ביאליסטוק, ב' בתמוז תרל"ט (1879) – ניו-יורק, ערב פסח תש"ך (1960).
מצד אביו היה צאצא לרבי יום טוב ליפמאן העליר, בעל "תוספות יום טוב". מצד אמו התייחס על הרב אברהם ברודא, רבה של פרנקפורט דמיין.
אביו, הרב ישראל, היה ידוע כהעילוי מפינסק. רעייתו היתה מנהלת את עסקיו. והוא היה יושב בבית המדרש בביאליסטוק.
על מצבתו חרתו: "הרב הגאון האמיתי… כל ימיו כמעט שלא ישן יותר משלוש שעות ביום. שבעים פעמים גמר את הש"ס ולא עשה תורתו קרדום לחפור בה".
ר' חיים נתייתם מאמו כשהיה ילד קטן ונתחנך בוורשה אצל דודו, אחי אמו, הגביר הנודע ר' יעקב יוסף ברודא, אשר בנה את בתי ברודא בירושלים. במותו ציוה את הונו הרב למוסדות תורה וצדקה.
ר' חיים נשא לאשה את פריידא, בתו של ר' סנדר דיסקין, בעל בית חרושת לנקניק בלודז. שהחזיק על חשבונו את הישיבה "תורת חיים" שבעיר.
בצעירותו יצא לו שם כעילוי הבקי בכל חדרי תורה. התכתב עם גדולי ישראל. מדברי תורתו נתפרסמו ב"תורה מציון" (תרנ"ז-תרנ"ח) וב"שדי חמד".
לא למד בישיבה, בכוחות עצמו צבר לו ידיעותיו המופלגות, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשי הלכה ואגדה, פירושים וחידושים, פסקים, תשובות וקבצי הלכה, ספרי הגות ודרוש – בכולם היה בן בית. שקד על פירושי התנ"ך וספרי המדקדקים הראשונים. רכש לו השכלה כללית רחבה. למד שפות, יוונית, רומית, סורית, ערבית ועוד. והשקיע עצמו בחקר התרגומים הקדמונים של המקרא, בו הפליא לעשות. היה גדול הלוחמים במבקרי המקרא.
בשנת תרס"ו הופיע בפיוטרקוב קונטרסו התורני הראשון: "פרי חיים". חידושים וביאורים בש"ע חושן משפט מתוך הספר "משפטי חיים" שהיה עמו בכתובים. הקונטרס נדפס כנספח לספר "זרע חיים" לאבי-זקנו הרב חיים ברודא. בהסכמתו לספר כותב רבי אליהו חיים מייזל, רבה של לודז, על רבי חיים, שברשותו נמצא כתב-היד של הספר "זרע חיים" והוא מסרו לדפוס: "חביבי הרב הגאון המובהק". רבה של קובנה, הרב צבי הירש רבינוביץ (בנו של רבי יצחק אלחנן) קורא לו: "ידיד נפשי הרב הגאון המובהק המפורסם".
בשנת 1910 שימש זמן קצר כרבה של לומז'ה.
בשנת 1911 יצא בברלין מחקרו הגרמני על הפשיטא, התרגום הסורי של המקרא (עבודה זו זיכתה אותו בתואר דוקטור מטעם האוניברסיטה של וירצבורג).
כעבור שלוש שנים הוציא את "ספר המצוות" לרמב"ם על פי כ"י מינכן בתרגומו של רבי משה אבון תבון עם הגהות על פי הנוסח הערבי ותרגומו של רבי שלמה אבן איוב בתוספת הערות ותיקונים וקצת חידושים (פיוטרקוב, תרע"ד).
היתה זו המהדורה השלמה הראשונה של "ספר המצוות" מנופה ומתוקנת מכל השיבושים, החסרונות וההוספות שבאו בדפוסים. רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים" שיבח מאוד את המהדורה ואמר שיש להשתמש רק בה.
באותה שנה, תרע"ד, נבחר כרבה של סובאלק, אך לא ידוע, אם אומנם שימש שם בקודש.
במלחמת העולם הראשונה גלה להומל, בה מצאו מקלט אלפי יהודים מפולין וליטא. שברחו מן האזורים בהם היו נטושים הקרבות. שם כתב את הקונטרס "על התרגום הירושלמי לתורה" שהדפיס בשנת תרפ"א בניו יורק בהמשכים ב"העברי" של רבי מאיר ברלין, ויצא גם כחוברת.
בשנת 1922 הקים בברלין את "בית המדרש העליון". רוב תלמידיו היו עילויים ממזרח אירופה שכבר מלאו כריסם בש"ס ופוסקים. מהם ששמשו לאחר מכן כרבנים או מורים בקהילות שונות. הוא התהלך כאב עם תלמידיו ודאג לכל צרכיהם. פרופ' א. מיטווך, המזרחן הנודע, הירצה במוסד. אחד התלמידים היה ד"ר שמואל ש. ביאלובלוצקי.
בשבתו בברלין פירסם רבי חיים ספר באנגלית על הנוסח השומרוני של התורה (1923) ומהדורה עברית של החיבור הזה (תרפ"ד), בו הוא מראה כי הנוסח השומרוני של התורה אינו אלא עיבוד התורה הישראלית, וכי נוסח התורה שהיה לפני השומרונים לא היה שונה מן הנוסח המשומר בידינו.
הוציא חוברת בשם "שני קונטרסים" (תרפ"ד) ובה שני מחקרים על הירושלמי, שהופיעו לראשונה בנפרד בספרי היובל לכבוד הרב דוד צבי הופמן והרב שלמה קרלבך.
כן פירסם "ספר לחקרי הלכות" (שני חלקים. א. ברלין, תרפ"ד: ב. פיוטרקוב, תרצ"ב) בירורי דינים ועניינים בחושן משפט; ספר בראשית (תרפ"ח) וספר שמות (תרפ"ט) של הפשיטא, מועתקים לכתב עברי עם הערות והגהות וביאורים; וחיבור בגרמנית על תרגום השבעים (1932).
באותם הימים הגה ח. נ. ביאליק תוכנית להוציא מהדורה חדשה של משנה תורה לרמב"ם על פי דפוסים מתוקנים וכתבי יד. בצירוף נוסחאות, ציוני מקורות, הערות וביאורים קצרים ועם מבוא, והוא הציע לרבי חיים לקבל עליו העבודה הזאת, רבי חיים, כנראה, לא נתפנה לכך.
ביאליק גם ערך ביקור בבית המדרש העליון. הוא היה מלא התלהבות ועודד וחיזק את ידיו של רבי חייים להוסיף לתת את כוחו למוסד.
לאחר עליית הנאצים לשלטון עזב את גרמניה והתגורר במקומות שונים, תקופה מסויימת חי בבגליה. בשנת תרצ"ה ביקר בארץ, בירושלמי הירצה על חקר המקרא. בשנת 1937 הגיע לארצות הברית בהן ביקר עוד קום לכן. וחי שם עד סוף ימיו. היה קשור בעיקר לישיבת רבי יצחק אלחנן.
בארצות הברית פירסם, בין היתר, "על תרגום השבעים בקונקורדנציה 'היכל הקודש' בתוספת הערות וביאורים וחקירות במדע התנ"ך" (ניו יורק, תש"ד). בחוברת זו שעיקרי דבריה נתפרסמו מקודם ב"בצרון", הוא מבקר קשות את ש. מנדלקרן אשר ,ראה חובה לעצמו להוסיף לפני כל ערך וערך פיסקה קטנה המתימרת ליתן איזו שנויי נוסחאות על פי התרגומים העתיקים של אותו ערך במקרא". רבי חיים מראה, כי "הנוסחאות" שמנדלקרן מביא "מוטעות הן בכללן או בפרטן ואין בהן נכונה…".
פירסם מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת של הוצאתו של "ספר המצוות" לרמב"ם בה השתמש גם בכ"י לתרגום משה אבן תבון הנמצא במוזיאון הבריטי והוסיף השגות הרמב"ן על שורש י' וי"א שלא נדפסו מעולם (מוסד הרב קוק, ירושלים-ניו-יורק, תש"ו).
באותה שנה יצא קונטרסו "בירורים בכמה ענינים ברמב"ם ובפוסקים בהלכות מלוה ולוה" כהוספה ל"הפרדס" (מנחם-אב תש"ו).
ב"משנה תורה" מהדורת שולזינגר, נדפס "פרי חיים" – והוא ביאורים, חידושים והגהות על ספר י"ג וי"ד, מלוקטים, ערוכים ומסודרים מתוך ספרי רבי חיים.
במחקריו על התרגומים הקדמונים של המקרא הוא דן בעניינים שונים. מקום רב מוקדש בהם להפרכת טענותיהם של מבקרי המקרא, שלפני המתרגמים הקדמונים היה נוסח שונה מזה שמקובל בידינו. על זאת כתב עליהם: "ספרות שלמה בנויה על קורי עכביש, זיוף האמת ומנהג של קלות ראש בספר הספרים", ובמקום אחר: "כוונתי היתה לעורר את תשומת לבם של חוקרים ותיקים בדור הזה השואף לגאולת הארץ, לגאול את כתבי הקודש, שהם חיינו ומקור נשמתנו, מידי אלה הנוהגים זלזול וקלות ראש פליליים. ואין לשער גודל ההרס והשערוריה שהוכנס במקצוע זה מתוך בערות גמורה וחוסר כל הרגשה ברוח הלשון ותהלוכות חכמת קדמונינו. ויהי כרם ה' למרמס לכל שועל בן יומו שבא ומחבל בו".
ידיעותיו המופלאות עוררו השתוממות. מאבקו במבקרי המקרא ולעגו להם חיבבו את רבי חיים על שדרות רחבות של העם.
עוד בשנת תרפ"ד – בשנה האחרונה של חייו – כתב עליו ר' זאב יעבץ: "… אחד מגדולי תורתנו בדורותנו, אשר הוחזק לגאון אמיתי בעיני גדולי הדור בהיותו עוד רך בשנים, הלא הוא מרנא ורבנא חיים העליר, איש אשר אין חקר לידיעותיו הברורות והמבוקרות. הוא, החכם הזה החל כבר להוכיח לתומו בספרו האשכנזי 'אונטערזוכונגען איבער די פשיטא' עד כמה רעועה מלאכת מבקרי המקרא, עד כמה אין ממש בבריה משונה זו אשר עינים לה ולא תראה את אשר לפניה".
הרצאה בציבור של רבי חיים בה היכה על ראשי מבקרי המקרא היתה מאורע חברתי. צר היה המקום להכיל כל אלה שנהרו לשמוע אותו כאשר הופיע בשנת תשי"ד בניו-יורק בסידרת הרצאות שאורגנה על ידי הסתדרות "המזרחי".
מלבד ספריו פירסם מחקרים בכתבי-עת שונים, בתוכם "המזרחי" שיצא בוורשה ("על דבר כנויי לשון במקרא". שנה ב, גליון ה', ט' שבט תר"פ).
רבי חיים והרב י. ל. מימון היו ידידים ותיקים, ולבקשת הרב מימון נאות לשמש נשיא-כבוד לוועד מוסד הרב קוק בארה"ב. כמו כן היה רבי חיים חבר הוועד להוצאת ספר היובל לכבוד הרב ד"ר שמעון פדרבוש, שי"ל ע"י מוסד הרב קוק בעריכת הרב י. ל. מימון (תשכ"א). היה איש טוב לב, עזר לכל מי שביקש את עזרתו. הרב אברהם מרדכי אלטר, האדמו"ר מגור והרב מאיר שפירא פנו אליו שיפעיל השפעתו וקשריו לגיוס תמיכה למען ישיבותיהם.
לאחר מותו נדפסו כמה מספריו מחדש: "הנוסח השומרוני של התורה. העתקה מנוסח המסורה" בשם "נוסחאות התרגומים לתורה" (ירושלים, תשל"ב), "ספר המצוות" מהדורת תש"ו (מוסד הרב קוק תש"ם, תשנ"ה), "ספר לחקרי הלכות", ב' חלקים (בלי ציון שנתו ומקומו של הדפוס), "על התרגום הירושלמי לתורה" (ניו-יורק, תשנ"ג).
במשך שנים רבות עמל על "מסורת התנ"ך" בה יהיו רשומים, כדבריו הוא, "מראי מקומות של המקראות המקבילים, הדומים והקרובים זה לזה בתכנם או בענינם או בצורתם הלשונית… נחיצות עבודה זו לחקירת כתבי הקודש גדולה לאין ערוך… כי כל עיקרה של חקירת המקרא אינה הולכת ונעשית אלא על ידי השוואות הכתובים על דרך 'ילמד סתום מן המפורש', והפסוקים לתומם יגלו עמוקות מני חושך".
לאחר מותו ביקש הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, שהיה בא להרצאותיו של רבי חיים בברלין והיה קשור אליו מאוד, אף הספידו הספד גדול, ועמו הרב ד"ר שמואל בלקין, לעשות למען הדפסתו של עזבונו הספרותי, אולם מרים, בתו של רבי חיים שהיתה משוררת בלשון היידיש והיתה מתגוררת עם הוריה, לא רצתה להוציא מתחת ידיה את "מסורת התנ"ך" – לה היו מצפים חוקרי ולומדי מקרא – כי לפי דעתה לא הספיק אביה לגמור את החיבור, אחרי פטירתה עברו ספריו וניירותיו של רבי חיים לחתנו הרב יוסף יצחק סינגער והוא גילה בתוכם את "מסורת התנ"ך". הוא פרש מבית הכנסת בניו-יורק, בו כיהן ארבעים ושבע שנים, והתמסר להכשרת החיבור לדפוס. בשנים תשנ"ז-תש"ס הוציא את כל "מסורת התנ"ך" בארבעה כרכים.
מקורות:
ע.מ. ברודא, משפחת ברודא (וארשה, תרצ"ח). עמ' 43 -48 ; פנקס ביאליסטוק, כרך א. (ניו-יורק, תש"ט), עמ' 205 ; ספר זכרון לקהילת לומזה (בעריכת ד"ר יום טוב לוינסקי, ת"א תשי"ג), עמ' 115 ; אור המזרח (ניו-יורק) תשרי תשכ"ב (החוברת מוקדשת לזכרו) ; יי. דינסטאג, תלפיות (ניו-יורק), אלול תש"ל, עמ' 702 – 697, בסוף המאמר ביבליוגראפיה חשובה (כרך זה של תלפיות מוקדש לזכרו של רבי חיים העליר ובו גם מאמר על הוריה מאת מרים העליר וצרור מכתבים מארכיונו של ר' חיים העליר) ; ט. פרשל, "הדואר" י"ד אייר תשכ"ט ; שם כ"ו חשון תשנ"ד ; ד' טלזנר "אסיף" (ירושלים תש"ן), עמ' 343 – 347.
טוביה פרשל מתוך "האנציקלופדיה לציונות הדתית"
