מתורתו של ר׳ גדליה נדל זצ״ל על ה״תשובה״
מה הסיבה שהקב׳׳ה משית עונשים על החוטא? וכי הוא נוקם בו על העבר? ברור שלא. גם העונש
כהרתעה על להבא - יעילותו תמוהה. מילא עונשי בי׳׳ד אולי אותם אפשר להסביר כך, אך עונשי
שמיים שאינם באים כתגובה קבועה ואוטומטית לאחר החטא (שהרי פעמים יענש החוטא ופעמים לא,
פעמים יבואו הייסורים גם לצדיק ופעמים לא), מעקרים את יעילותם של העונשים כהרתעה. א׳כ מדוע
נענש החוטא?
התשובה לכך היא בהבנה שכבר הארכנו בה. אישיותו הרוחנית של האדם היא סך כל החוויות נעלות
או הנפסדות שחווה במשך חייו בכל שנה . [ולכן אדם שעבר עברה אך לא חווה אותה כעברה כגון כל
תבשיל של בשר וחלב כשהחלב פחות מאחד משישים אינו חווה אכילה של בשר וחלב ולכן אין בזה
איסור כלל, כך גם אדם שמתייחס לכינה לא כאל בעל חי כי נדמה לו שהוא לא נוצר מזכר ונקבה אלא
מזיעת האדם לא חווה חוויה של נטילת נשמה בשבת ואין בזה איסור כי אם זו התייחסות האדם לכינה
לא חשוב לתורה כלל מה קורה במציאות במבחנות המעבדה הם לא רלוונטיות כלל לקביעת ההלכה .
זו התשובה הנכונה לסתירות לכאורה שבין התורה וההלכה למדע, אין סתירה כי התורה לא מתייחסת
למבחנות אלא לנפש האדם ותחושותיו. ואכמ"ל. – עיקרון זה היא תמצית שיטתו של ר' גדליה זצ"ל
כפי שבואר כאן בעבר באריכות קראנו לה 'תורת ההתייחסות' של ר' גדליה זצ"ל עיי"ש].
ביום הדין אין לקב׳׳ה כביכול חשבון אתך בגין מעשיך בעבר. הם היו וחלפו. אתה נידון על מצבך
הרוחני כיום! שהוא תוצר כל החוויות הנעלות [מצוות] או הפחותות והנפסדות [עברות], שחווית
במשך חייך כל שנה. [ציטטנו מאמר חז׳׳ל ׳שאדם נידון בר׳׳ה לפי מה שהוא באותו יום׳. מאמר תמוה
לכאורה במבט ראשון, אך לאחר העיון הם הם הדברים.]
העונש! - גם אסיר שישב בכלא עשרים וחמש שנה על רצח, מרגיש שאין זה הוגן להמשיך ולהתייחס
אליו שוב כאל רוצח מתועב. הביטוי השגור בפיהם ׳רצחתי, נכון! אך כבר שילמתי את המחיר׳. מבחינה
פסיכולוגית אכן הוא צודק. הנזק החמור שגרם מעשה הרצח לנפשו ואישיותו של הרוצח נרפא
והשתקם בתשלום העונש, ואין לחוויית הרצח שוב השפעה על אישיותו של הרוצח.
כל מי שחינך ילדים או תלמידים מכיר ויודע עד כמה נעלב הילד או הנער, אם גם לאחר שנענש,
מזכירים לו את עוונותיו הראשונים.
העונש א׳׳כ בא לעזור לאדם למחוק מלוח ליבו אותן חוויות נפסדות שמעוותות את נפשו ואישיותו
כל זמן שהיו חרוטות בזיכרונו כחוויות נפסדות. הוא כבר לא מרגיש את עצמו כאישיות חוטאת, ואכן
לאחר העונש הוא אינו כזה במציאות.
כל זה בתנאי שידע האדם בעצמו לקבל את ייסורי העונש באהבה ולייחס את סיבתם לחטאיו.
הקב׳׳ה נתן לנו ברחמיו דרך חילופית למחוק את הנזקים הפסיכולוגים הנפשיים שחרטו ופצעו
את אישיותנו - במעשי העברות שחווינו: תשובה!
החרטה הכנה והעמוקה, הקבלה הכנה לעתיד ׳עד שיעיד עליו יודע
תעלומות ..... ׳, מסלקת את נזקי חוויות המרד שחווה אותו אדם, שהרי
אישיותו לאחר תהליך התשובה היא זכה וטהורה, אם כן חזר הוא להיות אישיות של עבד ה׳.
אין טעם וסיבה א׳כ להעניש אותו על מה שהיה, הנזקים נרפאו.
לכן תשובה מצילה מרוע הגזירה.
