במסורת התורנית, כל ספר בנוי על קודמיו. ולכן יש הרבה ציטוטים או ממקרא או מתורה שבעל פה. ואילו בשמונה קבצים למרן הגאון אור ישראל וקדושו הראי"ה זצ"ל, ישנם קטעים רבים שבהם אין שום ציטוט ממקור קדום. ולכאורה יש לשאול, מהיכי תיתי לו "להמציא" מהגיגיו??
התשובה היא משולשת.
א] כל קטע כזה הוא בדרך כלל ביאור לאחד [או לכמה] מהפסוקים הבאים: אנכי ה' א-להיך [או בעצם ביאור לכל מקום בתורה שכתוב שם השם], לא יהיה לך אלהים אחרים, ואהבת את ה' א-להיך, ויראת מא-להיך, ובו תדבק, והלכת בדרכיו, ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, קדושים תהיו, החזק במוסר אל תרף [פסוק במשלי] וכו' וכו'. אז הרב לא סתם "מדבר באוויר" אלא אחרי לימוד דבריו יש הבנה מעמיקה יותר בעבודת ה' לסוגיה. תחומים אלו הוזנחו, ויעידו על כך מספר הכוללים שלומדים הלכות שבת, נדה, וכו' לעומת מספר הכוללים שלומדים את "חובות הלבבות" הנ"ל.
ב] פעמים רבות בכתבי הרב, נראה שהוא סתם "מדבר באוויר" אבל לבסוף כותב פסוק או פסוקים שמוארים מחדש באור יקרות על פי הדברים שכתב לעיל. אלא שבמקום להתחיל עם הפסוק והקושיות עליו כמקובל, הוא מסיים עם הפסוק והקשיים נעלמים מאליהם.
ג] הרב העיד על עצמו, שלכל מה שכותב יש מקור בכתבי האריז"ל.
