לא תשנא את אחיך בלבבך - ההנחה היא, שהתנהגות אחינו כלפינו יש בה כדי לעורר שנאה בלבנו. שנא קרוב לסנה, קוץ, השונא מבקש לעשות מעשה קוץ, הוא דוחה את חברו ומרחיקו מעליו, קיומו נראה לו כמעכב את הצלחתו, והוא מבקש להרחיקו ולנוונו עד כדי ביטול עצם קיומו. אין זה אלא רגש טבעי בלב שלא זכה לעידונה של תורה. אך על יעלה רגש זה על לבנו. אפילו רבות הן הרעות שעשה לנו אחינו, ומששכח את חובתו כלפי שלומנו, שוב אין הוא ראוי להקרא בשם ריע... אך שם אחד לא יאבד הימנו עולמית, לעולם הוא אחינו, שהרי כולנו בנים למקום, ואף הוא מאוחה עמנו בה'...
אולם יש צורך נוסף באזהרת "לא תשנא", כי הלב המסור לרחשיו הטבעיים מכיר אף שנאת חינם, ואזהרת לא תשנא בניסוחה הכללי מתייחסת גם לאותה שנאה. ואכן שנאת חנם שכיחה בלב הדיוטות, דים לאלה, שאח מתחרה אתם במלחמת הקיום, שהיא תוכן החיים על פי השקפת העולם המודרנית, ואף על פי שהוא נאבק באמצעים כשרים, הרי הוא שואף יחד עמם לאותה מטרה בחריצות ובכשרון הוא מאיים לעלות עליהם... דים בכל אלה כדי לראות בו אדם הראוי לשנאה, שהרי הוא המעכב את שלומם, והם מצפים להרחקתו ולאבדונו הגמור... ואין לך דבר שיש בו כדי להוציא שנאה מן הלב, כאותו רעיון הכלול במלת אחיך, כל אדם הוא אח בבית ה', בבית אבינו אין מקום לשנאה הבאה מתוך הקנאה.
רשר"ה
