וזהו מאמר רז״ל על פסוק (שמואל ב כ״ג, ג׳) צדי׳ מושל יראת אלקים ואמרו רז״ל ומי מושל בי צדיק שהקב״ה גוזר גזירה והוא מבטלה והקשה בזוה״ק וכי קטרוגא דמאריה איהו שמשנה רצון הבורא כביכול ולפי האמור באמת הכל הוא על ידי הבורא יתברך כי הרשעים שאין הדעת שלהם יצא ממצרים ומפילין את העולם בקטנות ומיצר מקום הדינין כי עבודה שלהם אינו בתענוג שהוא הרחבת הדעת והצדיק מקשר את העולם ומיחד את עצמו עם כל הנבראים כמו שתרגם אונקלוס (דברי הימים א כ״ט, י״א) כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמים ובארעא שהצדיק מקשר מדריגות תחתונים למעלה ועובד בריבוי הדעת ובתענוג רחב ומעלה את עולם היראה לעולם התענוג שהוא נחלה בלי מצרים שאין שם דינין וכל זה על ידי הדעת שיודע ידיעה נאמנה כי פי ה׳ דיבר בו ועל ידי זה מעלה עולם הדבור והיראה למעלה ומוציא את העולם מן הדינין ונמצא שהוא על ידו יתברך כי באמת הוא יתברך העושה כך על ידי חלק אלקי השוכן בתוך הצדיק ומדבר הדבורים שעל ידי זה הוא עיקר ביטול הגזירה עבור שהצדיק מאמין כי פי ה׳ דיבר בו ועל ידי זה מעלה עולם הדבור והיראה למעלה והבן:
וזהו מי מושל בי צדיק ב״י דייקא על ידי ממש נתבטלה הגזירה והדינין רק שהצדיק נקשר ולא נפרד מאתו יתברך ונעשה מיתוק הדינין על ידו. וזהו שהוכיח הנביא (ישעיה א׳, ב׳) בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו ב״י שהפשיעה היתה עבור שלא היה להן דעת זה שהוא בחי׳ ב״י שהוא פי ה׳ דיבר כאמור ועל ידי זה נפלו למקום הקטנות ומיצר מקום הדינין ועל ידי זה חזרו לגלות כי סוד כל הגלות הוא על ידי שמפילין הדעת במיצר וקטנות שעובדין את ה׳ בדעת קטן מאוד ובלי תענוג ונשארין תמיד למטה מקום הדינין ועל ידי זה הם בגלות כמ״ש (איכה א׳, ג׳) כל רודפיה השיגוה בין המצרים מפני מה השיגוה כל רודפיה מפני שהם בין המצרים שהדעת שלהן נפל בקטנות ומיצר עד שיתמלא הארץ דעה את ה׳ ויהיה גאולה שלימה בריבוי הדעת:
ועפ״ז נבין אמרם ז״ל אמר הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם וגם מ״ש כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים כי על ידי קדושת שבת הוא המשכת הדעת בכל האדם שרוצה לקבע את עצמו להבורא ב״ה כי בשבת הוא רבוי הדעת במוחין גדולין וענוג גדול כאמור לעיל כי שורש השבת הוא תענוג רוחני הזה שהוא הדעת שכל הדינין הנמשכין מעולם היראה מתעלין ונמתקים בעולם התענוג על ידי התענוגי שבת שעל זה אמרו רז״ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול כי בשבת יש עליה לדבור שידבר אותו שתענוג גדול על ידי הדעת הנמשך בקדושת שבת שהוא תענוג שזהו ודבר דבר ודבר הוא מלשון הנהגה וממשיך את הדיבר לעולם התענוג וזהו לך והודיעם לשון דעת על ידי המתנה טובה שהוא השבת שבבית גנזי כי נודע מ״ש בזוהר שהדעת גנוז בפומיה דמלכא כי על ידי הדבור יוכל להעלות ולהשיג תענוג הרוחני על ידי שיהא לו דעת והדעת הוא גנוז וצפון בהדבור וזהו (שמות ל״א, י״ג) לדעת כי אני ה׳ מקדישכם לבוא על ידי השבת לדעת הדגול ולכך אמר כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שעל ידי התענוג הרוחני שיש לו מקדושת שבת שהוא הדעת בא לעולם התענוג שהוא עלמא דחירות נמתקין הדינין בשרשן:
והת״ח שיש להן הדעת תמיד בגודל המעלה לכך נקרא שבת תמיד כנודע אבל קדושת השבת נמשך לכל א׳ להשיג הדעת עד שאמרו אפילו עם הארץ אימת שבת עליו שירא לשקר בשבת ולכך נותנין לו נחלה בלי מצרים למענג את השבת כי הוא יוצא ממצרים שהם מקום הדינין אל נחלה שהוא בלי מצרים עולם התענוג כאמור שנאמר (ישעיה נ״ח, י״ד) והרכבתיך על במתי ארץ שהוא הגבהת הדעת למעלה והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהוא סוד הדעת ומהו הדעת כי פי ה׳ דיבר כאמור לעיל כשיש לו ידיעה ואמונה זו שפי ה׳ דיבר בו. לכך כתיב בשבת (במדבר כ״ח, י׳) עולת שבת בשבתו על עולת התמיד כי עליית שבת בשבתו הוא על פי׳ למעלה מעולת התמיד מעליית שנעשה תמיד בימי החול כי באמת כל הדעת שיש לו בחול הוא על ידי השפעות השבת בו׳ ימי החול כנודע ואלולי שבת לא היו ישראל יכולין להיות בין העמים אפילו זמן מועט עבור תגבורת הדינין שהיו מתגברין מחמת שלא היו יודעין ומשיגין הדעת הרחב והיו עובדין כולם בקטנות הדעת שעל ידי זה היו באין דינין ח״ו וזה מה שאמרו רז״ל ביקש רבי לעקור ט׳ באב שחל בשבת כי שבת ממתיק הדינין ועל ידי זה מתקרבת הגאולה. ועל כן אמר הכתוב (מלכי ג׳, כ׳) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו׳ ודרשו רז״ל שמש בשבת צדקה לעניים וכו׳ כי שמש הוא אור הדעת הגנוז בפומיה דמלכא כאמור ועל ידי השבת נתעלה זריחת השמש שהוא הדעת ונמשך לכל אותן שהיו בקטנות ומיצר ים שהן בבחי׳ עניים מן הדעת וזהו וזרחה לכם יראי שמי שהוא השער כאמור על ידי היראה שמקודם יזרח לכם אור הגנוז שהוא השמש צדקה שהוא צדקה לעניים שהיו בבחי׳ עוני במדריגות קטנות שבאין להדעת הרחב ויוצאין מן מצר ודינין ובאים ונתייחדין בעולם התענוג ונעשה יחוד היראה בעולם התענוג ומרפא בכנפיה כי על ידי שנמתקין הדינין בשרשן מגודל קדושת ותענוג שבת שהוא עולם התענוג באה רפואה כמ״ש שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא כי על ידי המתקת הדינין קרובה הרפואה לבוא ואמרו יכולה היא שתרחם הוא גם כן על זה הענין כי על ידי שבאו לעולם התענוג יכולה היא שתרחם מה שאין כן כשהן בקטנות הדעת ששם הדינים. וגם על ידי התורה הוא מיתוק הדינים והרחבת הדעת כמ״ש (משלי ח׳, י״ד) אני בינה לי גבורה שעל ידי התורה נתייחד מדת הגבורה לעולם הבינה שהוא עולם התענוג על ידי הדעת הנמשך מהתורה אשר לכן בקבלת התורה היא חירות ממלכי האומות ומשעבוד מלכיות שהוא על ידי רבוי הדעת כנ״ל שהוא אור הגנוז בהתורה כמ״ש גנוז בפומיה דמלכא שהיא דבורו של הבורא ב״ה כידוע:
וזהו רב לכם סוב את ההר הזה פי׳ רב לשון ריבוי הדעת בריבוי הדעת צריך לכם סוב את ההר הזה שהוא היצר הרע כנודע ממ״ש ז״ל לצדיקים נדמה להם כהר וכו׳ שמצידו מסתעפין הדינים וזהו שפירש״י סובו לכם לרוח מזרחית שהיא התורה ע״ש זריחת האור הגנוז שהוא הדעת פנו לכם צפונה שיהיה פניכם לצפון וגנוז שהוא הדעת הגנוז בפומא דמלכא שהוא הדבור שיעלה בעולם התענוג ויומתק הרע ונודע כי מה שאמר משה (שמות ו׳, ל׳) הן אני ערל שפתים ואיך ישמעני פרעה הוא כי הדבור היה בגלות על שאל היה אצלן יחוד הדעת הגדול בהדבור כמ״ש בזוהר ועל ידי התורה שקבל משה נתקן הדבור ונתייחד על ידי הדעת ונתעלה בעולם התענוג כאמור נמתקו הדינין בשרשם. וזה שאמר הכתוב אלה הדברים אשר דבר משה והמשיך הדבור למעלה אל הדעת שהיה המשכת הדעת בגדלות ועל ידי זה נמתקו כל הדינים שעברו עליהם במקומות אלו שהוזכר בפסוק זה בעבר הירדן במדבר בערבה וגו׳ כי למה מזכיר להם עונות ראשונים אלו כי אם לכוונה זו שאחר מתן תורה ויצאת מצרים יצא הדעת ממצרים ונתרבו ואחר כך על ידי חטאן הפילו את הדעת עוד כמ״ש נתנה ראש ונשובה מצרימה שהושב הדעת לקטנות למיצר ועל ידי כן באו עליהם הדינין ומשה רבינו ע״ה רצה בתוכחתו להעלותן ממקום הדינין ולהמשיכם ולהגביהם להדעת הגדול ולכן הזכיר להם המקומות אשר שם פעלו הדינין פעולתם שמהיום ימשכו ויעלו משם להדעת הגדול ועל ידי היה מעלה אותן למקום הדעת וזהו אשר דבר והמשיך אל כל ישראל ממקום הדינין שהם בערבה בעבר הירדן וגו׳:
