ארבע תמונות על המלחמה.
תמונה 1:
בשלהי הקיץ נחשפתי לתופעה מוזרה.
בגדוד שבו שרתתי, התנדבו חיילים ששוחררו מחודשי לחימה קשים ברצועה.
חזרתי לאזרחות ולא יכולתי להתמודד, סיפר לי אחד מהם, לא הייתי מסוגל להיות בלי נשק ומדים, לעבודה לא הייתה משמעות, גם לא ללימודים.
ובכלל ביחס למה שעשינו ברצועה, החיים היו תפלים.
אבל גם כאן אתה לא מתמרן, אנחנו רק מאבטחים ישובים על הגבול.
נכון, ענה לי, אבל יש משמעות עצומה לכך שהישובים מאובטחים והחקלאות חזרה.
מדובר באדם צעיר ונפלא, בתחילת דרכו וחייו לפניו, הוא לא מסוגל לחזור לחיי האזרחות. לא מצליח למצוא טעם למה שללא נשק, מדים ומשימות.
הצעתי לו ללכת לטיפול.
לאחרונה שמעתי על עשרות מקרים כאלו. תנו ליבכם, האם גם אתם מכירים?
תמונה 2:
חזרתי הביתה, אבל אשתי היא לא מי שהכרתי.
בחודש האחרון שוחחתי עם שישה אנשי מילואים בסבב שני או שלישי שכך תיארו את הבית שעזבו.
לביאות, קראנו להן.
אחת הנשים אמרה: בתחילה הייתי לביאה, אמרתי לאיש שלי, לך תעשה את מה שצריך אני כאן עם הילדים והכל בסדר.
ובאו לילות רדופים, ושמועות והילדים שהחיישנים שלהם קלטו הכל.
הייתי לביאה, אחר כך חתולה
ועכשיו? עכשיו עכברוש.
תנו ליבכם אליהן
תמונה 3:
רבי בן ציון פריימן זצ"ל, היה קשור אלי גם מחמת היותי אחראי אוצר הספרים של ישיבת הכותל וגם משום שמצאנו עניין במה שאחרים לא.
מן תלמיד חכם עצום וצדיק נסתר שהסתובב בכמה ישיבות.
הייתה אז מלחמת לבנון הראשונה והיה אחד שחזר וסיפר שוב ושוב את אותם סיפורים עד שהיה לתמיהה.
לאחר מכן, הפך הדבר למוזרות ומטרד.
הוא למד בישיבה אחרת ובנינו נוצר קשר.
הצעתי לו לדבר עם הרב פריימן, מניסיוני, לרב היו נקודות מבט משונות שלא היו לאף ברייה בעולם.
בתחילה סירב ולאחר מכן נענה ובקושי.
בא לרבי בן ציון ותינה בפניו שלועגים לו אך הוא אינו יכול לחדול.
מה הסיפור מהמלחמה? שאל הרב.
והבחור סיפר והרב שאל עוד והתעניין בפרטים ותהה על הסיבות ועל המקומות והתעניין במה שקרה לפני ואחרי ובמה שאכלו ואיך ישנו ומה שגרם ואיך בדיוק נגרם וכך ישבו להם בספרייה זמן רב.
ובאה רפואה וחדלו הסיפורים.
איך זה קרה? שאלתי את הבחור.
כל כך הרבה פעמים ספרתי ורק עכשיו מישהו הקשיב עד התהום.
תקשיבו.
תמונה 4:
המילואימניק חוזר לעבודה.
אתה מעסיק, אחראי, מפקח, ראש צוות,
דע, בידך הוא ומשפחתו.
נכחתי בפגישה שבה העבירה מישהי ביקורת בטון נזפני.
היה שם אדם שחזר מלחימה ארוכה בלבנון ומתמודד עם העבודה והמשפחה וכמובן החוויות, אחד שהיה בעזה והודיעו לו שעוד מעט עולה לצפון, עוד אחד שעדיין לא סיים לספר על עזה.
אתם צריכים את העובד ואת התפוקות, תגלו סבלנות, התפוקות עוד יגיעו כי האדם שלחם יודע את טעמה של התמסרות, של נכונות.
אבל לעת עתה הוא צריך התבררות והתבהרות.
**********
מעגלי התיקון והריפוי שהמלחמה הביאה לנו כאתגר הם רחבים.
חלקם סמוי מן העין.
זה הזמן לפקוח עין.
ב.פ.
