The Complex Relationship Between Women And Yaleh Vi-yavo

HERE AND HERE!!!!!

In general - relationships with women are complex😂😂😀.

בס"ד

חיים מאיר הורוביץ

אשה ששכחה במנחה בא' דר"ח להזכיר יעלה ויבא האם יכולה להשלים בערבית שלאחריה

בעמדינו בימי ר"ח אדר, חודש אשר נהפך לנו מיגון לשמחה כן יעזרינו השי"ת הטוב והרחמן, אכתוב בע"ה ענין שנשאלתי בו בדיני הזכרת יעלה ויבא בר"ח.

נשאלתי מאשה שהתפללה מנחה ביום א' דר"ח ושכחה להזכיר יעלה ויבא מה תעשה, ונתעוררתי לדון בע"ה בכמה שאלות.

א] האם אשה ששכחה יעלה ויבא חייבת להשלים. ואת"ל שאינה חייבת, האם יכולה להשלים.

ב] את"ל שחייבת להשלים, האם יכולה להשלים בתפילת ערבית. ואת"ל שאינה יכולה בערבית, האם יכולה להשלים בשחרית שלמחרת.

א] ובתחילה נדון בע"ה האם אשה שטעתה בתפילה חלה עליה חובת השלמה.

הנה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל האם תפילה הוי חיוב תורה או דרבנן. דעת הרמב"ם ז"ל בריש הל' תפילה דהוי חיוב תורה, אבל הרמב"ן ז"ל בהשגתו לספר המצות מ"ע ה' כתב דחובת תפילה מדרבנן, והנה מרהיטת דברי מרן המחבר ז"ל באו"ח סי' ק"ו ס"ב נראה דפסק כהרמב"ם ז"ל, אמנם הט"ז ז"ל שם כ' דפסק כהרמב"ן ז"ל, והמג"א ז"ל שם כ' דזה דעת רוב הפוסקים ז"ל.

וכ' המג"א ז"ל שם סק"ב דנהגו הנשים שלא להתפלל בתמידות אלא סומכים על מה שמיד אחר נט"י אומרים איזה בקשה. וכ' דכ"ז להרמב"ם ז"ל דתפילה מדאורייתא ויתכן דגם חז"ל לא חייבום יותר, וביאר הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' ק"ו א"א סק"ב דס"ל להרמב"ם ז"ל דתפילה לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא [או משום דהלואי דיתפלל אדם כל היום כולו כ"כ תר"י ז"ל, או משום דכל היום הוי זמן חיוב תפילה שחרית בבוקר מנחה בצהרים וערבית כל הלילה כ"כ המג"א ז"ל בסי' נ"ח סק"ז, או משום דמן התורה אין זמן קבוע לתפילה כ"כ השאג"א ז"ל בסי' י"ב] אלא דהחיוב הוי פעם אחת, אבל לגבי תקנת חז"ל להתפלל ג' פעמים ביום הו"ל מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות.

אבל להרמב"ן ז"ל דחיוב תפילה מדרבנן והיינו טעמא דנשים חייבות משום דרחמי נינהו, א"כ חייבות להתפלל כל התפילות וכדתנן בברכות כ' א' דנשים חייבות בתפילה, מיהו תפילת ערבית נשים פטורות דקיי"ל דהוי רשות אלא דהאנשים קיבלו על עצמן כחובה אבל נשים לא קיבלו ע"ע חובה, כ"כ הפמ"ג ז"ל בפתיחה להל' תפילה יעו"ש.

ומעתה לכאו' לדעת הרמב"ם ז"ל שע"ז סומכין ואינן מתפללין בתמידות, א"כ אם התפללה כבר תפילת שחרית או אפי' תפילת מנחה לבד ולא הזכירה יעלה ויבא הרי יצאה ידי חובת תפילה ובקשה, וא"כ גם אם לא הזכירה יעלה ויבא אינה חייבת לחזור. אמנם כ"ז לדעת הרמב"ם ז"ל אבל לדעת הרמב"ן ז"ל דחובת תפילה דרבנן ואנשים ונשים שוות בזה א"כ בשכחה יעלה ויבא חייבת לחזור ולהתפלל.

ונלע"ד בע"ה לעורר בדבר החדש ואע"ג דהוא מחודש מאד לא אמנע מלכותבו ובהקדם ב' הקדמות.

א] נחלקו רבנן קמאי ז"ל בלא הזכיר יעלה ויבא בתפילה האם נחשב כחסרון תפילה או כחסרון הזכרה, וזהו פלוגתת רבנן קמאי ז"ל בברכות כ"ו ב' תוד"ה טעה, בלא הזכיר יעו"י במנחה של ר"ח האם משלימה בערבית של מוצאי ר"ח. ותלמידי רבינו יונה ז"ל בברכות [יח א מדפי הרי"ף] הביאו בזה פלוגתת רבני צרפת ז"ל עם חכמי פרובינצא ז"ל, ורבינו יונה ז"ל שם הניח הדבר בספק, ופסק מרן המחבר ז"ל בסי' ק"ח סי"א דהוי ספק הילכך בכה"ג חוזר ומתפלל ומתנה בנדבה.

והנה להנך ראשונים ז"ל דס"ל דהוי חסרון הזכרה, הגדרת הדבר היינו דחובת תפילה מתקיימת גם בלא הזכרת יעלה ויבא אלא דחז"ל חייבו להזכיר של ר"ח והזכרה זו מעכבת, וי"ל בע"ה נפק"מ נכונה בזה, באחד שיודע להתפלל אבל אינו יודע לומר יעלה ויבא האם חייב להתפלל בלא יעלה ויבא או לא, דלדעת חכמי פרובינצא ז"ל דהוי חסרון במטבע התפילה אינו חייב להתפלל לדעת הרמב"ן ז"ל דתפילה דרבנן, [ולדעת הרמב"ם ז"ל י"ל שיתפלל דירויח עכ"פ החיוב דאורייתא] אבל לדעת חכמי צרפת ז"ל דהוי חסרון הזכרה חייב להתפלל דעכ"פ ירויח ידי מצות תפילה.

ב] הצל"ח ז"ל בברכות כ"ו א' ד"ה ומדברי, כתב דנשים פטורות מתפילת מוסף, דהרי הא דנשים חייבות בתפילה אע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, אמרי' בברכות כ' ב' משום דרחמי נינהו והרי כ' תלמידי רבינו יונה ז"ל דתפילת מוסף הוי שבח ולא בקשת רחמים א"כ הדרי' להא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ופטורות.

ומעתה לפי"ז יש לחדש בע"ה דגם לדעת הרמב"ן ז"ל דנשים חייבות בתפילה מ"מ אינן חייבות להזכיר יעלה ויבא. ואמינא מילתא בטעמא, דהנה הא דחייבות בתפילה לדעת הרמב"ן ז"ל היינו משום דרחמי נינהו, אמנם כ"ז לגבי חובת תפילה, אבל הזכרת ר"ח דאינה בקשת רחמים הו"ל כתפילת מוסף דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ואינן חייבות, ולא דמיא לתפילת שבת ויו"ט דהזכרת שבת ויו"ט הוי חלק ממטבע שטבעו חכמים בתפילה.

וליכא למימר דשאני תפילת מוסף דמכח הא דהוי מ"ע שהזמן גרמא אינן חייבות כלל בתפילה זו אבל יעלה ויבא דחייבות בתפילה וכיון דחז"ל תיקנו להזכיר יעו"י בתפילה א"כ חייבות נמי בהזכרת יעו"י, דזה אינו, דכיון דיעלה ויבא לא הוי חלק ממטבע שטבעו חכמים אלא חובת הזכרה וכנ"ל, אין זה ענין לתפילה.

ובדומה לזה נלע"ד בע"ה לחדש דהוא הדין לענין הזכרת חובת הבדלה בתפילה, דגם אם נימא דאשה שרגילה להתפלל ערבית כבר קיבלה על עצמה כחובה וחייבת להתפלל [עי' בדברי המג"א ז"ל סי' רצ"ט סקט"ז ובדברי הפמ"ג ז"ל בסוף הפתיחה להל' תפילה], מ"מ אינה חייבת להזכיר הבדלה בחונן הדעת, לדעת האורחות חיים ז"ל דנשים פטורות מהבדלה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, וא"כ אע"ג דחז"ל תיקנוה בתפילה מ"מ היינו למי שחייב בהבדלה.

ושו"מ ת"ל ראי' נפלאה לדברינו, מהא דכ' הט"ז ז"ל באו"ח סי' רצ"ו סק"ז דלהשי' דנשים פטורות מהבדלה משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא, מותרות להזכיר אתה חוננתנו בתפילה דאין זה ברכה בפנ"ע אלא בתוך ברכת אתה חונן יעו"ש, ומדכ' דמותרות, מוכח להדיא דעכ"פ אינן חייבות להזכיר הבדלה בתפילה. וממילא שמעינן נמי לענין יעלה ויבא דמאי שנא.

וקצת ראי' לסתור דברינו מהא דכ' הגרעק"א ז"ל בתשו' סי' א' דאשה ששכחה הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון אינה חוזרת דהוי מצות עשה שהזמן גרמא והקישא דשמור וזכור קאי רק אשבת ולא איו"ט, ומשמע דעכ"פ חייבות להזכיר יעלה ויבא אלא דאינן חייבות לחזור אם שכחו, מיהו הא ליתא, די"ל דהגרעק"א ז"ל נמי מודה דאינן חייבות אלא דמותרות להזכיר כיון דלא הוי ברכה בפני עצמה וכדכ' הט"ז ז"ל לגבי הבדלה, אלא דלענין לחזור אם שכחה הוצרך הגרעק"א ז"ל לכתוב דאסורות לחזור דהוי ברכה לבטלה.

והנה הרי"ף ז"ל בברכות [יט א מדפי הרי"ף] כ' וז"ל "וקי"ל כרבא דאמר תפלת ערבית רשות. ומיהו ה"מ היכא דלא צלי ליה כלל, אבל היכא דצלי ליה תפלת ערבית וטעה, כבר שוייה עליה חובה ובעי למהדר, כדאמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין החדש אלא ביום, וש"מ שאם טעה בערבית דשבת או דיו"ט מחזירין אותו. וה"נ אמרינן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים". ומשמע, דאע"ג דהתפילה אינה חובה, מ"מ אם התפלל אותה ונהג בה כחובה וחיסר הזכרה, חוזר. וא"כ נימא דה"ה בנשים, דאע"ג דאינן חייבות בתפילה מ"מ כיון דהתפללו אותה וחיסרו יעו"י דינן לחזור ולהתפלל.

מיהו אין הדמיון עולה יפה מתרי טעמי, חדא, די"ל דמה שהאשה התפללה מנחה ליכא ראי' שקיבלה על עצמה כחובה, דיתכן דמה שהתפללה היינו כיון דרצונה לקיים מצות עשה שהזמן גרמא, והוי כשאר מ"ע שהז"ג דגם אם תקיים אינה ראי' שרצונה לנהוג בזה בתורת חיוב. ותו, גם היכא דקיבלה על עצמה כחובה, נהי דשויה על עצמה חובה במה שהתפללה, מ"מ לגבי ההזכרה לא שייך הסברא דשויה עלה חובה, ושאני נידון דהרי"ף ז"ל דהתם מיירי כשחיסר הזכרת שבת ויו"ט שזה חלק ממטבע שהתקינו חז"ל בתפילה וכנ"ל.

ב] ועתה נדון בע"ה להצד דאינה חייבת להשלים האם עכ"פ מותר לה להשלים התפילה שחיסרה בה יעו"י, והנה בפשוטו, כיון דאינה חייבת להשלים אסורה לחזור ולהתפלל, ואפי' אם תתפלל נדבה ותוסיף בה דבר הרי כ' הח"א ז"ל בכלל כ"ז סי"ז דהאידנא לא עבדינן הכי דאחד מאלף בקיאים לכוין, וגם למאי דכ' המשנה ברורה ז"ל בבאה"ל סי' קי"א ס"א דנוהג האידנא מ"מ נפק"מ לשבת ויו"ט שא"א להתנות בנדבה.

ושמא י"ל דכיון דיכולה להחמיר על עצמה ולקיים מצות עשה שהזמן גרמא, א"כ י"ל דמה"ט יכולות נמי להחמיר ולהשלים התפילה, דהרי יכולה היתה להחמיר ולהזכיר יעו"י אע"ג דאינה חייבת וממילא יכולה נמי להשלים משום חסרון הזכרה.

ברם, הא כ' הרמ"א ז"ל באו"ח סי' רצ"ו ס"ח דנשים לא יבדילו לעצמן דאע"ג דיכולות לקיים מ"ע שהזמן גרמא מ"מ כיון דהוי מצוה דרבנן אינן רשאיות להחמיר היכא דהוי ברכה מיוחדת כ"פ הט"ז ז"ל, וא"כ נימא הכי גבי תפילה, דאע"ג דודאי מותר להן להזכיר יעלה ויבא בתפילה, היינו משום דלא הוי ברכה מיוחדת וכדכ' הט"ז ז"ל שם, אבל לחזור ולהתפלל י"ח ברכות אסור.

וגם למאי דכ' המג"א ז"ל שם דהא דאסורות להבדיל היינו משום דמצוה שאין בה עשייה אלא הברכה עצמה היא עשייה אינן רשאיות להחמיר, א"כ בנד"ד נמי הכי הוי. אמנם הביא שם מדברי הרא"ש ז"ל דכל ברכה שאין מזכירין בה 'וציונו' רשאיות לברך. ומ"מ הא להלכה קיי"ל דאשה לא תבדיל לעצמה ומוכח דקיימינן בהך סברא דכל מצוה שאין בה עשיה אינה רשאית להחמיר.

והראוני דבשו"ת בית ישראל להגאון מוה"ר ישראל אברהם לנדא ז"ל סי' י' הביא בשם ספר אהל מועד [שהי' גאון קדמון בזמן הישועות יעקב ז"ל] דהעלה דחייבות לחזור ולהתפלל וגם הגאון הבית ישראל ז"ל גופי' העלה כן, וצ"ע בטעם הדבר, ובשגם דהוכחנו מדברי הט"ז ז"ל דאינו חייבות להזכיר יעלה ויבא בתפילה

ג] ועתה נדון בעז"ה לדעת הגאונים ז"ל הנ"ל הצד דחייבות להשלים אימתי תשלים, והנה יש לעורר ספק גדול בזה, דהנה קיי"ל דמי שצריך להתפלל ב' תפילות אחת לחובתו ואחת לתשלומין אסור לו להקדים תפילת תשלומין לחובה, ובטעם הדבר כ' האליה רבה ז"ל בסי' ק"ח סק"א וז"ל "ונ"ל טעמא דמשום דאין תפלת תשלומין מתקבלת אלא אגב תפלת שעתיד, אבל כשמתפלל התשלומין קודם תפלת שעתיד אינה מתקבלת כיון שעבר זמנה" וגדולה מזו כ' המ"ב ז"ל בסי' ק"ח סקט"ו כ' די"א דחייב לסמוך תפילת התשלומין לתפילת החובה ואם הפסיק ביניהם תו אינו יכול להתפלל התשלומין.

והנה יש להסתפק היאך הדין באחד שצריך להתפלל תפילת תשלומין אבל פטור מתפילת החובה האם יכול להשלים או לא. וכגון בלא התפלל מנחה ובזמן תפילת ערבית יש לפניו מצוה עוברת [ובאופן שאם יתפלל תפילה אחת יוכל עדיין לקיים המצוה, דאל"כ פשיטא שיניח המצוה דהרי תפילת התשלומין הרי חייב להתפלל ולא יצליח לקיים המצוה], דלמאי דקיי"ל תפילת ערבית רשות נדחית היא מפני מצוה עוברת, אמנם תשלומי מנחה אינה נדחית מפני מצוה עוברת דתפילת מנחה חובה וכן תשלומי מנחה, האם נימא דיתפלל רק תפילה אחת או לא.

והנה הגרש"ק זי"ע בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' נ"ג כ' דבשכח מנחה בער"ש דמתפלל ערבית ליל שבת שתיים, כיון דהתשלומין הוי חובה, גם התפילה הראשונה הוי חובה כדי שיוכל להשלים אח"כ התפילה השניה, ומה"ט פסק שם דבכה"ג אינו יוצא תפילת ליל שבת בברכת מעין שבע דלא שייך הטעם דהוי מצוה עוברת.

ומעתה לפי"ז בנד"ד כיון דהנשים לא קיבלו על עצמם תפילת ערבית כחובה ואינן נוהגות להתפלל ערבית, א"כ השתא שצריכה להשלים תפילת מנחה שחיסרה בה יעו"י, הי' מן הדין דצריכה השתא להתפלל נמי ערבית דאל"כ היאך תשלים מנחה הרי צריכה להקדים תפילת חובה לתשלומין.

מיהו נראה מסברא דנד"ד אינו דומה לנידון דהגרש"ק ז"ל דשאני התם דעכ"פ בליכא מצוה עוברת אסור לו לבטלה בחינם ובזה חי' הגרש"ק ז"ל דכיון דצריך להשלים תפילת מנחה א"כ בלא"ה המצוה העוברת נדחית מפני התשלומין, וא"כ מה"ט גופא כבר נדחית היא נמי מקמי תפילת ערבית ונעשית אצלו תפילת ערבית כחובה והוי כאילו אין לפניו מצוה עוברת, אבל בנד"ד דאינן חייבות כלל בתפילת ערבית, ליכא למימר דמכח תשלומי מנחה נתחדש עליה חובה להתפלל ערבית.

והשתא אי כנים אנו בע"ה בזאת, א"כ י"ל דאינה יכולה כלל להשלים בערבית גם אם תתפלל ערבית, דכיון דאינה חייבת בתפילת ערבית, ולא תיקנו חז"ל תשלומין אלא בתפילה שלאחריה המחוייבת בה, דהתשלומין יונק כוחו מתפילת החובה, וכיון דאצלה תפילת ערבית אינה חובה כלל היאך תשלים בזה.

וגדולה מזו נלע"ד בע"ה דגם אם קיבלה על עצמה תפילת ערבית כחובה וחייבת להתפלל ערבית אינה יכולה להשלים בערבית ולא מיקרי גבה תפילה המחוייבת, דהנה בגוף הסברא דשוייא עלייהו כחובה יש לחקור האם הכונה דאם קיבלה על עצמה כחובה, הרי היא כאיש אשר תפילת ערבית חובה לו, או דילמא כיון דפטורה משום מצות עשה שהזמן גרמא א"כ גם אם קיבלה על עצמה כחובה, היינו רק בגדר נדר לקיים מצות עשה שהזמן גרמא ומ"מ אין זה תפילת חובה אלא חובה משום נדר, ואין התפילה מצד עצמה נהפכת להיות תפילה המחוייבת. וכן נראה מדברי הפמ"ג ז"ל בסוף הפתיחה להל' ברכות דאין זה אלא משום נדר, וצ"ת.

ד] ועתה נדון בעז"ה את"ל דאינה יכולה להשלים בערבית האם יכולה להשלים בשחרית שלמחרת.

הנה קיי"ל דא"א להשלים תפילה לאחר ב' תפילות, והתוס' בברכות כ"ו א' ד"ה טעה כ' וז"ל "ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח" ובטעם הדבר כ' הפנ"י ז"ל בברכות שם דכיון דלא השלים בתפילה הסמוכה נעשה לו כמזיד והדר דינו כדין המחסר תפילה במזיד שאין לו תשלומין, [והפמ"ג ז"ל בסי' ק"ח משב"ז סוף סק"ה כ' דכטעם זה משמע מדברי התוס' הנ"ל], אלא דהעיר מדברי תלמידי רבינו יונה ז"ל בברכות וכ"פ המג"א ז"ל בסי' ק"ח סק"ז, דגם מי שהי' אונס אינו יכול להשלים לאחר ב' תפילות.

ובע"כ לומר דכך היתה תקנת חז"ל דלא שייך השלמה לתפילה אלא בסמוך לה והיינו בתפילה הסמוכה לה ואע"ג דהוי אונס מ"מ אין שייך להשלים אח"כ, דכיון דכבר נכנס באמצע חובת תפילה אחרת וניתק הקשר בין התפילה שהחסיר לתפילה שמתפלל השתא לא שייך תו להשלימה.

והשתא לפי"ז יש להסתפק היאך הדין במי שהחסיר תפילה ובתפילה הסמוכה לה הי' פטור מתפילה האם מהני השלמה לאחר ב' תפילות, ובפשוטו נראה דגם בכה"ג לא מהני דכיון דבין ב' התפילות כבר חל חיוב תפילה אחרת ומה לי אם הי' פטור מתפילה מ"מ לכל העולם הי' חיוב תפילה וממילא לא שייך השלמה.

ומעתה יש להסתפק בנד"ד, דכיון דהנשים אינן חייבות להתפלל ערבית דגבי דידהו הוי רשות, מי נימא דשפיר יכולות להשלים בשחרית דגבי דידהו זה נחשב כתפילה הסמוכה או דילמא כיון דלגבי האנשים הוי תפילת ערבית חובה, הרי זה נחשב כהשלמה אחרי ב' תפילות ומסברא נראה כן דלא מסתבר דאנשים לחוד ונשים לחוד, וצ"ע.

שו"מ דהגרש"ק ז"ל בחכמת שלמה בסי' ק"ח ס"א ד"ה והנה בדין, כ' דטעמא דמילתא דא"א להשלים רק בתפילה הסמוכה היינו משום דהוי נראה ונדחה, ומכח זה העלה דאם חיסר מנחה ובזמן ערבית נעשה אונן ל"ע דהי' פטור מתפילה יכול להשלים בשחרית שאח"כ יעוש"ה, ולפי"ז כ"ש דנשים יכולות להשלים בשחרית.

תמצית העולה מהדברים.

א] יש לעיין באשה שהתפללה מנחה בא' דר"ח ושכחה יעלה ויבא האם חייבת להשלים, ויש בזה ד' נידונים, א] האם חייבת להשלים, ב] ואת"ל דפטורה האם יכולה להשלים, ג] את"ל דחייבת או מותרת להשלים האם יכולה להשלים בערבית, ד] ואת"ל דאינה יכולה האם יכולה להשלים בשחרית שלמחרת.

ב] הנה לדעת הרמב"ם ז"ל דחיוב תפילה הוי דאורייתא וכ' המג"א ז"ל דהחיוב הוי פ"א ונשים אינו חייבות אלא בתפילה אחת א"כ אינה חייבת להשלים, אבל אנן קיי"ל כהרמב"ן ז"ל דחיוב תפילה דרבנן דרחמי נינהו וממילא חייבת בכל התפילות ולפי"ז לכאו' חייבת להשלים.

ג] מיהו י"ל בדבר החדש לדעת הראשונים ז"ל דהזכרת יעו"י הוי רק חיוב הזכרה וגם מי שלא הזכיר מ"מ נחשב כתפילה אלא דההזכרה מעכבת, ולמאי דכ' הצל"ח ז"ל דנשים פטורות ממוסף דלא הוי רחמי והדר הו"ל מעשהז"ג, א"כ י"ל דה"ה יעלה ויבא אין הנשים חייבות בזה דלא הוי רחמי אלא הזכרה.

ד] ואין לדחות דשאני מוסף דפטורות מכל התפילה אבל יעו"י כיון דחייבת בתפילה ממילא חייבת להזכיר דזה אינו, דיש להביא ראי' נפלאה מהא דכ' הט"ז ז"ל דלהצד דנשים פטורות מהבדלה אינה חייבת להזכיר הבדלה באתה חונן.

ה] ויש לדון נהי דאינה חייבת מ"מ האם מותרת להשלים, ויש ללמוד מהא דכ' הרמ"א ז"ל דלהשי' דפטורות מהבדלה אסור לה להחמיר או משום דהוי ברכה מיוחדת או משום דהיכא דהברכה עצמה היא המצוה אסורות להחמיר.

ו] והראוני דהבית ישראל ז"ל הביא בשם הגאון אהל מועד ז"ל דבשכחה יעו"י חייבת לחזור.

ז] יל"ע לדבריהם ז"ל האם יכולה להשלים בערבית, וי"ל דכיון דתפילת התשלומין יונק כחו רק מתפילת החובה ולפיכך אסור להקדים תשלומין לחובה א"כ כיון דנשים פטורות מערבית דלא קיבלו על עצמו כחובה אינה יכולה להשלים בערבית דלא הוי גבה תפילת חובה.

ח] ולהצד דאינה יכולה להשלים בערבית יל"ע האם יכולה להשלים בשחרית דהא לא הוי תפילה הסמוכה או דילמא כיון דפטורות מערבית הוי לי' שחרית כתפילה הסמוכה, ומצאתי דהגרש"ק ז"ל כ' דבחיסר תםילה ובשעת תפילה הסמוכה נעשה אונן ל"ע יכול להשלים בתפילה שאח"כ וא"כ כ"ש בנד"ד.