א
בספר היובל של "סיני" (כרך המאה, תשמ"ז) כתב הרב משה צבי נריה מאמר בשם "כבוד התורה" (פרק ממעלות המידות של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל). במאמר זה מדובר בין היתר על יחסו של הגראי"ה זצ"ל אל הרב הגאון רבי נחמן שלמה גרינשפאן, שבמשך עשרות שנים הרביץ תורה באנגליה.1
הרב גרינשפאן היה תלמיד מובהק של הגאון רידב"ז ובימי פולמוס-השמיטה בשנת תר"ע פירסם ב"חבצלת" השגות על "שבת הארץ" של הרב ובהן כמה ביטויים חריפים.
במלחמת העולם הראשונה נתקבל, כידוע, הרב, לאחר שנשאר תקוע בשוויצריה, כרבה של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון. באותו זמן נמצא כבר הרב גרינשפאן באנגליה "כפליט… בחוסר כל".
"בתחילה חשש לבוא לפני הרב, כי ידע שראוי הוא לקפידא ולתרעומת, אולם אחר כך נוכח לדעת כי אין עוזר ואין תומך, והרב הוא היחיד שיכול לעזור לו. בלחץ המצוקה לבש עוז ובא אליו".
הרב נריה מספר כי כאשר בא הרב גרינשפאן לביתו של הרב, מצא אותו יושב בראש קבוצה של תלמידי חכמים מתנצחים בהלכה. בהיסוס רב ניגש אל הרב ונתן לו שלום, וכאשר הרב שאל לו לשמו, השיב בשפה רפה: גרינשפאן. הרב הסתכל בו ושאל: ר' נחמן שלמה? למשמע התשובה החיובית, קם הרב וקרא בשמחה: "רבותי קומו! בא אלינו אורח נכבד, תלמיד חכם גדול בתורה". הוא הושיב את הרב גרינשפאן לידו והעתיר עליו חיבה והוקרה. לאחר כך לא שקט ולא נח עד שהצליח לסדר לרב גרינשפאן מעמד מכובד.
הרב נריה כותב כי שמע הדברים, בהיותו לביקור באנגליה, מאת השופט הורביץ, שאביו הרב צבי הירש הורביץ, מחשובי הרבנים של מדינה זו, היה נוכח כאשר הרב גרינשפאן בא בפעם הראשונה לביתו של הרב קוק.
הכותב גם מוסר כי גם לאחר שחזר הרב לארץ ישראל הוסיף לדאוג לרב גרינשפאן והוא עזר לו להתקבל כראש ישיבה בעיר ליערז, וכאשר הדפיס הרב גרינשפאן מחידושי תורתו בירחון הירושלמי "תורה מציון" פירסם שם הרב מכתב מלא תהילות לכבודו.
למכתב זה קורא הרב על הרב גרינשפאן: "ידידי וחביבי הרב הגאון, איש האשכולות, חריף ובקי, סיני ועוקר הרים… שעשועים היו לי דבריו וחברתו היקרה, בהיותי מתגורר בימי גלותי בקה"ק מחזיקי הדת בלונדון…".
ב.
כותב השורות האלה היה תלמיד – תלמיד הכרוך אחרי רבו ומקורב אליו מאוד – של הרב גרינשפאן בישיבת "עץ חיים" בלונדון. שמעתי מפיו נוסח אחר על היכרותו הראשונה עם הרב.
הרב גרינשפאן הגיע לאנגליה בראשית מלחמת העולם הראשונה. הוא היה גר באנטוורפן וברח משם אחרי פלישת הגרמנים לבלגיה. בלונדון נתבקש להגיד שיעור בתלמוד בבית הכנסת של קהילת "מחזיקי הדת". פעם בהגידו את השיעור נאמר לו כי הרב – אשר, כאמור, נתקבל כרבה של קהילה זו באמצע המלחמה – הולך ובא.
הרב גרינשפאן שנמנע כל הזמן מלהיפגש עם הרב כי חשב שלבו עליו בשל ההשגות שכתב על ספר "שבת הארץ" היה נבהל ונפחד.
"רעדה אחזתני", סיפר לי הרב גרינשפאן.
והנה נכנס הרב לבית הכנסת. הוא ניגש לקבוצת לומדי השיעור ומתיישב בתוכם. בדומיה הוא מאזין לשיעורו של הרב גרינשפאן עד לסיומו. לאחר מכן שוחחו השנים בידידות.
היתה זו הפגישה הראשונה. התחלה של היכרות שהפכה לידידות, ידידות עזר ונאמנה, ואפילו למעלה מזה. הרב גרינשפאן נעשה חסידו של הרב, אשר שבחו של הרב נמצא תמיד בפיו.
בקיץ תש"ח באתי לארץ בתור איש מח"ל ("מתנדב חוץ לארץ"). באחד מביקורי הראשונים בירושלים נכנסתי אל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. סיפרתי לו – והדברים היו אז טריים מאד בזכרוני – על הערצתו הגדולה של הרב גרינשפאן זצ"ל את הרב, על הדברים ששמעתי מפי מורי בשם הרב וכן הסיפור על פגישתם הראשונה של השנים.
אמר לי הרב צבי יהודה: "יש בידי נוסח שונה על פגישתם הראשונה. ימים רבים חשש הרב גרינשפאן לבקר אצל אדוני אבי זצ"ל. לבסוף כשבא אליו קיבלו הרב בסבר פנים יפות". באומרו את הדברים בטל את החוברת "לשלושה באלול" שהוציא בשנת תרצ"ח והראה לי מה שכתב בתוך פיסקה על הגאון רידב"ז:
"ואח"כ, בהיותו בלונדון, כשנתעכב תלמיד-חכם אחד מלהכנס אליו, מחשש תרעומת על שהוא כתב השגות על סה"ק 'שבת הארץ', ע"פ הערת הגאון רידב"ז ז"ל, ביאר לו כי איננו מתרעם כלל גם על הגרידב"ז, כי לעיקר קיום השמיטה שניהם כאחד מתכוונים ומסייעים אהדדי".
רבי צבי יהודה ציין שם כי שמע את הדברים מן הרב ר' בנימין דייכאווסקי, גבאי "מחזיקי הדת" בלונדון.
עניתי אז לרבי צבי יהודה: מסרתי, לכבוד הרב, את הדברים כפי ששמעתי אותם ממורי ורבי.
כעבור זמן כאשר חשבתי בדבר הגעתי למסקנה שאין באמת הבדל בין שני הנוסחים. בפגישתם המקרית בבית הכנסת "מחזיקי הדת" ודאי שלא יכלו לשוחח הרבה. אך אחרי אותו פגישה מצא הרב גרינשפאן עוז בנפשו לבקר אצל הרב – ויש גם להניח שהרב הזמין אותו אז לבוא אליו – וכאשר בא לפניו הסביר לו הרב שאין לו כלל תרעומת עליו. מוסר הדברים לרבי צבי יהודה לא ידע כנראה על הפגישה המקרית בבית הכנסת וכסבור היה כי ביקור הרב גרינשפאן בביתו של הרב היה ראשית ההיכרות של שני האישים האלה.
ברם לא אוכל בשום פנים לכוון את הדברים ששמעתי ממורי ורבי עם תיאור הפגישה שנמסר לרב נריה.
ג.
הרב נריה הביא במאמרו במלואו את מכתב התהילה שפירסם הרב ב"תורה מציון" כאשר הרב גרינשפאן הדפיס שם חידושי תורה.
אעיר כי בירחון תורני זה פירסם הרב גרינשפאן לא רק חידושי תורה ודברי מחקר תורניים, אלא גם הערכה גדולה על ספר "אורות" של הרב. מאמר נפלא זה, הנושא את השם "אור זרוע לצדיק", לא רק מדבר בשבח רעיונותיו הנשגבים של הרב, אלא גם משיב לאלה שיצאו נגד כמה מדעותיו.
כך, למשל, כותב הרב גרינשפאן על אלה שביקרו קשות את הרב בשל דבריו בשבח ההתעמלות: "נפלאתי מאד על אלה התופסים את הרב בפרק ל"ד שמשבח את הצעירים המתעמלים לחזק את גופם לטובת כלל האומה, כאילו לא היה רצון תוה"ק לשמור את בריאותנו. הגלות עשתה אותנו לרפויי המזג, לנרגזי עצבים, והאם אין זו מצוה גדולה שבגדולות לפקח על בריאות העם וחזוקו? והדברים פשוטים ואינם צריכים לבאורים, אלא שאצל הרב מתבטא ענין פשוט זה בבטוי המקובלים…" הרב גרינשפאן מסיים הדיון בעניין זה בהבאה מן "מורה הנבוכים": "כי אשר יעשה פעולות ההתעמלות להתמיד בו הבריאות, כשחוק בכדור, או ההתאבקות, או משיכת הידיים, או עצירת הנשימה, יהיה אצל אנשים סכלים פעולות שחוק, ואצל החכמים אינן פעולות שחוק" (חלק ג', פרק כ"ה).
במקום אחר במאמר זה כותב הרב גרינשפאן על הרב "אשר כל מאמריו וספריו מלאים כל טוב ממיטב הגיוני היהדות הנבואית, והממלאים את לב כל איש יהודי הנאמן למסורת אבות שירה ופיוט, תקות נחמה, ואהבה רבה לסגולת העם וקדשיו, אם רק נקראים הם ברצינות ובעיון הראוי…".
ועוד: "קראתי ושניתי את ספר 'אורות' מתחילתו עד סופו ומצאתיו ספר יקר-הערך המכיל אוצר גדול של רעיונות עמוקים קדושים ונשגבים לכל ענפי המחשבה הישראלית. הספר כתוב בסגנון מחקרי ובשפה אצילית, כדרך הרב שליט"א בכל ספריו המלאים חקירות עמוקות ונשגבות בכל סעיפי החיים החומריים והמוסריים של העם, ויחד עם זה עלה ביד הרב באמנות נפלאה לעטות את רעיונותיו הנשגבים במעטה הוד וקסם פיוטי של תורת חסד".
1הרב גרינשפאן השתתף בכתבי-עת תורניים שונים. הוא פירסם "פלפולה של תורה" – קורות הפלפול (תרצ"ה), שני חלקים נוספים של חיבור זה הושמדו בבית הדפוס בווארשה במלחמה האחרונה, "משפט עם הארץ" (ירושלים תש"ו), ו"מלאכת מחשבת" (לונדון, תשט"ו), אליו צירף כמה ענינים שהיו צריכים להופיע בכרכים שהושמדו במלחמה
הצופה
כ"ט אב תשנ"א
ד"ר טוביה פרשל
