נמשיך בסדרת השוואות בין דברי מרן הרב זצ"ל ודברי עורכיו. התעוררתי לזה לראשונה ע"י מו"ר הרב הדרי ז"ל שמסר על כך סדרת שיעורים בכולל של ישיבת הכותל אחרי הוצאת ה"שמונה קבצים". ותודתי נתונה לו על כך. ד"ר מאיר מוניץ כתב על כך את הדוקטורט שלו, ואני נעזר רבות בדבריו.
---------
כותב מרן הרב זצ"ל [קבצים מכתב יד קדשו ח"א עמ' נ"ד-נ"ה]: "עבודת ד' נחלקת לשתי מערכות, המערכה האחת הנובעת ממה שצריכה להיות מתגלה במעשים. אותה ההכרה שהיא מוטבעת ומחוייבת להיות מעוזה בנפש האלהית שבאדם שמתוכה הוא מרגיש שהוא צריך לתת כבוד ליוצרו להודות לו על טובו ולפאר שם תפארתו. וכשזאת ההכרה מתגלה במעשים צריכים על כל פנים לצאת על פיה מעשים דיניים מוגדרים בגדרים לפרטים ומתחזקים על ידי קביעותם בקהל רב באופן שוה.
ועוד יש מין עבודה שני שעומדת לא לבד להוציא את ההתגלות מכבוד השם יתעלה אל הפועל כי אם היא צריכה לגופה להיטיב עם הפרט והכלל. יסוד המצות שהם מוגדרים בגדרים אלהיים בתורתנו הקדושה העידה תורה "ויצונו ד' אלקינו לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו" שביסודם הם עבודה של טובה, ומכל מקום "וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות", שאותה ההרגשה הכללית של הכרת כבוד ד' על ידי החרדות אל דברו, ממילא מתגלה בעשיית מצותיו גם לעמים שדבר ד' לא נגלה להם לענין חקים ומשפטים מעשיים שהוא דבר מיוחד לישראל, מכל מקום אפשר שיתכונן אצלם דת שיש בה גם כן קדושה כשיהיו סדרי העבודה שבה בנויים על פי ההרגשה הטהורה של הכרת כבוד ד', ושתצא אל הפועל על פי מעשים כאלה שיש בהם לפי מצב הנפש שלהם לאותה ההכרה איזה יחש וסמך. אמנם על דבר חלק העבודה למען התעודות הטובות לתקן בפועל את חפץ ד' בעולמו דבר זה הוא סגולה מיוחדת לישראל ועל חלק זה נאמר ונפלינו אני ועמך, ומגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ועל כן יש בעולמו דבר זה הוא סגולה מיוחדת לישראל ועל חלק זה נאמר ונפלינו אני ועמך ומגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ועל כן יש לצד המשפטי שהוא ודאי לשם תיקון פעלי יחש דוקא לישראל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכדרשת חכמים ז"ל לפניהם ולא לפני אומות העולם כי להעטות טובות אלהיות כלליות קיימות נצחיות במעשים מוגבלים צריך לזה דבר ד' בנבואה השלמה שנתיחדה רק לאדון הנביאים ע"ה שנגלה לו דבר ד' פה אל פה."
הרי שיש שתי מערכות של מצוות, אחת שיוצרת ומעצבת עולם טוב יותר [המנוסחת במילים "ויצונו ה' א-להינו לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו"] ואילו המערכת השניה מגלה ומאפשרת את קיום רצון ה' [כמו שנאמר "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות"]. האומות לא יודעם לחוקק חוקים ברמה א-להית, כי רק עם ישראל קיבלו את הצוויים, "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" ועוד כהנה. [וכמה מצער שמערכת המשפט במדינת ישראל בנויה על משפט העמים ולא על תורת ישראל]. אבל האומות כן יכולות [תיאורטית] לחוקק חוקים שיביאו כבוד לה' ואפילו לייסד דת כזאת ותהיה בה קדושה [!!!]. כלשון הרב "אפשר שיתכונן אצלם דת שיש בה גם כן קדושה כשיהיו סדרי העבודה שבה בנויים על פי ההרגשה הטהורה של הכרת כבוד ד'".
בספר אורות ישראל [פרק ח' אות ב'] העורך בנו רצ"י, הביא את דברי אביו בנוסח אחר [העיר על כך ד"ר מ. מוניץ]:
"עבודת ד' נחלקת לשתי מערכות. המערכה האחת נובעת ממה שצריכה להיות מתגלה במעשים אותה ההכרה, שהיא מוטבעת ומחויבת להיות קבועה בנפש האלהית שבאדם, שמתוכה הוא מרגיש שהוא צריך לתת כבוד ליוצרו, להודות לו על טובו ולפאר שם תפארתו. כשאותה ההכרה מתגלה במעשים, יוצאים על פיה מעשים דתיים, מוגדרים ומפורטים, ומחוזקים בקביעות צבורית שוה. והמערכה השני', היא באה לא לבד להוציא אל הפועל את ההתגלות של כבוד השם יתעלה כ"א להטבת החיים של הפרט ושל הכלל. על יסוד המצות, שהן מוגדרות בגדרים אלהיים בתורתינו הקדושה, העידה התורה: "ויצונו ד' אלהינו לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו", שהן ביסודן עבודה של טובה, ומ"מ "וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות", שאותה ההרגשה הכללית של הכרת כבוד ד', ע"י החרדות אל דברו, ממילא היא מתגלה בעשית מצותיו. גם לעמים, שדבר ד' לא נגלה להם, לענין חקים ומשפטים מעשיים, שהוא דבר מיוחד לישראל, אפשר שתתכונן אצלם צורת דת, שיש בה ג"כ הבעה של קדושה, וסדרי עבודה ע"פ ההרגשה הטהורה של הכרת כבוד ד' שתצא אל הפועל ע"י מעשים כאלה, שלפי מצב הנפש שלהם יש בהם יחש וסמך לאותה ההכרה. אמנם אותו חלק העבודה, המיוחד בתעודתו הטובה לכונן בפועל את חפץ ד' בעולמו, הוא סגולה מיוחדת לישראל, ועל זה נאמר : ונפלינו אני ועמך, ומגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ועל כן יש לצד המשפטי שבתורה, שהוא בודאי בא לתיקון העולם בפועל, יחש מיוחד לישראל דוקא: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - ולא לפני אומות העולם. כי כדי להמשיך את גילוי הטוב האלהי הכללי, הקיים והנצחי, במעטה המעשי של סדרי החיים המוגבלים, צריך דוקא כחה של הנבואה השלמה, שנתיחדה לישראל באדון הנביאים ע"ה, שנגלה דבר ד' לו פה אל פה."
כאן כתוב "אפשר שתתכונן אצלם צורת דת" אבל לא דת ממש [כמו שכתוב במקור] "שיש בה ג"כ הבעה של קדושה" ולא קדושה ממש [כמו במקור].
לכאורה הבדל משמעותי [למעט עוד כמה שינויים קלים שלא נראים משמעותיים].
