דע כי במאמר הזה גלו דברים הרבה מאוד. כי יש לישראל מתנגדים, לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה, אבל יש להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה. וזה דוקא בישראל, שהאומות עולם* שונאיהם מבלי שעשו להם דבר, ויבא התנגדות להם. ובבראשית רבה בפרשת תולדות (סג, ז), "שני גוים", שונאיהם דגוים "בבטנך" (בראשית כה, כג); הכל שונאיהם של ישראל, והכל שונאיהם של עשו. ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היה לבן ופרעה, כי לא עשו מאומה לפרעה, וגזר על הזכרים (שמות א, כב). וזהו התנגדות מבלי סבה שעשו להם דבר. אבל מה שאמר פרעה (שמות טו, ט) "אריק חרבי וכו'", זה לא היה מבלי סבה, כי חשב ישראל בורחים, ורצה להחזירם, ואם לא יחזרו, הרי יעשה עמהם מלחמה, ואין זה מבלי סבה. וכן השנאה ללבן היה גם כן מבלי סבה, כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות, ורדף אחריו. ומה שאמר לבן (בראשית לא, מג) "הבנים בני והבנות בנותי", כאשר הפך הקב"ה מחשבתו בחלום הלילה, ואמר (שם פסוק כד) "השמר לך וגו'". ואם לא הזהיר אותו, לא היו הבנים בניו ולא הבנות בנותיו. ומזה תלמוד שרצה לעקור את הכל זכרים ונקיבות, ודבר זה היה בלי סבה כלל. ומה שאין כן בעשו שחשב להרוג את יעקב, היה זה בשביל סבה, שלקח ברכתו. אבל אלו שנים מבלי סבה היה זה, ולפיכך זכר אלו שנים בלבד, ולא אחרים.
--------
דוגמה לכך הוא עמלק, וכפי שכתב באור חדש פ"ד [תשפד:] "כי כל מה שעשה עמלק וזרעו הכל מורה מפני שאינם מכוונים לטובת עצמם... רק כי הם צוררים את ישראל, ואינם עושים בשביל טובתם... לכך כאשר יצאו ישראל ממצרים בא עליהם עמלק בדרך, וכדכתיב [דברים כה, יז-יח] 'אשר קרך בדרך בצאתך ממצרים'. כי כל אומה אשר בא על אומה אחרת, מפני שהם מכוונים לטובתם, לכבוש את ארצם וליקח מידם ארצם... אבל אלו [ישראל כשיצאו ממצרים] בדרך היה, ולא היה להם שום ישיבה בשום ארץ כלל, ושום ארץ לא היה להם, ועם כל זה באו עליהם למלחמה [שמות יז, ח]. ומה ממון יש להם למי שהיו עבדים עובדים לאחרים. ולא ידע עמלק כי השאילו מצרים ממון [שמות יב, לו], ובשביל זה לא בא, כי לא ידע עמלק כאשר בא מארצו מדבר זה. רק להיות צורר לישראל" [הובא למעלה פמ"ב הערה 127]. ובאור חדש פ"ט [תתתטו:] כתב: "פירוש, מה שאמר [אסתר ט, כד] 'צורר כל היהודים', לא בשביל שהיה מקנא בהן, או שלא היה מעשיהן של ישראל ישרים בעיניו, רק כי עצם היהודים היה המן שונא אותם. לכך אמר 'צורר כל היהודים', מאחר שהוא צורר כל היהודים, אם כן השנאה הזאת לא בשביל שום קנאה, רק כי כל אשר נקרא בשם 'יהודי' היה שונא אותו". וראה למעלה ס"פ מב [קצט.] אודות ההתנגדות בעצם שיש לעמלק כלפי ישראל, לעומת שאר האומות המתנגדות לישראל. ו"עצם" ו"סבה" הם דבר והפוכו, וכמו שכתב בנצח ישראל פנ"ב [תתל:]: "כי הדבר שאינו בעצם, רק בשביל סבה מה, יש לו הסרה. אבל דבר שהוא כך בעצמו, אין לו הסרה, שכך הוא בעצמו". וכן למעלה פמ"ז [תקנו.] כתב שאדום ומואב מתנגדים בעצם לישראל.
(54) אודות התנגדות האומות לישראל, כן כתב להלן פס"ד: "'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם' [תהלים קיח, י-יב]. זכר ג' פעמים 'סבבוני', כנגד הגוים אשר הם מתנגדים לישראל בג' התנגדות; האחד, מצד החילוק שיש ביניהם, שהרי אינם אומה אחת, כי כל אומות בעולם שהם מחולקים מתנגדים זה אל זה, וזה אף באומות עולם עצמם. ולפיכך אמר [תהלים קיח, י] 'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם'. ועוד יותר יש התנגדות לישראל עם האומות בפרט, כי ישראל ואומות מובדלים לגמרי, שאין להם השתתפות יחד. ושאר האומות, אף על גב שיש חילוק ביניהם מפני שהם מחולקים, יש להם השתתפות גם כן שהם אומות מתדמים. אבל ישראל והאומות אינם משתתפים כלל בשום דבר, והם נבדלים, כנגד זה אמר [תהלים קיח, יא] 'סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם'. ועוד יותר יש התנגדות ישראל והאומות, כי יש אומות אשר הצלחת ישראל לא ימצא כאשר אותם האומות בהצלחה. וכן כאשר ישראל בהצלחה, אין אותם האומות בהצלחה, וזה שאמר הכתוב [יחזקאל כו, ב] 'אמלאה החריבה', לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים [מגילה ו.]... ולפיכך כל גוים מסבבין את ישראל, וזהו ענין ג'. וכל התנגדות הוא התנגדות יותר מן הראשון, לכך בראשון נאמר 'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם'. בשני הוסיף לומר 'סבוני גם סבבוני'. בג' הוסיף לומר [תהלים קיח, יב] 'סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם'".
ובנתיב התורה פי"ב [תצ:] כתב: "ובפרק קמא דשבת [יא.]... תחת ישמעאל ["לשמשו" (רש"י שם)] ולא תחת גוי ["אדומים, שהיו רשעים יותר" (רש"י שם)]... ורצה לומר כי ימצא לישראל... מתנגדים מן האומות. האחד, מצד שהם אומות נבדלים מחולקים, כמו האומה של ישמעאל מתנגדים לישראל במה שהם אומה מחולקת, והבדל שלהם גורם התנגדות, כמו כל שני דברים מחולקים יבוא התנגדות זה לזה. אבל גוי שהוא אדום, יותר מתנגדים, כי ישראל ואדום הם הפכים לגמרי, כי כאשר זה קם זה נופל, ואי אפשר שיהיה להם שום חיבור. ולפיכך אדום רוצה תמיד להתגבר על ישראל, שבזה הם למעלה... לכך תחת ישמעאל, ולא תחת אדום" [הובא למעלה פמ"ב הערה 123].
(55) לשון המדרש שלפנינו: "שני שנואי גוים בבטנך; כל האומות שונאים את עשו, וכל האומות שונאים את ישראל". ובדרוש על התורה [כ.] כתב: "שלשה הם... כל חלקי האומות הנמצאים בעולם... החלק האחד הוא ישראל. הב', הוא עשו אבי אדום, אשר אלו השנים הם חלקים נפרדים. כדכתיב [בראשית כה, כג] 'שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו'. החלק השלישי הוא כלל שאר האומות כלם. כי כמו שמחולק ומובדל אדום מישראל, ככה מחולק ומובדל גם כן מכל שאר האומות, וכמו שאמרו במדרש 'שני גוים בבטנך', שני שנואי גוים בבטנך; כל האומות שונאין את ישראל, וכל האומות שונאין את עשו, עד כאן. ודבר זה ידוע למבינים ויודעי חן". ומלשונו כאן משמע שגם לעשו יש מתנגדים ללא סבה. אך במשפט הקודם כתב "וזה דוקא בישראל, שאיזה אומות שונאיהם מבלי שעשו להם דבר, ויבא התנגדות להם". ויל"ע בזה. ואולי יש לומר שהשנאה לעשו היא גם מחמת שייכותו המסויימת לישראל, שהרי הוא בנו של יצחק, ובן בנו של אברהם. ובגמרא [קידושין יח.] אמרו "עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב [דברים ב, ה] 'כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר'. ודלמא ישראל מומר שאני". הרי שאין ללמוד דיני ירושה של גוים מעשו, כי שאני עשו שהוא "ישראל מומר". נמצא שה"ישראל מומר" של עשו המפרידו משאר גוים, היא גם כנראה הסבה לשנאת שאר הגוים כלפיו. ומעין סברה זו כתב בחכמת התורה לרבי שלמה קלוגר [בראשית לד, ל], וז"ל: "נראה דהטעם שנתנו להם בני יעקב עצה למול תחילה [בראשית לד, טו], ולא הרגו אותם כך. ואין לומר דנתייראו שלא יכלו להם, דהרי גבורים היו, וכמו שאמרו במדרש ב"ר [צג, ז] דממצרים כולו לא נתייראו... ולמה נתייראו כאן דוקא. אך נראה דהם בחכמה עשו, דהם נתייראו פן יתאספו כל הגוים לנקום את נקמת שכם מהם, ויבואו כולם למלחמה עליהם. לכך בקשו מהם למול תחילה, ואז יהיו כל האומות שונאים את שכם כיון שמלו ורצו להתגייר, אם כן נפרדו מן הגוים, וישנאו אותם כל האומות עבור המילה, ולא ינקמו עבורם, רק אדרבא יהיו נהנין שעלתה להם כך על שנתגיירו. ולכך בקשו מהם למול תחילה, כדי להשניאם בעיני כל האומות, ואז יהרגו אותם". הרי הגוים שונאים כל מי שיש לו קשר מה לישראל, ובודאי שעשו לא יצא מקשר מה לישראל.
(56) יש להבין, כי פרעה נתן סבה לשנאתו את ישראל, שנאמר [שמות א, ט-י] "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ". ויש לומר, שמ"מ ישראל לא עשו לו שום דבר רע, ולשנוא אנשים שלא עשו לו מאומה היא שנאה ללא סבה.
(57) כמו שיעקב העיד על עצמו [בראשית לא, לח-מ] "זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי, טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגנובתי לילה, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני". ולבן עצמו אמר [בראשית ל, כז] "נחשתי ויברכני ה' בגללך", ופירש רש"י [שם] "מנחש הייתי נסיתי בנחוש שלי, שעל ידך באה לי ברכה. כשבאת לכאן לא היו לי בנים... ועכשיו היו לו בנים". ובזוה"ק ח"א קסא. אמרו [בתרגום ללשה"ק]: "כמה כשפים ונחושים עשה לבן ובחן מזלו וראה כי בשביל יעקב נתברך, ונתוסף לו בכל חודש וחודש מאה צאן, ומאה כבשים, ומאה עזים. רבי אבא אמר, אלף צאן, ואלף כבשים, ואלף עזים נתוספו לו, עד שבשבילו נתעשר לבן עושר רב".
(58) מקשה על עצמו שפסוק זה לכאורה מורה שלבן לא רצה לעולל ליעקב שום רעה, וכמו שפירש רש"י [שם] "איך תעלה על לבי להרע להן" [הובא למעלה הערה 50].
(59) כך משמע מהנאמר [בראשית לא, כט] "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע", ומכך עולה שלולא שה' הזהירו אכן היה עושה עם יעקב רע. וכן ביאר הכתב והקבלה [בראשית לא, מג]: "ולבנותי מה אעשה לאלה היום - טעמו מה אוכל לעשות להם היום, אחרי אשר הוזהרתי לבל נגוע בהם לרעה".
(60) פירוש - ממה שלבן אמר [לאחר שהזהירו ה'] "הבנות בנותי והבנים בני", מוכח שלפני שה' הזהירו היתה כוונתו לעקור את הזכרים והנקבות. וראה להלן הערה 137.
(61) כמו שנאמר להדיא [בראשית כז, מא] "וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". ויש להעיר מדבריו למעלה פמ"ז [תקנה.], שכתב שם שאין שנאת אדום מחמת לקיחת הברכות, אלא שנאה בעצם, וכלשונו: "ומה שאמרו במכילתא [שמות טו, יד] 'אז נבהלו אלופי אדום', מפני שאמרו עכשיו יבאו לנקום [בראשית כז, מא] 'וישטום עשו את יעקב על הברכות'... אל תאמר שבמכילתא רצה לומר שהיו יראים דבר זה ממש, רק כי מוכח דבר זה, כי עשו לעולם מתנגד ליעקב, כאשר ידוע מענין עשו שהוא תמיד שונא את יעקב. וזה אמרם שהיו יראים שיקחו את נקמתם 'וישטום עשו את יעקב', שהוא מורה על האיבה עצמית של עשו ליעקב. ומפני כך נאמר כאן 'אז נבהלו אלופי אדום'". ואילו כאן מבאר ששנאת עשו ליעקב היא מחמת לקיחת הברכות. זאת ועוד, הרי רש"י [בראשית כה, כב] כתב: "ויתרוצצו - מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות". הרי אף בבטן אמם היו יעקב ועשו מתנגדים זה לזה [ראה למעלה פמ"ז הערה 530], וכיצד ניתן לתלות התנגדות זו בלקיחת הברכות. אך נראה שזה לא קשה, כי דבריו כאן מוסבים רק על שונאי ישראל המוזכרים להדיא בתורה, כי בדבריו אלו בא ליישב את מה שהקשה למעלה [לאחר ציון 48]: "יש לך להתבונן איך הניח מה שרצה עשו לעשות ליעקב, והתחיל בלבן הארמי. ומה שרצה עשו לעשות ליעקב הוא מבואר בכתוב [בראשית כז, מא], ואצל לבן לא נתבאר בכתוב". הרי ששפתותיו ברור מללו שכוונתו להקשות מהמבואר בכתוב דייקא. ולא מבואר בכתוב שנאת אדום לישראל, ולא התרוצצות יעקב ועשו בבטן אמם. ודו"ק.
(62) פירוש - בעל ההגדה רצה להזכיר רק את אלו השונאים את ישראל בעצם, וכל עוד שיש סבה לשנאתם, אין זו שנאה בעצם, וכמבואר למעלה הערה 53. אך יש להבין, מדוע בעל ההגדה רוצה להזכיר רק את שונאי ישראל השונאים ללא סבה, ולא גם שאר שונאי ישראל. ויש לומר, שבליל הסדר נולד כלל ישראל [כמלוקט למעלה פנ"ב הערה 179], לכך זהו לילה שבו עוסקים ביחוד ישראל מכל האומות. והואיל "כי יש לישראל מתנגדים, לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה, אבל יש להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה" [לשונו למעלה לאחר ציון 52], לכך אין ענין להתעסק עם שונאי ישראל הקיימים גם אצל שאר האומות [שיש סבה], אלא יש להתעסק רק עם שונאי ישראל שאינם קיימים אצל שאר האומות [שאין סבה]. זאת ועוד, כי שנאת ישראל ללא סבה היא מחמת מעלת ישראל, וכמו שכתב למעלה פמ"ב [קצח:] לגבי עמלק, וז"ל: "כי זה האויב אינו מתנגד לישראל רק מצד קדושת ישראל, במה שהם נבדלים מכל האומות, וזהו עצם מעלתם. ולפיכך עמלק היה רודף אחרי ישראל. וכל האומות, אף כי הם מתנגדים ואויבים אל ישראל, יש חלוק, כי עמלק רודף ישראל, ולכך כתיב [שמות יז, ח] 'ויבא עמלק', שבא מהר שעיר ארבע מאות פרסה, כך אמרו במכלתא [שם]. והטעם הזה הוא נסתר מאוד, כי התנגדות עצמי יש לעמלק עם ישראל. ומאחר שהיה לו התנגדות עצמי, שלא יהיה לישראל חס ושלום מציאות, לכך רחוק וקרוב אצלו בשוה, והיה בא ארבע מאות פרסה להלחם בישראל. שההתנגדות שיש בין עמלק ובין ישראל מצד עצם שלהם, וכל דבר המתנגד מצד העצם, רחוק וקרוב שוה". לכך התעסקות עם שונאי ישראל ללא סבה היא התעסקות בקדושת ישראל. ודבר זה אינו נמצא בשנאה שיש לה סבה. אך אם כן יש לשאול, מדוע לא הזכיר גם את עמלק, שאף הוא שונא את ישראל בלי סבה, וכמבואר כאן ולמעלה הערה 53. ויש לומר, שאיירי בשונאים שישראל היו תחתם, ומחמת כן היו יכולים ח"ו לאבדם, והקב"ה הצילנו מידם מחמת הבטחת ברית בין הבתרים. וזה היה כאשר יעקב היה תחת לבן, וישראל תחת המצריים. אך עמלק שבא להלחם נגד ישראל ברפידים [שמות יז, ח], לא היה אדון לישראל, וישראל לא היו תחת רשותו. ומה שלא הזכיר את המן הרשע, כי בפשטות איירי בשונאי ישראל שהוזכרו בחומש [כמבואר בהערה הקודמת].
(63) יש להעיר, שזה עתה כתב ש"אלו שנים [פרעה ולבן] מבלי סבה היה זה", ואיך מיד אחר כך שואל "מה היה הסבה שלבן היה רוצה לעקור הכל". ויש לומר, שמה שכתב עד כה ששנאתם היתה ללא סבה היינו משום "כי לא עשו מאומה לפרעה, וגזר על הזכרים... וכן השנאה ללבן היה גם כן מבלי סבה, כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות", ולכך איירי בשנאת חנם. אך גם לשנאת חנם צריך שיהיה לה טעם מסויים, כי כל דבר שבני אדם עושים הוא לסבה מסויימת, וכמו שכתב בנצח ישראל פי"א [רפט:]: "בודאי כל פעולה בעולם... צריך סבה ותכלית שיפעל".
