"אני יכול לבד, לבד, לבד.
אל תנסו לעזור לי, אני אצליח בעצמי.
אני גדול ומוצלח ויודע כבר להסתדר בלי עזרה של אף אחד.
בכל מקרה תודה".
*
הסיפור של אלון מתחיל דווקא בבית ממש בסדר. הורים אמידים, לא עשירים, אבל כסף לא היה חסר להם. והם דאגו שגם לו לא יחסר, מה שהוא רצה הוא קיבל, ובגדול.
ואולי דווקא בגלל זה כבר מגיל צעיר הוא החליט שהוא לא יהיה תלוי באף אחד, הוא יעמוד על הרגליים שלו בעצמו, יסתדר לבד.
לבד. זו מילת המפתח בחיים שלו. רק לא להיות תלותי באף אחד, ממש באף אחד.
*
לאורך כל שנות הלימודים הוא ממש הקפיד לא לבקש כלום מאף אחד. לא עיפרון, לא מחק, לא עזרה בשיעורי בית, כלום. הוא יצליח לבד, וגם אם זה לא יהיה הכי טוב שאפשר עדיף ככה, שהוא יודע שמה שהוא השיג הכל זה שלו במאה אחוז, שום דבר ששייך למישהו אחר.
הכי קשה היה לו כל הקטע הזה של תפילה. מה הקטע לבקש מה'? אם הוא יצליח הוא יצליח לבד, ואם הוא לא יצליח לבד עדיף שפשוט לא יהיה לו מאשר לקבל עזרה, אפילו של ה'.
בסוף הוא סיים את הישיבה התיכונית עם תעודת בגרות מרשימה ועם הרבה מאוד שבחים של כל הצוות המקצועי על תלמיד משקיע ומסור שעוד יגיע רחוק.
*
גם בצבא הוא היה מאוד מרוכז בעצמו ובמשימות שלו, והוא באמת הצליח. הוא סיים טירונות כמצטיין גדודי עם פוטנציאל לקצונה מהירה. המפקדים היו מאוד מרוצים מהחייל שתמיד ממלא את המשימות בדייקנות, מתאמץ להצליח ונותן את כל כולו.
כמפקד הוא נתן את כל מה שיש לו וראה תוצאות, הפלוגה שלו הייתה פלוגה מצטיינת. כמובן שהוא לא ביקש עצות מאף אחד, את הכל הוא עשה בעצמו, לבד לבד.
*
את העסק שלו הוא הקים מאפס בעשר אצבעות, עובד שעות נוספות כדי לוודא שהכל מתקתק, ששום דבר לא נופל. אין מה להגיד, זה הצליח לו, העסק מהר מאוד הפך להיות אחד העסקים המדוברים בעולם העסקים. שלא תתבלבלו, הוא לא החזיק יועץ עסקים וכמעט לא החזיק צוות, רק לא להיעזר באף אחד. גם לצוות העובדים המצומצם שלו הוא ממש 'נכנס לעצמות' לבדוק שהכל קורה נכון.
על הכסף שלו הוא שמר כבבת עינו. הוא יכל להגיד בלב שלם שכל שקל חתום בחתימה האישית שלו, כל אחד מהשטרות הוא שלו ממש, בלי שמישהו יתערב לו בעניינים.
*
מגיל אפס הוא גידל את הילדים שלו על עקרון העצמאות המוחלטת. הוא סירב לתת להם כסף, עזרה בשיעורי בית וכל עזרה אחרת. פעם אחרי פעם הוא הסביר להם שהכי גרוע זה להיות תלוי במישהו, ושכדאי שכבר מעכשיו הם ילמדו להסתדר לבד. רק שלא יגדלו כמו שהוא גדל, מפונקים, מקבלים הכל מההורים.
הילדים למדו לא לבקש כלום, כי גם אם הם יבקשו הם ישמעו 'לא' מהדהד. וגם בחינוך, כמו כל דבר בחיים שלו, זה הצליח לו. הילדים שלו באמת למדו לחיות לבד, להסתדר בעצמם ולהביא את עצמם להצלחה בלי עזרה של אף אחד.
הכיפה לא ירדה לו מהראש, גם לילדים שלו לא, אבל הם לא באמת הבינו את הקטע הזה של הקשר עם ה'. הנה הם מסתדרים לבד בלעדיו.
*
כשאלון שכב במיטה וכבר ראה את הסוף עמדו מסביבו כל המשפחה, כולם מצליחים, כל אחד בתחומו, כולם חסידים של עצמאות מוחלטת ובוז לתלות.
המילים האחרונות שלו היו תמצית חייו: "ברגעים האלה, שהם כנראה האחרונים שלי, אני רוצה להגיד לכם את מה שאתם יודעים. בחיים מצליח מי שעובד לבד ולא מפתח תלות. תסתכלו מסביב, כל מה שיש לי זה הכל דברים שעבדתי עליהם בעשר אצבעות. אף אחד לא עזר לי: לא ההורים, לא חברים וגם לא ה'. הכל זה אני עשיתי".
ואלו היו המילים שאיתן הוא סיים את המופע שלו, מופע יחיד.
*
"וואי, גלעד, הפעם ההצגה הייתה מעולה, מפעם לפעם זה נראה יותר טוב ויותר אמין".
"ממש. תקשיב מוטי, היית תותח. אתה עוזר לי לקפל כאן"?
"כן, ברור".
"יופי, תודה, רק תזהר על אלון שלא יסתבכו לו החוטים".
