שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן סט: ...מ"ש ע"ד אם יש לסמוך על מה שנוהגים גם חסידים ואנשי מעשה לסמוך לקרא ק"ש עד שעה ט' (זייגער 9) עפ"י הדעות שהשעות שוות... הנה כן כתב... בפני יהושע בקו' אחרון לברכות... דעל כרחך לאו כללא דכייל הרמב"ם דלימוד בכל מקום שעות זמניות... וגם לענין ק"ש ותפלה תלי' בזמן שכיבה וקימה... ובס' לחם שמים על משניות (להגאון מהר"י עמדין זצ"ל) העלה ומברר באריכות שעל כרחך הפי' במתני' ג' שעות דק"ש שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות היינו בשעות שוות שהמורה שעות מקשקש סוף שעה ט' (זייגער 9) לעולם בין בקיץ בין בחורף דהא הבני מלכים עומדים בשוה בין בימות הקיץ והחורף וכן החוש יעיד ע"ש טעמו וראיותיו ושכן נראה מהזוהר... (ודבריו בזה) בנויים על מוסדי השכל הישר ומתוקן ומקובל לכל בר דעה (דאם נאמר דשעות זמניות גם לענין ק"ש נמצא דבני מלכים ישנים בימות הקיץ החצי משינתם בימות החורף וז"א כמ"ש בלחם שמים...)
שבכאן בודאי הסברא מוכרחת כיון דחז"ל תלו רק בזמן שכיבה וקימה ופסקינן כר"י שכן דרך בני מלכים וכו' ובני מלכים דרכן לישן בשוה בין בימות הקיץ בין בימות החורף ע"כ בודאי מוסבר דעל כרחך כונת רז"ל לשעות שוות בזה כמ"ש הלחם שמים סברתו בזה.... ולענין ק"ש ותפלה סומכין רבים וכן שלמים על היתר זה שפיר מטעם הנז'.
