Who Is In Power?

 I recently saw an interview with a certain Israeli politician who used to be PM and would very much like to be again. The interview was split up into two parts. In the first part he spoke of how great his father was. The rest of the interview was devoted to his explaining how very awesome he is. I mean, who needs G-d when you have Bibi this politician. Or so is the impression he tried to give. He is brilliant, successful, ensures our safety, innovates ideas that promote incredible financial growth etc. etc. Not one mention was ever made of any mistake he made. After all, only mere mortals, human beings, make mistakes. Not all powerful politicians. He is a true fulfillment of the pasuk 

וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃

You will say in your heart, "My power and the might of my hand has gotten me this wealth."

 

Except that he doesn't say it in his heart but loud and clear before spreading His message of Greatness to the world via modern technology. 

 

The problem is that relative to many of the other clowns in the government - he is one of the better one's. 

Yes, we have benefited from the ingenuity, courage [often mind boggling] and other qualities of people in order to build this country but we may not forget the source of our success.

 

  וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ 

 

But you shall remember Hashem your God, for it is He who gives you power to get wealth; that He may establish his covenant which He swore to your fathers, as at this day.

 

Before going out to war, we say Krias Shma. Why is Krias Shma the magical formula for success? Some Maharal on the meaning of Emunah!!!!

 

וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: (כ, ג)

וברש"י: אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם.

פשוטן של הדברים הוא שבזה שישראל מקיימים מצוה של קריאת שמע ראויים להינצל במלחמה. וצריך ביאור מהו הטעם שמכל התרי"ג מצוות הזכות להינצל הוא דווקא מצוות ק"ש.

ומבאר המהר"ל, עומק הדבר שבזכות ק"ש ניצולין ממלחמה אינו 'קיום' המצוה גרידא, אלא שתוכן ענין ק"ש הוא 'אחדות השי"ת', שמייחד הקב"ה על כל העולמות שאין שום מציאות וכח בעולם חוץ מהבורא עולם, והכל בטל לרצונו הפשוט.

והנה יחוד מורה על שאין מציאות בלעדו, וכל הבריאה כולה תחתיו, וגובר על הכל. נמצא שב'יחוד ה'' יש התגברות על כל כוחות שבעולם. ולכן כלל ישראל כשמייחדים הקב"ה בק"ש מתדבקים בה' אחד, וכיון שיש להם דבקות בה' עי"ז מקבלים הכח דיחוד ה', ובידם להתגבר על כל כוחות שיש בעולם, ומנצחים האומות^[1].

ובזה מיושב מה שנקט דווקא מצוות ק"ש, שאין ענינו רק 'זכות מצוה' אחת, אלא שע"י שקורא ק"ש ומייחד הקב"ה, מתדבק בו יתברך ויכול לנצח את האומות עי"ז. 

וז"ל בגור אריה:

 'וטעם הדבר כי זכות קריאת שמע די להם לנצח, כי האחדות שהם מאמינים בו - שהם מנצחים את כח האומות, לפי שהם דבקים בכח אחד, שהאחד מורה על שאין מבלעדו. ומאחר שאין מבלעדו, נמצא כי הוא גובר על הכל, עד שאין הכל נחשב אצלו, רק כח אחד.

וישראל דבקים באחד, לכך הם גוברים על האומות, כמו שהוא יתברך אחד על הכל ומנצח הכל בכח אחדות, וכח אחדות גורם שאין אתו נחשב שום אלהים, כדכתיב (ר' להלן לב, לט) "ראו כי אני אני הוא ומבלעדי אין אלהים"'.

 

בדרך זו נתבאר במשנתו של המהר"ל [נצח ישראל פ' כט] גם ענין ה'אמונה'. שאין ענינו 'להאמין' גרידא, אלא יש בו עומק יותר. שיש 'להתדבק' בהקב"ה, פירוש - האדם בטבעו נשען על חכמתו ועל כוחו ומעשי ידיו, ויסוד האמונה בה' הוא להסיר את כוחו ומעשי ידיו ולהשען על אביו שבשמים, ובזה יוצא ממציאות אחת ומתעלה 'למציאת' אחרת 'רשותו של הקב"ה', וזהו הדביקות שיש באמונה, וכפי גודל אמונתו כך גודל דביקותו בהקב"ה.

ובזה יתבאר דברי חז"ל שכלל ישראל יצאו מהגלות בזכות האמונה. שהגלות הוא שיש פירוד בין הקב"ה לישראל^[2], אבל 'הגליות מתכנסות רק בשביל האמונה' (מכילתא) שע"י 'אמונה' בהקב"ה יש לו הכח לצאת מרשות שנמצא בו ולהיכנס לרשות הקב"ה וממילא יהיה נגאלים.

ולכן אמרו חז"ל 'שבשכר אמונה זכתה ישראל ושרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה אצל הים', שכיון שיש לו דביקות בהקב"ה ע"י אמונה, כשיש לו דביקות כזו, שורה עליו רוח הקודש ושמחה, ואמרו שירה בשמחה.    

וז"ל בנצח ישראל:  (פרק כט)

ובמכילתא, 'אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות רק בשביל האמונה', ואמר (ר' שיה"ש ד, ח) "אתי מלבנון כלה תבואי מראש אמנה". וגדולה האמונה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר האמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר (שמות יד, לא) "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" "אז ישיר וגו'" (שמות טו, א)

'כי האמונה הוא הדביקות בו יתברך מכל וכל, כאשר הוא מאמין בו יתברך בכל לבבו ובכל נפשו, כי זהו ענין האמונה. ולכך אמר שהגליות מתכנסות בזכות האמונה, כי זהו ענין האמונה שהוא יוצא מרשות עצמו, ולהיות אל השם יתברך להתדבק בו. ולכך הגליות - אשר הם נפרדים מן השם יתברך - מתכנסות אל השם יתברך בזכות האמונה, להיות דבקים בו מצד האמונה. וזה עצמו ששורה עליו רוח הקודש בשמחה^[3], [ד]כאשר הוא דבק בו יתברך שורה עליו רוח הקודש. ולכך כאשר ישראל מאמינים בו יתברך בבטחון גמור, אז הגליות מתכנסות אל השם יתברך.

לכך מה נעים תקותינו בו יתברך, ומה יפה אחריתנו של התקוה והתוחלת הזאת, שאם חשבה השם יתברך לאברהם לזכות ולצדקה עד עולם, ומכל שכן לישראל המיחלים לחסד ה' תמיד, ועיניהם מצפים וחוזרים ומצפים אל השם יתברך'.

[1]פירוש - כשיש התגלות של 'ה' אחד' בעולם, אז ממילא אין מקום כלל להתנגדות של האומות, שהרי כל ההתנגדות וההסתר נעלמים, שזהו כח האחדות שאין מקום כלל להתנגדות. ולכן ה"ה אצל כלל ישראל יש אותו כח של אחדות שממילא נעלמים כהתנגדות שלהם.

[2] כמש"כ (ברכות לב:) משחרב בהמ"ק 'מחיצה של ברזל' מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.

[3] וענין 'השמחה' נתבאר בכמה מקומות במשנתו של מהר"ל שנובע מהשלימות 'וז"ל בדרך חיים (ו, ז) 'שהיא שלימות נפשי לאדם רק ע"י שמחה שהיא שלימות'. ובנצח ישראל (פרק כג) כתב : 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה', כי על ידי השמחה שהיא שלימות הנפש, ועל ידי זה השכינה שורה עליו, והוא עם השם יתברך.