רש"ש ב"ב קי"ד:
תד"ה מה. דמה שפי' ריב"ם כו' דשאירות פקע ליה ע"י מיתה כמו ע"י גירושין א"נ דאמר כו'. לעד"נ דברי הריב"ם נכונים דכיון דילפינן בקדושין (י"ג ב') דמיתת הבעל מתירה לינשא מדאיתקש לגירושין וכן ביבמות (נ"ז ושם) איתא התם (ר"ל היכא דמית) פקע קנינו. א"כ תו לאו שארו היא. ועוד הרי איתקש לגירושין דנקרא כריתות שהוא כורת בינו לבינה. ועוד הגע עצמך היכא דנשאת לאחר מיתתו הכי בעלה הראשון שכבר מת יירשנה. וכל ה"ט לא שייכי במתה היא דמיירי ביבמות ועי' מהרש"א. (וק"ק הא דאמרי' בגיטין (פ"ג ב') כל ימי חייכי אין זה כריתות וכ"י חיי ה"ז כריתות ע"ש. ולפמש"כ היה ראוי להיות להיפך וי"ל). ועמש"כ ביבמות נ"ה בתד"ה דיש לה וד"ה לאחר:
ויש כאן אריכות גדולה. ועי'!!
