הטהרה והקדושה התחתיית

Super Gevallldikkk! אנא! Read from beginning to end וינעם לכם!!!😊😊😊👍

א׳:ר״נ

אותה הגדולה הנשמתית, השואפת לקודש עליון, ולגדולות ונשגבות, מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המדות והמעשים ג"כ, ולפעמים לרדת למעמקי החיים המעשיים ולנקר בפרטי פרטיותיהם, לתקנם ולכוונם על פי הצדק והדין, ע"פ התורה וההלכה, ולחדור למעמקי המדות הנפשיות, להסיר מהם כל רשעה וכל סלף.

[A person’s] soul greatness that aspires to supernal holiness and to great and elevated matters must also engage in repairing [his] traits and deeds, and must sometimes descend to the depths of this-worldly life and probe its finest details, in order to repair them and direct them in keeping with justice and law, in keeping with the Torah and halachah. And he must penetrate into the depths of [his] psychological traits, in order to remove all evil and all distortion from them.

ואם רק להעליה יושם לב, ולא אל הטהרה והקדושה התחתיית, יוכל כל אותו האור העליון להשתבר, ולהתהפך לרועץ. גדולת הנשמה תוכל להתהפך לגאוה מוזרה, ותשוקת הידיעה בתעצומות המסתרים לדמיון מתגדר בשלל צבעיו.

If [a person] directs [his] attention only to rising, and not to the bottommost purity and holiness, all of that supernal light may break and become a stumbling block. The greatness of [his] soul may be transformed into a strange egotism, and [his] yearning for knowledge of tremendous mysteries [may be transformed] into a delusion that takes pride in the variety of its hues.

אומץ הרוח, המרומם את הופעת החיים, יוכל לרומם ג"כ את התאוות הסוערות הגופניות, חמדת הבצע, הכבוד, והתענוגים המוחשיים יוכלו לפרוץ כל גבולים, וממרום עז השאיפה העליונה המלאכית תוכל לבא הנפילה היותר נוראה;

And [a person’s] might of spirit that elevates the appearance of [his] life may arouse [his] stormy bodily desires. Desire for profit, honor, and sensory delights may burst through all boundaries. And [then,] from the summit of a mighty, supernal, angelic aspiration may come the most terrible fall.

ועלמא דאתכסיא, מדתה של לאה, עיניה רכות, על פרשת דרכים היא יושבת, ומתפללת שלא תפול בגורלו של עשו. ומתוך גדלה ובכייתה זכתה ליסוד נבואה ומלכות, ולחלקו של ישראל.

The hidden world is the trait of Leah, whose eyes are weak. She sits at the crossroads and prays not to fall into the portion of Esau. And because of her greatness and her weeping, she merited to [attain] the foundation of prophecy and sovereignty, and [she gained] the portion of Israel, [whom she married].

נושא הפסקה - הכרת הגדולה צריכה שמירה שלא תגרום נפילה וגאווה מסוכנת. 

ביאור הפסקה - 

אותה הגדולה הנשמתית, השואפת לקודש עליון, ולגדולות ונשגבות - לאחר שבפסקה קודמת הרב לימד אותנו כיצד האדם צריך להתחבר אל הגדולה של הנשמה. כעת הרב מזהיר שלא תיווצר מציאות מעוותת שבה האדם תופס רק את הגדולה הנשמתית ואינו שם לב לבעיות הקיימות בעמקי החיים עצמם. 

מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המדות והמעשים גם כן - כדי לממש את הגדולה חייבים לעסוק גם בתיקון המידות וגם בעניינים המעשיים. הרב מתבטא כאן במושג של הכרח, היינו זאת חובה ממשית, אם האדם לא יכיר את החובה הזאת היא יכול ליפול. ההכרח הזה הוא חלק מהמטרה בשבילה נוצרה הגדולה הנשמתית.  

תפקידה של הנשמה להתגלות בתוך העולם המעשי והמידותי ולתקן אותו. ולפעמים לרדת לעמקי החיים המעשיים ולנקר בפרטי פרטיותיהם - הרב ממשיך לבאר את הצורך שהגדולה לא תישאר למעלה. היכולת לרדת לפרטי הפרטים זאת תכונה הצריכה להגיע בצורה משולבת עם הגדולה הנשמתית. את הירידה לפרטים הרב מכנה בשם ניקור, נראה שהכוונה היא לחדירה לעומק הפרטים. משמעות המילה נקירה זה לשון נקב, כמו שמצאנו בפסוק (שמות לג' כב') וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי.  לפי זה משמעות המילה נקר היינו מערה, מעין נקב. 

לתקנם ולכוונם על פי הצדק והדין, על פי התורה וההלכה - החשיבות לבדוק את הפרטים לפי הצדק והדין. נראה שמשמעות המילה 'צדק', הכוונה לכיוון הפן המוסרי, ואילו משמעות 'דין' זה מעין גזר דין ופסק דין של ב"ד, היינו הצד המעשי. כמו כן צריך לרומם את הפרטים ולבדוק אותם על פי התורה וההלכה, כאן זה לא משמעות רק של מוסר רגיל. אלא משמעות רוחנית של תורה והלכה, ההבנה העמוקה של הקדושה הקיימת במציאות היכולה להתגלות על פי התורה. 

וכן ההלכה שהיא ההוראה המעשית כיצד אפשר לפעול מבחינה מעשית על הפרטים המעשיים. ולחדור למעמקי המדות הנפשיות, להסיר מהם כל רשעה וכל סלף - לגבי המידות יש צורך לא רק לעשות שינוי מעשי אלא לנסות לתקן את הרשעה משורשה. לכן צריך לחפש את שורשי הרשעה כדי להסיר את הסילופים הקיימים במציאות. 

ואם רק להעליה יושם לב, ולא אל הטהרה והקדושה התחתיית - הרב מחדש שישנה קדושה הנמצאת במציאות התחתונה. לפעמים אנשים חושבים שהקדושה קיימת רק בעולמות העליונים הרוחניים. אבל באמת ישנה קדושה גם בחלק התחתון של המציאות. גם במעשים הגלויים הפשוטים ישנה קדושה. לכן אסור לאדם להתייחס רק לקדושה העליונה ולהתעלם מהקדושה התחתונה. 

יוכל כל אותו האור העליון להשתבר, ולהתהפך לרועץ - היכולת של האדם לרדת לפרטים המעשיים זאת יכולת השומרת על הקדושה שלא תתהפך. החיים המעשיים הם מעין כלי לאור העליון. תפקידו של האור להופיע בתוך המציאות, לכן על האדם לכוון את עצמו לחפש כיצד אפשר לגלות את האור בתוך החיים המעשיים. במידה שהאדם לא ירד לפרטים המעשיים האור יהיה מנותק וממילא תיווצר מעין שבירת הכלים. את הנפילה מצאנו כבר בספר בראשית, אדם הראשון שהוא עצמו היה גדול מאד נופל וחוטא, כמו כן אחר כך בדור המבול ראינו את הנפילים שהם נפגשים עם בנות האדם, אותו מפגש שוב הוליד נפילה. אותם אנשים הנפילה הזאת נבעה מגדלות הכוחות שהיה אצלם. כדי לקבל את הכוחות הם היו צריכים להתעסק בתיקון הפרטים. 

גדולת הנשמה תוכל להתהפך לגאוה מוזרה - אדם שלא בוחן את הפרטים שלו הוא יכול לדמיין שהוא כבר קנה את המקום שהוא רוצה להיות. ישנם אנשים שהגאווה שלהם נובעת מהטעות היסודית בהבדל בין שורש הנשמה לבין מה שהנשמה מצליחה לזרוח ולהופיע. אצל אותם אנשים כיון שהם לא תיקנו את המידות, הם טועים. הם מלאים גאווה בגלל המחשבה שהנשמה שלהם טהורה ולכן הם פטורים מתיקון המידות. הרב מכנה את הבעיה הזאת כגאווה מוזרה, משום שיש שורש שאפשר להשתמש בגאווה הזאת בצורה נכונה, היינו אם האדם יכיר שזה רק מכח הנשמה, זה ידרבן אותו לפעול. אבל כאן האדם טועה ומשתמש בכח הזה בצורה שאיננה נכונה, ממילא אפשר לכנות את התופעה הזאת כדבר מוזר, שאינו מאוזן, לכן זאת גאוה מוזרה. 

במידות הראיה, הרב מסביר כיצד אפשר להשתמש בגאוה בצורה נכונה. מידות הראיה מידת הגאוה פסקה כו. - כשכבד הדבר להתנשא לאט לאט, הכרח הוא להתרומם בבת-אחת ולהשתמש במדת הגאוה של קדושה, ולהשקיף על עצמו בעין טובה מאד, ולמצא את הצד הטוב שיש גם בכל מגרעותיו, כי תיכף כשאדם נותן את דעתו לדרוש את הטוב, מיד מתהפכים כל חסרונותיו לטוב, ויכול האדם למצא בעצמו רב טוב מאד, ואז ישמח בטובו מאד, וירבה מדי יום ביומו את הפעולות הטובות בלב טהור ומלא תקות נחומים. 

ותשוקת הידיעה בתעצומות המסתרים לדמיון מתגדר בשלל צבעיו - בעקבות ההכרה הכללית של הגדולה, אדם יכול לגרום לעצמו לקבל ידיעות שהם לא ממש נכנסות למעמקי נפשו. אותם ידיעות יכולות לגרום לאותו אדם בלבול. הידיעות שהאדם מכיר הם מגיעות עם כוחות גדולים בתעצומות ולכן זה גורם לאדם בלבול ודמיון. אולי הרב מרמז כאן גם על הסכנה הקיימת באותם אנשים החושבים שהם יכולים לקפוץ מדרגות ולכן הם יכולים להתחיל ללמוד את חכמה הקבלה וכדומה. מי שמתחיל לקפוץ מדרגות ולהכניס לעצמו ידיעות גדולות נכנס לעולם הדמיון. בעולם הדמיון המציאות מתערבבת בשלל צבעים שגורמים לאדם שהוא לא מסוגל להכיר את האמת. 

אומץ הרוח, המרומם את הופעת החיים, יוכל לרומם גם כן את התאוות הסוערות הגופניות - כשאדם יש לו כוחות, כשהוא רוצה לפעול, אם הוא מגביר את כוחות חייו וח"ו חייו לא מתוקנים ממילא גילוי החיסרון מתחזק. ככל שאדם רוצה להשתמש בגדלות כוחותיו הוא נצרך כנגד זה לעשות תיקון פנימי. כמשל אדם קטן כגון ילד קטן כשהוא עושה טעות הנזק הוא לא גדול. אבל אדם גדול שיש לו השפעה גדולה, או סתם אדם בוגר ודאי שכל חסרון שהוא עושה ההשפעה של החיסרון יותר גדולה. ממילא חיזוק כוחות החיים, חיזוק או אומץ החיים גורם חיזוק כללי לכל מהותו של האדם. 

ממילא גם הכוחות השליליים מתחזקים. חמדת הבצע, הכבוד, והתענוגים המוחשיים יוכלו לפרוץ כל גבולם - הרב מתאר כאן אפשרויות שונות של נפילות הנובעות מהגברת כוחות החיים. כל הדברים הרשומים כאן הם מתגדלים ברגע שאדם מחזק את כוחותיו האישיים. לפי דברי הרב כאן אפשר להבין יותר לעומק את מה שחז"ל אמרו במסכת סוכה. 

 תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א - אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. הסיבה שאדם גדול יצרו גדול כיון שהוא מגלה יותר את כוחות חייו. כיון שחלק יותר גדול מכוחות חייו מתגלה ממילא ביחד מגיע הגדלה של הכוחות השליליים. 

וממרום עז השאיפה העליונה המלאכית תוכל לבא הנפילה היותר נוראה - עצם זה שאדם שואף גבוה זאת שאיפה הנובעת מהצד המלאכי העליון הקיים אצל האדם. אבל דווקא אותה שאיפה גבוה, מעין קפיצת מדרגה היא הסכנה הגדולה שגורמת ח"ו לנפילה והשבירה נוראית. 

ועלמא דאתכסיא, מדתה של לאה - הרב כאן מכניס תוספת מעולם הסוד. ננסה להסביר את פשט דבריו. לאה נקראת עלמא דאיתכסיא לעומת רחל שנקראת עלמא דאיתגליא. רחל בגלוי היא נחשבת אשתו של יעקב, לאה נכנסת רק בהסתר ובקושי. במהלך הפסקה הרב מבאר את הסכנה של הנפילות. ידוע שההבדל בין לאה לרחל, שבניה של רחל, יוסף, כלל לא חוטאים. לעומת זאת יהודה הוא מבטא את המקום של בעלי תשובה, הוא אומר ומודה" צדקה ממני". יהודה נופל ומשתתף בחטא מכירת יוסף. גם בהמשך רואים את זה אצל דוד שאומר חטאתי נגדי תמיד. בניה של לאה מכירים את השורש הרוחני שזה ה'עלמא דאיתכסיא' מכירים את הסגולה הנשמתית הפנימית הקיימת בתוך המציאות. הם מכירים את הגדולה. ההכרה הזאת היא מסוכנת, לכן מצאנו יכולת ליפול. 

עיניה רכות, על פרשת דרכים היא יושבת, ומתפללת שלא תפול בגורלו של עשו – דברי הרב מבוססים על לשון הפסוק המכנה את לאה שעיניה רכות. זה לשון הפסוק , בראשית פרק כט פסוק יז - וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה . חז"ל מפרשים, ודאי שאין הכתוב בא לרשום את גנותה של לאה, לכן חז"ל במסכת בבא בתרא מפרשים עניין זה. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א - דכתיב: ועיני לאה רכות, מאי רכות? אילימא רכות ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא א"ר אלעזר: שמתנותיה ארוכות. רב אמר: לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. אם כן דברי הרב כאן מבוססים על המדרש שלאה מפחדת. דווקא מתוך גדולתה יש לה פחד שהיא תגיע אל עשיו. 

ומתוך גדלה ובכייתה זכתה ליסוד נבואה ומלכות, ולחלקו של ישראל - הבכייה של לאה מבטאת את היכולת של האדם להיות גדול מצד אחד, ומצד שני להיזהר לא ליפול לגאווה. ההרגשה שכל רגע אני יכול ליפול, אני יכול לעשות חטאים, היא ההרגשה הצריכה ללוות את מי שנושא בקרבו נשמה גדולה. עצם זה שלאה הייתה מאוזנת, מצד אחד גדולה ומצד שני הכרה וחשש של חטא זה היה הדרך בא צאצאי לאה הם הביאו את הנבואה ואת המלכות. את כוחו של משה רבינו שהוא מבטא את שיא הנבואה שהוא צאצא של לאה, ואת דוד ושלמה שהם מבטאים את המלכות השלמה. כמו כן הגאולה העתידית תלויה בצאצאי לאה שזה משיח בן דוד. כמו כן זכתה לאה שהיא עיקרו של עם ישראל. רוב השבטים של עם ישראל יצאו מכוחה של לאה. עיקר בניינו של עם ישראל הוא חלקה של לאה.

[הרב פופר שליט"א - אורות הקודש המבואר]