אבי גדל בצרפת בבית חילוני אמיד מאוד. בגיל שבע-עשרה לערך נפשו כמהה לרוחניות ולאט לאט התקרב ליהדות. תוך כדי התהליך הוא פיתח סלידה עמוקה מאורח החיים הנהנתני המערבי. ולמרות שירש ממשפחת אמו ז"ל - שנהרגה בתאונת דרכים כשהיה בגיל חמש - רכוש גדול מאוד, הוא לא מצא עניין ליהנות ממנו והשאיר את הרווחים לאביושניהל את הרכוש.
כשעלה לארץ [20] הצטרף לקיבוץ 'חפץ חיים', וככל קיבוץ גם בקיבוץ 'חפץ חיים' האג'נדה הבסיסית הייתה: אין בקיבוץ חברים עניים יותר מהאחרים או עשירים יותר, כולם שווים ומתחלקים בשווה ברכוש, אין רכוש פרטי יש רק רכוש משותף!
אבי ז"ל בתמימותו ובצדקותו התלהב מאוד מהמסרים האלה, ויום אחד הופיע בפני הנהלת הקיבוץ והודיע להם שהוא מתעתד לטוס לצרפת כדי למכור את כל רכושו ולקנות לקיבוץ טרקטורים יקרים, ולבנות בכסף עוד מבנים.
למזלי ולמזל כל אחיי ואחיותיי, סבי ז"ל ראה בכוונתו זו שיגעון מטורף, ובמאבק קשה לא נתן לו לעשות זאת, הוא קיבל את רצון אביו, ובכך אפשר לו להמשיך ליהנות מפירות הרכוש עוד עשרים וחמש שנים.
כאשר בלחץ אמי ז"ל עזב את הקיבוץ ועברו לגור במושב השיתופי יסודות, התנה עם אמי שהוא מוציא את עצמו מההתעסקות במשכורתו, ובהתנהלות הכספית בבית, 'נחיה ממה שיש', ואכן, כל השנים כך נהג. מעולם לא שמענו ממנו שום מילה על גובה המשכורת וכדומה, היה ברור לנו שעל כסף לא מדברים עם אבא. הורי חיו מהמשכורת הצנועה [בלשון המעטה] אותה קיבל כחבר המושב, מעולם לא נכנסו לבתינו חפצי מותרות, חיינו שנים עשר אחים ואחיות בדחק ובאושר.
זאת כאשר לו רק היה רוצה, היה יכול להגדיל את משכורתו עשרת מונים, לו רק היה מחזיר לעצמו את הרכוש הרב שחיכה לו בצרפת, מעולם לא עלה בדעתו לפנות לאביו ולבקש אפילו פרוטה מרווחי רכושו שלו. כי הוא תעב ממון כפשוטו!
שמא תאמר שלא היה לו מושג בענייני ממון מחוסר ידיעה או סיבות אחרות, ולא היא, הוא היה המנהל הכספי של המושב - הוא ידע היטב לעמוד במו"מ יעיל מול השכירים, ומול ספקי המצרכים. עד ש...... בתו בגרה ועמדה בקשרי שידוכים ובנו הבכור תלמיד פוניב'ז הסביר לו בעדינות שאם הוא חפץ בחתן ראוי, אין ברירה, הוא חייב להחזיר לעצמו את הרכוש, לא אשכח את הפרצוף המופתע שלו, המעוות מכאב אידאולוגי למשמע הדברים, ואכן, או אז הוא טס לצרפת והשיב לעצמו את הרכוש וחיתן בכסף זה את בניו ובנותיו, אך ההתנהלות היומיומית בבית לא השתנתה במאומה, הבית המשיך להתנהל בצניעות ובפשטות.
