מאי חנוכה, [על איזה נס קבעוה, רש”י], דת”ר כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כה”ג, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה (שבת כא.).
הרי שנקבע החנוכה משום נס פך השמן.
וצ”ב: הרי עמדה מלכות יוון להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ונעשו להם כל הניסים הגדולים שאנו מזכירים ב’על הנסים’ והדעת נותנת שייקבעו את חנוכה על ניסי ההצלה של כלל ישראל?
ויש לבאר בדרך משל, במשפחה אחת אבד יהלום יקר ערך, אשר היה ירושה להם מדור דור. כל בני הבית הצטערו מאוד וטרחו בכל כוחם לחפש את היהלום. לבסוף הילד הקטן מצא את היהלום, עמד אביו ונשקו בראשו. המשפחה כולה שמחה מאוד, אולם לילד נוספה שמחה נוספת, שמחת הנשיקה מאביו.
עפ”ז מובנת חשיבותו של נס פך השמן, אין הוא דומה כלל לנסים הגדולים שנעשו בהצלת כלל ישראל. נס זה הוא “רק” כדי שיוכלו להדליק את המנורה בטהרה, למרות שטומאה הותרה בציבור. אך זה גופא שעשה הקב”ה בתוך הניסים הגדולים של הצלת כלל ישראל נס נוסף שכביכול אינו נצרך, הרי זה גילוי מיוחד של אהבתו ית’ כלפי כלל ישראל, ונס זה כולו הוא “נשיקה” של אהבה לכלל ישראל. לפיכך קבעו דוקא עליו את השמחה וההלל של חנוכה.
מרן ראש הישיבה שה”ת הגאון הרב חיים שמואלביץ זצללה”ה
נלב”ע ביום ג’ בטבת – זאת חנוכה תשל”ט
