איוב ז'
(א) הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ (על) [עֲלֵי] אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו. (ב) כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פׇעֳלוֹ. (ג) כֵּן הׇנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי. (ד) אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף. (ה) לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה [וְגוּשׁ] (וגיש) עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס. (ו) יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה. (ז) זְכֹר כִּי רוּחַ חַיָּי לֹא תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב. (ח) לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי. (ט) כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה. (י) לֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ. (יא) גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשׇׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי. (יב) הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר. (יג) כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי. (יד) וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי. (טו) וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי. (טז) מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי. (יז) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ. (יח) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ. (יט) כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי. (כ) חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא. (כא) וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֺנִי כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי.
----
גורל איוב קשה (א-ו)
איוב טוען שגורל כל אדם הוא קשה: "הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו" (א), וגורל חייו קשה עוד יותר: "כֵּן הׇנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי. אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף" (ג-ד).
פניית איוב לה' (ז-כא)
אולי כתגובה לעצתו של אליפז פונה איוב לה', אך עם כוונה שונה לגמרי מזאת של אליפז. איוב שואל את האל: "הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר" (יב) - האם אתה ה' רואה בי איוב אויב שיש לשים עליו משמר תמידי? איוב אומר לה' שהוא בוחר להיחנק מאשר להמשיך ולחיות חיי סבל: "וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי" (טו). איוב ממשיך לטעון כלפי האל ושואל מה הערך של האדם אם ה' בוחן אותו בכל רגע ורגע: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ. וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ. כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי" (יז-יט). איוב ממשיך לטעון שגם אם היה חוטא - האם הא-ל לא יכול לסלוח לו?: "וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֺנִי כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי" (כא).
---
בפרק זה, איוב ממשיך לענות לאליפז שסבר שה' מוכיח את הצדיקים על החטאים המעטים שלהם, ואומר שהוא היה מעדיף למות מאשר לסבול את הייסורים שמהם הוא סובל. בפרק זה הדגש הוא על דברי אליפז שה' משגיח על בני האדם.[1]
---
אוצר התורה
(א) הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ הרי לאדם יש שנים קצובות שבהם הוא יחיה על הארץ,[2] וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו וכל ימי חייו דומים לאדם שכיר. כשם ששכיר מסיים את שכירותו לאחר פרק זמן שנקבע, כך חייו של אדם מסתיימים לאחר זמן מוגדר[3]: (ב) כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל כשם שהעבד מצפה כבר לצל של הערב, כדי שהיום שבו הוא עובד יסתיים,[4] וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ וכשם ששכיר מצפה לסיים את עבודתו בסוף היום[5]: (ג) כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא כך אני מנחיל לעצמי חודשים של שווא. אני מחכה כל פעם לחודש הבא, אולי יסתיים הזמן שה' קצב לי לייסורים, אך הציפיות שלי אינן מתממשות, כיוון שהייסורים ממשיכים,[6] וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי ובכל לילה אני מצפה שהלילה שזימנו לי מהשמים יעבור, כדי שהייסורים שלי יסתיימו (אך הייסורים אינם מסתיימים)[7]: (ד) אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב כאשר שכבתי בלילה, אמרתי שאני מחכה שהערב ינדוד, הערב יסתיים, וביום למחרת לא יהיו לי יותר ייסורים,[8] וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף וביום הייתי נודד על מיטתי, כיוון שלא הייתי יכול לישון מרוב ייסורים עד הערב[9]: (ה) לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר הבשר שלי היה כל כך מלא בפצעים, עד שהוא העלה ריקבון וחלודה,[10] עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס העור שלי התמלא בקמטים עד שהוא נמאס[11]: (ו) יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג הימים הטובים שלי, הימים שבהם לא הייתי בייסורים, הסתיימו במהמרות, כמו שהאריגה מתבצעת במהירות,[12] וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה הימים הטובים הסתיימו בלי ציפייה שלי שהם יחזרו[13]: (ז) זְכֹר כִּי רוּחַ חַיָּי ה'! תזכור שימי חיי קצרים כמו שהרוח עפה במהירות,[14] לֹא תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב והעין שלי לא תזכה לראות את הטוב משום שאמות לפני שיסתיימו הייסורים שלי[15]: (ח) לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי העין שרואה אותי עכשיו – לא תראה אותי אחרי שאמות,[16] עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי כאשר תרצה להיטיב לי – לא תוכל, היות ואני כבר אמות[17]: (ט) כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה כשם שהענן מתכלה ואינו חוזר עוד – כך מי שיורד לשאול איננו חוזר ממנו, ולכן לא תחזיר אותי לחיי הראשונים שהיו טובים[18]: (י) לֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ (האדם שכבר ירד לשאול) לא יחזור עוד אל ביתו ואנשי מקומו כבר לא יכירו אותו. איוב חזר בכמה אופנים על העניין שהוא כבר לא יחזור לקדמותו[19]: (יא) גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי גם אני לא אמנע מהפה שלי מלומר טענות עליך (ה'),[20] אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אני אדבר מתוך המצוקה של הרוח שלי (בגלל הייסורים שהבאת עלי),[21] אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי אדבר מתוך המרירות של נפשי. איוב אומר שהוא יטען טענות קשות כלפי ה' בגלל הייסורים שבאו עליו[22]: (יב) הֲיָם אָנִי האם אני דומה לים? הדברים יתבארו מיד,[23] אִם תַּנִּין האם אני דומה לתנין?[24] כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר שמשום כך שמת עלי משמר? איוב אומר שה' שם את החול כדי להגביל את הים ואת הדגים הגדולים הוא הגביל לים כדי שלא יזיקו ביבשה. אולם, לא היה צורך שה' ימנה את השטן כדי למנוע את יציאת נפשו, והשטן המונע את מיתתו, גורם לו לייסורים רבים יותר[25]: (יג) כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי הרי אמרתי שהמיטה שלי תנחם אותי. אמרתי שכאשר אשכב במיטתי, הכאבים יהיו קלים יותר והייסורים פחות יפריעו לי,[26] יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי המשכב בלילה יסבול את צרתי. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[27]: (יד) וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת אבל את שברת אותי גם בחלומות. גם כאשר שכבתי על משכבי, עדיין סבלתי מייסורים,[28] וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי וגרמת לי לחרדות – גם כאשר חזיתי בלילה. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[29]: (טו) וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי והנפש שלי העדיפה למות מחנק במקול להמשיך לחיות,[30] מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי העדפתי למות מאשר להמשיך לחיות עם העצמות שלי[31]: (טז) מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה אני מאסתי בחיי – בסופו של דבר לא אחיה לעולם (ולכן גם אם מצבי ישתנה, אין לי עוד הרבה זמן לחיות בטוב, ועדיף שאמות עכשיו),[32] חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי ה'! תפסיק להרע לי, כיוון שאין לי עוד הרבה זמן לחיות[33]: (יז) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ מה שווה האדם שאתה מגדל אותו ומתייחס אליו? איוב שאל את ה' מדוע הוא בגלל מתייחס לבני האדם ומעניש אותם על חטאיהם – הם הרי לא שווים כלום[34]: (יח) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים ובכל בוקר אתה משגיח עליו ועל מעשיו,[35] לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ בכל רגע את בוחן את מעשיו[36]: (יט) כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי וכה זמן אתה לא עוזב אותי ומפסיק לייסר אותי?[37] לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי אתה לא מרפה ממני אפילו זמן קצר שלוקח לי לבלוע את הרוק שלי[38]: (כ) חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ גם אם חטאתי – איך אני יכול להזיק לך?[39] נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ אתה הרי שומר על האדם – ואם כן מדוע פגעת בי והבאת עלי ייסורים?[40] וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא ואני הייתי עליך למשא, כביכול אני פוגע בך בעצם קיומי. בפסוק אמנם כתוב "עלי", אך חז"ל אמרו שיש כאן תיקון סופרים כדי למנוע משמעות לא מכובדת כלפי ה'[41]: (כא) וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי ומדוע אינך נושא את פשעי ומעביר את עווני? מדוע אינך סולח לי ומפסיק את הייסורים?[42] כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב שהרי אני אמות בקרוב, וראוי לרחם עלי,[43] וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי ואתה תדרוש אותי לטובה, תרצה להיטיב איתי, אך לא אהיה עוד בחיים. איוב אמר שכאשר ה' ירצה להיטיב לו הוא כבר לא יהיה בחיים, ולכן ראוי שה' ייטיב לו כבר עכשיו[44]:
[1] רלב"ג בפירושו בסוף הפרק. כמו כן הסביר שם שלא גינו את יתרו על כפירתו בתחיית המתים, משום שהם גם לא האמינו בתחיית המתים. כמו כן ציין שאיוב טען שה' לא משגיח במעשי בני האדם משום שהאדם נמאס בעיניו, וגם משום שהאדם עושה כל הזמן מעשים חדשים, וה' לא יכול לעקוב אחרי כל מעשיו. הוא סבור שאין זה חיסרון בה' אם אינו יודע כל פרט ופרט במעשי בני האדם.
[2] רש"י. רמב"ן: בפסוקים אלו, איוב עובר להתלונן על טענתו השניה שימי האדם קצובים.
[3] רש"י.
[4] רש"י.
[5] רש"י.
[6] מצודות. ספורנו: אינני יכול לקנות שלמות בימים ולילות מרוב ייסורים.
[7] מצודות.
[8] רש"י. לפי פירושו, האות מ היא חלק מבסיס המילה. מצודות פירש מלשון נדידה, שהערב ינדוד. רמב"ן פירש לשון מדידה, היות והוא היה מודד את הלילה ומחכה שהוא יסתיים. בפירוש הצלע כתב שחסר מי המודד (האדם הוא המודד), או שצריך לומר ש"מדד" פירושו מודד, ואז מזוכר שיש אדם שמודד הוא שצריך לקום. אבן עזרא: חסר מי המודד, והכוונה שליבו היה מודד את אורך הערבים משום שהוא חיכה שהערב יסתיים. ספורנו: כאשר אדם שוכב לישון, הוא אמור להתבונן על ענייני שלמות, ואיוב לא היה יכול לעשות כך מרוב ייסורים.
[9] רש"י.
[10] רש"י ולפי פירושו "גוש עפר" הוא דימוי – כמו שגוש העפר מעלה חלודה, כך בשרו של איוב העלה חלודה. ספורנו: רימה מלשון כינים. רמב"ן: דברי איוב נאמרו על העתיד – בסוף, לאחר שימות, יהיה גופו רימה ועפר. אבן עזרא: יש אומרים ש"גוש" מלשון מישוש, יש אומרים שהוא מלשון חיות, והפירוש הנכון הוא שהוא מלשון עפר.
[11] רש"י. לפי פירושו אפשר לפרש את המילה "רגע" בשני אופנים. א. מלשון קמטים. ב. מלשון רגיעה, אך גם במשמעות השניה הכוונה לקמטים. ספורנו: הכוונה לסדקים. תלונתו של איוב על כך שהוא נמאס, משום שאז לא יתקרבו המשרתים אליו כדי לשרת אותו. רמב"ן: "וימאס" מלשון נמס, הגוף כולו היה זב מדם. בפירוש נוסף כתב מלשון "מסס", והכוונה גם כן ללשון התפוררות. אבן עזרא: כתב שיש מפרשים ש"רגע" מלשון בקע (בדומה לספורנו), ולפי זה "וימאס" מלשון נמס. אך כתב שהפירוש הנכון הוא ש"רגע" מלשון גערה, כביכול הקב"ה גער בעור שלו כדי שייצא בו שחין, ועל יי כך העור נמאס בעיני כולם. מצודות: הכוונה שהעור שלו דומה לעפר.
[12] רש"י. רמב"ן: הימים של האדם קלים יותר ממלאכת האריגה.
[13] רש"י. רמב"ן: פירש שהכוונה ללשון חוט, כביכול חייו של אדם הולכים על פי חוט. בפירוש נוסף כתב שהכוונה ללשון תקווה וציפיה כפי שביארנו בפנים.
[14] מצודות. רמב"ן: למרות שבפסוק לא מוזכר במפורש שמו של ה', איוב לא הזכיר את שמו של ה' כאשר הוא פנה אליו. אפשרות נוספת היא שהפסוק מוסב על מה שנאמר לעיל (ו,ט) "ויואל אלוה", שם מוזכר שמו של ה'. עיקר טענתו של איוב הייתה שהיות והזכויות שלו אינן מצילות אותו מהמוות, לא ראוי שהוא ייענש גם על החטאים.
[15] מצודות. רש"י: הכוונה לעתיד. לאחר מיתתי לא אזכה יותר לראות דברים טובים, וכאן כפר איוב בתחיית המתים.
[16] מצודות. ספורנו: הכוונה שה' איננו רואה אותו.
[17] מצודות. רש"י: איוב פונה אל ה' ואומר לו שאין צורך לדכא אותו בייסורים, משום שהקב"ה יכול להמית אותו בראיה אחת. ספורנו: גם כשאתה ה' מתבונן עלי עכשיו, אין חיי כמו שהיו לפני כן.
[18] מצודות וכתב שמכאן למדו חז"ל שהוא כפר בתחיית המתים (בדומה לרש"י לעיל ז). ספורנו: הזקן לא יחזור לימי צעירותו.
[19] מצודות.
[20] רש"י.
[21] תרגום.
[22] תרגום.
[23] רש"י.
[24] רש"י.
[25] רש"י.
[26] מצודות.
[27] רש"י.
[28] תרגום. רמב"ן: בחלומות בלילה, איוב חלם על הייסורים שפקדו אותו ביום, משום שאדם חולם בלילה על מה שהוא חשב ביום, או שהשטן היה גורם לו לחלומות בלהות בכוונה.
[29] תרגום.
[30] מצודות.
[31] רש"י. העצמות הן משל לגוף כולו.
[32] רש"י.
[33] רש"י. מצודות: תחדל את החיים שלי. ספורנו: אין לי עוד הרבה זמן להיכשל בחטאים, ולכן אתה יכול להפסיק לייסר אותי.
[34] רמב"ן. ספורנו: האדם לא יוכל לקלקל באמת את סדר המציאות.
[35] אבן עזרא.
[36] מצודות.
[37] רש"י.
[38] רש"י.
[39] ספורנו.
[40] רמב"ן בפירושו השני עליו כתב שהוא הנכון. בפירושו הראשון כתב שהכוונה שה' שומר את דרכיו של האדם. רלב"ג בפירושו בסוף הפרק אמר שהשמירה על האדם היא לפי טענת אליפז, ואיוב פורך עכשיו את הטענה הזו.
[41] רש"י. מצודות הסביר את הפסוק גם ללא תיקון סופרים, כביכול איוב אומר על עצמו שאינו יכול לסבול את עצמו.
[42] רש"י. לפי פירוש זה, "מה" מלשון "למה". רמב"ן גם פירש כך בפירושו הראשון, ובפירושו השני כתב שהכוונה ללשון "מה", ואיוב שואל מה הגודל של החטא, הרי אין לו שום משמעות.
[43] ספורנו.
[44] מצודות. ספורנו: כאשר יהיה דור שיחטא יותר ממני, אתה תזכור אותי לטובה.
מלבי"ם ביאור הענין איוב ז'
(א) הלא צבא – עתה מתחיל לסתור דעת אליפז בכלל, אשר אמר כי יביא ה' יסורין על הצדיק למען ימרק חטא קל אשר חטא ולמען ימלט עי"ז מעונש יותר גדול ויותר מתמיד אשר ראוי לבא עליו בשביל עונותיו. משיב שזה דעה בלתי נכונה, כי הן האדם נברא להשיג איזה שלימות, והשלימות הזה הוא תכלית בריאתו, והנה השלימות היה תלוי או במשך מועד חייו שנברא שיעבוד את ה' כל ימי חייו מבלי הפסק, ומועד הקצוב לו לחיות עלי ארץ הוא המגביל את שלימותו, ובזה נדמה כעבד שהוא מחויב לעבוד את אדונו כל ימי חייו מעלות השחר עד צאת הכוכבים בין ישלים איזה מלאכה קצובה בין לא ישלימנה, ועל צד זה אמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ, הלא צבאו וזמנו מוגבל ומשוער לפי הצורך להשגת שלימותו, או שהשלימות הזה תלוי במלאכה קצובה ומוגבלת, דרך משל אם יקיים האדם תרי"ג מצות אז השיג את שלימותו בין שקיים אותם בשנים הרבה בין שהשיגה ידו לקיימם בזמן קצר שאז מהר להשלים את מלאכתו, ואם לא השלימם אף שחיה שנים הרבה ועבד את ה' כל ימי חייו לא השיג שלימותו, ובצד זה הוא דומה כשכיר הנשכר להשלים מלאכה ידועה וכשהשלימה הוא מקבל את שכרו מבלי השקפה כמה ימים נמשך זמן עבודתו, ועל צד זה אמר וכימי שכיר ימיו. ועתה מבאר דבריו.
(ב) כעבד – ר"ל אם דומה כעבד אשר אינו נפטר מעבודתו ע"י השלמת מלאכה קצובה רק בהעריב יום, הנה ישאף צל, הלא יתאוה תמיד שיבא צל הלילה כי רק בו ימצא מנוח מעבודתו. ואם הוא כשכיר אשר יפטר מחיובו בהשלימו המלאכה המוגבלת אשר קבל עליו, הלא יקוה פעלו, הלא יקוה להשלים פעלו ועבודתו המוגבלת, עכ"פ בין אם אשרו תלוי בזמן כעבד, בין אם תלוי בגמר העבודה כשכיר, אם הוכח במכאוב על משכב עד שעי"כ יתבטל מעבודתו, הלא עי"ז לא יוכל להשיג את שלימותו, כי אם שלימותו תלוי בזמן, מבואר כי הזמן אשר בו יתרפה ממלאכתו כאין נחשב, וכ"ש אם אשרו תלוי בהשלים המלאכה אשר היא ארוכה מאד ולא יספיקו גם החיים הארוכים לגמרה ואף כי אם יתבטל במשך ימי היסורים, וא"כ איך תאמר כי באהבת ה' את הצדיק וברצותו שיתקן את אשר עות במה שלא עבד את ה' כראוי לעבדו מצד שהוא אלוה או מצד שהוא עושהו (כנ"ל ד') יוכיחהו במכאובים למרק עונו, והלא עתה ישוב ישבית עבודתו עוד יותר על ידי המכאובים ולא די שלא יתקן העבר כי עוד יוסיף להשבית מלאכת הנפש ומי ישלימנה, וז"ש.
(ג) כן הנחלתי לי ירחי שוא – ר"ל כמו שהעבד מצפה שיבא הלילה והשכיר מצפה שיבא היום כדי למהר פעולתו, כן על אופן הזה הנחלתי לי ירחי שוא, והירחים האלה מנו והזמינו לי לילות עמל, ומפרש כי.
(ד) אם שכבתי – לישן בתחלת הלילה, ואמרתי מתי אקום, ובעת אשר מדד ונדד הערב והיה אור, שבעתי נדודים עדי נשף, בענין שבבקר אומר מי יתן ערב ובערב אומר מי יתן בקר, א"כ הזמן שהוא תנאי אל השגת שלימותו היה כאין וכתהו ואתאוה שיחלוף ולא יהיה במציאות, וכן מצד המלאכה כשכיר, הלא.
(ה) לבש בשרי רמה וגוש עפר – ר"ל הרימה והגוש עפר שאני לבוש בהן אינם לבוש אל עורי רק אל בשרי כי עורי כבר רגע ונבקע ונמסס מפני השחין, והרמה והעפר הוא המלביש את בשרי תחת העור שהיה לבוש בו תחלה, וא"כ איך אוכל לעשות דבר לשלימותי אחר שהייתי כמת אשר נאכל חצי בשרו:
(ו) ימי – מפרש כי לענין השלימות התלוי בזמן ימי קלו מני ארג, שהשתי והערב נטוים במהירות אחד על חברו עד שהא' קושר בכל רגע את חברו, כן יתחלפו ימי במרוצה שהיום הבא מבטל את העבר, ומצד השלימות התלוי במלאכה יכלו באפס תקוה, כי לא אקוה בם איזה אושר, וא"כ איך אפשר שיהיה זה לטובה אשר תחת הרישול המצער אשר התרשלתי מעבודת ה' סבב עלי הרישול והביטול ממלאכת אשרי ימים רבים:
(ז) זכר – טען עוד טענה אחרת, לעומת שאמר כי יעניש את הצדיק עונש חולף בשעתו כדי שלא יצטרך להענישו עונש נצחי (שהיא המיתה לדעת איוב שכפר בתחיה) לאחר זמן, ע"ז טוען הלא בזמן שהוא מתיסר דומה כאלו מת באותו זמן, אחר שלא יוכל לפעול בעת ההיא דבר לשלימותו שהוא תכלית חייו, וא"כ מה מרויח במה שכורת מספר ימיו עתה, כדי שלא יכרות ימיו בסוף ימי חייו, הלא טוב יותר שימות משך זמן הזה קודם זמן מיתתו באחרית ימיו, משימות זמן הזה באמצע ימיו, כי שביתת מלאכתו כמיתה יחשב, וז"ש זכר כי רוח חיי, ר"ל חיי הוא רק רוח שהיא נשמת אפו, והנשימה היוצאת לא תשוב עוד, וכן כל רגע החולפת לא תשוב עוד, וא"כ אשאל אחר שלא תשוב עיני לראות טוב בעת אשר.
(ח) לא תשורני עין רואי – היינו אחר אבדן הגויה במותה שאז יתעלם מעין כל ועין לא תשורנו עוד, ומאז א"א שישוב לראות באור החיים, הלא עתה על ידי היסורים שנחשב כאלו מת עתה עניני גרוע יותר, כי עתה עיניך (ישורו) בי ובכל זה ואינני, שעתה הגם שרואים אותי שאני עדיין במציאות בכ"ז אני דומה כאלו אינני, כי כל משך זמן היסורים דומה כאלו איני בעולם, וא"כ יותר טוב היה שיהיה מקצר ימיו בעת אשר עין אדם לא תשורנו עוד, שהוא בסוף ימיו, וימיתנו קודם זמנו, משיקצר ימיו באמצע ימי חייו, שעדיין רואים אותו והוא חי ובכ"ז דומה כמת:
(ט) כלה – ר"ל ואם תאמר שאחר המות ישוב יחיה ואז ישלים חקו, הלא כמו שהענן והאד העולה מהתכת המורכבים, יכלה וילך ולא ישוב עוד להתחבר עם הגוף אשר נפרד ממנו. כן היורד שאול יתפרדו היסודות שהורכב מהם ולא יעלה עוד, וגם אם יצוייר שיעלה.
(י) לא ישוב עוד לביתו – וגם אם יצוייר שישוב לביתו, לא יכירנו עוד מקומו. ר"ל הגם שחלקי הגוף הנתכים לא נאבדו מן המציאות ויתחברו עם גופים אחרים והרכבות אחרות כנודע, לא ישובו אל ענינם הקודם, לכן.
(יא) גם אני לא אחשך פי – אחר שלא אפסיד בדיבורי ולא ארויח בשתיקתי, טוב כי אדברה בצר רוחי:
(יב) הים אני – למה תחסום פי מלדבר, וכי אני ים אשר שמה הטבע מחסום לפיו ושפה לו סביב בל יצא ויחריב העולם, או האם אני תנין שהאדם ישים רסן בפיו בל יזיק בנשיכתו, האם כן אזיק גם אנכי אם אפתח פי אשר לכן תשים עלי משמר לנצור על דל שפתי בל אדבר דבר:
(יג) כי – עד עתה שתקתי, כי אמרתי או שערשי תנחמני, שע"י המנוחה על ערש יקלו היסורים מעט, או כי ישא בשיחי משכבי ר"ל שמשכבי ישא בעדי שיח ודבור וידבר עבורי, ימליץ שחשב שהבאים לבקרו ויראו משכבו בחליו הם ידברו וישאו שיח בעדו, עד שהוא לא יצטרך לדבר, אבל גם על משכבי בלילות אין לי מנוחה כי.
(יד) וחתתני בחלומות – שעל ידי חלומות שרואה מהעתיד לבא עליו ישבר הגוף מפחד, ומחזיונות במה שרואה חזיונות מפחידות ונוראות, עד כי.
(טו) ותבחר. נפשי בוחרת מחנק, היינו מיתה של חנק, שמתאוה שיחנק וימות, נפשי בוחרת מות מלהיות תוך עצמותי, כי טוב לה מות מחיים:
(טז) מאסתי שיעור הכתוב (ותבחר) מאסתי לא לעולם אחיה הדבר אשר מאסתי תמיד ואשר היה רע בעיני מדוע לא אחיה לעולם, עתה נפשי בוחרת בזה, ומבקשת המות, וטוב לה מה שנבראתי על אופן הזה שלא אחיה לעולם, וא"כ אני מבקש חדל ממני אחר שבל"ז הבל ימי:
(יז) מה אנוש – עתה התחיל לטעון על דעת אליפז בהשגחה, ואומר האנוש מה נחשב הוא אשר תגדלנו ליחד עליו השגחתך, או מה נחשב הוא אף רק שתשית אליו לבך גם באקראי בעלמא, וכ"ש איך יצוייר זה, כי.
(יח) תפקדנו לבקרים בכל בקר, ויותר מזה כי לרגעים תבחננו שתבחון אותו בכל רגע על זה השיעור:
(יט) כמה (אשר) לא תשעה ממני – שאם כדעת אליפז שהיסורים של איוב הם השגחיים וה' סופר כמותם ואיכותם ומשגיח בכל רגע שלא ימות מתוך גודל המכאוב, איך יצוייר שהגבוה מעל גבוהים ישגיח השגחה כזאת על האדם הזה אשר כאין נחשב לפני רוממתו, ושיעור הכתוב איך לרגעים כמה (זה השיעור אשר) לא תשעה ממני תבחננו, כי הלא לא תרפני אף עד בלעי רוקי, עד שצריך אתה לבחון עניני בכל רגע, ואיך אפשר זה שתתמיד השגחתך כמה זה השיעור, והנה שמירה מופלגת כזאת לא תצויר רק באחת משתי פנים, או על צד הנקמה הגדולה, כמו שהמלך רוצה להנקם ממנו נקמה מופלגת ומצוה ליסרו בכל יום ביסורים קשים ומשונים וממנה עליו רופאים גדולים שירפאוהו תמיד וישגיחו שישאר בחיים זמן רב כדי שיוכל להנקם ממנו זמן רב. או שיהיה על צד ההטבה המופלגת, ששמרו בחיים כדי להטיב לו באחריתו, ולעומת זה טוען, שא"א שתהיה השמירה הזאת על צד הנקמה, כי לא יצוייר נקמה כזאת רק מאדם לאדם, אם עשה לו רעה ורוצה להשיב לו כרעתו, אבל לא אצל ה' שלא יצוייר שהאדם יעשה לו רעה, ועז"א.
(כ) חטאתי – גם את חטאתי מה אפעל לך ומה ההיזק הגיע לך מחטאי עד שבעבורו חרדת את כל החרדה הזאת לנקום בי בנקמה מופלגת כזאת, וכן א"א שתהיה שמירה זאת על צד ההטבה והשמירה ששומר את מעשה ידיו, כי ע"ז אשאל נוצר האדם, ר"ל אם השמירה הזאת באה מצד שאתה נוצר האדם ושומרו, ואינך רוצה להשחית את מעשה ידך, למה שמתני, הלא אשאל למה בראתני כלל, אחר שאין בבריאותי ומציאותי שום תועלת, לא לצרכך כי אני למפגע לך, כדבר שטרחו מרובה מהנאתו, ולא לצרכי ותועלתי כי ע"י מציאותי אהיה עלי למשא, שאני למשא כבד על עצמי לסבול יגון ועמל, וההעדר היה טוב לי מן המציאות: בשגם אם תכלית היסורים הם כדי שעל ידם תשא את עוני כמ"ש אליפז, הנה אשאל.
(כא) ומה – ולמה לא תשא פשעי? עד מתי תמתין בהעברת עוני הלא עוד מעט לעפר אשכב כי חיי קצרים, והיה ראוי שתמהר לכפר עון ולהסיר שבט אפך בעודי בחיים, כי עוד מעט ושחרתני ואינני בעולם:
---
