זמן קצר אחרי ההסתלקות הרבי מלובביץ' בג' תמוז תשנ"ד, הרב יצחק טוביה וייס זצ"ל התקשר אלי וביקש שאבוא אליו. כשהגעתי אליו הביתה, הזמין אותי לחדר וסגר את הדלת. ואז החל לדבר באריכות בשבח המפעלים האדירים של הרבי הבאים לידי ביטוי בשלוחים ובתי חב"ד, ישיבות קדושות, בתי ספר על טהרת הקודש בכל העולם כולו ועוד. אחרי כל דברי ההערכה שלו, הביע חשש כבד, שלעת כזאת כל הממלכה האדירה הזאת עלולה להתמוטט.
"מה יהיה עכשיו?", שאל בדאגה. "מי ינהל את הכל? מי ידאג לכל בעלי התשובה? מי ידריך את השלוחים? מוכרחים להכתיר רבי חדש. מוכרחים שמישהו ימשיך לנהל את הכל". תכף באומרו זאת הדגיש כי בוודאי אין בנמצא מי שיכול להחליף את הרבי על כל המשתמע מכך, אבל מכל מקום סבור היה כי חובת השעה וחובת הדור היא שהחסידים יבחרו באדם שהיה קרוב לרבי ויוכל להנהיג את חב"ד בדרך שהרבי רצה. הייתה לו עוד הצעה – אם אין אדם אחד, שימנו ועד רבנים שינהיגו את חצר הקודש.
בכל אופן, התחלתי לנסות להסביר ששום רעיון כזה לא יצליח ובעצם הכוח של הרבי ממשיך קדימה. לא נחה דעתו של הרב וייס עד שהפציר בי כי אכתוב מכתב לוועד הרבנים הכללי של ליובאוויטש ובו אביע בשמו את בקשתו למנות רבי חדש כי לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. הסוף ידוע כמובן. לא התמנה מעולם רבי או ועד רבנים ומכוח הרבי המפעלים הקדושים ממשיכים הלאה בכוחות הולכים וגוברים.
הרב וייס לא הסתפק באותו מכתב וניסה לפעול בדרך נוספת. באותן שנים, הזמנתי אלינו לאנטוורפן כמה וכמה פעמים את 'החוזר' הרב יואל כהן זצ"ל. גם באותה שנה, אחרי ההסתלקות של הרבי, ר' יואל בא אלינו, ומיד כשהרב וייס ראה את הפרסום שר' יואל מגיע שוב התקשר אלי וביקש: "אם לא קשה לך, אני רוצה לדבר עם ר' יואל בבואו לכאן". כמובן כיבדתי את הבקשה ובהזדמנות ראשונה לאחר בוא 'החוזר' הלכנו יחד למעונו של הרב וייס. תחילה נכנסנו שנינו, והוא הגיש לנו כוסית משקה ואמרנו 'לחיים'. אחר כך הוא אמר לי בעדינות הנפלאה שלו: "אם לא קשה לכם לחכות בחוץ בזמן שאדבר עם ה'חוזר'. כמובן שיצאתי החוצה, והם דיברו קרוב לשעה וחצי. לאחר מכן ר' יואל סיפר שהמארח ניסה בכל מאודו לשכנעו עד שאמר לו: "אתה תהיה רבי! אתה היית כל קרוב לרבי, אתה יודע בדיוק מה הרבי רצה, ואתה יודע כל כך טוב לחזור על כל ההתוועדויות, ואתה ממש חי את כל דבריו!". ר' יואל חייך לשמע הרעיון, אבל הבהיר לו כי לא יתכן הדבר.
עברו שנים מאז ובינתיים עלה הרב וייס לארץ הקודש לאחר שהוכתר לכהן כגאב"ד העדה החרדית. בנו המשיך לגור באנטוורפן ובאופן מצער ל"ע באחד הימים נפטר בנו, נכד הגאב"ד, בגיל צעיר מאוד. כשהרב וייס הגיע מהארץ לנחם את בנו, נכנסתי גם אני לניחום אבלים. ישבו שם אנשים רבים אבל ברגע שראה אותי, קם לקראתי וביקש שאבוא לדבר עמו בפרטיות. נכנסנו למטבח של הבית ושם שוחחנו.
כבר בפתח הדברים פנה אלי הרב וייס ואמר כי ברצונו לבקש בקשה מלב ונפש: "כשתיסע בפעם הבאה לאמריקה ותהיה ב'אוהל', בציון של הרבי, תבקש בשמי מחילה". ותכף הוסיף לציין את שמו ושם אמו. השתוממתי מאוד כששמעתי את הבקשה, ושאלתי: "וכי הרב עשה משהו לרבי, שבגללו הרב צריך לבקש סליחה מהרבי?". תמיד ידעתי כי קרוב היה הגאב"ד לבית רבי ואף זכה ממנו לכבוד.
את תמיהתי יישב הרב וייס בדברים הבאים: "הרי אני אמרתי לך בשעתו שאם לא ימנו רבי חדש, כל הארגון העולמי של חב"ד פשוט יתפורר. באמת חששתי שיפרצו מחלוקות ומריבות, ירבו דעות שונות מה לעשות בכל עניין, והכל עלול להתמוטט. כיום אני מבין שלא הערכתי מספיק את הרבי. לא רק שחס ושלום המפעל של חב"ד לא נחלש, אלא הוא עוד מוסיף וגדל. כל שנה נוספים עוד עשרות ומאות שלוחים, בתי ספר, ישיבות, מקוואות – בלי סוף. לא הערכתי מספיק את העוצמה של הרבי ועל כך אני רוצה לבקש ממנו סליחה". פלאי פלאות!
