מנחם בגין
אדוני היו"ר עמיתי המרצים גבירותי ורבותי, הלילה הזה בדוננו על רוח היהדות וברוח היהדות וביהדות הרוח אי אפשר לה לנפש שלא להתעטף באהבה. אהבת אדם עמוקה, לעם אשר עם כל חסרונותיו ויש לו חסרונות, ועם כל ירידותיו, והיו לא ירידות, ואנחנו נתרחק ת"ק פרסה מהפילוסופיה של מטייה שובון הוא עם מיוחד במינו שראוי לאוהבו בכל ליבנו ובכל נפשנו, ולדאוג לו ולעתידו. מה היה העם הזה עוד לפני 30 שנה, ואפילו עוד לפני 25 שנים. כתועים ואין לבקש, כעיפים ואין להשיב, כשנואים ואין לאהוב, כמנודים ואין להתיר, ככפופים ואין לזקוף, כטמאים ואין לטהר, כזנוחים ואין לזכור, כהומים ואין להם מנוחה, כאנוסים ואין מנוס, ובימים ההם העולם טיפל באנשים אלה והיתה ועידה באי שטוף השמש ושמו ברמודה וכעבור שנות דור מפיו של אחד המשקיפים למדנו מה היה באותה ועידה.
כך זה היה רק לפני 30-25 שנה, שנות דור אחד. והיום איזה כח התחדשות כמוהו לא היה, ספק אם אי פעם יהיה בתולדות אנוש. מהי התקופה בה אנחנו חיים? אדרבה נתבונן נבקש, נחקור, לא, לא תקופת עזרא ונחמיה, כשבאו מתי מעט והחלו לבנות והיתה להם בעיה של נשים נוכריות. התקופה שבה אנחנו חיים היא אף זה פלא בהיסטוריה כתקופת המכבים, אף אז עמד העם הזה על סף התהום בעצם כבר החל להתגלגל לתוכה היתה צפויה לו הכחדה רוחנית מוחלטת משמע, אף גופנית. הוא עמד להעלם לחלוטין מעל פני האדמה, כיונים העתיקים, כרומאים שבאו בעקבותיהם, כמצרים בימי קדם ועוד ועוד. ולפתע ממעמקי היאוש וההתיונות וההתבוללות וההעלמות משפחה אחת קמה. מיעוט קטון נרדפים עד צואר בידי זרים וגם על ידי אחים, והרים את נס המרד ונלחם באימפריה אדירה ויוכל לה ושיחרר את ירושלים וכבש את יהודה הקטנה וברבות הימים עשה ממנה את ארץ ישראל. אז קם והיה אומץ הלב היהודי, והנה כי כן בימנו על סף התהום, השמדה גם גופנית גם רוחנית, לפתע פתאום כח ההתחדשות, הרמת נס המרד נגד אימפריה אדירה, הורדת דיגלה והנפת דיגלנו שלנו, תקומה, שלוש מלחמות נוספות סבונו גויים גם סבבונו ואף על פי כן שוב ניצחון אדיר וארץ ישראל המערבית כולה בידנו. ומן הארץ הזו לרחבי העולם עובר החזיון של אומץ לב יהודי מחודש, אזרחי כצבאי, תכונה זו ככל תכונת אנוש מדבקת פחדנות מדבקת, אומץ מדבק. מה נתן לנו אומץ הלב היהודי? זאת אנו יודעים מימי המכבים ועד ימינו שלנו. זה סימלה של תקופתנו, זהו כח ההתחדשות בימינו. האם תהיה עליה רבתי? ממזרח וממערב? ודאי שתהיה! יש לנו היום רוב יהודי בארץ ישראל המערבית רוב שיכלו עליו רק לחלום, הרצל נורדאו וז'בוטינסקי. ועתה חזוננו הוא בעקבות אנשי החזון של הימים ההם, לא עוד רוב יהודי בארץ ישראל, הוא ישנו, אלא רוב היהודים בארץ ישראל, וגם חזון זה יתגשם, אם לא בדורי בודאי בדורם של בנינו.
גבירותי ורבותי, תהיה עליה רבתי, עוד תהיה עליה רבתי מן המזרח, גם כח התחדשות נפלא, היהדות ברוסיה, מה לא עבר עליה ב-50 השנים האחרונות, מאז הבולשביזם ניתק אותה מעל העם היהודי, במולדת ובתפוצות. עברו עליה מחנות המות של סטאלין ומחנות ההשמדה של היטלר. עבר עליה הדיכוי של יוסטציה ועברה עליה ההתבוללות במסעו במשך 30 השנים של יוסף ויסיונוביץ. ואף על פי כן ואחרי הכל חיי העם הזה והבשורות האחרונות שהגיעו אלינו אומרות, אם רק לא תשמידו את היהודי לעולם לא יהיה עבד, לכולם לא ידוכא, תמיד ישאר בן חורין. הם מתכנסים בשימחת תורה, זאת רק לפני ימים מספר שמעתי, מן המקור המהימן ביותר ליד בית הכנסת האחרון בריגה. או על יד בית הכנסת אחד מהשניים במוסקבה. מי הם? סטודנטים חניכי המהפכה, חניכי הקונסומול, ואת שירי ציון הם שרים, וכאשר נערה אחת, סטודנטית, לא ידעה שום שיר עברי לשיר, אבל היא רצתה לומר משהו, להגנה לאומית עצמית, לביטוי עמידתה, וזאת היא אמרה: "גוים משוגועים" אחרת לא יכלה לבטא את עצמה. אף זה משהו מן הדאבה היהודית. אנחנו לא נקבל את הסיסמא הזו, לא לא חס וחלילה, אבל אף זה משהו. לא פתרו את הבעיה הזו. ואנחנו ניראה אותם באלפיהם ובריבבותיהם בתוגה שם וברינה פה עולים ציונה עוד בימינו, עוד בדורנו. אף למאות אלפיהם. ובאשר לארצות החופשיות בודאי בעיתנו יסודית מאד, עליה המונית של היהודים היתה תמיד מארצות האמיגרציה, היום עלינו לקבל עולים מארצות האמיגרציה כלומר ממדינות שהיו בשעתן מדינות מקלט בשביל היהודים הבורחים באירופה. זוהי הבעיה, אך הם יבואו אבל אם עלינו לומר, כיצד נקלוט אותם אשמיע דברים פשוטים.
גבירותי ורבותי, אם סוציאליזם בימינו, לא תהיה עליה גדולה בימינו מארצות הרוחה הגדולה. ואת זאת אני משמיע כיהודי אני מכבד כל דעה אבל כיהודי, וכאזרח ארץ ישראל, אני מודיע ביום החמישי שלשה ימים לפני החגיגה שתתקים בבית אלישבע בירושלים שבה בודאי ישתתף גם מר ליבנה ואולי גם מר שימעון פרס, זה עדיין לא בטוח. ניקרא דרור ליוזמה היהודית, היא בנתה את ניו יורק ואת לוס אנג'לס ואת בואנוס איירס וסאו פאולו, מבלי לדבר על ורשא ולודג'. ועל ריגה. והיוזמה היהודית הזו תיבנה את ארץ ישראל לתפארת בשטח הכלכלי מדינה מתקדמת, בשטח החברתי, מדינה צודקת, ומעל לכל קולטת בני ישראל ומביאה אותם ברינה ציונה. הגולה היהודית יש לה חוק משלה, לו היה משתמש באימרתו של לאסאל היה משתמש בחוק ברזל או ברונזה, חוק משלה, גולה נורמאלית, גולה בלתי נורמאלית, השניה היא גולה בה היהודים נרדפים, מוכים, חיים מתוך הפליה, והחוק הוא כי כל גולה נורמאלית הופכת להיות לבלתי נורמאלית, רוסיה עצמה היתה גולה בלתי נורמאלית והיתה ארץ אמיגרציה, אמריקה, באה המהפכה הבולשביקית, ועשתה אותה כימעט לגולה נורמאלית ביטלו את חוקי ההפליה, אסור היה לומר ג'ייד כתוב היה בחוקה שהאנטישמיות אסורה, כימעט גולה נורמאלית, והנה כי כן, לפתע פתאום, שנים מספר בלבד חלפו, והיא היתה לאחת הגלויות, תחת הקומוניזם, הבלתי נורמאליות עלי אדמות, גם עם תופעות של אנטישמיות טורפת. אמריקה היתה גולה נורמאלית, פעמי האי נורמאליות כבר נשמעים. גרמניה, הנורמאלית בגלויות, ההיא היתה למשמידה בעמים. חוק, חוק בל יעבור הוא, ולכן, לא עוד כל הדרכים לרומי, כל הדרכים ציונה. גבירותי ורבותי, מאחר ואנו היום מוסרים כבוד לעמנו ולארצנו, ולנושאי החזון של תקומתנו, הרצל, אדם שכמוהו בודאי נולד אחת לאלף שנה, מן המחדשים הגדולים בתולדות אנוש, נזכור הלילה את פיליטון החביב מן החביבים בחיבוריו שלו "המנורה", וכך כותב הרצל במנורה:
"היה איש ולא ידע יהדות מהי, לפתע משהו התעורר בתוכו, אגב הוא שמע את הקריאה שאכסניה מסויימת, ועדיין לא ברור אם הוא ידע את משמעותה, זו היתה סיסמתם של כל שונאי ישראל ולמעשה אלה לא היו אלא ראשי תיבות של הקריאה מעבר לדורות של הלגיון העשירי מחריב ירושלים, ירוזלם אספרדיטה ירושלים אבודה. משהו התחדש בקירבו, כך כותב הרצל במנורה, והוא שב והדליק אותה, וכאשר הנר הראשון דולק עדיין חשכה ביום השני עוד נר, אור גדול, ועוד ועוד עד הסוף עד שהנרות כולם דולקים, ואז, התשיעי הוא השמש, הוא עצמו נשרף אבל כל אושר בכך שהוא היה שמש ע"י האור והחשכה נעלמה.
מה אנחנו כולנו, שמשים ליד האור הזה, העומד להפיג את האפלה ולחדש את ימי נעוריה של האומה המתחדשת מדי דור לדור. לכן כששמענו שגריר אומר לנו לפני שנה, חוששים אנחנו שאתם מתאהבים בשטחים, בקשנו לומר לו, באמא אין מתאהבים אמא אוהבים, באמא מולדת אין מתאהבים, תמיד היא אהובה ואנו מוסיפים לאהוב אותה. ולאמא מולדת חזרה ההגמוניה הרוחנית, דובנוב שהוזכר הלילה הוא שיצר את התיאוריה של ההגמוניה הנודדת בירושלים, בבל, אלכסנדריה, ספרד, דרום צרפת, גרמניה, פולין ורייסין, רוסיה, נידודי עולם, היום אין עוד שום ספק, היכן ההגמוניה בשביל העם היהודי כולו, פה בציון, פה במולדת, אבל היא מולדת, ומאחר שזוהי האנאלוגיה האמיתית, בין תקופתנו לתקופת המכבים, עלינו לזכור ולשנן לבנינו, את אשר שמענו מאבותינו, בימים ההם. לפני למעלה מאלפיים ומאה שנים היה היה הדבר ולאחר הנצחון, נאסף לעמיו מתיתיהו וקיבל לידיו, יהודה שנפל וקיבל לידיו יהונתן ונפל וקיבל לידיו שמעון, ובא אליו מלך לא מלך אביון אלא מלך אדיר כח, ושמו אנטיוכוס, הוא שלח את נציגו אנטוביוס וציוה לומר לו את הדברים הבאים. "אתם מושלים ביפו ובגזר ובמצודה אשר בירושלים ערי ממלכתי, ותעשו רעה גדולה בארץ ותשחררו מקומות רבים בממלכתי, ועתה השיבו את הערים אשר לקחתם ואת מסי המקומות אשר השתררת עליהם מחוץ לגבולות יהודה, ולא באנו ונלחמנו אתכם". "ויען שמעון ויאמר לו, לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נוכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו, בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר היתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו" זה היסוד ועליו נבנה את עתידנו, והלילה הזה שוב נחדש, ונקדש, ונעמיק, ונרומם, ונישא את ברית הנצח המשולשת כפי שחודשה בימי שמעון אחיו ואביו וכפי שחודשה בימינו. לאמור, הברית הנצחית, של אלוקי ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, היא שעמדה לנו, בכל הדורות, היא שתעמוד לנו לדורי דורות.
