את הסיפור הבא שמעתי מפיו של בעל המעשה החפץ בעילום שמו: התגוררתי בשכנותו של הגאון רבי אברהם דוד הלוי הורוויץ זצ"ל, חבר בבד"צ העדה החרדית ומחבר שו"ת קנין תורה בשכונת בר אילן בירושלים. באחד מימי חול המועד סוכות הגיעו פועלים של העירייה והחלו סוללים כביש חדש מתחת לביתינו. הרב זצ"ל בקנאתו לקדושת החג ירד למטה עם בגדי החג בגילו המתבגר ומצבו הרפואי הירוד ונשכב על הכביש למען לא יוכלו הפועלים לחלל את קדושת החג.
החלה שם מהומה גדולה עד שמאות סקרנים ומוחים הגיעו למקום. אשתו הרבנית ע"ה באה אלי לבית וביקשה שארד לדבר עם בעלה הרב שיחוס על גופו ונפשו ויעלה לבית. עניתי לה שזה לא שייך עקב הסערה המתחוללת כעת למטה. אך מיד כשנסתיים הבלגן והרב שב לביתו הגעתי אליו והצעתי את פתרוני למען יוכל הרב לישב בשלוה בשאר ימי החג, בהם יבואו הפועלים לעבוד בצו העירייה. נלך לשאול את מרן, אולי יש איזה מתירים ונסמוך עליהם גם אם לא לעשות מעשה לפחות שלא נצטרך למחות.
ענה לי הרב זה פתרון טוב. רק מרן יכול לתת לנו שיטות לסמוך עליהם, אך אני חושש ללכת אליו לשאול אותו כי אם ידעו הסובבים אותי בעדה החרדית שאני שואל אותו אוי ואבוי לי. עניתי לו אני אלך. ביקש ממני "רק אל תספר לו בעבור מי אתה שואל".
כשהגעתי למרן ושאלתי, תכף שאל בעבור מי אני שואל. משעניתי לו שהוא חושש שידעו אמר לי "אל תדאג, אני לא אגלה". משספרתי לו צחק ואחז בידי ולקחני אל שולחנו הטהור התכופף ופתח מגירה עמוסה דפים בכתב יד ואמר לי "אתה רואה זו המגירה של רבני העדה החרדית. כולם שואלים אותי ואני לא מראה את זה לאף אחד כי הם מפחדים מכל מיני שוטים רשעים וגסי רוח שהם מוקפים בהם". מיד מסר מרן בידי תשובה בעל פה מפני שהיה זה חול המועד נתן לי רשימה של 15 אחרונים בדעת הרא"ש שמתירים את הדבר כולל המקורות. כשהגעתי לביתו של הרב הורוויץ נשארו בזכרוני רק שמות של 7 פוסקים ללא המקורות אך זה הספיק לרב הורוויץ בכדי לעצור את המחאה.
