איוב פרק ח

(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר. (ב) עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ. (ג) הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק. (ד) אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם. (ה) אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן. (ו) אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. (ז) וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד. (ח) כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם. (ט) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ. (י) הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים. (יא) הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. (יב) עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כׇל חָצִיר יִיבָשׁ. (יג) כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד. (יד) אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ. (טו) יִשָּׁעֵן עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם. (טז) רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא. (יז) עַל גַּל שׇׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה. (יח) אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִיךָ. (יט) הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ. (כ) הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים. (כא) עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה. (כב) שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ.

1 Now Bildad the Shuhite replied and said:

2 "How long will you speak such things, seeing that the words of your mouth are [like] a mighty wind?

3 Does God pervert judgment, or does the Almighty pervert justice?

4 If your children sinned against Him, He sent them away in the hands of their transgression.

5 If you seek God and supplicate the Almighty,

6 if you are pure and upright, He shall arouse [your merit] over you, and will complete your righteous home.

7 And your beginning shall be small, but your end shall increase exceedingly.

8 For inquire now about the past generation and apply yourself to what their fathers have searched out,

9 For we are of yesterday and know nothing, because our days on earth are like a shadow.

10 Will they not instruct you and tell you, and utter words out of their heart?

11 Can papyrus shoot up without a marsh? Can the reed-grass grow without water?

12 When it is still in its greenness, it will not be plucked, but before any other grass, it will dry up.

13 So are the ways of all those who forget God, and the hope of the flatterer shall be lost,

14 whose confidence shall be cut off, and whose trust is a spider's web.

15 He leans on his house but it does not stand; he grasps it but it does not endure.

16 It is fresh before the sun, and on its garden its tender branch emerges.

17 Beside the fountain, its roots are entwined; he sees a stone house.

18 If one destroys him from his place, then it shall deny him, [saying] 'I have not seen you.'

19 Behold this is the joy of his way, and from the earth, others will spring forth.

20 Behold God will not reject the innocent, nor will he uphold evildoers.

21 Until He fills your mouth with laughter and your lips with shouting.

22 Your enemies will be clothed with shame, and the tent of the wicked shall be no more."

(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר בלדד ממקום שנקרא שוח ענה לאיוב ואמר לו[2]: (ב) עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה עד מתי אתה תאמר את הדברים האלה, שה' עושה עוול לאנשים,[3] וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ ויש בפיך דברים רבים שאתה אומר[4]: (ג) הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט האם ה' יעוות את המשפט?[5] וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק והאם ה' יעוות את הצדק?[6]: (ד) אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם אם בניך חטאו לה' – הוא שילח אותם על ידי הפשע שלהם – הפשע היה השליח כדי להרוג את בניך. ה' הרג את בניך בגלל שהם חטאו[7]: (ה) אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל אם תתפלל אל ה' שיפסיק לייסר אותך,[8] וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן ואם תתחנן לה'[9]: (ו) אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה ואם תעשה זאת בטוהר וישרות הלב (תתפלל לפני ה'),[10] כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ אז ה' יעורר עליך את רחמיו,[11] וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ והוא יעשה את מקומך מקום צדק, הוא יביא לך בנים ועושר במקום הראשונים שנלקחו ממך[12]: (ז) וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר הטוב שהיה לך בהתחלה, לפני שה' הביא עליך ייסורים, יהיה נחשב לקטן ביחס לטוב שיבוא עליך,[13] וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד ומה שיהיה לך בסוף – יגדל מאוד. יהיה לך הרבה יותר טוב ממה שהיה לך בהתחלה[14]: (ח) כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן תברר מה קרה בדורות הראשונים, תברר מה קרה בעבר,[15] וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם ותכין את דעתך למה שאבותיהם חקרו וביררו[16]: (ט) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע שהרי אנחנו כאן רק מאתמול, ולכן איננו יודעים מה קרה בעבר. אנחנו עדיין צעירים ולא היינו בדורות הקודמים, ומשום כך איננו יודעים מה קרה בדורות הראשונים,[17] כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ שהרי ימינו על הארץ דומה לצל. כשם שהצל איננו עומד במקום אחד לאורך זמן, כך גם אנחנו לא נמצאים על הארץ לאורך תקופה ארוכה[18]:(י) הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ הרי הם, האבות, יאמרו לך את המסקנות מהחקירות שלהם,[19] וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים ומרצונם נם יוציאו מילים ויאמרו לך את מה שתשאל אותם[20]:(יא) כך יאמרו הזקנים של הדורות הקודמים:[21] הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה האם עץ הגומא יכול לגדול במקום שאין שם ביצה?[22] יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם האם צמח שנקרא "אחו" יכול לגדול במקום שאין בו מים?[23]: (יב) עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף כאשר הוא עדיין לח – הוא לא ייקטף. הוא לא יישבר כל עוד הוא לח,[24] וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ אך כאשר הביצה מתייבשת וכבר אין מים שמשקים אותו – הוא מתייבש. ייבוש זה נעשה עוד לפני ששאר החציר מתייבש, כיוון שהוא רגיש יותר[25]: (יג) כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵל כך הדרכים של מי ששוכח את ה'. בהתחלה הם מצליחים מאוד, אך מהר מאוד הם נענשים על מעשיהם,[26] וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד והתקווה של החנפים, של הרשעים, נאבדת במהירות. כשם שהגידולים כמו הגומא גדלים מהר וטוב, אך בסופו של דבר הם מתייבשים מהר, כך הרשעים בהתחלה מצליחים בדרכיהם, אך מהר מאוד ה' מעניש אותם[27]: (יד) אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ המחשבה של הרשע שהוא יכול לחיות בביטחון – תיכרת. הרשע לא יוכל לחיות יותר בביטחון שהוא חשב שהוא יוכל לחיות בה כאשר הוא היה בשיא הצלחתו,[28] וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ והביטחון שלו בהצלחתו דומה לבית עכביש. כשם שקורי העכביש אינם חזקים ולכן אינם מתקיימים לאורך זמן, כך מחשבת הרשע שהוא יכול לחיות בביטחון לא תתקיים לאורך זמן[29]: (טו) יִשָּׁעֵן עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד הרשע מסתמך על ביתו, אך ביתו לא יחזיק מעמד,[30] יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם למרות שהרשע יאחז בבית – הבית לא יתקיים בידו ויתמוטט. הרשע איננו יכול להסתמך על ביתו משום שהבית לא יחזיק מעמד[31]: (טז) רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ הרשע רטוב לפני שהוא התייבש על ידי השמש. הכתוב דימה את הצלחת הרשע ללחלוחית של הגומא והאחו. ההצלחה של הרשע תהיה רק עד שהוא כביכול יתייבש,[32] וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא והשורש שלו יוצא אל הגינה כדי לינוק משם מים (דימוי לשלב ההצלחה של הרשע)[33]: (יז) עַל גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ השורשים שלו יגדלו ויסתבכו בגל אבנים (כהמשך ההצלחה שלו),[34] בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה והוא רואה בית אבנים ובונה לו שם מצודה[35]: (יח) אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ אבל לאחר שלב ההצלחה, כאשר ה' ייפרע ממנו ויבלע אותו ממקומו,[36] וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִיךָ המקום שלו יכחיש אותו ויאמר לו שהוא לא ראה אותו מעולם. כל מה שהרשע בטח בו – לא יתקיים בידו[37]: (יט) הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ הרי מה שהרשע הסתמך עליו ושמח בו – לא יחזור עוד. הרשע לא יצליח יותר במעשיו,[38] וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ והתקווה תצמח מאנשים אחרים. הצדיקים יתחילו להצליח[39]: (כ) הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם שהרי ה' לא ימאס לעשות טוב לאנשים תמימים, לצדיקים,[40] וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים והוא לא ייתן חוזק בידי מי שמבקש להרע לצדיקים[41]: (כא) עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ (ה' יתן לך טוב) עד שפיך יתמלא בשחוק,[42] וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה ועל שפתיך יעלו קולות של תרועה מרוב שמחה[43]: (כב) שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת השונאים שלך כביכול יתלבשו בבושה. שונאיך יתביישו כאשר יבוא עליך כל הטוב בעתיד,[44] וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ ובית הרשעים לא יחזיק מעמד ויתמוטט לעולם[45]:

[1] רמב"ן בפירושו לפסוק א כתב שבלדד טען כלפי איוב טענות חזקות יותר מאליפז, והוא סבור שהעונשים הגיעו לאיוב. בניו היו רשעים והוא עצמו צריך למרק חלק ממעשיו.

[2] תרגום.

[3] תרגום + ספורנו. רמב"ן: עד מתי תטען שאתה צדיק?

[4] רש"י. רלב"ג: אמרי פיך ייחשבו לכעס חזק.

[5] רש"י. רמב"ן: האם ה' יגמול רע לטובים?

[6] רש"י. רמב"ן: האם ה' לא יגמול טוב לטובים וישאיר אותם בידי המקרה? בפירושו השני כתב שהצלע הקודמת דיברה על אי שפיטת הרשעים, וצלע זו מדברת על נתינת גמול לצדיקים.

[7] רש"י. ספורנו: את בניך הוא השאיר ליד המקרה, משום שהם חטאו. רמב"ן: מצודות: הוא הרג אותם בבית המשתה, והדבר מראה שהם חטאו לו בכך שהם תמיד הגיעו לכדי קלות ראש. דבריו מבוססים על דברי התרגום שפירש "ביד" כמקביל ל"אתריהון".

[8] תרגום. ספורנו: הכוונה שיתוודה ויעשה תשובה על שלא מיחה בבניו. הצלע הבאה מדברת על תפילה.

[9] תרגום.

[10] מצודות. ספורנו: אם לא חטאת עם בניך.

[11] מצודות. רלב"ג הוסיף פירוש ש"יעיר" מלשון שמחה.

[12] רמב"ן. תרגום פריש "נות" מלשון נאה. רלב"ג פירש נות צדקך" שפירושו נשמה. ספורנו: ה' יחשיב לך את העוונות כזכויות.

[13] רמב"ן.

[14] רמב"ן.

[15] רש"י.

[16] רש"י. ספורנו: הכוונה מה שקיבלו מאבותיהם.

[17] תרגום.

[18] מצודות. רמב"ן: גם אם נראה עכשיו שהרשעים מצליחים, כאשר מתבוננים על העבר, רואים שבסופו של דבר הם משלמים מחיר על מעשיהם ונענשים.

[19] תרגום.

[20] תרגום. רמב"ן: הם יאמתו את הדברים על ידי משלים שהם יוציאו מליבם. מצודות: הכוונה שהם יוציאו את המילים בעצמם – גם בלי שתשאל אותם.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] מצודות.

[24] רש"י ולפי פירושו קטיפה מלשון שבירה. אבן עזרא: הכוונה ב"אבו" למקום שהוא גדל, ולא ללחלוחית. רמב"ן: "אבו" פירושו יציאת הנץ, החניטה של הפרי.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] רש"י. אבן עזרא דחה פירוש של רס"ג שמדובר על הישענות על הבל.

[29] רש"י.

[30] רלב"ג.

[31] רלב"ג.

[32] רש"י. מצודות: מדובר על הפורענויות שבאות על הצדיק.

[33] רש"י.

[34] רש"י. רלב"ג: "גל" פירושו גל מים ולא תל אבנים.

[35] רש"י. בשם מנחם פירש "יחזה" מלשון הגבלה. אבן עזרא פירש "יחזה" מלשון להסתבך.

[36] רש"י. רמב"ן התלבט אם הכוונה שהשמש תבלע אותו ממקומו, או שמישהו אחר יבלע אותו ממקומו. בכל אופן אין הבדל במשמעות הפסוק בין פירושו לפירוש רש"י. בהסבר פירוש התרגום כתב רמב"ן שיש בפסוק זה תמיהה: האם יתכן שהשורשים יסתבכו על בית האבן? הרי אין לאילן כזה שום שורש, אלא הוא יונק מעט ומיד מת (וכך גם הרשעים אינם מצליחים במעשיהם לאורך זמן).

[37] רש"י.

[38] רש"י. רמב"ן: כל שמחתו של העץ הוא רק להיכרת, כך הרשע יכול לשמוח רק באבידתו.

[39] רש"י. מצודות: לשיטתו שהפסוקים עוסקים בפורענויות שבאות על הצדיקים, הכתוב אומר שלאחר שהצדיקים ייעקרו מהמקום שהם הסתמכו עליו, הם יראו שהכל היה לטובה, ובמקום החדש אליו הם נעקרו, הם יצליחו יותר. ספורנו הביא דוגמאות לצדיקים שנעקרו ממקומם והצליחו יותר: אברהם ויוסף. רמב"ן: אם הבנים שלהם יצמחו – גם הם ייכרתו.

[40] רש"י.

[41] רש"י. מצודות: הוא לא ייטיב לרשעים בלי סיבה. ספורנו: הכוונה לכשדים ושבא שלקחו את הממון של איוב.

[42] רמב"ן.

[43] רמב"ן. ספורנו: הכוונה לתרועת ניצחון על איבוד אויביו.

[44] מצודות.

[45] רמב"ן.

---

(א) פתיחה למענה הרביעית מענה בלדד

המתווכח השוחי בחר לו שיטה אחרת, אשר כפי דבריו ירשה בקבלה מאבותיו (פסוק ח).

כאליפז, יאמין גם הוא בהשגחה ובחפשיות הבחירה; כמוהו, גם הוא ייתן כתף סוררת אל דעת האצטגנינים; ולאשר גם איוב, במענהו לאליפז, החריש מדרושים אלה, לכן הסתפק גם הוא במופת אחד אשר העמיד נגד הכופר בהשגחה, במה שאמר האל יעוות משפט?! (פסוק ג), וביאור זאת הראיה הוא, כי מתנאי האלהות שיימצאו בו כל השלמיות ושיסולקו ממנו כל החסרונות, וזאת שיצא מאיתו עוול ומשפט מעוקל הוא חיסרון, וראוי שלא יימצא בו.

וזאת יודה גם בעל הריב, וגם איוב הניח זה ליסוד אשר עליו בנה ראיותיו, רק שאיוב לקח את הדברים בהשקף על משפט האישיי, וכה יאמר, שיעשה האל עוול הוא דבר נמנע בחוקו, ההנהגה האישיית הנגלית אינה מסודרת לפי המשפט והצדק, באשר ראינו כי היא לא תבחין בין צדיק לרשע, כי הכל כאשר לכל כטוב כחוטא נתונים המה תחת מקרי הזמן ותהפוכותיו, ואחר שזה שיגיע רע להצדיק בחינם הוא עוול, אם כן נמנע שתהיה הנהגה זאת מאת ה׳, כי חלילה לאל מרשע ושדי מעוול, ולכן החליט כי הנהגה זאת יוצאת ממושל עיוור וסתום עיניים שהיא המערכה, אשר היא לא תבחין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.

אמנם, בלדד הכריע ההיפך מצד המשפט הראשיי הכללי, וכה יאמר: העוול ראוי שיסולק מאת ה׳ יען היותו חיסרון, וכן ראוי ליחס לו היכולת המוחלט אחר היותו שלמות, והנה, שנאמר שה׳ מסר הנהגת העולם אל מושל עיוור, הבלתי מבחין בין טוב לרע, גם אם נצדיק בזה את הדברים הפרטיים הנמשכים מרוע הסדר, בשנאמר כי לא מאת ה׳ יצאו רק משרי המערכה המנהיגים את ההנהגה האישיית, בכל-זאת לא נוכל להצדיק אותו מצד המשפט הראשיי, כי נשאל, הלא זה בעצמו עוול מאיתו, מה שמסר את ההנהגה ביד המערכה, ולא נוכל להשיב על-זה רק אחת משתי אלה, או שנאמר שאין לו יכולת לעשות משפט להנהיג ההנהגה האישיית, וזה אי-אפשר, כי מתנאי האלהות שיימצא לו היכולת המוחלט, ועל זה אמר: האל, היינו הבעל יכולת והתקיף, איך יעוות משפט?

או שנאמר שעוזב את השפלים ואינו רוצה להשגיח בם על צד המיאוס או הקנאה (כפי החלוקה אשר בפי המורה בט״ז משלישי), וזה נגד הצדק, ועל-זה אמר ואם שדי יעוות צדק?!.

וזה מופת חותך, שההנהגה האישיית יוצאת מהשגחתו, ושרוע הסדר הנדמה לנו מייסורי הצדיקים הוא טעות אצלנו, כי הכל מסודר מאיתו בצדק ובמשפט, כי הוא אל אמונה ואין עוול.

אמנם, מדוע יביא ה׳ רעות על הצדיק? בזה נטה למסילה אחרת, כי לשיטתו יביא ה׳ מכאובים על הצדיק מבלי שום חטא קודם, רק כדי להיטיבו באחריתו, ושישלם לו חלף הרעה טוב כפליים, בעניין שהרעות יבואו על-דרך התמורה והחילוף, שעל-ידי הרע ההווה ישיג טוב בעתיד (פסוקים ו-ז).

ולאשר, כמורגל בפי החכמים, יתדמה האדם בהרבה עניינים אל הצמח, מבאר כי כן תתנהג הטבע עם הצמחים למיניהם, שהצמח הנטוע במקום סלעים ציה ושממה יעקרהו בעל הגן ממקומו וישתלהו במקום רענן ושמן, ומבואר שעקירה זאת אינה לרעה רק לטובה למען יטעהו שורק, אולם לא כל עשב מסוגל לזה, כי הצמחים הגדלים על רוב מים הלחים ורטובים בטבעם לא ישרישו שורשיהם אחרי עקירתם, אבל לעומת זה כן הם לפני כל חציר ייבשו.

וזה העניין בעצמו יהיה בהנהגת האדם, שהרשע הרגיל בתענוגים ומותרות לא יעקרנו ממקומו רק ייקחהו מהעולם קודם זמנו, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים, אבל הצדיק יתעקר לפעמים ממקומו וייוורש מנכסיו וגופו יתייסר, וזה לטובתו, לשתלו במקום נאמן, ועוד ינוב בשיבה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה׳ בידו יצלח (פסוקים יא-כ).

ולכן יעצהו להחזיק במעוזו ולבטוח בה׳ ואליו יתחנן, כי אז תחת ייסוריו ירון חלקו ואחריתו ישגה מאד (פסוק יז, פסוקים כא-כב).

(ב) עד אן תמלל אלה לדבר דברי רוח, ומה שתחליט שה׳ מסר את ההנהגה ביד המערכת הבלתי מבחנת בין טוב לרע אני משיב לך.

(ג) האל יעות משפט – הלא יהיה זה עול בחק האל או חסרון יכולת וכמו שהתבאר בפתיחה, אמנם צדיק וישר ה׳ ואין עול, כי.

(ד) אם בניך חטאו לו – שעל בניך לא אוכל לומר שנתיסרו ע״ד התמורה כדי להרבות שכרם אחר שהם מתו ונאבדו, אבל עליהם לא תוכל להחליט שלא חטאו, ובודאי חטאו לו (כמ״ש בעצמו אולי חטאו בני)ולכן וישלחם ביד פשעם, כי שלחם ביד הפשע עצמו, כי בעת אכלו ושתו שאז פשעו וברכו אלהים בלבבם, נפל עליהם הבית ומתו. וזה מדה כנגד מדה כפי היושר והצדק, אבל הנוגע לך שאתה טוען כי צדיק אתה, אני משיב לך.

(ה) אם אתה תשחר אל אל ותתפלל לפניו, אז.

(ו) אם האמת כדבריך כי זך וישר אתה אז יתברר לך כי עתה, מה שהביא עליך יסורים אינו מצד קצפו או מצד הסתרת פנים וסילוק השגחתו, רק בהפך כי עתה ע״י היסורים יעיר עליך, ובהיסורים בעצמם ישלים את נות צדקך, לכונן את נוך בשלימות גדול כראוי לך לפי צדקך, ופרי היסורים הללו יהיה, כי.

(ז) והיה ראשיתך מצער – שעי״כ אחריתך ישגה מאד, שהיסורים שהביא עליך בלא חטא יהיה כדי להטיבך באחריתך ולכונן אותך לשם ולתפארת:

(ח) כי שאל נא – הודיעו ששטה זאת שיסורי הצדיק הם ע״ד התמורה להרבות כבודו באחריתו, קבלה בקבלה מדור ראשון, שהם קבלהו מאבותיהם אשר חקרו ועיינו בדבר הזה:

(ט) כי תמול אנחנו – שאנחנו א״א שנעמוד על אמתת הדבר לדעת אותו ע״י הבחינה והנסיון שהבחינה לא תהיה אלא ברבות הימים ורב זמן, ואנחנו זה מקרוב נולדנו, וימינו דומים כצל החולף מהרה, וא״א לדעת הכל בזמן קצר כזה, רק צריכים אנו לסמוך על הקבלה הנמשכת מדור דור, אשר הם בחנו הדברים ברבות הימים והקורות, ולכן.

(י) הלא הם יורוך יאמרו לך – את המקובל אצלם, וחוץ מזה עוד מלבם יוציאו מלים להראות לך במשל מטבע הצמחים:

(יא) היגאה – הגומא והביצה לא יגדלו בלא אדמה לחה ורטובה ועל לחלוחית של מים, מצד לחלוחותם ורכותם, והנה בעת אשר -

(יב) - עודנו באיבו, בעוד לא נס ליחה, לא ייקטף, כי הוא חזק מאד, ומכל מקום, רוב שפע הליחות והמימיות אשר בו, זה עצמו הוא גורם שלפני כל חציר ייבש, כי כשייפסק יניקת הליחות בשפע או בהשתנות חום הקיץ ייבשו ויכלו, מה שאין כן החציר, שאינו צריך ליחות כל-כך, יתקיים זמן ארוך יותר:

(יג) כן ארחות כל שוכחי אל – שהם דומים כמו הגומא והאחו, אשר ישבעו בתענוגים ובמותרות, וראשיתם צלחה למצוא כן משאלות עיניים, והם דומים גם בזה כהאחו, כי תקוות חנף תאבד ולא תתמיד הצלחתו זמן רב, והוא כי בעת -

(יד) אשר יקוט ויכרת כסלו ומבטחו אשר הוא דומה כבית עכביש, בעת יתמוטט מעט ולא ימצא חית ידו, אז אף בעת אשר -

(טו) ישען על ביתו – מ״מ לא יעמוד, ר״ל לא לבד שלא יתקיים בעת שיעקרוהו מביתו (כאשר יאמר אח״כ ביסורי הצדיקים שדומים כעץ ששותלים אותו ממקומו למקום אחר) כי הגומא והאחו לא יגדלו אם ימושו ממקום גדולם וינטעו שנית, רק אף שישען על ביתו בכל זה לא יעמד, ואף שירצה להחזיק בביתו בכל עוז, בכל זה לא יקום:

(טז) רטוב – לא כן הצמח אשר אינו צריך אל מים רבים ולחות הרבה, רק הוא רטוב ורענן אם יעמוד לפני השמש ולא תזיק לו היבושת הבא ע״י השמש, וגם על גנתו יונקתו תצא, שאינו צריך לבצה ומקום לח רק הוא גדל בכל גנה שתהיה, הנה הצמח ההוא בעת אשר.

(יז) על גל שרשיו יסובכו – בעת ששרשיו יסובכו זה בזה ולא יוכלו להתפשט בעבור גל של אבנים שנמצא אצל שרשם, או שלא יוכל להתפשט בעבור כי בית אבנים יחזה, שגבולו קרוב אל בית אבנים ואבני הבית שהם בגבולו מעכבים בעד שרשיו שלא יתפשטו, אז.

(יח) אם יבלענו – בעל הגינה ויעקרנו ממקומו עד שהמקום שגדל שם יכחש בו לאמר לא ראיתיך, ר״ל שעוקרו משם מכל וכל:

(יט) הן – העקירה הזאת הוא משוש דרכו, ישמח על העקירה הזאת ועל הדרך שמובילים אותו ממקומו למקום אחר, כי מעפר אחר אשר אין שם אבנים ושרשים משם יצמחו שרשיו באין מעכב, ונמצא שעקירה זאת היא לטובתו, וזה משל אל הצדיק אשר לא הורגל במותרות והוא רטוב ועומד בצדקו אף לפני שמש, כי הוא מוכן לעמוד בנסיון, כשרוצה ה׳ לרומם קרנו ולהאיר נרו ורואה כי במקום ובמדרגה שהוא נטוע עתה יש לו מונעים ומעכבים מלהעלותו לגדולה המוכנת לפניו, אז יעקרנו ה׳ ממקומו יחריב נוהו ויהרוס ביתו וגם עמודי גוייתו ירפפו, וזה אך לטובתו שעי״כ יטעהו ה׳ מחדש במקום יותר מובחר, וישימהו לנס עמים במקום ובמדרגה אשר בו יתפשטו שרשיו ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו, וכ״ז הוא לטובתו ולהצלחתו. - עתה מבאר את העולה משטתו, כי.

הן אל לא ימאס תם – וא״א שיסורי הצדיק יהיה לרעתו, וגם לא יחזיק ביד מרעים, וא״א שהצלחת הרשע יהיה לטובתו, רק, כי.

(כא-כב) עד שיגיע העת אשר ימלא שחק פיך שתשמח על היסורים שסבלת כי תקבל טוב תמורתם עד העת ההיא בתוך כך שונאיך ילבשו בשת, כי אהל רשעים תחרב, ואז תפרח כתמר ואבדן רשעים תראה: