ערות הארץ

  יש שנתנו טעם לתרגום ״עֶרְוַת הָאָרֶץ״ – ״בִּדְקַהּ דְּאַרְעָא״, כדרכו לשמור על לשון נקייה ולהרחיק ענייני מין גם אם נאמרו בדרך מליצה.⁠ אבל אילו נחשבה עֶרְוָה כלשון שאינה נקייה למה ניתרגמה בקביעות כצורתה, דוגמת ״וַיַּרְא חָם... אֵת עֶרְוַת אָבִיו״ (בראשית ט כב) ״יָת עַרְיְתָא דַּאֲבוּהִי״; ״אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו״ (שמות כ כג) ״דְּלָא תִתְגַּלֵי עַרְיְתָךְ״, וכן תמיד בפרשות העריות? לכן נראה כי השינוי ״עֶרְוַת הָאָרֶץ״ – ״בִּדְקַהּ דְּאַרְעָא״, בא להעמידנו על ההבדל בין עֶרְוָה במשמעה הרווח, מערומי הגוף, לבין עֶרְוָה הבאה כמליצה: אף על פי שמשמעה הראשוני של עֶרְוָה הוא גילוי, אפשר שהצירוף ״עֶרְוַת הָאָרֶץ״ נתבאר לת״א בהוראת מקום תורפה או חולשה, ומכאן בחירתו ב״בִּדְקַהּ דְּאַרְעָא״ על דרך ״בֶּדֶק הַבַּיִת״ (מל״ב יב ו), שעניינו: סדק, פרץ בקיר או במבנה.⁠ וממנו למד גם מתרגם איכה: ״כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ״ (א ח) ״בּדְקָהָה״, דהיינו סדקי חומותיה.⁠ כנגד זאת תרגם את ״ולא יִרְאֶה בך עֶרְוַת דָּבָר״ (דברים כג טו) ״וְלָא יִחְזֵי בָּךְ עֲבֵירַת פִּתְגָּם״; ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״ (דברים כד א) ״אֲרֵי אַשְׁכַּח בַּהּ עֲבֵירַת פִּתְגַּם״. בשני פסוקים אלה משמשת עֶרְוָה בהוראה מושאלת לקלון או לחרפה, והתרגום עֲבֵירַת המיוסד על דמיון צלילי, מצליח להביע את רעיון המליצה.