סיפר הרה"ג ר' אברהם הכהן ראטה ע"ה מראשי העדה החרדית בירושלים עיה"ק ת"ו שבעת ביקור האדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל בשנת תרצ"ב התפלל רבינו פעם באחת הבתי מדרשות שבעיר ואחר שגמר ש"ץ את חזרת השמו"ע שמעו קול דפיקה על השולחן ושאל רבינו על זה ואמרו לו שכן המנהג פה להודיע לש"ץ שלא יאמר תחנון ויאמר קדיש והיות שהיום הוא יומא דהילולא של אחד הצדיקים הכה המשמש דבית הכנסת בידו על השולחן ליתן סימן להבעל תפילה שלא יאמר תחנון.
האדמו"ר מסאטמאר ז"ל אמר אז בדרך צחות שאולי זהו כוונתם ז"ל מח שדרשו על מה שכתוב "מכה אשר לא כתובה בתורה" זו מיתת צדיקים. דאם מכה על השולחן כשיש ברית מילה או חתן בשבעת ימי המשתה שאז עפ"י הלכה אין אומרים תחנון אז הוא מכה הכתובה בתורה [שנפסק כן בשו"ע ]משא"כ כעת הוא מכה שלא בתוכה כתורה כי עפ"י הלכה אין שום היתר שלא לומר תחנון בהילולא דצדיקיא.
