Torah Li-shmah according to the Tanya [5] is - כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה איש כפי שכלו - To connect your soul to Hashem through your comprehension of Torah each man according to his intellect.
The Nefesh HaChaim say NO! Torah Li-shmah mean for the sake of Torah. Why do we learn? To learn!! Of course one is close to Hashem when learning and of course one has to have Yiras Shomayim but the focus of the learning is not דבקות but understanding!
ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו'. פי' הפשוט כדי לעשות. וזה שם תורה כדי להורות לאדם המעשה.
אבל האמת כי ענין לשמה פירש לשם התורה. והענין כמו שפירש הרא''ש ז''ל על מאמר ר''א בר' צדוק (נדרים נ''א א') עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן. ז''ל עשה דברים לשם פעלן. לשמו של הקב''ה שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בד''ת יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ''ל.
But the truth is that the matter of “for its own sake” means for the sake of the Torah. And the matter is as the Ro”sh (OBM) explained on the statement by R' Elazar b’rebbee Tza-dok (N’darim 62a): “‘Do things for the sake of their Maker’—For the Holy One’s (blessed be He) name, who did all of it for His own sake. ‘And discuss them for their own sake’—All of your discussions and give and take about the words of Torah should be for the Torah’s sake, for example to know and to understand, to increase even more the lessons learned, and to make the effort to have an even deeper understanding, and not to provoke others, nor for egotistical reasons.” This concludes his words.
דקדק לבאר שינוי לשונו דר''א ב''צ שבעשיה אמר לשם פעלן. ובדבור אמר לשמן. לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקב''ה שפעל הכל למענהו. ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו'.
He carefully explained R' Elazar b’rebbee Tza-doke’s variation in language—that regarding action he said “for the sake of their Maker”, while for speech he said “for their own sake”. For that reason in the context of action he explained “for the sake of the Holy One’s (blessed be He) name, who did it all for His own sake”; while in the context of study he explained “for the sake of the Torah…”.
וכוונתו ז''ל מבואר היינו כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו. כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וסדרים העליונים. זהו לשם פעלן כי כל פעל ה' למענהו וארז''ל לקילוסו.
And his (OBM) intention is clear, specifically, that the performance of the commandment must certainly be as fulfillment of the commandment to the highest possible degree of perfection, with attachment and the purest of the pure of thought, according to his intellect and ability, so that the praise ascends to cause the rectification of the worlds and the powers and the supernal structures. This is what “for the sake of their Maker” means, for “all of God’s actions are for His sake” (Mishlei 16:4). And the sages (OBM) stated: “as praise for Him”.
ואם כי ודאי שגם במצות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל. והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' על נכון בע''זה עכ''ז מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשי' בפועל לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה.
And even if it’s certain that regarding commandments too, the primary requirement for them is the act of doing, and the additional intention and purity of thought is not required for fulfilling [the commandment] in any way, as was explained above at the end of Gate 1 with certainty (with God’s help), even so, he should join holiness and purity of thought to the primary act of doing, to arouse and cause even greater rectifications in the worlds than there would have been if the commandment was performed without attachment and holiness of thought.
אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר ודבר בהן ר''ל הדבור בעניני המצות והלכותיהן. יהיה לשמן. פי' לשם הד''ת היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול.
But regarding a person’s behavior at the moment of his involvement with Torah addressing the laws of the commandments and their associated rules, he stated: “and discuss them”, meaning to teach us that the discussion of the matters of the commandments and their associated rules should be for their sake, meaning for the sake of the words of Torah—specifically to know and understand and to increase even more the lessons learned and to make the effort to have an even deeper understanding.
אמנם ודאי דא''א לומר שא''צ לענין עסק התורה שום טוהר המחשבה ויראת ה' חלילה. שהרי משנה שלימה שנינו אם אין יראה אין חכמה. ואמרו (יומא ע''ב ב') מ''ד למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לת''ח שעוסקים בתורה ואין בהם י''ש כו'. ובשמות רבה פ''מ כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום שקפליות של תורה ביראת חטא.
However, it’s certain that it’s impossible to say that the matter of involvement with Torah does not require any purity of thought and fear/awe of God (heaven forbid), for after all, we learned an entire mishna: “If there’s no fear/awe, there’s no wisdom”. And they stated (Yoma 72b): “Why is it written (Mishlei 17:16): ‘Why is there money in the hands of a fool to purchase wisdom, though he lacks a heart’? Woe to them, Torah scholars, who involve themselves with Torah but don’t have within them fear/awe of heaven.” And in Sh’mote Rabba (chapter 40): “Anyone who knows but hasn’t achieved fear of sin hasn’t achieved anything, for the integration of Torah occurs by way of fear of sin.”
ובהקדמת הזוהר י''א ב' אמר רשב''י שהיראה איהי תרעא לאעלא לגו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא כו' ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאו' מאן דנטיר יראה נטיר כולא לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא כו' ע''ש.
And in the introduction to the Zohar (11b), Rabbee Shim’on bar Yo-khai stated that fear/awe is the gateway to enter faith, and the entire world is preserved by this commandment…, and this is the essence of and the foundation for all the rest of the commandments in the Torah: one who keeps fear/awe is as if he keeps everything, and if he does not keep fear/awe, he doesn’t keep the Torah’s commandments…”— refer there [for more details].
ובפ' בהר ק''ח א' מאי עול מ''ש אלא כהאי תורה כו' ה''נ איצטריך לי' לבר נש: לקבלא עלי' עול בקדמיתא ולבתר דיפלח לי' בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא ייכול למפלח. ה''הד עבדו את ה' ביראה מהו ביראה כד''א ראשית חכמה יראת ה' כו'. וע''ד האי בקדמייתא הוא דכלא כו' בגין דבהאי עויל לשאר קדושה ואי האי לא אישתכח לגביה לא שריא ביה קדושה דלעילא כו':
And in parshat B’har (108a): “What is the ‘yoke of heaven’ other than being like the ox… . So too must a person first accept upon himself a yoke and afterwards employ it as much as he needs. And if he doesn’t first accept the yoke upon him, he can’t work. And this is what they stated: ‘Serve God in fear/awe.’ What is ‘in fear/awe’? It’s as is written: ‘The beginning of wisdom is fear/awe of God…’, and for that reason it is the beginning of everything…, because with this he can enter into the rest of holiness, and if this is not present with him, the supernal holiness does not settle within him… .”
ואמרו עוד כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. כי יראת ה' תחלה היא עיקר הקיום של חכמת התורה. וכמשרז''ל (שבת ל''א ע''א) אר''ל מ''ד והיה אמונת עתך כו' אמונת זה סדר זרעים כו'. חשיב שם בזה הפסוק כל הש''ס ומסיים ואפ''ה יראת ה' היא אוצרו. דמה הכתוב את התורה לרב תבואות. והוראה לאוצר המחזיק בו המון תבואות ומשתמרים בתוכו. שיראת ה' היא האוצר לחכמת התוה''ק שעל ידה תתקיים אצל האדם. ואם לא הכין לו האדם תחלה אוצר היראה הרי רב תבואות התורה כמונח ע''פ השדה למרמס רגל השור והחמור ח''ו שאינה מתקיימת אצלו כלל.
And furthermore they stated (Avot 3:11): “Anyone whose fear/awe precedes his wisdom, his wisdom is preserved”, for fear/awe of God comes first; it is the essence of the preservation of the wisdom of Torah. And as our rabbis (OBM) stated (Shabbat 31a): “Reish La-keesh stated: Why is it written (Yeshayahu 33:6): ‘faithfulness to your charge…’? ‘Faithfulness’—this is Seder Z’ra-im….” In this verse is the entire Sha”s, and even so it concludes “fear/ awe is his storehouse.” The text likened the Torah to a vast amount of grain, and fear/awe to the storehouse that holds within it a massive amount of grain that are guarded within it. For fear/awe of God is the storehouse for the wisdom of the holy Torah, that by its agency it is preserved in that person’s domain. And if he didn’t first prepare for himself a storehouse of fear/awe, then the vast amounts of the grain of Torah are as if left in the field to be trampled by the legs of the ox and the donkey (heaven forefend), so that is not preserved in his domain at all.
וכן אמרו ע''ז הכתוב בשמות רבה פ''ל אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום משל לאדם כו' יש לי אלף מדות של תבואה. א''ל יש לך אפותיקאות ליתן אותם בהם כו'. שנאמר והיה אמונת עתך כו' ע''ש:
And in the same vein they stated about this text (in Sh’mos Rabba 30): “You find a person learning midrash ha-la-khote and ah-ga-dote, and if he doesn’t have within him fear/awe of sin, he has achieved nothing. This is likened to a person…, ‘I have a thousand measures of grain’. Someone said to him: ‘Do you have secure places to store them in?’, as is stated: ‘faithfulness to your charge…’.” Refer there [for more details].
ולפי ערך גודל אוצר היראה אשר הכין לו האדם. כן ע''ז הערך יוכל ליכנס ולהשתמר ולהתקיים בתוכו תבואות התורה כפי אשר יחזיק אוצרו.
And based on the size of the storehouse of fear/awe that a person has prepared for himself, so too according to that measure will be able to enter inside of him, and to be safeguarded within him, and to be preserved within him, the grain of the Torah, based on how much his storehouse can hold.
כי האב המחלק תבואה לבניו. הוא מחלק ונותן לכל א' מדת התבוא' כפי אשר יחזיק אוצרו של הבן אשר הכין ע''ז מקודם. שאף אם ירצה האב וידו פתוחה ליתן לו הרבה. אמנם כיון שהבן אינו יכול לקבל יותר מחמת שאין אוצרו גדול כ''כ שיוכל להחזיק יותר. גם האב א''א לו ליתן לו עתה יותר. ואם לא הכין לו הבן אף אוצר קטן. גם האב לא יתן לו כלל. כיון שאין לו מקום משומר שתתקיים אצלו.
For the father who gives out shares of grain to his children, he gives each one a measure of grain based on the capacity of the storehouse the child has prepared beforehand for this purpose. For even if the father should desire and is ready to give him a lot, if however the child isn’t able to receive any more as a result of his storehouse not being large enough to hold more, right now the father also isn’t able to give him more. And if the child didn’t prepare for himself even a small storehouse, so too the father will not give him anything, because he doesn’t have a secure place in his domain where it will be preserved.
כן הוא ית''ש ידו פתוחה כביכול להשפיע תמיד לכל איש מעם סגולתו רב חכמה ובינה יתירה. ושתתקיים אצלם ויקשרם על לוח לבם. להשתעשע אתם בבואם לעולם המנוחה ותלמודם בידם.
So is it with Him (blessed be His name): His hand (so to speak) is open to always impress upon each person of his treasured nation much wisdom and boundless understanding, so that they should preserve it in their domains, and bind it to the most accessible part of their heart/mind, for them to enjoy when they arrive in the world of repose, having what they learned available to them.
אמנם הדבר תלוי לפי אוצר היראה שתקדם אל האדם. שאם הכין לו האדם אוצר גדול של יראת ה' טהורה. כן ה' יתן לו חכמה ותבונה ברוב שפע כפי שתחזיק אוצרו.) הכל לפי גודל אוצרו.
However, the matter depends on the storehouse of fear/awe that a person prepares. For if he prepared for himself a great storehouse of pure fear/awe of God, so too God will give him wisdom and understanding in great abundance based on what his storehouse can hold—[*] it completely depends on the capacity of his storehouse.
ואם לא הכין האדם אף אוצר קטן שאין בו יראתו יתב' כלל ח''ו. גם הוא ית' לא ישפיע לו שום חכמה כלל. אחר שלא תתקיים אצלו. כי תורתו נמאסת ח''ו כמשרז''ל.
And if a person didn’t prepare even a small storehouse, that he doesn’t have within him any fear/awe of God (heaven forefend), then too He (blessed be His name) won’t impress upon him any wisdom at all, for it will not be preserved in his domain, for his Torah is repulsive (heaven forefend), as our sages (OBM) stated.
וע''ז אמר הכתוב (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה יראת ה'. וכמבואר בהקדמת הזוהר ז' ב' ר''ח פתח ראשית חכמה יראת ה' כו' האי קרא הכי מבעי לי' סוף חכמה כו'. אלא איהי ראשית לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה כו'. תרעא קדמאה לחכמה עלאה יראת ה' איהי כו' ע''ש.
And regarding this the text (Tehillim 111:10) stated: “The beginning of wisdom is fear/awe of God. And as it’s written in the introduction to the Zohar (7b): “Rabbee Cheeya began: ‘The beginning of wisdom is fear/ awe of God…’—This text should have stated ‘the end result of wisdom is…’. Rather, it is the first to enter within the level of supernal wisdom…, the first gate to the supernal wisdom is fear/awe of God.” Refer there [for more details].
הרי מבואר. הגם שהיראה היא מצוה א' ואמרו בירושלמי ריש פאה שכל המצו' אינן שוות לדבר א' מן התורה אמנם מצות קניית היראה ממנו ית' רבה היא מאד. מצד שהיא מוכרחת לעיקר הקיום ושימור התוה''ק ובלתה גם נמאסת ח''ו בעיני הבריות. לכן צריכה שתקדם אצל האדם קודם עסק התורה:
So it’s clear that even though fear/awe is one commandment, and they stated in the Yerushalmi (beginning of Pei-ah) that the sum total of all the commandments are not equal in worth to one word from the Torah, however the commandment of acquiring fear/awe from Him is very, very great from the perspective that it is a prerequisite for the primary purpose of preserving and safeguarding the holy Torah. And without it it’s even considered repulsive in the eyes of others. For that reason it’s required to be in a person’s domain first, before involvement with Torah.
