכים, סוברים שמי שיצרוך את המוצר הזה יזכה לישועות ושפע ברכה והצלחה. וכך הגענו למצב הזוי שבו תמונותיהם של גדולי ישראל מוצגים בכל עלון שיווקי, החל מעלוני צדקה וכלה בפרסומים על דירות, דרך קופות חולים ומכירות ביסקויטים. הזלזול הוא כפול ומכופל: זלזול בקב"ה, שמשווים לכבודו את כבודם של בשר ודם, ולהבדיל – זלזול בגדולי התורה שמשתמשים בהם שימוש זול לצרכי יח"צ. אין טעם לחפש אשמים, ולנסות לברר מי התחיל בריקבון הזה. אבל על דבר אחד אפשר להצביע באופן חד משמעי: זה לא היה לפני עשרים שנה. נקודה. לפני עידן העלונים הצבעוניים לא התייחסו בצורה כזו אל גדולי ישראל. לא שיווקו אותם כאילו מדובר כביכול במלאך גבריאל שהתלבש בדמות אדם.
התייחסו אליהם בהערצה, הערצה אמיתית שנבעה מהתבטלות לגדלות האדם ולשיעור הקומה שהוא זכה להגיע אליו. לא ראו בו תחליף ארצי להשראת השכינה. אבל מכיוון שעולם השיווק חדר לבתיהם של גדולי ישראל, חל צורך להציג לציבור את דמותו של האדם השלם בהילה אפופת מסתורין. להעצים את יכולותיו, לשכנע שהוא רואה כל, ויודע כל, ואין צורך לדבר איתו באופן נורמלי בשביל להוציא ממנו תשובה מותאמת לשאלה. זו ירידה תלולה שחייבים לעצור אותה. השיווק והיח"צ והרהבתנות חסרי הגבולות פגעו גם בבבת עינינו, ביחס שלנו לגדולי התורה. הפכו אותם לבובות שיווק, ועל הדרך חיללו את שם השם בהשוואת בני אדם אליו. היחס לגדולי ישראל צריך להיות יחס של הערצה לגדלותם, הערכה אמיתית לבשר ודם שהצליח לעבוד על עצמו ולזכך את אישיותו ולהתקדש בקדושת השם. גם התייעצות עם אדם גדול צריכה להיערך באותה גישה: היא אינה שאלה באורים ותומים, ולא ניסיון לצפות עתידות, ולא תחליף זמין לגורל הגר"א. מדובר בהתייעצות עם אדם נקי וצדיק, שגם רוצה בטובתך וגם יש לו הבנה מה רצון השם. תנאי ראשוני הוא שיהיה לו זמן לשבת איתך.
בעצתך תנחני
