לע"נ ידיד נפשי, הרב הצדיק רבי שלום צבי ז"ל בן ר' משה שליט"א איש של אהבת ישראל אמיתית וכנה
הבינה והציור, המדע והחפץ, הלא רק שביבים קטנים הם מאוצר החיים, האוצר בעצמו מלא הוא במילוי אין חקר בעומק נורא. העזיזות של החיים, המתגלה בחפץ החיים, שכל החפצים הם תולדותיה, חזקה היא מאד בחסנה, צורתה קבועה היא, כל הצורות הרוחניות מתטבעות על פי אותה המטבעה הספונה בקרבה פנימה. כשיוצאת מריבה בין כח לכח, בין איש לאיש, בין עם לעם, בין עולם לעולם, המריבה בתוכנה היא תוצאה מהשינוי והניגוד שיש בעצמיות של אוצר החיים. מעט מאד הוא הערך של יסודי ההתנגדות, שהם מתבטאים בבינה ופירוט מדעי, כל אלה הם סימנים קלים, שמפני חולשת ההכרה הם מתבטאים בתור סבות ודרישות. אבל היסוד העליון הוא שנאת החנם, שאוצר החיים מבטא למה שהוא מנגדו. ויצרא דשנאת חנם זה חובק בתוכו את סתר האהבה, שהיא גם כן כמותה אהבת חנם, שאור השלום והאושר רק בה הוא גנוז. וכאשר עומק הרע ורוממות שרשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם, היורדת מראש צורים, וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם, שהיא התיאוריה הנאמנה של העברת כל הטוב על פניו, של זה האיש משה. אבל תיכף בהולדו בא הטוב עמו, ותרא אותו כי טוב הוא, יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים.
ש"ק ח' מ"ז
נושא הפסקה - שנאת חינם נובעת מעומק ההבדל באוצר החיים של כל אחד ואחד, ומאותו עומק אפשר ליצור אהבת חינם.
ביאור הפסקה -
הבינה והציור, המדע והחפץ, הלא רק שביבים קטנים הם מאוצר החיים - הרב מתאר את מכלול הכוחות הקיימים במציאות נפשו של האדם. הבינה הוא הכח השכלי המפותח לעומת הציור שזה החלק היותר קשור אל כח הדמיון. המדע הוא עיקר החכמה לעומת החפץ המבטא את הרצון. כל החלקים האלה הקיימים בנפשו ושכלו של האדם הם רק חלקים קטנים מאוצר החיים של העולם. הרב מבטא כוחות אלה בכינוי של שביבים קטנים, כיון שבסופו של דבר כוחות אלה לא מסוגלים לבטא את כל אוצר החיים, אלא רק שביבים קטנים מאותו אוצר חיים.
ההכרה שהכוחות האלה נובעים מאוצר חיים גדול, גורמת עילוי גדול לכוחות אלה, וכך כותב הרב בשמונה קבצים על החשיבות לעילוי ורוממות הכוחות. קובץ ו' פסקה קסז. - את ניצוצות הקדושה אנו שואפים תמיד להעלות ... משאנו באים לידי הכרת שיטת האידיאליות הכללית, מתוך שאנו שואבים אותה מאוצר החיים שלמעלה מההויה המוגבלת, הננו מחיים ומשיבים את כל הקטעים שאנו לוקטים מתוך החיים וההויה כולה, מכל תנועה, מכל כח, מכל שיח, מכל שיג, מכל רגש, מכל תוכן קל וקטן עד נשגב וגדול, את האור הפזור, שמגמגם הוא בכללותו, מוציא הוא הברות בודדות, לצרפן לפרק שירה איתן, ומזליף זליפה זרמית של אור חיים אציליים, גבורים ומלאים עז וקודש, עז קודש, קודש הקדשים, קודש קדשי הקדשים. את הניצוצות הפזורות אנחנו מעלים לכלל שיטות שלמות, כלומר, עולמות מלאים, מבונים בבנין שלם, יבנו ברוחנו, יתכוננו בכליותינו, יבוצרו בחיינו הפרטיים ובחיי חברתנו כולה ... במקור זה הרב מבאר שהיכולת להעלות את ניצוצות הקדושה תלוי ביכולת להכיר את אוצר החיים. כשהאדם מכיר ששורש הכח נובע מאוצר גדול של חיים, אז הדברים מקבלים השלמה ועילוי. בצורה כזאת האדם מצליח לצרף את כל הקטעים הקטנים לכללות של זרימת חיים גדולה. בצורה כזאת כל השביבים מקבלים חיות משמעותית.
האוצר בעצמו מלא הוא במילוי אין חקר בעומק נורא. העזיזות של החיים, המתגלה בחפץ החיים, שכל החפצים הם תולדותיה, חזקה היא מאד בחסנה - מתוך אוצר החיים ישנו כח גדול, הכח הזה מכיל בתוכו עומקים גדולים מצד אחד, מצד שני האוצר הזה מכיל בתוכו גם עזיזות, היינו עוז של כח הפועל במציאות. העומק מלמד על האיכות של החפצים הנובעים מן האוצר, והעוז גורם שהאדם יוכל לממש את אותו אוצר חיים במציאות. לפעמים האדם מעלה ברעיונו חפצים ורצונות, אותם חפצים אומנם עולים במחשבתו של האדם, אבל האדם לא מספיק חפץ בדבר. כשהאדם מחובר אל אוצר החיים ממילא אותו חפץ יופיע בצורה עזה, אותו חפץ יבוא לידי ביטוי מעשה, גם כשיהיו קשיים. ההכרה שהחפץ הוא שביב, הוא תולדה מן האוצר, ההכרה הזאת נותנת לאדם חוסן להביא את החפץ לידי ביטוי ממשי.
אפשר לתת דוגמא כיצד אוצר החיים משפיע על הפרטים, מתוך התנהלות האדם בחייו. לדוגמא בחור שהולך לצבא, הוא יכול ללכת בצורה קטנה, בצורה המביאה לידי ביטוי את החפצים והרצונות הקטנים. אבל יכול להיות מציאות בה האדם זוכר את השורש הגדול ממנו נובע הצורך לשרת בצבא. בצורה כזאת אוצר החיים משפיע שהבחור ישרת בצבא בגדלות. בצורה כזאת השירות הצבאי מקבל עומק ועוז גדול. הרב משתמש כאן במושג נוסף 'חפץ החיים', אפשר שהרב בדבריו מרמז ללשון הפסוק בתהילים. תהלים פרק לד פסוק יג - מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. פסוק זה מדגיש שהיכולת לחפוץ בחיים תלויה ביכולת לראות טובה. הראיה הטובה היא כוללת בתוכה את כל המציאות. כשהאדם מכיר את חפץ החיים הוא מבין כיצד כל המציאות כולה היא תולדה מן שורש החיים. בהמשך הפסקה הרב ירחיב ויבאר שההכרה כיצד ההבנה הזאת מולידה יכולת להכיל בתוכה הרבה כוחות. הסיבה שאוצר החיים הוא משפיע על כל פרטי חייו של האדם, משום שאוצר החיים קשור מאד לשורש חייו של האדם. כל אחד ואחד הדבר החשוב בשבילו הוא לחיות. כיון שיש לאדם רצון לחיות ממילא הרצון הזה מנביע את החשיבות והמרכזיות לאוצר החיים. אפשר להוסיף שהסיבה שחפץ החיים של האדם חזק, זה עצמו נובע מן השירה והמיוחדות הקיימת אצל כל אחד ואחד. כביכול הסיבה הפנימית שהאדם חפץ בחייו, זה נובע מהידיעה של האדם שיש לו משהו מיוחד שרק הוא יכול להביא.
צורתה קבועה היא, כל הצורות הרוחניות מתטבעות על פי אותה המטבעה הספונה בקרבה פנימה - חפץ החיים הנובע מן אוצר החיים הוא השורש הקבוע שאינו משתנה. ישנו כח תמידי הנותן חיים לכל המציאות. אותו כח גורם שכל הצורות הרוחניות נובעות ומתגלות בתוך הפרטים פנימה. אפשר לתאר את הכח הזה, כמעין נשמה העומדת בשורש של העולם. אותה נשמה היא מוטבעת בצורה משמעותית בתוך הפנימיות של כולנו. הרב מוסיף שהשורש הזה מטביע את הגילויים החיצוניים שיתגלו אחר כך בפרטים. כל הפרטים מקבלים את הגוון ואת הצורה הרוחנית הקיימת בתוך הצורה הפנימית הנשמתית. הנוסח הלשוני של החלק הזה צריך קצת ביאור. הרב מתעסק בעוז החיים הנובע מחפץ החיים.
לסיכום חלק זה של הפסקה: כאן הרב כלל לא התמקד בנושא של אהבת חינם ושנאת חינם. בשלב זה של הפסקה הרב עשה מעין ניתוח פסיכולוגי לנפשו של האדם. הרב ביאר שהאדם פועל ועושה דברים, כל פעולותיו ומחשבותיו של האדם נובעים מן השורש אוצר החיים של כל אחד ואחד.
כשיוצאת מריבה בין כח לכח, בין איש לאיש, בין עם לעם, בין עולם לעולם, המריבה בתוכנה היא תוצאה מהשינוי והניגוד שיש בעצמיות של אוצר החיים - לאחר שבתחילת הפסקה הרב ביאר כיצד החפצים והרצונות של האדם נובעים מאוצר החיים הפנימי, כעת הרב מתאר כיצד מתוך אוצר חיים זה ניתן להתבונן בצורה נכונה על הניגודים בין בני האדם. הרב מתאר את המריבה הקיימת בין הכוחות. מריבה בין כוחות יכולה להיות גם בתוך נפשו של האדם. יכולה להיות מריבה בתוך האדם בין הצד הגשמי לצד הרוחני וכדומה. מכל זה יכולה להיות מריבה ממשית בין בני אדם שונים. גם בתוך קבוצה יכולים להיות אנשים הרבים זה בזה. מעל המריבה בין שני אנשים יכולה להיות מריבה בין עמים שונים, מריבה בין העמים נובעת מהניגוד הנשמתי שיש בין העמים. ומעל זה יכולה להיות אפילו מריבה בין העולמות. יכול להיות ניגוד בין העולם הזה לעולם הבא וכדומה. המריבה היא נובעת בעקבות השינוי העצמותי הקיים באוצר החיים. כיון שכל אדם, כל קבוצה, על אומה יש להם אוצר חיים שונה ממילא ניגוד זה גורם מריבה וקושי בין החלקים השונים.
בדברי הרב מבואר שהמריבה בשורש עניינה נובעת מזה ששורש חייו של כל אחד ואחד שונים מחברו. יש ניגוד בעצמות השורשים הקיימים ביניקה של כל אחד ואחד, כל אחד ואחד יש לו יניקה רוחנית שונה.
מעט מאד הוא הערך של יסודי ההתנגדות, שהם מתבטאים בבינה ופירוט מדעי, כל אלה הם סימנים קלים, שמפני חולשת ההכרה הם מתבטאים בתור סבות ודרישות - הרב מבאר שהרבה פעמים הסיבה של יסודי ההתנגדות הם לא מספיק מבוררים. פתאום רואים מלחמה בין אנשים או בין עמים, הרבה פעמים מנסים לתת נימוק שכלי למלחמה, אבל ההסברים השכליים הם לא שורש המלחמה. ההסברים הם ביטויים ומעין סימן חיצוני קל להבדל הפנימי. הסיבה שאנו מחפשים ותולים את הדברים בהסבר חיצוני, הדבר נובע מפאת חולשת ההכרה שלנו. כיון שאנו בני האדם איננו מסוגלים לחוש את הנשמה. כיון שאנו מסוגלים לראות רק את הדברים החיצונים המוחשיים, לכן אנו מחפשים את הסיבות והדרישות הגלויות לנו. הנימוק הזה הוא איננו שורש, הסיבה שהאדם לא מצליח לתת נימוק שורשי, כיון שהאדם יש לו חולשה הכרתית.
אבל היסוד העליון הוא שנאת החנם, שאוצר החיים מבטא למה שהוא מנגדו - כאן הרב מציב את הסיבה העיקרית למלחמה. הרב מסביר כיון שהשורשים מנוגדים ממילא יש כאן שורש ניגודי. הרב מכנה את הניגוד הזה בשם של שנאת חינם. יש כאן הנחת יסוד נפשית שהאדם מתנגד תמיד לאנשים אחרים שסביבו. כביכול יש לאדם מעין 'אגו', או 'יישות', בעקבות כך קשה לו לראות נפשות ואוצרות חיים ששורשם מתנגד לשורשה.
[ראוי לציין שהרב מסביר בשמונה קבצים שיש יתרון במלחמה. על ידי המלחמה כל כח מפתח את תכונותיו האישיות. אבל צריך להכיר כיצד מתוך המלחמה וחידוד ההבדלים העולם מתרומם לאחדות גדולה. קובץ ח' פסקה סה. - הפרטיות צריכה לצאת מן הכח אל הפועל, להעשיר את יקר תפארת המציאות. הכלל חובק בתוכו המון הפרטים בבלילה. אבל למען צאתם של הפרטים לאור ההויה, צריך כל פרט להיות מתבלט במהותו היחידה. ולזה צריך הוא לכח מעכב, לכח מתנגד לכל הפרטיות שעומדים להיות מצבינים את פרט, זולת עצמיות פרטיותו. וזהו יסוד השנאה שבונה את העולם, יסוד המלחמה בחיים ובחברה, יסוד ההגבלות בדיעות ואמונות, הכל למען יהיה מקום שיתפתח כראוי כל ערך מיוחד, ולא יבואו אחרים, אישים, עמים, הנחות וצביונים, דיעות ואמונות, לקחת את מקומו. נמצא שיסוד השנאה הוא האהבה והשלום, הבא דוקא על ידי ההתאמה של כחות גמורים, שאחרי השלמתם הם מתאגדים ביחד, להיות עושים עולם שלם, עשיר ומלא.]
בדברי הרב יש חידוש גדול. היינו מצפים, כיון שיש כאן הבדל מהותי ממילא ניתן להסביר למה יש שנאה. אבל הרב מחדש שזה נחשב שנאת חינם. כיון שבעצם מהותו של האדם מונח יצר השנאה למי ששונה ממנו ממילא באמת זאת לא שנאה אמיתית. זאת שנאה הנובעת מתכונה הקיימת בנפשו של האדם. שנאה זאת מכונה בשם של שנאת חינם. כיון שזה דבר מאד שורשי ממילא האדם צריך להתבונן בעומק נפשו כדי להכיר כיצד לעקור את השנאה הטבעית הקיימת בתוך נפשו.
ויצרא דשנאת חנם זה חובק בתוכו את סתר האהבה, שהיא גם כן כמותה אהבת חנם, שאור השלום והאושר רק בה הוא גנוז - לאחר שהאדם יבין ששורש השנאה נובעת מן ההבדל הקיים באוצר החיים. כעת הרב מבאר שאותה שנאה היא יכולה להכיל בתוכה את האהבת חינם. בתוך השנאה יש יתרון, השנאה מבטאת שיש ביננו קשר. כשאין שום קשר ממילא אין שנאה. דווקא בעקבות הקשר נוצרת שנאה. כיון שיש שנאה סימן שיש אכפתיות ביננו. אותה אכפתיות היא בעצמה יכולה להוליד את האהבת חינם.
ראוי לציין שהרב בדבריו משתמש במושג של אהבת חינם ושנאת חינם. הביטוי שנאת חינם מופיע בגמ' מסכת יומא בתיאור הסיבות לחורבן. תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב - אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.
אומנם הביטוי אהבת חינם לא ממש מצאנו בחז"ל. אבל הרב נוקט מידה כנגד מידה, אם החורבן נוצר בעקבות שנאת חינם ממילא הבניין, יהיה באהבת חינם. כנגד המושג שנאת חינם חייב להיות מושג של אהבת חינם. אפשר שבחז"ל הביטוי הכי קרוב לאהבת חינם הוא המשנה במסכת אבות, וכך מובא במשנה אבות. משנה מסכת אבות פרק ה משנה טז - כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן: כאן מבואר שאהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה. אהבה שאינה תלויה בסיבה, היא יכולה להזכיר לנו את המושג אהבת חינם.
הרב מבאר שאם האדם יעמיק בתוך הכרת השנאה ממילא אותה שנאה יכולה להתהפך לאהבה גדולה. האהבה הזאת היא מכילה בתוכה הכרה שישנו שלום ואושר גדול. האדם צריך להכיר את היתרון הקיים בשני, האדם צריך להכיר שאוצר החיים של השני שונה ממנו ולכן יש כאן יכולת להתחבר לצורת חיים אחרת. החיבור הזה יכול ליצור שלום ואושר גדול.
וכל הנימוקים, המתגלים בגילוי הגיוני ובמערכה צורתית מתוארה, הם רק ניצוצות קלים - הרב חוזר ומדגיש הסיבה שהאדם מרגיש ניגוד ומלחמה, הנימוקים שהאדם מנמק לאותה מלחמה נובע רק מנימוקים חיצוניים וקלים לשורש הפנימי. כשהאדם מביא נימוק והסבר הגיוני או מערכה הבאה לידי ביטוי במעין מערכה צורתית מוסברת, עדיין אלו הסברים שהם רק המשכה של ניצוצות קלים וחיצוניים. לכן האדם צריך לחזור ולהתמקד בתוך נפשו פנימה, לא להתמקד בניגודים החיצוניים, הגלויים.
שמתוך שאין הספירה המוגבלה של עמדת חיי האדם בהוה יכולה לקבל את שיגוב האור של האוצר במילוי תוכיותו, מסתפק הוא בציורים קלושים, שמכילים רק צללים כהים של המקוריות, אשר לאהבת החנם ושנאת החנם שיסודן הוא שנאו רע ואהבו טוב - כאן הרב מסביר בעומק יותר את הטעות ממנה נובעת שנאת חינם. ישנו שורש רוחני אמיתי, שורש שהאדם צריך לשנוא את הרע. השורש הרוחני ממנו נובעת שנאת חינם נובעת מלשון הפסוק בספר עמוס. עמוס פרק ה פסוק טו - שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי, יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת--שְׁאֵרִית יוֹסֵף. באמת ישנו מקום אמיתי בו האדם שונא את הרע. אם כן לכאורה אין כאן באמת שנאת חינם. אבל הרב מסביר שאותו מקום נקי, הוא בעצמו מוליד גם שנאת חינם שלילית ולצידה הוא יכול להוביל לאהבת חינם חיובית.
ישנה בעיה, האדם מכיל בתוכו פער בין מה שקיים בשורש חייו לבין הגילוי בפועל. כיון שישנו פער בין הנימוק הרוחני לבין הגילוי המתגלה בפועל, לכן הפער הזה מוליד שהרצון האמיתי לשנוא את הרע מתגלה בצורה של שנאת חינם. עמדת חייו המעשית של האדם לא יכולה לקבל את השיגוב הרוחני. כיון שהשורש הרוחני הוא נמצא בדרגה הרבה יותר גדולה מן הגילוי המעשי. בעקבות הפער הזה האדם צריך להכיר את הטעות בעבודתו. הטעות היא שהמקור הרוחני של שנאת חינם כביכול יש לו מעין הצדקה רוחנית, ההצדקה שיש כאן שנאה של רע. אבל אותה שנאה של רע, היא שנאה שבסופו של דבר גורמת לשנאת חינם.
וכאשר עומק הרע ורוממות שרשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה - כאן נראה שהרב משתמש ביסוד שעיקר מקורו בקבלה ומבואר גם בחסידות. ההכרה שעומק הרע הוא כולל בתוכו גם את הטוב. הרע בשורשו בא לשכלל את הטוב בעולם. בספר יצירה מתואר שהרע מבחין את הטוב, וכך מבואר בספר יצירה.
ספר יצירה פ"ו משנה ה - גם כל חפץ זה לעומת זה ברא האלקים, טוב לעומת רע. טוב מטוב, רע מרע. טוב מבחין את הרע, ורע מבחין את הטוב. טוב גנוז לצדיקים ורע לרשעים: לפי ספר יצירה אפשר להבין שיתרון הרע הוא בשביל להבליט את הטוב, כעין כיתרון האור מן החושך. מתוך ההעדר ניתן להכיר ולרצות עוד יותר את הטוב.
יסוד זה מבואר גם בשמונה קבצים. קובץ א' פסקה רכז - ... התשובה באה אחר בינה, כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלמותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב. כשעומק הרע נעשה ידוע ברעתו, מבהיק יותר עומק הטוב בטובו. וכל מה שידיעת הטוב מתבררת, והפגם שגרם החטא להחשיך את הידיעה הולך לו, על ידי השבת הרצון ונטיית הנפש אל הטוב, מתעוררת על ידי ההכרה גם כן הנטיה לבסס את רצון הטוב, ולהציל גם אותו מפגמו של החטא...
במקור זה הרב מבאר כיצד הכרת הרע שהאדם מכיר את הרע לעומתו מבהיק הטוב בשלמות יותר גדולה. כשהאדם שב בתשובה על חטא מתוך התבוננות, הוא יותר רוצה את הטוב בצורה יותר משמעותית ויותר חזקה. לפי זה מובן מה הרב מתכוין כשהרב כתב שעומק השנאה הוא בעצמו עומק הטוב. כשהאדם באמת שונא את הרע ממילא הוא יותר מעמיק באהבת הטוב. אם כן השורש הרוחני ממנו נובעת שנאת חינם, אותו שורש יכול להוביל את האדם לאהבה גדולה. אותה אהבה היא נובעת מהיכולת של האדם לשנוא רק את הרע. הכרת הרע בעצמה יכולה לנקות ולזקק את הטוב. ההכרה הזאת היא בעצמה מתקנת את הרע מחסרונו.
[אומנם אפשר שהרב בדבריו מרמז כאן על יסוד יותר גדול, כל עניינו של הרע לתת בחירה חופשית. עניינו של הרע הוא בשביל שאנו בעבודתנו נעלה את הרע ונתקן אותו. היכולת לתקן את הרע, היא מגדילה את הכוחות שיש בטוב. כביכול הטוב לוקח כוחות הנמצאים בשבי של הרע, ובזכות זה הטוב בעצמו גדל.]
ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם, היורדת מראש צורים - לאחר שבמהלך הפסקה הרב תיאר את הקשר בין שנאת הרע לאהבת הטוב. כעת הרב עובר להסביר את הדרך לתיקון הנכון של שנאת חינם. הרב פותח בתיאור הסיבה לחורבן, כמו שהבאנו כבר לעיל מן הגמ' במסכת יומא. בית שני חרב בגלל שנאת חינם, אם כן התיקון והבניין יווצר מתוך אהבת חינם. הרב מבאר שאהבת חינם נובעת מראש צורים, הרב בדבריו מזכיר את הפסוק שאמר בלעם. במדבר פרק כג פסוק ט - מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. רש"י על המקום מביא את דברי חז"ל ראש צורים הם האבות שנקראים צור. היינו האבות הם הבסיס האיתן של עם ישראל.
נראה שהרב מרמז בדבריו לתיקון המידות של האבות, ובעיקר אברהם. אברהם השריש בנו את מידת החסד, מידת האהבה, ולכן אנו יכולים לקחת מן האבות את היכולת להגיע לאהבת חינם.
וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם, שהיא התיאוריה הנאמנה של העברת כל הטוב על פניו, של זה האיש משה - המטרה והתיקון של עם ישראל לגלות את הטוב. להגיע לדרגה להדבק במידותיו של הקב"ה שהקב"ה בעצמו הוא פועל לגילוי הטוב. זה מה שנאמר למשה, משה רוצה להכיר את הנהגת הקב"ה וזאת התשובה שקיבל משה. שמות פרק לג פסוק יט - "וחנותי את אשר אחון ורימתי את אשר ארחם". הרב כאן מדייק בפירוש הגילוי שנאמר למשה. עיקר מידתו של הקב"ה הוא להביא טוב לעולם. משה מייצג את הטוב הזה, כל גילוי הטוב הוא עניינו של משה. אומנם הגילוי הזה יופיע בצורה של חנינה ורחמים. הטוב בצורתו הגלויה מופיע ברחמים שהקב"ה מרחם על העולם. זה המקום העליון ביותר אליו הגיע משה רבינו.
אבל תיכף בהולדו בא הטוב עמו, ותרא אותו כי טוב הוא, יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים - הרב הביא כאן את הדרגה הגבוהה ביותר שהגיע משה. הדרגה שהקב"ה מודיע למשה את דרכיו. אומנם כעת הרב מסביר שדרגה זאת היא הייתה כבר בלידתו של משה. השורש של הטוב מתחיל כבר בזמן הלידה של משה. הרב מבסס את דבריו על לשון הפסוק שנאמר בלידת משה, וכן על פי דברי הגמ' במנחות. כך לשון הפסוק בלידת משה. שמות פרק ב פסוק ב - "ותרא אותו כי טוב הוא". כמו כן הרב גם משתמש בלשון הגמ' במנחות. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף נג עמוד ב - יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים; יבא טוב - זה משה, דכתיב: ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב - זו תורה, דכתיב: כי לקח טוב נתתי לכם, מטוב - זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב: טוב ה' לכל, לטובים - אלו ישראל, דכתיב: הטיבה ה' לטובים. ממקורות אלו מוכח שמשה רבינו מתחילת יצירתו כל עניינו הוא גילוי הטוב, גילוי של אהבת חינם. עבודה זאת היא תפקידנו לקחת את אותה אהבת חינם מן האבות ולהמשיך אותה בזמן הזה, כדי לתקן את חטא שנאת חינם
[הרב נריה פופר שליט"א - אורות הקודש המבואר]
